זהירות בדרכים

אני לוקח אתכם כחמש שנים לאחור, לתאונת האופנוע שבה קיפח את חייו אבי כהן, הכדורגלן יְדוע-השם. לאחר מותו ישבה בקיבוץ גת שבדרום הארץ בחורה צעירה בשם שמחה כהן-לב ושרבטה לעצמה מכתב מעולמה הכאוב האישי.

ובאחד מימי השישי מקשיב בעלה של אותה הצעירה לְסיפור שסיפרתי בפינתי בגלי צה"ל על צירוף מקרים מוזר, הוא שולף ממגירה שכוחה את אותו המכתב הישן שהיא כתבה אז, לאחר מותו של אבי כהן, ושולח אלי. וכך היא כתבה אז:

פחדתי שאבי כהן ימות… פחדתי שהסיפור יחזור על עצמו. בטלוויזיה דווחו שאבי כהן נפצע אנושות בעת שרכב על וספה ליד תל אביב. נשארתי בוהה במסך. רק כמה דקות לפני כן אימא שלי התקשרה שהאזכרה של אבי – לא אבי כהן, אבי… אבא שלי – היא בשבוע הבא, ביום רביעי, ושנבוא בזמן לתפילה כי צריך מניין.
באזכרה של אבא שלי תמיד יורד גשם. כל כ"ב בטבת, כבר שלושים וארבע שנים.
בוהה בטלוויזיה חישבתי במהירות את הימים שאבא שכב בבית החולים אחרי התאונה. שמונה ימים בדיוק. מכונית פגעה באבי כהן בדיוק שלושים וארבע שנים אחרי שאבא שלי נפגע גם הוא מרכב.
זה היה כמה מאות מטרים ממקום התאונה של אבי כהן. זו גם אותה הפציעה בדיוק, בגזע המוח. גם אבא שלי רכב על וספה. גם אבא שלי חבש קסדת חצי.
אחר כך סיפרה הטלוויזיה את הסיפור… ממש כמו של אבא שלי.  אומרת את המילים שצרובות אצלי בנשמה ,ואני ידעתי את הסיפור בעל פה. המסך התמלא באנשים המומים, בילדיו הבוכים ובאשתו, שלפני רגע נפרדה ממנו בנשיקה. מציאות שלווה מתנפצת ברגע אחד לתהום איומה.
ראיינו מומחה על פגיעה בגזע המוח ומשמעותה, ונזכרתי בסבתא ציפורה שמספרת לי בפעם האלף איך הלכה לראות את אבא בבית החולים, והוא נראה 'שלם לגמרי, רק ישן בשלווה, כאילו תיכף יקום'. אני זוכרת איך ניסו להסביר לי – ילדה בת ארבע –  היכן גזע המוח.
שמונה ימים שכב אבא שלי במצב אנוש באיכילוב. בכל יום עלה אחי הבכור אל השכנים, הטלפון היחיד בבלוק, התקשר אל בית החולים רק כדי לשוב אלינו, חמשת אחיו ואימא שלנו, ולספר שאין שינוי במצבו והוא ממשיך להיות אנוש.
בכל יום השבוע הבטתי בפנים היפות של הקריינית שהודיעה שאין שינוי במצבו של אבי כהן ושמצבו גם ממשיך להיות אנוש.

אבא שלי נפטר היום לפני 34 שנה, כמה שעות לאחר שאימא שלי אזרה כוח ונסעה לראותו בפעם הראשונה בבית החולים. כאילו חיכה רק להיפרד ממנה… אהבתו הגדולה.
כל חיי עוברים עלי בידיעה, שיכול היה להיות לי אבא, אבא שילווה אותי לכתה א', שישלח אותי לצבא, שילווה אותי מתרגש לחופה, שילמד את בנותיי לנגן בכינור, שיבנה לי ארונות מטבח בביתי החדש… ואין לי. אין לי כנראה בגלל קסדת חצי.
קיוויתי שזה לא יחזור, קיוויתי שאבי כהן ישרוד – אני לא דתיה, ואני אפילו קצת צינית לגבי צירופי מקרים, אבל תדעו כולכם לפני שאתם עולים על מושב האופנוע, רוכסים את קסדת החצי, או מתיישבים מאחורי כל הגה – תדעו שאבא שלי, נפגע בדיוק ביום שבו אבי כהן נפגע, בדיוק בגזע המוח, בגלל קסדה קטנה מידי ושניהם נפטרו בדיוק אחרי שמונה ימים, באותו תאריך בדיוק… כ"ב בטבת.
ואגב… שכחתי בכלל לומר… גם לאבא שלי קראו אברהם כהן.
אימא אמרה שהאזכרה ביום רביעי, כ"ב טבת. כל המדינה תתאבל על אבי כהן ואנחנו במושב קטן ליד בית שמש נאמר קדיש על אברהם כהן ז"ל ….. אבא שלי…

