ישר לבב

במושבה יבנאל שבצפון מתגורר חבר טוב שלי – יהונתן אברמזון. הוא חקלאי במקור שעם השנים גם החזיק כמה צימרים להשכרה והיום הוא מנהל סיורי ג'יפים בצפון. נקלענו לשיחה על יושר, ערך שאולי במחסור בימינו אלה ובכלל, והוא מנדב לי את שני הסיפורים הקצרים הבאים:

 

"יום אחד" כך הוא מתחיל "מזמין אצלי הסופר דויד גרוסמן צימר לכמה ימים. הוא מגיע צפונה בעקבות ספר שהוא כותב ולצורך הכתיבה הוא מסייר בסביבה (כנראה כשכתב את 'אישה בורחת מבשורה' ) ומבקש לקחת חדר אצלנו לכמה ימים. הסברנו שעלות החדר היא כך וכך שקלים ואם ירצה להשתמש בג'קוזי יש תוספת עלות של נניח כמאה שקלים ליום. 'אין לי צורך בג'קוזי' הוא אומר 'אני אקח חדר רגיל.'

גרוסמן הגיע, קבל את חדרו, את ארוחות הבקר שלנו ובמשך הימים כמעט ולא ראינו אותו, עסוק בסיורים ובכתיבה. אורח שקט, אדיב… כן ירבו.

ביום האחרון לשהייתו, כנראה חזר מהליכה רגלית מעייפת, הוא בקש רשות להשתמש בג'קוזי, לרפות מעט את שרירי גופו. למחרת בבקר הוא הגיע להסדיר את התשלום. הגשתי לו את החשבון שכלל גם את השימוש בג'קוזי ביום האחרון.

'אבקש חשבונית נפרדת עבור השימוש בחדר בלבד' הוא אמר '… ללא הג'קוזי. אתם מבינים החדר הוא חלק מהוצאות העבודה שלי, בגין כתיבת הספר ואילו חלק הג'קוזי הוא הנאה שאינה קשורה בעבודתי ולא אוכל להגיש אותה כהוצאה.'

'אבל בחשבונית מופיע סכום אחד ללא פירוט' הצעתי פתרון 'כך כולם עושים. איש לא ידע על מרכיב הג'קוזי ואני מניח שגם איש לא יתעניין.'

גרוסמן הרים את ראשו, הביט בי ואמר בקול שקט כאילו ולא רוצה להביך אותי: 'אבל אני יודע… ואותי זה מעניין.' והוא קבל את החשבונית הנפרדת, שילם והלך לדרכו.

 

"אתה מכיר הרבה אנשים שכך ינהגו?" מסכם בשאלה יהונתן אברמזון ואינו מחכה לתשובה. "תמיד תהיתי לפירוש המילה 'ישר לבב'." הוא ממשיך, "את התשובה קיבלתי לפני הרבה שנים בסיפור נוסף שאיני זוכר את מקורו, יתכן והמקור הוא במשלי קרילוב":

 

יהודי עומד בתחנת רכבת ומתפלל חרישית את תפילת השמונה עשרה. הוא עומד והתפילה נאמרת בלחש, שפתיו אינן נעות. עומד אדם לידו מתבונן בשעונו של היהודי ופונה אליו.

"שעון יפה יש לך, אולי תמכור לי אותו?"

היהודי אינו עונה לו באמצע התפילה.

"אתן לך מאה רובל בעד השעון." היהודי אינו מגיב.

"אתן לך מאתיים רובל בעדו." האיש מעלה את המחיר "לא נתקלתי בשעון מהודר שכזה."

היהודי אינו מגיב, עדיין באמצע התפילה.

"אהה… אתה סוחר ממולח. שלוש מאות רובל, זו הצעתי האחרונה." דוחק בו שוב האיש ואז כששוב לא מקבל תגובה, הוא מניף ידו בביטול ועולה על הרכבת.

היהודי מסיים את התפילה, עולה על קרון הרכבת ומבחין שמושבו הוא לצד האיש שרצה לקנות את שעונו. הוא רוכן אליו ואומר לו: "אמכור לך את השעון."

האיש מופתע: "אז פתאום אתה יודע לדבר?" הוא אומר ובשמחה שולף מכיסו שלוש מאות רובל. "זו הייתה הצעתי האחרונה, הנה כספך."

