מוזרויות

לפני יומיים אני בניו-יורק בהליכה של בקר באחד הפארקים על גדות נהר ההדסון. אני פוסע עד קצהו של מזח ואיש אינו שם מלבדי. ספינה חולפת, שחפים מרחפים ומצווחים על שובל המים והסיטואציה כולה מציפה מזכרוני סיפורששלחה אלי פעם אורלי פרגר, ידידה טובה מאורלנדו, פלורידה: 

זה קורה בכל יום חמישי בערב, כמעט ללא יוצא מהכלל, כשהשמש שוקעת וכאילו נוגעת במימי האוקיאנוס הכחולים. אֵדי הזקן מגיע אז, פוסע בנחת על המזח החביב עליו, אוחז בידו דלי מלא בחסילונים. הוא מגיע לקצה המזח כאילו הגיע לסופו של העולם. כמעט ואין אנשים מסביב והשמש השוקעת צובעת את השמיים באדום ובזהב. וכך הוא עומד שם בודד עם מחשבותיו ולידו הדלי העמוס בחסילונים.

לא עובר זמן רב והוא כבר אינו לבדו. למעלה בשמיים מופיעות לפתע נקודות לבנות מקרקרות וצווחות, עושות דרכן לכוונה של הדמות הכחושה שבקצה המזח. ואז… עשרות שחפים לבנים עוטפים את האיש הזקן ומרעישים מסביבו בתנועות כנפיים פראיות ובלתי פוסקות.

וְאֵדי עומד לו שם, מחלק לשחפים הרעבים את החסילונים שהביא אתו. אם תעמדו קרוב ותקשיבו, תשמעו אותו ממלמל וחוזר וממלמל: "תודה רבה, תודה רבה!"

אחרי כמה דקות הדלי מתרוקן אבל אֵדי נשאר שם לעמוד שקוע עדיין במחשבותיו, כאילו מנותק מהעולם. באופן קבוע, בשלב כל שהוא, נעמד לו אחד השחפים על כובעו הצבאי הישן והמהוּהַ שהוא חובש כל השנים ורק לאחר מכן הוא פוסע חזרה. כמה מהשחפים מדדים אחריו עד למדרגות ואז הם עפים לדרכם ואֵדי משרך דרכו לאורך החוף לכיוון ביתו.

בעיני רבים מהדייגים שעל החוף, אדי הקשיש נתפס כעוף מוזר, כברנש המצוי בתוך עולמו התמוה ומאיזו שהיא סבה הוא מאכיל את השחפים מידי סוף שבוע ומודה להם.

שמו המלא של אֵדי הוא אֵדי ריקֵנְבֵּקֵר. אֵדי הוא גיבור מלחמה ועטור במדליה ממלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם השנייה הוא השתתף בטיסת סיור והמטוס בו טס התרסק למימי האוקיאנוס הפסיפי. למרבה המזל כל שמונת חברי הצוות ניצלו, זחלו מהמטוס וטיפסו על אסדת הצלה. הם צפו במים במשך למעלה משבוע, נאבקים בשמש, בכרישים ובעקר ברעב ובצמא. ביום השמיני אזלה להם כל כמות המים והמזון שהייתה אתם. כך באמצע האוקיינוס הם היו זקוקים רק לנס על מנת להינצל.

בחוסר אונים ובאפיסת כוחות הם שכבו באסדה חשופים לשמש הצורבת. אדי משך על אפו את כובעו הצבאי, הקשיב לרחש המים הטופחים על דופן הסירה, וחשב על חייו שעומדים להסתיים.

ואז…. אֵדי הרגיש שמשהו נחת על כובעו. זה היה שחף. אֵדי גייס את שארית כוחותיו כדי לשלוח את ידו בחטף ולאחוז בשחף, שכנראה היה תשוש לא פחות ממנו. השחף הזה הספיק לשבור את הרעב ולו במעט לכל נוסעי הסירה. בקרביים הבלתי אכילים של השחף הם השתמשו כפיתיון והצליחו לדוג כמה דגים. הדגים שימשו להם כמזון ובקרביים של הדגים הם שוב השתמשו כפיתיון ודגו דגים נוספים וחוזר חלילה.

ובטכניקת ההישרדות הזו הם הצליחו לשרוד ולהתגבר על התנאים הקשים בים משך 24 ימים, עד שהם נמצאו וחולצו.

אדי המשיך לחיות שנים רבות לאחר אותה החוויה הקשה של הישרדות אבל הוא לעולם לא שכח את  את "ההַקְרָבָה" הבלתי מודעת של אותו השחף שהציל את חייהם. וכך הוא צועד מידי שבוע אל המזח עם דלי מלא בחסילונים, מעין הכרת תודה קטנה שלו לקרוביו של אותו השחף שהציל את חייו.

