העלה האחרון

את אביגיל רבין הכרתי דרך הבלוג אך מעולם לא פגשתיה. אביגיל היא שחקנית צעירה ומוכשרת, בעלת קול ערב, המתמחה בכתיבה, בימוי ומשחק של תסכיתי רדיו שמועלים על ידה באתר "התיאטרון הרדיופוני של אביגיל" ב- ICAST  . מתסכית שהפיקה נחשפתי לסיפור נוגע ללב של אוֹ הנרי – "העלה האחרון":

סוּ וג'וֹנְסִי, שתי חברות, החזיקו סטודיו ברובע קטן ועני בגריניץ' ווילאג'. ובאחד החורפים דלקת-ריאות השתוללה לה ברובע, נוגעת באנשים באצבעות הקרח שלה. יום אחד היא הלמה בג'וֹנְסִי.  היא שכבה חלושה, בקושי נעה, בוהה מבעד לשמשת החלון.

"הסיכוי שלה קלוש"  אמר הרופא לסוּ "הגברת הקטנה שלך גמרה אומר לא להבריא".
סו פסעה לחדר בדמעות. היא חשבה שחברתה ישנה, אבל אז הבחינה שעיניה של ג'ונסי נשואות אל מעבר לחלון והיא לוחשת.
"שניים עשר" היא לחשה "אחד עשר", ואז "תשעה", ואז "שמונה" ו"שבעה" כמעט יחדיו.  סו התבוננה אל מחוץ לחלון. מה היה שם לספור? ממול היה קיר לבנים משמים ושיח קיסוס זקן טיפס עליו. רוח הסתיו הקרה תלשה את עליו, אחד אחרי השני.
"ששה", לחשה ג'ונסי. " הם נושרים מהר עכשיו. לפני שלושה ימים היו כמעט מאה. הנה הלך עוד אחד. נותרו רק חמישה."
"חמישה מה, יקירה? ספרי לי."
"עלים. על הקיסוס. כשהאחרון יִנשוֹר, גם אני אלך. הרופא לא אמר לך?"
"הו… באמת." התלוננה סו. "מה הקשר בין עליו של הקיסוס להחלמתך? בואי נאכל מעט מרק."
"אין לי תיאבון." אמרה ג'ונסי. "רק ארבעה נותרו. אני אראה את העלה האחרון נושר ואז אלך גם אני."
"נסי לישון," אמרה סו. "אני חייבת לקרוא לבֶּרְמָן, שישמש לי מודל לציור. אני מיד חוזרת."
ברמן היה צייר שגר מתחתן. הוא היה מעבר לשישים, חלם תמיד על יצירת מופת משלו אבל במשך שנים לא צייר, למעט משיכת מכחול פה ושם. הוא השׂתכר מעט כמודל לאומנים הצעירים שברובע ולמרות שהיה זקן נשכני הוא חיבב את האומניות הצעירות שגרו מעליו.

סוּ מצאה את ברמן שתוי מעט בדירתו וסיפרה לו על אחיזתה הרופפת של ג'ונסי בחייה.

