הכסא של אִידָלֵ'ה

עולם הכדורגל נוגע בי, אבל אני גם ער לכך שרבים נמנעים ממנו, כי הוא מתקשר פעמים רבות עם ליבוי יצרים, בריונות, בוטות וגזענות. הנה, לשם שינוי, נגיעה של עולם הכדורגל בחלק האנושי היפה, מחווה אנושית ומרגשת של אוהד כדורגל אחד. מכיוון שיום הזיכרון לחללי צה"ל היה השבוע אין עיתוי טוב מזה להעלות את הסיפור:

 

אצטדיון המכתש בשכונת בורוכוב בגבעתיים היה האצטדיון הביתי הוותיק של קבוצת הפועל רמת-גן. הוא נבנה לפני כמעט תשעים שנה ושימש את הקבוצה משך עשרות שנים.
בשנת 2007 , הוא עבר שיפוץ יסודי, הוסרו הגדרות והותקנו בו 2,500 כסאות.  נערך אז מבצע מעניין ביוזמתו של ירון בר-לב שנקרא 'פרויקט הכיסאות – לכל אוהד יש שֵם', שבו איפשרו לאוהדים לרכוש כיסא שעליו תוטבע לוחית עם שמם. רעיון נחמד. אוהד קבוצה שהתגורר בארה"ב רכש אז 20 כסאות, עשה שימוש רק בחלק מהם ונותרו שלושה עשר כסאות ללא שם. יוזם הרעיון החליט – גם רעיון ראוי לשבח – להנציח בכיסאות המיותמים הללו את שמות שחקני הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל.

ארבע שנים בלבד לאחר השיפוץ הוחלט להרוס את האיצטדיון לטובת מגדלי מגורים, למגינת לב האוהדים. וכך בשלהי 2011, במהלך עבודות ההריסה של האצטדיון, נותקו כסאות הפלסטיק מהטריבונות והושלכו כאבן שאין לה הופכין. השמועה על הכיסאות המפורקים והנטושים בין ההריסות עברה מפה לאוזן בין האוהדים הוותיקים.

יום אחד נסע האוהד עמיר פרידמן למכתש כדי לחלץ מבין ההריסות את הכיסאות הנושאים את שמם של אחיו ואחותו. וכך הוא כתב בתיאור ציורי: 'לא מצאתי את הכיסאות שחיפשתי… אבל שם בשולי הערימה של כסאות הפלסטיק, מתבוססים בדמם ונִצלים בחום סוף הקיץ, מצאתי את כיסאו של אידָלֶ'ה… מוטל חלל שנית.'

בלוחית על הכיסא המושלך היה חרוט: חיים (אידָלֶ'ה) לוינשטיין ז"ל, שחקן עבר, חלל צה"ל.

'לא ידעתי מיהו,' הוא כתב 'אבל בדמעות בעיני אספתי את הכיסא המושלך לביתי. בשמי ובשם כל האוהדים שאולי לא עשו מספיק לבטל את רוע הגזירה – אבקש סליחה מאידל'ה.'

מי היה אידל'ה? מתברר שאידל'ה נולד ב 1925 , ממש סמוך לתאריך הקמת האצטדיון, גדל ולמד בשכונת בורוכוב בגבעתיים, שימש כמדריך בנוער העובד שבשכונה ולימים היה מטובי הכדורגלנים בהפועל רמת גן. במאי 1948 והוא רק בן 23 הוא השתתף בראש כיתתו בכיבוש טנטורה (היא חוף דור) ונהרג שעה קלה לפני כיבוש המקום.

עמיר פרידמן שמצא את הכיסא פירסם באינטרנט שהוא מחפש את קרובי משפחתו של החלל. כמה תגובות, כמה טלפונים ועזרה מאביו של עמיר שהשתתף באותו הקרב, הביאו את עמיר לאחותו הצעירה של אידל'ה בת ה 82 , חיה שמואלי, הגרה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. בְּמפגש מרגש שנערך עם חיה ועם משפחתה הוא מסר לה את הכיסא עליו חרוט שם אחיה. בעיניים דומעות הודתה האחות רחל לעמיר על מאמציו להחזיר את הכיסא למשפחה והבטיחה שהם ינציחו את הכיסא/מושב מ'המכתש' בדרך מיוחדת.

במאי 2012 , בדיוק ששים וארבע שנים לאחר נפילתו של אידל'ה, הגיע הכיסא למנוחת עולמים במקום של כבוד. בטכס מרגש באנדרטת הזיכרון לחללי חטיבת אלכסנדרוני בכיבוש טנטורה במלחמת העצמאות, נחנך פסל זיכרון מיוחד שעיצב הפסל אברהמיק חזן מקיבוץ אשדות יעקב ובמרכזו… הכיסא מאיצטדיון המכתש עם שמו של אידל'ה, חיים לוינשטיין ז"ל.

