כוחה של שיחת טלפון חיובית הביתה

את הסיפור המיוחד הבא שלח אלי רונן לין. 'קבלתי את זה ממישהו' הוא אומר 'וחשוב שזה יגיע לאנשים העוסקים בהוראה בפתיחת שנת הלימודים. למען האמת זה גם יכול לתרום לרבים אחרים.'

הכתבה פורסמה באתר אמריקאי שנקרא Edutopia אני מניח במשמעות של 'אוטופיה בחינוך' וחזונו הוא בהטלת אלומות אור על מה שעובד בחינוך מתוך ניסיונם של אנשים. הנה תקציר מהדברים שמספרת אלנה אגיולר, בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

כאשר רק התחלתי ללמד, עדיין נפעמת מדרישות התפקיד ומורכבותו, טכניקת ההישרדות שלי הייתה פשוט ללקט עצות מכל מי שנקרה בדרכי ולישמן. אז כאשר המנטור שלי הציע לי להתקשר לכל הורֵי תלמידַי בכתה ב' כבר ביום הראשון – עשיתי זאת.
הייתי מותשת, אבל התקשרתי לכל משפחה והצגתי את עצמי. שאלתי כמה שאלות לגבי הילד שלהם, ואמרתי שהיה לו יום ראשון טוב בבית הספר ושאני מצפה בכיליון עיניים לעבודה משותפת אתם.

לאורך אותה השנה וגם בשנים הבאות המשכתי לנהוג כך. תחושת הבטן שלי הייתה ששיחת טלפון חיובית הביתה – היא המפתח. זיהיתי את התלמידים המאתגרים ושמתי לעצמי כמטרה למצוא חדשות חיוביות ולבשרן להורים בשיחת טלפון שבועית. שיתפתי בכך גם את התלמידים – הייתי מברכת אותם בערך כך: "בוקר טוב אוסקר! אני שמחה לראות אותך. אני הולכת לצפות בך היום מקרוב כדי למצוא חדשות טובות. אני מצפה להתקשר לאמך ולספר לה איזה יום נהדר היה לך!".
האסטרטגיה הזאת עשתה את ההבדל בין חבורת ילדים בלתי נשלטת לחבורה קלה לניהול. אולי תופתעו לשמוע עד כמה ילדים משתוקקים שהוריהם יקבלו עליהם משוב חיובי בשיחת טלפון הביתה.
עם השנים, ביום הראשון ללימודים, הייתי נותנת לתלמידים שאלון שכלל את השאלה הבאה: 'למי היית רוצה שאתקשר כדי לספר חדשות טובות לגבי התקדמותך בכיתה? כיתבו עד חמישה אנשים וספרו להם שייתכן שאתקשר, אפילו עוד הערב או מחר!'
בהתחלה הייתי מתקשרת להורי הילדים המאתגרים יותר, אלו שהערכתי שלעיתים רחוקות קיבלו שיחת טלפון חיובית על ילדם. כאשר ההורה היה עונה לטלפון, הייתי אומרת בנשימה אחת: "גברת שרמן? הי. אני מתקשרת אליך מבית הספר של הבן\ת שלך עם חדשות נהדרות לגביו\ה! אני יכולה לספר לך אותן?" אם לא הייתי אומרת מיד 'חדשות טובות', קרוב לוודאי שהייתי שומעת אנחת חרדה, שתיקה רועמת או את קו הטלפון מתנתק…
חלק מהילדים היו קשים, אפילו קשים מאוד. עם זאת, תמיד הצלחתי למצוא משהו חיובי אמיתי שהם עשו. היו פעמים שהייתי מתקשרת להורה לפני כל הכיתה. הילדים מתו על זה. הם התחילו להתחנן שאתקשר גם להורים שלהם. זו הייתה הבחירה הראשונה שלהם כפרס על התנהגות טובה: "תתקשרי לאמא שלי ותגידי לה שהייתי בסדר היום!"
הפתיע והעציב אותי שהיו הורים שאמרו: 'אני לא חושב\ת שמישהו אי פעם התקשר אלי מבית הספר עם דברים טובים בקשר לילד\ה שלי'. לפעמים המשפט הזה לווה בגניחה או התייפחות.
לאחר 10 שנים של הוראה – הפכתי לאימא בעצמי, והעולם הרגשי שלי השתנה.  כהורה, אני לא יכולה לחשוב על משהו שהייתי רוצה יותר מהמורה של ילדי מאשר להכיר שהבן שלי בסדר, כאשר הוא מנסה, כאשר ההתנהגות שלו משתנה לטובה –  ולחלוק אתי את ההבחנות הללו.
אני יודעת כמה קשה מורים עובדים. אני גם יודעת ששיחת טלפון יכולה לקחת שלוש דקות. אם כל מורה יקדיש רק רבע שעה ביום להתקשר להורים עם חדשות טובות, ההשפעה יכולה להיות עצומה. ברשימת סדר העדיפויות הארוכה של מורים – העברת חדשות טובות לא נמצאת ממש בראש הרשימה. אבל נסו את זה, אפילו רק לשבוע, נסו להתקשר לכמה הורים (ולאו דווקא של ילדים מאתגרים, לכולם מגיע וכולם זקוקים) ותראו מה קורה. כמו אבן שנזרקת לאגם, ההשפעות מתרחבות מהילד, לכיתה, למורה והן גורמות לשינוי.

