מה אתם הייתם עושים?

אני מטופל נאמן למרפאת השיניים של ד"ר מתן אביטל מזה עשרות שנים. את החוויה האישית הבאה הוא העלה לאחרונה לפייסבוק:

 

הוא קבע תור ונכנס למרפאתי בוקר אחד, בן 82 , עדִין, מנומס ולא מרבה במילים. אם לא הסייעת שזרקה לי בלחש כשנכנס לא הייתי יודע כי הוא אביה של זמרת מפורסמת. בשפה רפה התלונן על כאב בפה. בבדיקה מצאתי פצע שנגרם מתותבת לקויה. כדי להקל עליו שחררתי מעט את התותבת, כמקובל, והזמנתי אותו לביקורת בעוד שבוע.

כשהגיע לאחר שבוע נראה כי יש תהליך ריפוי, איטי אמנם. בהסכמתו לקחתי מידות להכנת תותבת חדשה.

לתור הבא שנקבע לו הוא לא הגיע. הוא הודיע למזכירת הקבלה שהוא מבטל את כל סדרת התורים שנקבעה לו. שלא כמנהגי, אולי כי האיש נגע לליבי, החלטתי להתקשר ולברר מדוע.

"חבר הציע לי להיבדק בבית חולים." הוא אמר לי בטלפון וחשתי באי הנוחות שלו "הלכתי, כירורג עשה דגימה של הפצע בפי ואמר שישלח לבדיקה פתולוגית. 'מניסיוני במאות מקרים' – כך אמר לי הרופא בבית החולים – 'זה נגע מפושט של סרטן הפה. אין טעם בטיפול.'" לא הבחנתי במרירות בקולו, מה שהכאיב לי פי כמה.

חלפה כמחצית השנה. באקראי נתקלתי במודעת אבל באחד העיתונים המביעה ניחומים לאותה הזמרת המפורסמת, על מות אביה. עיני נתקעו במודעה ולא משו ממנה. המחשבה שלא אבחנתי נכון, גם אם אולי לא הייתי עוזר במאומה, חלפה אז במוחי ולמעשה לוותה אותי שנים לאחר מכן ולא נתנה לי מנוח.

חלפו כמה שנים. על כיסא הטיפולים במרפאתי מתיישב בחור צעיר, כבן 24, ומצביע על נגע בלחיו הפנימית "זה כלום" אמרתי, "נראה כפצע משפשוף שיחלוף".

"אני קצת בלחץ", הוא עונה לי לא נינוח. "לסבא שלי אמר פעם רופא שיניים כי יש לו פצע מתותבת ורופא בבית חולים אמר לו כי זה סרטן". קפאתי במקומי. את שם הזקן הנחמד זכרתי בבהירות. שם משפחתו של הבחור הצעיר היה שונה.

"איך קראו לסבא שלך?" שאלתי, מתאמץ לא להסגיר את ההתרגשות בקולי.

הוא אמר. זה האיש.

באתנחתא קלה בטיפול הוא הוסיף: "אתה יודע, סבתא שלי מחפשת עד היום את אותו רופא השיניים כי סבי מעולם לא סיפר לה לאן הוא הלך לטיפול. בכלל, הוא לא שיתף אותה בטיפוליו הרפואיים, כדי לא להדאיגה". הוא מדבר ואני טרוד רק בדבר אחד – הלספר לו?
כשאני מספר את הסיפור לקולגות ולסטודנטים באוניברסיטה אני נוהג לעצור כאן ולשאול, כדברי חיים הכט: "מה אתם הייתם עושים? הייתם מספרים לו?" רוב רובם של הנשאלים עונים בלאו מוחלט. יש המוסיפים: "בשביל מה? מה זה ייתן?"

"אני הוא רופא השיניים שטיפל בסבא שלך" אמרתי לו.

