חושים של אימא

יש לי חיבה גדולה לסיפורים שנונים. אלברט איינשטין צוטט כמי שאמר ש'יצירתיות היא פסק זמן של שעשוע שלוקחת האינטלינגציה.' אצרף לפסק הזמן הזה גם את השנינות.
הסיפור הבא, שליקטתי מאתר אינטרנט זר, הוא דוגמא טובה. הנה תקציר הדברים בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

כשאמו של מייק הגיעה לבקר אותו, אז מייק ושותפתו לדירה ג'ניפר, החליטו לפנק את האֵם בארוחת ערב בדירתם הקטנה.  האֵם הייתה מוקסמת מג'ניפר – מיופיה ומנועם הליכותיה. בחושיה האימהיים חשה האֵם שהקשר בין בנה לבין ג'ניפר אינו אפלטוני בלבד. ואולי היו אלה רק רחשי לבה, כי רצתה כל כך לראות את בנה בזוגיות של ממש.

ההזמנה לארוחת הערב חידדה את חשדותיה. במהלך הערב היא התבוננה בדרך שבו התייחסו השניים איש לרעהו ותהתה האם הקשר ביניהם הוא אכן קשר עין ושיחה בלבד.

מייק בהכירו את אמו, קרא את מחשבותיה ומצא הזדמנות במהלך הערב, ברגעים של לבד, לומר לה: "אני מנחש מה עובר במוחך אבל תירגעי… ג'ניפר ואני רק שותפים לדירה." האֵם חייכה, מבטיה ליטפו את בנה.

שבוע לאחר ביקורה של האם תופסת ג'ניפר את מייק ואומרת לו באי נוחות רבה ובהיסוס: "לא נוח לי מייק… אבל מאז ביקורה של אמך אצלנו איני מצליחה למצוא את המצקת המוכספת לרטבים שקבלתי מסבתי. המצקת כל כך יקרה לי… יהיה זה מוזר… לוּ אחשוד שאמך לקחה את המצקת?"

"אני לא מאמין…" ענה לה מייק, "אבל אין לי שום בעיה לשלוח לה אי-מייל ולשאול… איני רוצה ששאלה שכזו תרחף בחלל האוויר."
מיד הוא מתיישב ליד המחשב ושולח לאימו מייל בזו הלשון:
"הי אימא,
היה כיף שבאת לבקרנו. ד"ש מג'ניפר. אגב… אני לא אומר ש'לקחת' את המצקת היפה מהכסף, אני גם לא אומר ש'לא לקחת' את המצקת היפה מהכסף, אבל עובדה היא שהמצקת נעלמה מאז שהיית אצלנו בארוחת הערב…
אוהב אותך. מייק."

למחרת היום מייק מקבל את המייל הבא מאימו:

"בני היקר,
היה לי כיף אתכם. ד"ש לג'ניפר. אני לא אומרת שאתה 'יָשֵן' עם ג'ניפר, אני גם לא אומרת שאתה 'לא יָשֵן' עם ג'ניפר, אבל עובדה היא שאם ג'ניפר הייתה ישנה במיטה שלה היא הייתה כבר מזמן מוצאת ליד הכרית במיטתה את המצקת היפה מהכסף…
אוהבת אותך, אימא"

(הסיפור נכתב ע"י אַשוּטוֹש גוּפְּטָה Ashutosh Gupta  באפריל 2015 באתר אינטרנט שנקרא Quora )


אני לא חסיד גדול של התערבות או חטטנות של הורים בחיי ילדיהם הבוגרים. אני רואה בכך סממנים של שליטה, של הורים שאינם רוצים לשחרר, שרוצים להמשיך ולמשוך בחוטים. אני מאמין גדול ב'עוף גוזל חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך…' וכשיגיע נשר בשמיים… אז… אני תמיד כאן… כשתהייה זקוק לי.

אבל מאידך, מסיבה כזו או אחרת ואולי בילדותי תמצאנה הסיבות, יש לי מקום גדול בלב לאהבת אֵם ולחושיה המיוחדים. יש פתגם ישן שאיש אינו יודע את מקורו שאומר: "חיבוק של אֵם נמשך שנים רבות אחרי שהיא מַרְפָּה…"

 

זִקּוּקִין דִּי-נוּר

שוקה, יום חמישי, 2 בפברואר 2017

"חושים של אמא" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

בוקר טוב
ראשית תודה רבה על הסיפור הזה ועל כל האחרים.
כמו כן יש גרסא יהודית לסיפור והיא על בן עשירים שבבר מצווה שלו נעלמה כפית מזהב וכולם חושדים ברב אבל בגלל אי נעימות לא שואלים אותו ובחתונת בן העשירים הוא שואל את הרב לגבי הכפית ואז הרב מביט בו בצער ואומר לו שאם היה מניח תפילין מהבר מצווה היה מוצא שם את הכפית…

אחלה סיפור ואחלה שוקה
לא רק החיבוק נשאר מאמא לשנים גם המוח מתרגם את הריח גם אחרי הרבה שנים.

התובנה שאני לוקח מהסיפור היפה הזה היא, שלאמא, בנוסף לרגשות ולחושים
המחודדים שיש לה,יש גם יכולת לצאת מהקופסא ולהמציא תרגיל מבריק שגם
צעירים יותר לא היו חושבים עליו. הייתי נותן לה במתנה : מצקת מוכספת .

Dear Shuka, this wise story made me laugh and the quote at the end , touched my heart.
I always look forward to your uplifting stories.
Thx
Op

שלום שוקה. נהניתי לשמוע את סיפורך וכמובן שהצטרפתי לצחוקך ולצחוק של שמעון פרנס. המסקנה היא שאין כמו חכמת החיים של אמא!

כיצד יוצרים עמך קשר לצורך תיאום הרצאה לחוג בית?

איזו אמא מדהימה !
בשקט בשקט תכננה יפה את המהלך הזה.
סיפור נפלא!
תודה שוקה!

לשוקה שלום אין מילים לבטא את המתרחש בתוכי אחרי שאני שומעת את הסיפורים שאתה מביא.כל סיפור בול,כל סיפור מפתיע,כל סיפור נוגע רות ליברמן

יופי של ספור תודה שוקה

שמחתי לקרוא פעם נוספת את הסיפור היפה הזה ,אליו התודעתי בעבר.
אך לא פחות נהניתי מהתגובות המגוונות והמעניינות.
אשמח לשמוע מסיפוריך גם בעתיד

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)