ברמן הזקן, בעיניים אדומות, זעק את מיאוסו מדמיונות אידיוטיים שכאלה.
ג'ונסי ישנה כשהם עלו. היא וברמן השקיפו בחשש מבעד לחלון על שיח הקיסוס. גשם קר מעורב בשלג החל שוב לרדת.
בבוקר למחרת מצאה סו את ג'ונסי בוהה בחלון.  והנה… לאחר משבי הסופה העזים שהשתוללו בלילה, עוד ניצב אל מול הקיר עלה קיסוס יחיד, האחרון שעל השיח. ירוק צהבהב, קרוב לגבעול, תלוי באומץ על ענף.
"האחרון," אמרה ג'ונסי. "הייתי בטוחה שיִנשוֹר בלילה כששמעתי את הרוח. הוא ינשור היום, ואז… אמות אני אתו."
היום הלך וחלף, ומבעד לאור הדמדומים הן יכלו לראות את עלה הקיסוס הבודד נצמד לגבעולו, וגם רוח הערב והגשם שהתחדש לא יכלו לו. עלה הקיסוס הבודד היה עדיין שם.
ג'ונסי שכבה, מביטה בו במשך זמן ואז קראה לסו.
"העלה האחרון נשאר שם כדי להמחיש לי איזו טיפשה הייתי." אמרה ג'ונסי. "לרצות למות זה חטא. אשמח למעט מרק עכשיו. הביאי לי גם מראה, וכמה כרים, ואתבונן בך מבשלת."
בצהריים שב הרופא. "היא יצאה מכלל סכנה. קצת תזונה והשגחה – והיא בסדר. ועכשיו אני חייב לרוץ למקרה אחר, בקומה למטה. ברמן שמו – איזה אמן, נדמה לי. גם דלקת-ריאות. הוא איש זקן  והמחלה חריפה. אין לו תקווה."
בערב ניגשה סו למיטתה של ג'ונסי. הצבע חזר ללחייה.
"יש לי משהו לספר לך," היא אמרה. "מר ברמן מת היום מדלקת-ראות. הוא נמצא בחדרו בבוקר, כשנעליו ובגדיו ספוגי מים. הם מצאו עששית וסולם, כמה מכחולים מפוזרים, ומשחות צבע בירוק ובצהוב. הציצי בקיסוס, יקירה, על העלה האחרון שעל הקיר. לא תהית למה הוא מעולם לא נרעד מהרוח? זו יצירת המופת של ברמן… הוא צייר אותה שם… בלילה בו נשר העלה האחרון"

 (סיפור של אוֹ הנרי מעובד לתסכית ע"י אביגיל רבין. התרגום המלא, אותו קיצרתי, מופיע בישראבלוג ללא שם המתרגם )

ועולה לי שוב המשפט שאני כל כך אוהב של אמא תרזה: "אולי קשה לעשות דברים גדולים בעולמנו, אבל אפשר לעשות דברים קטנים עם הרבה אהבה." והרי יצירת המופת הזו של של ברמן היא משהו קטן כזה שהוא כל כך גדול…

זִקּוּקִין דִּי-נוּר
יום חמישי, 28 ביוני, 2012

"העלה האחרון" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

(למי שמעוניין הנה הלינק לתסכית שהפיקה אביגיל

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=399534&cid=420447)

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

אהבתי מאוד
כלכך חסר היום המעשה ללא האינטרס
כלכך חסרים אנשים טובים..סתם לא בגלל או בשביל..
יישר כוח
יולי

שוקה היקר,
פעמיים בחודש אני ממתינה בכיליון עיניים לזיקוקין שלך ובכל פעם אני מופתעת מחדש מהסיפורים היפהפיים שאתה משגר אלינו.
אהבתי את הסיפור מאוד ונכון. חסרים בהחלט אנשים טובים שעושים מעשים יפים סתם ככה… לכבוד שבת ואינם מצפים לתמורה ואם הם קיימים, הם נדירים מאוד.
תודה וסופשבוע נעים.
בידידות, ירדנה

Shuka
This story reminds us , the best things in life are free. When we leave this planet, we are remembered for our qualities and not our wealth. That's a good legacy to leave behind. We should ask ourselves, often, what are we going to be remembered for?

Thank you for this lovely story.
Orly

d
 

תמר הגיבה אלי ישירות וקיבלתי רשותה לצטט את תגובתה המענינת:
שלום לך שוקה,
סיפוריו של או-הנרי כולם שווים קריאה, וכולם עוסקים בדברים הקטנים שהם גדולים באמת שהם מלווים ברגש ענק.
אשר לסיפור שהבאת, חשוב לציין שהחולה לא היתה אישה טפשה. ולכן – אפשר גם להבין הסיפור מזוית אחרת: היא בחרה שלא לשאול כיצד זה שהעלה "לא נשר". היא בחרה לקבל את התחליף המצויר . במודע או שלא במודע, בזכות האהבה שהיתה בה לחברתה היא בחרה שלא למות. הציור רק סיפק את הסולם עימו יכלה לרדת מהעץ.
לעיתים הדבר החשוב ביותר שיכולים האוהבים אותנו לעזור לנו בו – הוא לספק סולם עימו נוכל לרדת מעצים לא נכונים שעלינו עליהם.
שבת שלום וכל טוב
תמר

היי שוקה,
כמו תמיד הסיפורים שלך עדינים ונוגעים בנימי הנפש העדינים ביותר.
אהבתי גם את תגובתה היפה של תמר אודות הסולם שלעיתים ניתן לנו מבלי משים, על מנת שנוכל לרדת מהעץ שטיפסנו עליו לפעמים בחופזה ובחוסר דעת ו/או תשומת לב מספיקה.
שיהיה סופ"ש טוב
רגוע ובמידת האפשר יבש במובן הלחות של המילה.