(מתוך הספר "בעין הסערה" של Max Lucado )


פשפשתי באינטרנט ווידאתי שהסיפור הוא אכן אמיתי. התברר לי גם שאותו אֵדי קשישא, גיבור המלחמה, הזקן המוזר שהאכיל שחפים והודה להם מידי שבוע בשבועו, היה משך שנים רבות המנכ"ל והנשיא המוערך של חברת התעופה  האמריקאית 'איסטרן איירליינס'.

נו… לך ותדע איזה סיפור מתחבא מאחורי כל אדם. לך ותדע מה מניע כל מעשה שנראה לנו כמוּזרוּת…

זִקּוּקִין דִי-נוּר

שוקה משיקגו, ארה"ב
יום חמישי, 3 במאי, 2012

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

Shuka, What a nice surprise to see that you used this touching story I sent you. I believe that we behave in a certain way for a reason

If we could take a moment to listen , or understand those behaviors , most likely ,we will feel sorry or sympathize .
Looking forward to seeing you.
Orly

Shuka
If you are in the US, please give a call.
203-915-1734

Perhaps put pathes may cross

Best wishes

Eitan battat

שלום שוקה.
לקחתי את הספור הזה למקום של הודיה ותודה לכל מי ומה שנכנס לחיינו שעוזר לנו לחיות, להתפתח ולצמוח.
תודה לך ותמשיך לרגש אותנו.
יהל

האם ההתנהגות של אדי תכפר על מעשיו או תקטין את הכאב על מה שעה? כנראה שלא.
לפעמים עושים מעשים קשים אבל מצילי חיים.

היי

אין ספר שאדי הינו הדמות האולטימטיבית של כוחינו אנו.

אילו לכל אחד ואחת מאיתנו היה הרצון והצורך לתת ולו במעט היו עוד הרבה אנשים כמו אדי.

מרגש ומפתיע ללא ספק

סיפור מרגש עד דמעות . הישרדות ובקשת סליחה…
שוקה תודה
משה

היי שוקה
משיקגו הרחוקה אתה חוזר ומדהים אותנו. דרך מיוחדת להודות ליקום שעוזר לנן. אנו אמורים להיות אסירי תודה על הטוב הנקרה בדרכנו ונחמד להתוודע לאיך אפשר לעשות זאת.
סוף שבוע נעים
שוש

מני שלח אלי את התגובה הבאה וקבלתי רשותו לכלול אותה בבלוג:

סיפור סיפור!

אגב השורש ק, ר, ב, מופיע בסיפור בכל מיני אפשרויות ("קרוב", "קרביים", "הקרבה") ואולי זה מסמל על ה"קרב" שהשתתפו בו כל חברי צוות המטוס.
קרב על חייהם.

תודה שוקה.

היי שוקה.
תודה על סיפור יפה ומרגש.שנותן
חומר למחשבה.
עוד דרך להחזיר תודה ולא לשכוח
את מי שהציל אותך ,או נתן, או ענה,
בזמן קריטי בחייך
תודה על הזיקוק.והכי חשוב לזכור
שתמיד צריך לתת כי אין כמו נתינה.
יום טוב.

לפי דעתי כל דבר בחיינו קורה מסיבה מסויימת ,סתם אנשים לא נפגשים וסתם דברים לא קורים.צריך לדעת איך להתייחס לדברים ומה לעשות איתם. הכי חשוב לנסות ליהיות חיובי ולהוציא את הטוב שבעניין.

הרגשתי המון יופי בסיפור החדש שלך, שוקה.
לא כל אחד יודע להעריך ולהודות לאלו שניקרו בדרכו ועזרו לו – ולו גם משיגרה או שלא מרצונם.
בזעיר אנפין, יפה למשל לראות את ניד הראש הקטן של הכרת תודה , מהולך רגל שעצרת למענו במעבר החציה..

היי שוקה
אני נהנית לקרוא את הזיקוקים, שאתה שולח אלינו מדי חודש.
תמיד יש בהם פן אנושי ,נוגע,ומכניס את שגרת החיים למימד נוסף.
לכל אדם עולם פנימי והתנהגות משלו ,שלא תמיד תואמים את ציפיות החברה
ואז, נוטים לראות בו עוף זר ומוזר.
וראה זה פלא, איך הסיפור של אדי ,משנה את תדמיתו.
אהבתי מאד….

