האיש ששנא את חג המולד

בחורה בשם רונית שלחה אלי את הסיפור המיוחד הבא. זהו סיפור אמיתי שפורסם בדצמבר 1982 בעיתון 'יום האישה' בארה"ב וזכה במקום הראשון בתחרות 'הסיפור המרגש על מסורת החגים'. הנה בתרגום שלי מאנגלית, כפי שסיפרה ננסי גאווין:

 

זו הייתה רק מעטפה קטנה ולבנה שהייתה תקועה בין הענפים של עץ חג המולד שלנו. ללא שם, ללא סימן מזהה, ללא כתובת. וכך היא מציצה בין ענפי עץ-האשוח הקטן שלנו כבר עשר שנים.

הכול התחיל מאחר ומייק, בעלי, שנא את חג המולד. לא… לא את המשמעות האמתית של חג המולד, אלא את ההיבטים המסחריים שלו – את הקניות המוגזמות, את הריצות המטורפות של הרגע האחרון כדי לקנות עניבה לדוד הארי וערכת איפור לסבתא – המתנות שניתנות במעין יאוש, כי לא עלה בדעתך משהו אחר לתת.

מאחר וידעתי מה הוא מרגיש, החלטתי פעם לעקוף את החולצות, הסוודרים, העניבות ודומיהן. כיוונתי למשהו אך ורק עבורו. ההשראה באה בדרך לא צפויה. הבן שלנו, קווין, שהיה אז בן 12 , היה בנבחרת ההיאבקות של בית הספר. קצת לפני חג המולד היה להם משחק כנגד קבוצה שלא הייתה בליגה ומומנה ע"י איזו כנסייה מקומית. ילדי הקבוצה נעלו נעלי ספורט מרופטות שנראה היה שרק השרוכים החזיקו אותן שלא תתפרקנה, בניגוד משווע להופעה ולבגדי הספורט הנוצצים של הקבוצה שלנו. כשהמשחק החל הופתעתי גם לראות שהם התחרו ללא מגיני ראש שנועדו להגן על אוזני המתאבקים. הנחתי שלא היה לאל ידם אפשרות למותרות שכאלה. ניצחנו אותם כמובן בכל התחרויות ובכל משקל. ובכל פעם שמישהו מהם הפסיד הוא קם מהמזרון בבגדיו הבלויים אך בראש מורם, במעין גאוות רחוב שלא מכירה בהפסד. מייק שישב לידי, הניד ראשו בעצב ואמר: 'כל כך קיוויתי שלפחות אחד מהם ינצח. יש להם פוטנציאל אבל הפסד כזה מרוקן להם את הלב.' מייק אהב ילדים…  את שלנו ובכלל. הוא עסק באימון ילדים בסוגי ספורט שונים. וכך צץ לי הרעיון למתנה למייק.

מיד אחרי הצהריים הלכתי לחנות ספורט וקניתי מבחר של נעלי האבקות ומגיני ראש. בעילום שם שלחתי את זה לאותה הכנסייה המקומית… של אותה הקבוצה. בערב חג המולד שמתי בין ענפי עץ-האשוח הקטן שלנו מעטפה לבנה ובפתק בתוכה כתבתי למייק מה עשיתי וכי זו מתנתי אליו. החיוך הרחב שלו היה הדבר שהכי זרח באותו חג המולד ובשנים לאחר מכן. וכך בכל חג מולד שימרתי את המסורת – בשנה אחת שלחתי קבוצה של צעירים עם מוגבלויות למשחק הוקי, בשנה אחרת שלחתי המחאה לשני אחים זקנים שביתם נשרף לפני החג וכן הלאה וכן הלאה.

המעטפה הלבנה הפכה לנקודת השיא של חגי המולד שלנו. תמיד זו הייתה המעטפה שנפתחה אחרונה בבקר חג המולד וילדינו, מתעלמים מהצעצועים שזה עתה קבלו, היו עומדים בעיניים מצפות לרווחה כשאביהם היה לוקח את המעטפה ומגלה לכולם את תוכנה.