(מתוך אתר Edutopia, סיפרה Elena Aguilar . תורגם גם לעברית באתר אינטרנט ישראלי שנקרא 'הגיע זמן חינוך')

 

ואם אני תוהה לעיתים על ההבדל בין מחנך ומורה, אז אולי מעשים מהסוג הזה מטילים אור על המשמעות של מחנך.

שתהיה שנת לימודים פורייה ומהנה, ובכלל שתהיה שנת תשע"ו טובה לכולנו. ואפרופו השנה חדשה – הרבה בזכות קוראים נאמנים כמוכם ומעט התמדה הפכתי עם השנים להיות מוּכּר כ'איש של סיפורים', וככזה, הוזמנתי השנה ע"י יוסי אלפי להופיע בפסטיבל מספרי הסיפורים בחול המועד סוכות. נעניתי,  וב 28 בספטמבר אני מופיע בתיאטרון גבעתיים יחד עם נגנית חליל-צד (אנה גברילוב) במופע של סיפורים ומנגינות. אם מסקרן אתכם לראות את הדמות מאחורי הכתב או הקול אתם מוזמנים בשמחה. שנה טובה.

זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי 3 בספטמבר 2015

"כוחה של שיחת טלפון חיובית הביתה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור התחתון להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה שלום
כתבתי לך בעבר שכשאני קורא את הסיפורים שלך ברשת אני גם שומע אותך עם הקול המיוחד שלך והתובנות והחדות , פעם לא הייתי מפספס את יום שלישי עם הסיפורים אצל שמעון והתגובות של שמעון לדברים שלך מאז שירדה התוכנית לא יוצא לי לשמוע הבנתי שבימי שישי אז אני מתנחם באתר שלך שנים אני שומע את שמעון שוקה נקודה דינור .ניים ,
אני אומנם ראיתי אותך בתמונות אבל אני מתכוון להגיע מעיר הקודש לגבעתיים גם לראות אותך וגם לשמוע סיפורים ,אני בטוח שתכין לנו חומרים טובים מרגשים ומועילים למחשבה ולחיים.
תודה לך ולהתראות
לילו ברנרד – ירושלים

מקסים , מקסים מקסים!!!!
אין ספק, שחיזוק חיובי שכזה עושה את המלאכה.
הלואי ש מורים יאמצו את הגישה הזו
( בעיני כל מורה חייב לזכור, שהוא בראש וראשונה- מחנך)
זה יחזק את תחושת הערך העצמי של התלמידים ואת הקשר איתם
ועם הוריהם.
והתוצאות הטובות לא תאחרנה לבוא.
חן חן על הסיפור מעורר ההשראה.
שתהיה שנה מבורכת😃

סיפור מצויין. אינני מורה ועם זאת ברור לי שגם מורים זקוקים לטיפים. וטיפ כזה יכול להפוך מורה טוב למורה טוב מאוד ואילו את התלמידים לטובים יותר. ואתה, המשך למצוא לנו סיפורים יפים. גם לנו זה ״עושה את היום״. תודה רבה.