עיני הבחור הצעיר התרחבו. הוא השתהה לרגע, הישיר מבט אלי ואז אמר: "אתה לא משער כמה סבתא שלי חפשה אותך. היא רצתה לספר לך כי תוצאות הבדיקה שהגיעו באיחור רב, היו שליליות וזה לא היה סרטן. 'יש איזה רופא שיניים בוודאי שמייסר את עצמו לחינם,' היא חזרה ואמרה לנו. 'הלוואי שהייתי יכולה לדעת מי הוא'."

 

(כך סיפר ד"ר מתן אביטל בפייסבוק שלו)

 

ואני חוזר שוב לסופר המכסיקני דון מיגואל רואיס (בספרו 'ארבע הסכמות'). "אנחנו נוטים להניח הנחות על כל דבר," הוא כתב. "זה טבע האדם. רובנו רואים בכך יתרון. אבל… זה גם המקור ובית היוצר של אי הבנות רבות."

ואכן … כמה פעמים אנחנו בטוחים שהנחתנו נכונה… עמדתנו מאד נחרצת… אנחנו מאד חכמים… ולא תמיד מגיע 'הנכד' שיספר לנו שהאמת בכלל אחרת…

ובכלל… פחות סימני קריאה, יותר סימני שאלה… יוצרים דו שיח אחר לגמרי.

 

זקּוּקִין דִי-נוּר של יום שישי
24 באפריל 2014 

"מה אתם הייתם עושים?" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור התחתון להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

בוקר טוב שוקה

סיפור נפלא וכפי שכבר נאמר "רבות מחשבות בלב איש…"
יום טוב וסופ"ש נעים.

שרה

היי שוקה.
סיפור יפה ומרגש.
אכן זו נטייה אנושית, להניח הנחות ,לגבי מצבים שונים בחיים , ולהתנהל על פיהן.
זה מקור לאי הבנות. תודה על הזיקוק שממחיש עד כמה….
שבת שלום
פיקי

ואני אהבתי בסיפור את הסבתא
שהיה חשוב לה למצוא את הרופא ולהגיד לו, שלא טעה. שהסבא לא מת מגידול

כקוראת אדוקה של הזיקוקים, וכאחת שמשתעשעת לא פעם בניחוש הסוף, תוך כדי קריאה, מודה, עברה בי צמרמורת.
שני דברים: כמובן שישר עלתה לי קונוטציה לסיפור ה"מחרוזת" של מופאסן
ודבר שני- מתן אביטל- רופא שיש לי המון הערכה אליו. הבת שלי חזרה מטיול בקמבודיה עם חצי שן קדמית והעבודה המדהימה שעשה, קושרת אצלי את שמו רק עם דברים טובים!
מרתק, כמו תמיד!

שלום שוקה.
איזו הקלה,זיקוק מרגש ומהנה.

שלום שוקה
סיפור חם,מרגש, ובעיקר מסופר באופן מענין.
אל תעצור

שוקה יקר
יכולת הסיפור שלך מדהימה ,מרתקת ומרגשת מאוד.
תודה לך. דרור

שוקה
ספור מרגש ומעורר מחשבה
ההתלבטות של הרופא מחזירה אותי לימי ילדותי שאבא ז"ל ששנא דברי שקר היה תמיד אומר "השקר הטוב ביותר זה האמת"
האמת בד"כ מובילה למחוזות טובים לעומת ההסתרה והשקר שסופם לסבך ולהסתבך.
שבת שלום
יקי

שוקה שלום
סיפור מהחיים.
המסקנה שכל אחד "בונה" לעצמו הנחות שהוא בטוח שהם הנכונות.
והוא דבק בהן ובאמת שהוא מאמין בה.
והמציאות מראה שיש לקחת בחשבון גם אמת אחרת. שלבסוף מתברר שהיא אכן הנכונה.
סיפוריך נפלאים
שבת שלום
ישראל

היי שוקה ,
ספור יפה , כמו שנקרא בשפת העם , "טלפון שבור " , כל שלב לא משתף את השלב שלאחריו ,והתוצאה אמנם חיובית , אבל עם עינויי דרך ,
היה לי אישית מקרה דומה בהבדל קטן . נסעתי עם בני הבכור למרפאת שיניים בעקבות גדול קטן בשפה אצלי,והם שלחו את זה לבדיקה והתוצאות השליליות חזרו אליהם , והם דווחו לי שהכל בסדר , כך שהטלפון היה תקין ולאחר שלושה ימים "הסערה" נרגעה . תודה על ספורים שמעלים זכרונות טובים !
לחיצת יד חמה מעומר !!