וכשהילדים גדלו, הצעצועים פינו מקומם למתנות יותר מעשיות אבל המעטפה הלבנה מעולם לא אבדה את קיסמה.

אבל זה לא סוף הסיפור עדיין.

אתם רואים, אִבּדנו את מייק לאחרונה בגלל מחלת הסרטן הנוראית. כשהגיע חג המולד הייתי עדיין עטופה ביגון ובקושי מצאתי כוחות להקים את עץ-האשוח. אבל בכל זאת בערב החג הנחתי בין ענפי העץ מעטפה לבנה. בבקר כשקמתי… הצטרפו אליה שלוש מעטפות לבנות נוספות. כל אחד מילדינו, ללא תיאום ביניהם, הניח בין ענפי העץ מעטפה לבנה לאביו. וכך צמחה לה מסורת… ויום יבוא והיא תתרחב… כשנכדינו יבקשו לפתוח את המעטפה הלבנה…

רוחו של מייק… כמו רוחו של חג המולד תמיד יהיו אתנו.

(כך ספרה ננסי גאווין Nancy W. Gavin)

 

כפי שציינתי, הסיפור הזה אמיתי ופורסם בארה"ב בשנת 1982. הסיפור שימש השראה למשפחה מאטלנטה שבג'ורג'יה שהחלה פרויקט בשם 'המעטפה הלבנה' , פרויקט ששם יעד לחנך צעירים על חשיבותה של הנתינה.

וחשבתי… איני מדקדק בשמירת מסורות אבל אני מכיר בחשיבותן, והנה הסיפור הנוגע ללב הזה ממחיש כיצד ניתן לשמר מסורת ישנה ויחד עם זאת לשלבה ביצירת מסורת חדשה. ואולי אין בַּעתיק בהכרח משהו מקודש וכמה יפה וחשוב להתחדש ולהתאים אולי מסורות ומורשת לַמציאות הקטנה שלך… של הפרט בהווה… 

שנת 2016 טובה לכולנו
זיקוקין די-נור
שוקה יום חמישי 31.12.15

"האיש ששנא את חג המולד" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור התחתון להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

יופי של סיפור, מרגש ומהנה.

מ ר ג ש …..
ואין לך שמחה גדולה יותר אלה בשמחת חברך ויותר ממה שאתה נותן אתה מקבל…
שנה אזרחית טובה ורק בריאות טוב נתינה ואהבה…. תודה שוקה על הסיפורים המרגשים שאתה משתף אותנו במשך שנים…משה מהשומרון

מרגש. כמה חסרים אצלנו כאלו מודלים ערכיים וראויים לחיקוי.
החברה שלנו סוגדת ומקדשת יופי, חומריות, קפיטליזם חזירי וכוח. ראו כמה נוהרים אחרי דוגמניות, אילי הון ובעלי שררה, וכמה אחר ענקים שמקדישים חייהם למטרה נעלה לרווחת הזולת…

הי שוקה.
אנחנו מכירים כבר מספיק זמן ואתה יודע עד כמה הסיפור הזה נוגע בהרבה משכבות של חיינו….
באחת השכבות אתה שוכן ואישיות שלך עם הסיפורים נותנים לנו הרבה כוח להמשיך בדרך.
תודה על מי שאתה עבורנו..

שוקה , ספור נהדר וכי למה ? כי הוא עובד על הרגש שהוא המשפיע יותר מהשכל והוא הקובע בחיים , למרות שרב הגברים חושבים שהרגש זה של נשים והשכל של גברים ,
אז גבר שיש בו רגש הוא הרבה יותר חזק מגבר שחושב שהעיקר זה השכל !!!
יום טוב עם הרבה גשם . ביי עומר

מרגש מאד. שנה אזרחית טובה💐🎆

שוקה סיפור מרגש. ממש התרגשתי מסיום הסיפור. כיצד דוגמה ודרך חיים מחלחלת לילדינו והלאה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)