יהא זכרו ברוך.

 

(שלח אלי יהודה צירקל מהבלוג של 'המכתש בגבעתיים' ואתרים אחרים. אני מצרף תמונות בבלוג)

 

וכמה מרומם נפש לראות אוהדי כדורגל מוותרים על הצורך להתייחס לאמו של השופט, מוותרים על הצורך לפרק ולשרוף מושבים… ובמקום זאת מתנהלים באופן אנושי, חם שכזה… ומחבקים מושבים… משיבים אותם לבעליהם… וכך מביאים כבוד לכל אלה מאתנו שאוהבים כל כך את המשחק הזה. כן ירבו…

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 4.05.17

"הכיסא של אידל'ה" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

Parnas 291 THe seat of Idale 28.4.17

הכסא/המושב המפורק מהאיטדיון נושא שמו של אידל'ה

המושב המפורק מהאיצטדיון נושא שמו של אידל'ה

פסל הזכרון ובו הכסא/המושב

פסל הזכרון ובו הכסא/המושב

חיים אידל'ה לוינשטיין ז"ל

חיים אידל'ה לוינשטיין ז"ל

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

סיפור מקסים ומרגש, יישר כוח

שוקה בוקר טוב

שמעתי אותך מספר זאת בתוכנית של שמעון פרנס !
כה מרגש ואני מדגישה כי המשפט "במותם ציווי לנו את החיים"
צריך להאמר במלוא הכוונה . ונקווה לימים טובים יותר בלי שפיכות דמים משני צדי הגדר !

יום טב – שרה

שלום שוקה, אכן סיפור מרגש ונוגע ללב, הזכרונות תמיד

מלווים ונשארים איתנו וחשוב להנציח אותם.

יום חמישי טוב מאוד

שוקה שלום
אני נהנית מאד מהסיפורים שלך בכלל ובפרט מהסיפור המרגש כ"כ ששלחת היום.
שומעת אותך גם בתכנית של פרנס בימי שישי בגלי צה"ל, לשמוע את הסיפורים בקולך זה עוד יותר מרגש!
המשך כך, יישר כוח!
המון תודה, מרים.

שלום שוקה
כמו תמיד עוד סיפור טוב שמוכיח שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך

שלום שוקה יקר,
זה הסיפור ששמעתי ביום שישי לפני יום הזכרון, סיפרת אותו באופן כה מרגש, עד שעמדו דמעות בעיני [וכמה אף חמקו וירדו במורד לחיי].
תודה על הזכות לקרוא ולהזכיר שוב את חיים אידל'ה לוינשטיין ז"ל.
יהא זכרו לברכה, בין שאר חללי ציון.

אילנה.פ.

שוקה
…סתם ככה…, בלי סיבה מיוחדת…, תודה שאתה קיים ומרגש אותי
.

שוקה
שלום כרגיל נעים לקרוא ולומר בכל משבר יש גם טוב
נקודת ציון לא פחות חשובה היא
כדרך אגב זה הסיפור ה100 שלך באתר
שימחה כפולה

מתלהבת מכל הספורים שלך ומעבירה הלאה תודה איש יקר

שלום שוקה,
שוב ריגשת כמו ברוב הסיפורים שלך, אבל הפעם אף יותר.
ישר כוח שהבאת את הסיפור הטוב הזה לתודעה של הקוראים הנאמנים שלך.
ישר כוח לבחור הטוב שאסף את הכסא והעביר אותו למשפחה ששמחה שאידל׳ה שנתן את חייו למבצע ההוא, בכל זאת לא נשכח.
׳אנשים טובים באמצע הדרך׳……
תודה

שוקה-כמו תמיד רציתי לשמוע את קולך ולמרות שאין לי שום סנטימנטים לכדור רגל-הסיפור ריגש אותי מאוד-תמיד נדמה לי שאנו מכירים זה שנים…כל טוב וממתינה לסיפור הבא-רותי ויוסף מץ

בדרך כלל כשמדובר בכיסאות זה בהקשר שלילי : "כיסאות עור הצבי של השרים",
"מה נדבקת לכיסא","שב על הכיסא ואל תסתיר" ועוד ועוד . בספור הנ"ל אודות
הכיסא הכל חיובי ומרגש .על כך יש לומר שני צדדים למטבע או במקרה הזה שני
צדדים לכיסא .יישר כוח על ההתמדה, ברצון תמיד, להראות את החיובי .

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)