נהניתי מאד מסיפורך היום אני מאזינה לתכנית של שמעון פרנס כמעט באופן קבוע ואקח אתי את המשפט יותר סימני שאלה פחות סימני קריאה תודה לך ושבת של שלום

שוקה שלום!
סיפור יפה ,מעניין מרגש בסופו.אולם כל ההנחות של הרופא נכונות .מי שהנחותיו ובדיקותיו אינן נכונות הוא הרופא שקבע את ממצא הסרטן .באם לא הייתה מתבררת הטעות בממצא יסוריו של דר אביטל היו אמיתיים לגביו הוא ,אולם אין להאשימו על כי לא העלה אפשרות פרט לכיב רגיל .הדבר המוסיף נופך וטעם מיחד היא המקריות בפגישה עם הנכד מזכיר את הסיפורים המועברים ברשת על חכמים סיניים והאירועים המרגשים הבלתי אפשריים.

סיפור ממש מרגש תודה שוקה

זה סיפור מהחיים …. שבוע טוב ומבורך

היי שוקה,
שמעתי את הסיפור ברדיו בזמן אמת והתרגשתי- יופי של סיפור. נוגע ללב והעיקר עם הקלה כך שניתן לחייך.
לא קל להיות רופא בכל תחום שהוא, כי הטעויות שלהם הם הרי גורל ומצד שני זה מקצוע מכובד מאוד ויש לי יראת כבוד לרופאים ולאחיות.
תודה שוקה על ההתמדה בהבאת זקוקים כה יפים. היום שמעתי ברדיו בפעם הראשונה על יוזמה חברתית חדשה שנקראת – עשרת ימי התודה, בו אומרים תודה לכל מי שמיטיב עמך בכל דרך שהיא…אז אני אומרת לך תודה רשמית וכתובה על כל הזיקוקים שלך שנגעו בי לאורך השנים -תודה, תודה ושוב תודה.

יופי של סיפור אכן אסור להניח הנחות אבל בעיקר אהבתי את הכנות של רופא השיניים הרי הוא לא ידע למה הסבתא חיפשה אותו ובכל זאת הודה ובא על שכרו תודה לך שוקה על סיפוריך האנושיים. חג עצמאות שמח שוש

תחילת הסיפור מיד רוכשת את אמון המספר מה עוד שהוא רופא שיניים והסיפור באותו תחום חומרים, לכן ההפתעה כל כך גדולה בסיום.
נהניתי, תודה

עורך יקר !

קראתי ונהנתי , אך במחשבה שניה זה הסיפור נראה כמו גימיק תקשורתי פירסומי מעולה…..אך לא מוסיף כבוד למפרסם….

אם יש ספק – אין ספק !!!

לכל פצע בפה חייבים להתיחס שהוא גידול עד שנוכיח שהוא לא !! ! זאת הגישה הנכונה . כך לימדו אותי בהתמחות בארה"ב ד"ר אביטל הנכבד צריך ללכת ללמוד….ולא לפרסם כתבות שמראות שהוא לא ידען גדול… .. נכון שיש לעיתים מזל….אך רק לעיתים !!

שאלתי : האם ד"ר אביטל היה מפרסם את הכתבה היפה אם אכן הפצע היה סרטן והוא טעה באבחנה ????!!

עודף ביטחון ,חוסר מיקצועיות הם נחלתו של ד"ר אביטל …..

בברכה

זאב רם

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)