"אני מוכר לך את השעון במאתיים רובל," אומר לו היהודי.

"אבל הצעתי האחרונה הייתה שלוש מאות רובל, וכי לא שמעת?"

"שמעתי גם שמעתי." עונה לו היהודי, "כשאתה זרקת הצעותיך הייתי עסוק בתפילה ולכן לא הגבתי. את הצעתך הראשונה של מאה רובל פסלתי במחשבותיי. כשהצעת מאתיים כבר הסכמתי להצעתך ולכן אשאר עם הסכמתי, נאמן לעצמי. אקח ממך רק מאתיים רובל."

 

"זו משמעות הביטוי ישר לבב" מסכם לי יהונתן אברמזון היבנאלי. "ישר עם לבו, ישר גם עם מחשבותיו."

ושני הסיפורים האלה מחזירים אותי לציטוט, שאני כך כל אוהב, המיוחס לאימא תרזה: "אם אתה ישר וכן, אנשים אולי ירמו אותך – למרות זאת היה ישר וכן. תן לעולם את מיטבך… למרות הכול!"
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
יום חמישי, 11 ביוני, 2015

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה שלום.
תודה על סיפורים מרגשים ומחממי לב,
במיוחד נוכח הסיפורים, ששומעים השכם והערב,
במציאות הישראלית העכשווית .
פיקי.

שוקה היקר.

שוקה היקר. אתה יודע שזו תקופה ארוכה , שאני נהנה לקרוא את סיפוריך הקצרים , שתמיד מביאים את מבטך המיוחד,ניסוחים מרתקים ומוסר השכל מאלף.
הפעם אתה מדבר על דבר כל כך ארכאי. היושר.
לא צריך ללכת רחוק כדי לראות כמה נשחק המושג הסובייקטיבי הזה. כן , היושר הוא סובייקטיבי.
אמות המידה העכשוויות הן כה שונות מאלו המתוארות בשני המקרים מעוררי ההתפעלות שהבאת.
מי שמתנהג כמו גרוסמן וכמו הרבי, לא יכול להתנהג אחרת כי היושר הפך לחלק מאישיותו.
אמנם היושר הוא תכונה של בודדים אבל גם של חברה שלמה.
של מערכת חינוך והנהגה.
בביקורי האחרון ביפן ראיתי דוגמה יפה לחברת אנשים המכבדים וסומכים אחד על השני ביושר.
הם אפילו לא קושרים אופניים כי לא גונבים. ברחוב אין פחי זבל- כי הם לוקחים הפסולת אתם.
יש לנו דרך ארוכה לעבור בכדי להגיע לסטנדרטים כאלו.
בכדי לשנות , צריך להתחיל תהליך ולפרוץ את מעגל הקסמים.
לא חשוב איפה.
צריך לחנך במשפחות, לחנך במערכת החינוך והעיקר- לתת דוגמה אישית. של ההורים ושל ההנהגה.

סיפור דומה בתלמוד הירושלמי על "דמה בן נתינה"

שוקה! יום טוב , על הג'קוזי שהוא רצה לשלם בנפרד , זו קצת תמימות , המציאות היא אחרת (זה לא חייב להיות גנבת דעת או מרמה ) דווקא המתפלל שהיה יכל להגיב בתנועת יד , הוא התחמן שעשה בזנס , ההבדל הקטן !
ביי עומר

את השם יהונתן מיבנאל, שמעתי לראשונה, אתמול כאשר שתי אחיותי ואני נסענו לטיול בטבריה. כשעלם חמודות שמע שאנחנו שם, ביקש שאם יעלה בידינו לעבור ליבנאל להתרשם ממשהו מסוים שהוא התעניין בו, ושטרם ראה במו עיניו. ולאן הגענו? ליהונתן שאת שם משפחתו אני יודעת עתה מהסיפור. . קיבלנו ממנו תותי בר הישר מעץ התות וחשנו שיהונתן ואנשים כמוהו מזכירים לנו שיש גם פנים יפים בארץ שלנו, וכמו בסיפור הם גם ברי לבב.