"נו… לך ותדע איזה סיפור מתחבא מאחורי כל אדם. לך ותדע מה מניע כל מעשה שנראה לנו כמוּזרוּת".
ואני תוהה תמיד , איך באמת היה נראה העולם ומה היו מערכות היחסים , אם ולו רק חלק מהאנשים היה יודע איזה סיפור …
הרבה חומר למחשבה
סיפור חינוכי שאין כמוהו
יגאל

ואוו….
היכולת שלו – לראות
לזכור
ולהודות
מדהים

היי שוקה , יפה לקרוא את תגובות הקוראים , כל אחד עם זוית ראיה שונה קצת , אבל בכולם עולה הצד הרגשי , החיובי ,
אני מסתכל על הספור משתי זויות : אחת של אותם ניצולים , שהייתי עושה כמוהם במצבם ,
שניה , הייתי משנה , מלביש על רגלו של השחף טבעת ואנשים על החוף היו מקבלים ומחלצים אותם ,
מה אשם השחף במצבם ?
סתם ככה , יום טוב מעומר !!

שוקה שלום.
כמו תמיד אתה מצליח כל פעם לרגש עם סיפורך, הפעם אני מודה שההתרגשות היתה מהולה בקצת עצב ואולי גם תקווה.
בתקופה האחרונה אנו חווים אירועי אלימות קשים, בכדורגל, וברחובות העיר(אדם מבוגר שנרצח ע"י בני נוער כי הוא העיר להם)
כן, ע"מ להציל עצמם, היו חייבים הטייסים להרוג את השחף, הרי חיות נהרגות כאן כל יום והם מנה שעולה על שולחננו מבלי שנהיה בסכנת חיים.
קל וחומר במצב שבו הם נמצאים, אך הדרש שבסיפור הוא המוסר והמצפון של האיש ששנים לאחר מכן עומד ומביע הוקרה והודיה.
מי יתן וגם בתקופה של היום המוסר והמצפון הם אלו שינחו את מעשינו.
שבוע טוב לכולם!!!

שוקה שלום
נהניתי מאוד לקרוא את "הזיקוק" הנפלא המוכיח לנו שאין לשפוט אף אדם.
אצרף סיפור קטן משלי: שנים ראיתי במעלית בניין משרדים שבו עבדתי, אדם מוזר שהעביר מסמכים ממשרד למשרד בקומת הבניין.
הוא היה מאוד מוזר בהתנהגותו ובאופן בו החזיק במסמכים שבידו.
לימים נודע כי הינו סגן אלוף הלום קרב ממלחמת יום כיפור.
מאז זווית הראיה כלפיו השתנתה והסתכלתי עליו בהמון הערצה.
זה מחזק אצלי את התחושה שלא צריך לשפוט אף אחד ולאהוב כל אדם .
תודה שוקה אתה מאיר את עיניי מידי שבוע ונותן לי זוויות אחרות
לצפיה בעולם שמסביבנו.
יום טוב-שרה

היי שוקה. אני יתחיל בתודה על הסיפורים המרגשים מלאי תוכן ומשמעות לחיי היום יום שלנו. זה מפתיע אותי כל פעם המקומות שבאם יוצא לי ליקרוא את המיילים עם הסורים המרגשים. אני מטייל בדרום אמריקה כבר תקופה יפה בשביל לגעת שרק כשאתה במדינה זרהא תה שם לב כמה אנשים טובים יש באמצע הדרך. יהודים ולא יהודים דתיים וחילוניים. פשוט אנשים טןבים שיעזרו לך כי אתה בן אדם ולא בגלל שום סיבה אחרת. פשוט תריך ליפקוח את העניים ולהסתכל לצדדים ולהבין שגם מאחורי המוזר ביותר עומד סיפןר חיים של בן אדם. תודה שוב. המשך שבוע מהנה לך ולקוראים…
 

תודה שוקה על הבאת הסיפור המדהים הזה ותודה לאורלי שדאגה לספר אותו לך.

שתפתי אותו בשמחה בדף הפייסבוק שלי.
יעקב.

שוקה יקר – תודה.
הקשבתי לסיפור ודמעות נצצו בעיניי. איזה אדם נפלא ומעורר כבוד אדי. אדם שפעל בתושייה והציל את כול אנשי הצוות, חבריו, ומצד שני לא שכח את מי שהציל אותו ואת חבריו ובדרך מאוד מקורית הביע את תודתו לאותו שחף. בלבו ניכר העצב על אותו שחף וזה הזיכרון שייקח עמו עד סוף חייו. אהבתי שגם ממרומי היותו מנכ"ל, אנושיותו לא אבדה לו וזה חימם את לבי ונותן תקווה שיש עוד אנשים כאלה בעולמנו.
סיפור של הכרת תודה – מקסים ואני מודה לך ולאורלי, ידידתך ששיתפתם.
שבוע טוב – משולי.

הסיפור – כמו שאר סיפוריך – נחמד, מהנה ומרגש.
רק דבר אחד קצת לא מסתדר לי.
אם הסיפור הוא עכשוי, ואם הבחור התגייס אפילו בן 17 בשנת 1918
בסוף מלחה"ע ה-I , אז הוא צריך להיות היום לפחות בן 110-111
זו לא טעות????
אבל זה באמת לא משנה כי-הוא-זה את יופיו של הסיפור.
תודה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)