סיפור מצויין. אינני מורה ועם זאת ברור לי שגם מורים זקוקים לטיפים. וטיפ כזה יכול להפוך מורה טוב למורה טוב מאוד ואילו את התלמידים לטובים יותר. ואתה, שוקה, המשך למצוא לנו סיפורים יפים. גם לנו זה ״עושה את היום״. תודה רבה.

כמה נכון הטיפ וכמה מקסים התרגום שלך לסיפור.
אם בני האדם היו יודעים כמה חשוב לתת חיזוק/פירגון, החיים שלנו יכלו להיות קצת יותר נעימים.

היי שוקה,
מקסים. מלא חכמת חיים!!! איזו מחנכת נהדרת. לתת חיזוק חיובי ניתן לתת בכל תחום ותחום בחיים…זה תמיד עושה את ההבדל!

וכך כתבה לי דרורה שלו ואהבתי:
אנו רגילים להשתמש לא פעם במשפט 'זה לא לטלפון', מסתבר שבעקבות המקרה דנן זה לעיתים מאוד כן לטלפון!
תודה ושבת שלום.

שמעתי את ה-"זיקוקין" הנדון מאת שוקה בעת נהיגה ביום שישי האחרון, מאוד מחבר, מרגש ונכון,לכל מי שהורה, מחנך או סתם לחיים. המוטו המזוקק מהסיפור של שוקה הינו שחשוב יום יום לחפש את האור, לחפש את החיובי בקרובים לנו, ובילדנו בפרט, כדי לאפשר להם לגדול ןלצמוח, בריאים בגופם ובנפשם, ולהורים…שיחת טלפון כזו, זה כל מה שהם צריכים כדי לנשום עמוק להמשיך קדימה, כל יום מחדש.

סיפור אמיתי, בעקבות סיפורך-(11/9/15) על הטייס שמטוסו נפגע מטילים והתברר שהם לא היו מחומשים וכך ניצל.
במלחמת יום כיפור הגדוד אליו הייתי שייך (ביחידת סיור של גדוד משוריין) הגענו למוצב טילים מצרי צפונית לעיר סואץ. כל החטיבה התפרסה בבסיסי טילים אלו וכלים כבדים עיצבו אותם מחדש כך שיתאימו למשימות של שריון ורגלים. שם שהינו זמן לא מועט עד שהוחלט על נסיגה חזרה לצד המזרחי של התעלה. באותם ימים התקיימו בחירות לכנסת ואנו הצבענו במקום עצמו כאשר אנו חבושים ערכת מסכות גז. (לאות מחאה ויש תמונות). לפתע נחתו על המוצב במרחק של מטרים ספורים מהמקום בו שהינו פגזים… המצרים הפגיזו ולמרבית הפליאה לא היו פיצוצים. ניגשנו אל הקליעים, בדקנו ופתחנו אותם. ומה היה בם? כרוזים ובו מבקשים מאיתנו לא להצביע לבגין.
היה בהמשך סיפור דומה כאשר שלישיית "הגשש החיוור" באה להופיע בפני החטיבה כולה בבסיס הטילים בו שהיתי. אבל זה סיפור אחר ומעניין לא פחות.

היי שוקה
סיפור מקסים, איך שראיתי את הסרטון הזה נזכרתי בסיפור שלך
https://www.youtube.com/watch?v=jruIbdPEY2k

בהחלט כוחה של מילה.

כמה נכון וכמה מררגש .
אם בני האדם היו יודעים כמה חשוב לתת חיזוק ופירגון, החיים שלנו היו הרבה צבעוניים.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)