(כך כתבה שמחה כהן-לב לאחר מותו של אבי כהן ובעלה שלח אלי את שכתבה. פורסם גם בינואר 2011 ב'ידיעות אחרונות' ע"י דוד רגב)

 

וכמי שְפֵיַית הדרכים גם אליו הפנתה בעבר את עורפה, מי ייתן והמכתב האישי הזה ישמש כעוד צלצול מעורר, שיזכיר לנו שוב ושוב לנסוע בזהירות, להיות ערים למתרחש מסביב ובעיקר לוותר לאחרים, להיות לכאורה 'פרייארים', לתת זכות קדימה…  ואולי אז הכול יהיה יותר רגוע… ופחות נִפָּגע ונפְגע…

 

זִקּוּקִין דִּי-נוּר

שוקה, יום חמישי, 10 במרץ 2016

"זהירות בדרכים" כפי ששודרה בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. להאזנה לחץ על הכפתור התחתון.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

מטלטל, הידיעה שהכל ידוע ואפשר למנוע מקרים קשים רק על ידי שאלת שאלות וקבלת תשובות.
התשובות נתונות לכולם, רק להרים מהריצפה ולרוץ קדימה.

ושיהיו בשורות טובות, והכרה שידע מציל בריאות וחיים.

יהודה

שוקה , יום טוב !
לדעתי הנושא מחייב מחשבה הרבה יותר מעמיקה מאשר רק נתוח המקרה ,אם ההורים מגדלים באהבה בעצמאות לילד ובאיזון , הילד צומח לא תוקפני, לא הכל "אני יודע" , יודע לוותר ועל ידי כך מונע תאונות , גם בחיי משפחה עם בגרותו , שווה לעשות שיחות הורים בתקופת בגרותו של הילד , שוקה כל טוב על "הדגדוגים המענינים מידי פעם !!
ככה גדלו אותי הוריי וככה גידלתי את ילדיי !! ביי עומר !!

הדמיון בין המקרים ממש מזעזע.
כפילים במותם???????
מקרים כואבים מאוד.
אני הכרתי את אבי הכהן הכדורגל- הוא למד שנה מעלי ואחותו למדה עם אחותי באותה כיתה.
ממש אין מילים!
כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו ולעשות את המקסימום כדי להישמר ולהיזהר.

שוקה יקר.
"מקריות היא דרכו של אלוהים להראות שהוא קיים".
חוץ מצמרמורת שעברה לי… שרק נהיה בריאים.
שבת שלום.

לאחרונה שמעתי מחבר יקר שהזהיר בכנות ובאהבה רבה את קרוב משפחתו שרצה לרכוש כלי רכב דו-גלגלי שהוא יהרוס את המשפחה. והקרוב בשכלו ובשיקול דעתו הרב ירד מהעיניין.
אבל לצערינו יש כאלו שהחלטתם מונעת מלחץ חברתי, מחרדת מעמד ותחרות צריכת סמלי סטטוס חומריים, ובני משפחה מרוטי דאגה שבוחרים בדרך של הימנעות מעימותים.
זה כלי מסוכן, במיוחד בארצנו הקטנטונת והצפופה, עם הרבה נהגים שנוהגים בלחץ ובחצופה, ועם תשתיות כביש מוזנחות ולא בטיחותיות.
תשמרו על עצמכם ועל יקיריכם

לשוקה דינור-שלום רב
אני מאוד אוהבת להאזין לתכנית שלך בגלי צהל. לבעלי יוסף [בן 86] יש סיפור מדהים והוא ישמח לספר לך אותו -לצערי הוא לא משתמש במחשב וגם אני לא "גיבורה" גדולה -אז אולי כדי לך לטלפן לנו ולשמוע על מה מדובר-בטלפון שלנו 04-8712314 -רותי ויוסף מץ

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)