דווקא הסיפור האחרון מחדד באופן אותנטי יושר-לב מה הוא.
אצל גרוסמן ( כפי שמרמז הפתיח) זה קשור יותר להסתפקות/ העדר נהנתנות/ אין מערבים ״חלב ובשר״.
יושרו/הגינותו/מוסריותו של מוכר השעון ממחישה יותר השיח הפנימי בין אדם לעצמו. אם גרוסמן( כבודו במקומו מונח) חושש שיצטרך לחיות עם העובדה שהוא ״בילף״ ג׳קוזי להוצאות- משכנע ( אותי) המתפלל כשמתעורר השראה למסחר הוגן.

שני התגובות שהביאו לך את סמן היושר מהמקורות הם : "עמוד הימיני" ללמוד מהם !
סיפורו של המארח של "גרוסמן" לכאורה ספור פלאי , אבל כך צריך לנהוג כל יהודי !
דאווקא בימינו, בזמן שכתם אי היושר אוחז בארזים , התיקון צריך שיבוא מאזובי הקיר.
תודה !

היי שוקה,
הקשבתי ונהניתי מכל שנייה, אני ממש אוהבת אנשים כאלה. אני תמיד מזכירה לעצמי שכל דבר רע שאעשה המצפון יציק לי כל כך שעדיף תמיד לעשות טוב וללכת בסוף היום עם חיוך לישון…
תודה על הסיפורים האלה ואפיץ אותם הלאה…לא רק למכותביי שמקשיבים לך…
שבת נפלאה- משולי.

סוד החיים להצלחה 12/6/15
שלך לחמך על פני המים כברבבות החיים תמצאו
הבעיה היא יצר הנקמנות של האנשים.

דויד גרוסמן הכין את ספרו "אישה בורחת מבשורה" כאשר הקדיש זמן ניכר בהליכת "שביל ישראל",לחוש את בדידותו של ההולך וחי את יומו בנופי הארץ. (חלק ניכר ממנו)- מדן בצפון ועד איזור אורה עמינדב ליד ירושלים. כשליש מה"שביל". פגשתי אותו יחד עם קבוצת ההולכים ב"שביל ישראל" ב"מכון אבשלום". הוא הקדיש למעלה משעה בפגישה מיוחדת (ב"נווה שלום") לאנשי השביל בשיחה על ספרו ובמענה לשאלות אנשי השביל. עם סיום כתיבת הספר התבשר עלנפילת בנו במלחמת לבנון השנייה. ממני הוא קיבל את השיר המצורף-מתוך "מעל קווי המתח"- הוצאת "קשב לשירה".

שבילים

להולכים ב"שביל ישראל" ולבורחים מבשורות

הֲרֵי הָבָּרָק הַזֶּה יַכֶּה
וּמַה נַּלִין עַל קוֹלוֹת הָרַעַשׁ,
עַל מוּעֲקוֹת הַחֹם?
דַּי בְּכַדּוּר אֶחָד מֵרוֹבֶה מְעַשֵּׁן
לִקְטֹל אֶת בְּשׂוֹרַת הָאָדָם.

אִם נַעֲמוֹד עַל כִּתְפֵי אֲחֵרִים,
אֲפִלּוּ נַרְחִיק לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לָהָר,
יֹאבְדוּ הַמִּלִּים.
סָפֵק אִם נַבְחִין בְּהֵדֵי יֶרִי עַתִּיק
בֵּין מְצוּקֵי הוֹד בְּנַחַל עַמּוּד,
אוֹ נָחוּשׁ בְּמוֹרָאָהּ שֶׁל מַלְכוּת בְּסִדְקֵי יִפְתָּח.
טַחֲנוֹת הַקֶּמַח חֲבוּיוֹת בִּשֵׁפֶל קוֹל
מוּל רוּחַ נוֹשֶׁבֶת בִּשְׁבִילִים נִסְתָּרִים-
בָּתֵּי בַּד, שְׂרִידִים דְּמוּיֵי אֶבֶן בַּסְּבַךְ, בַּגֵּאָיוֹת,
בַּעֲרוּצִים מוֹלִיכֵי שְׁפָכִים.

כָּאן הָיָה בַּיִת.
שָׁם גָּדַל פַּעַם צֶמַח בָּר.
חֲזִיר קְשֵׁה-יוֹם יִנְבֹּר בַּלֵּילוֹת בַּאֲדָמָה הַלַּחָה,
אֵשׁ אוֹיֵב כִּלְּתָה יַעַר. בָּאָבִיב, אִם יֵרֵד מָטָר,
יָצוּצוּ פְּרָחִים סְגֻלִּים אוֹ צְהֻבִּים.