ריקי אופיר

היי שוקה.
אהבתי ,ונגע ללבי מאד.תודה לך על השיתוף בזיקוק מרגש זה.

לגמרי במקרה אני קוראת עכשיו את ספרו של או.הנרי "החיים זה לא מה שאתה חושב" ובין היתר מופיע שם הסיפור "העלה האחרון".

מלבד הסיפור המר/מתוק, בסוף כל סיפור בספר יש מסר שבא לחזק את התחושה שלא סתם קורים דברים, ולא צריך תמיד להסביר כי גם כשלא נאמרים דברים הם מובנים למי שהרגש והדאגה לזולת קיימים בו.

נוסף לזה תרגום הספר עצמו מדהים בעברית שכבר נעלמה מהעולם, חפה מסלנג. ציטוט:' "הייתי ילדה רעה סודי" אמרה ג'ונסי. "משהו גרם לכך שהעלה יישאר שם. במטרה להוכיח לי כמה הייתי מושחתת. הרצון למות, חטא הוא. תוכלי להביא לי עתה קצת מרק ומעט חלב מהול ביין וגם… לא, תחילה הביאי לי מראה ואז הערימי תחתיי כמה כרים ואני אשב ואתבונן כיצד את מבשלת"'

שוקה

תודה על עוד סיפור מופת…שגרם לי למחשבות רבות , קצת רטיבות בעינים (כמו הרבה סיפורים), ובעיקר לחכות לסיפור הבא .

סוף שבוע נפלא

שלמה

שוקה בוקר טוב

תודה על הסיפור המקסים , אני מחכה בכליון עיניים לסיפור
הבא ולכל הסיפורים היפים שאני קוראת במהלך השבוע על מעשים טובים ואצטט משירהשל נעמי שמר "אנשים טובים באמע הדרך"….
תמיד מעשים טובים הקטנים והגדולים עושים לכולנו טוב.
תודה ושובע טוב – שרה

נגע לי ללב הסיפור שסיפרת – כרגיל אתה מספר בצורה מרגשת ויפה.
תודה תודה גם על הלינק לתסכית של אביגיל – תסכית העשוי בצורה נפלאה שהחזיר אותי לימים הנוסטלגיים של פעם…

כל טוב ושבוע טוב – חגי

היי שוקה,

כרגיל – שוב סיפור נוגע ללב עם הרבה חומר למחשבה.
הסיפור הזה היה אחד משני סיפורים שלמדנו בתיכון בשיעורי האנגלית – מאת או הנרי. שני הסיפורים זכורים לי עד היום ומאד נגעו ללבי. האחד הוא 'העלה האחרון' והשני נקרא: 'המתנה'
(The Gift).גם סיפור זה מקסים ומאד נוגע ללב.
לא אקח לך את הבמה – כי אתה מספר נפלא… ואשמח אם תספר בהזדמנות גם את הסיפור השני.
בברכה,
אהובה רוזן

היי שוקה יקר,
זיקוק נוגע ללב.
לפעמים מעשה טוב וקטן שאתה עושה לאדם יכול להיות בשבילו בעל משמעות הרת גורל. אני מסכימה עם האם תרזה.
אהבתי מאוד את תגובתה של תמר וכמו אהובה רוזן גם אני מצפה לסיפור 'במתנה' של הסופר או. הנרי. אשמח אם יצא לך לשדרו בעתיד- אני מודה שהסתקרנתי עד מאוד.
שבוע טוב – מעריכה מאוד- שולי.

סיפור נוגע ללב . אבל היו חיבים שהצייר ישלם בחייו ,אי אפשר חולה ,נפל מהסולם , חבל חבל שאחד משלם בחייו כדי שאחר שקשר את חייו לעלה נידף יחליט שבגלל שהוא עבר את הלילה אז גם הוא ימשיך לחיות

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)