גָּבֹהַּ, מֵעַל הָהָר,
עֵץ זָקֵן מֵטִיל צֵל בַּאֲבָנִים.
רוּחַ רַעֲנָנָה בַּשְּׁבִיל מְטַלְטֶלֶת עָלִים
תַּחַת רַגְלַי.

לשוקה סיפור השני קרה לא לפי הפרטים שספרו לך השם של האיש הישר לבב הוא רב ספרא ומופיע במסכת מכות דף כד עמוד א ובפירוש רש״י שם מפרש דברי הגמרא לאיש ישר לבב כדרב ספרא ורש״י שם היבא הפירוש ומצטט ״בשאילתות דרב אחא (שאילתות ל״א) והכי הוה עובדה דרב ספרא היה לו חפץ למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורה קרית שמע ואמר לו תן חפץ זה בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורה קרית שמע כסבור שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והסיף ואמר תנהו בכך יותר לאחר שסיים קרית שמע אמר לו טול החפץ בדמים שאמרתה בראשונה שבאותן דמים היה בדעתי ליתנם לך ״ עד כאן אם כן הסיפור הוא יותר מ1500 שנה לא רובל לא רכבת אבל אולי גם הסיפור שסיפרת קרה. שוקה עוד מעט שבת שלום

איזה כף לעסוק בבישולים במטבח תוך האזנה לתכנית של פרנס

להנות ממנה ומהספורים הנפלאים שלך במיוחד עליונתן אברמזון

בן הדוד שלנו.

שמחתי לקרוא,אבל—אין מושב -יבנאל, יש ויש ,כבר113 שנים מושבה יבנאל. תודה,

תגובה שקיבלתי מאריה סלומון:
הנה עוד סיפור על יושר

לפני כמה שבועות בסמוך לחג השבועות – חג מתן תורה
שמעתי תוך כדי נסיעה ראיון עם הרב רפי פוירשטיין
בו הסביר למראיין ולמאזינים על יושר ועל "פחד מגבוה"

בחוזרו פעם אחת מחו"ל, סיפר הרב פוירשטיין, היו ברשותו שני בקבוקי משקה אלכוהולי
ומאחר והחוק פוטר רק בקבוק אחד מתשלום מכס עבר במסלול האדום ועצר אצל המוכס
לשאלת המוכס "מה יש לך להצהיר?"
ענה לו כי ברשותו 2 בקבוקי משקה אלכוהולי
"זה הכל?! – בשביל זה עצרת?! אתה כל כך מפחד מן המוכסים?!" תגובת המוכס
"לא מן המוכסים אני מפחד אלא מן היושב במרומים – הוא רואה הכל…"

ועוד תגובה ראויה לפרסום שקיבלתי מאבי כהן
צריך לתקשר ולפרסם מקרים כאלה של אנשים ישרי לב שלצערי איננו מפרסמים "חדשות" כאלה.
הנה עוד שני מקרים כאלה:
הראשון חבר הכנסת לשעבר מיכאל (מיקי) איתן:
לפני הרבה שנים ביתי הופיעה לראשונה בקונצרט בצוותא, והזמנו את מיקי איתן לקונצרט. מיקי הגיע וסירב לקבל את כרטיס ההזמנה שהגשנו לו, עמד על כך שהוא משלם מחיר מלא ושילם בקופה בהמחאה אישית שלו.
השני הרב שמואל שפירא – הרב של כוכב יאיר:
הזמנו את הרב שפירא להשיא את בתי הצעירה יעל. החתונה התקיימה בכפר המכביה והרב ביקש שנשלם עבור המונית מכיוון ואינו נוהג.
אחרי החופה נגשתי לרב והגשתי לו שתי מעטפות, האחת עבור נהג המונית, השנייה עבור הרב. הרב לקח את המעטפה לנהג והחזיר לי את המעטפה השנייה ואמר "תודה, אני לא עושה זאת תמורת תשלום", הצעתי לרב שימסור את המעטפה כתרומה לבית הכנסת ואז ענה לי "אתה רוצה לתרום? תבוא ותתרום בעצמך".
שנזכה ונראה הרבה שליחי ציבור כאלו.
בברכות חמות,
אבי

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)