על מה נתחרט?

בְּרוֹני וֵואר (Bronnie Ware ) שימשה במשך שנים רבות כאחות סיעודית התומכת באנשים על ערש דווי, אנשים המודעים למותם הקרב. בהסתמך על אין ספור שיחות עם מטופליה היא פרסמה מאמר מעניין, שלימים הפך לספר הביכורים שלה, על דברים עליהם אנשים מתחרטים. הנה תמצית המאמר, אותו שלח אלי בני, ארנון,  בתרגום חופשי שלי מאנגלית:

הִמצאות במחיצת אנשים בשבועות האחרונים לחייהם לימדה אותי לא להמעיט ביכולתם של אנשים לצמוח כשהם עומדים בבירור מול העובדה – 'איני בן-אלמוות'. כמה מהשינויים שצפיתי בהם היו מדהימים. היו שם תערובת של רגשות –  הכחשה, פחד, כעס, צער וחרטה ושוב הכחשה אבל גם קבלה. כששאלתי אותם על חרטות שיש להם או על דברים שהם אולי היו עושים אחרת, היו כמה מוטיבים שצפו ועלו שוב ושוב. הנה חמשת המוטיבים המרכזיים שעלו מהשיחות הללו:

1. הלוואי והיה לי את האומץ לחיות את החיים האמיתיים שרציתי ולא את החיים שאחרים ציפו ממני.
זו הייתה החרטה שמרבית האנשים הדגישו אותה. כשאנשים תפסו שחייהם עומדים להסתיים הם הבינו פתאום את ההחמצה הגדולה מאי מימוש חלומותיהם. מרבית האנשים לא מימשו אפילו מחצית מהחלומות שלהם וכעת היה עליהם למות בידיעה שזה בגלל בחירות שהם עשו או לא עשו.

כשאנחנו מאבדים את הבריאות זה כבר מאוחר מידי. הבריאות מעניקה חופש  אבל לצערנו הרב אנחנו יודעים להעריכה רק כשאנו מאבדים אותה.

2. הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה.

החרטה הזו הובעה כמעט ע"י כל גבר שטיפלתי בו. הם התגעגעו לילדיהם, לבני זוגם ולגיל הצעיר של פעם. גם נשים דיברו על כך אבל קחו בחשבון שטיפלתי באנשים מבוגרים מאד והנשים של אז לא שימשו כמקור הפרנסה העיקרי. כל הגברים בהם טיפלתי התחרטו עמוקות על שהשקיעו כל כך הרבה זמן מחייהם במרוץ המטורף הזה של עבודה או קריירה.

3. הלוואי והיה לי את האומץ לבטא את מה שאני מרגיש.

אנשים רבים מדחיקים את הרגשות שלהם על מנת לשמור על שקט עם סביבתם. כתוצאה מכך הם משלימים עם מציאות בינונית והם מוותרים על להיות מי שהם באמת יכולים להיות. רבים מפתחים מחלות כתוצאה מהמרירות והתרעומות שהם סוחבים אתם.

אין לנו שליטה על התגובות של אחרים אבל פתיחות שלנו, בסופו של דבר, תגרום ליחסים להגיע לרמה טובה ובריאה יותר. לחילופין זה משחרר את חיינו ממערכות יחסים עכורות. בשני המקרים אנחנו יוצאים נשכרים.

4. הלוואי שהייתי שומר על קשרים טובים עם חברים.

בדרך כלל אנשים לא באמת מבינים את היתרון הגדול של חברים קרובים עד שהם מגיעים לשבועות האחרונים של חייהם. רובנו כל כך שקועים בחיים שלנו ומבלי משים אנחנו נותנים ל'חברויות זהב' לחמוק מאתנו במשך השנים.

שמעתי הרבה חרטות עמוקות וכנות מאנשים על שלא השקיעו בכך מאמצים רבים יותר. כולם מתגעגעים לחברים ערב מותם. כשאתה עומד פנים אל פנים מול המוות הקרֵב הפרטים הטכניים של החיים נעלמים ובמקומם מופיעים אהבה ויחסים.  זה כל מה שנשאר – אהבה ויחסים.

5. הלוואי והייתי מאפשר לעצמי להיות מאושר.

מעניין ומפתיע אבל גם זו חרטה משותפת לרבים. רבים בכלל לא הבינו עד ימיהם האחרונים שאושר זו בחירה. הם היו תקועים בתבניות ובהרגלים, ובנוחות של המוכר והידוע. הפחד מלשנות גרם להם להעמיד פנים (לעצמם ולאחרים) שהם מרוצים. אבל עמוק פנימה הם ייחלו לצחוק בריא ולמעשי משוּבה של פעם.

החיים הם בחירה. אלו הם החיים שלך. בחר אותם בחוכמה ובמודע. בחר בלהיות מאושר.

 (תמצית מתוך מאמר של בְּרוֹני וֵואר – Bronnie ware  –  )

פול גרהם, בעל טור אמריקאי, סיכם את המאמר הזה בבלוג שלו בכמה משימות שרשם לעצמו (To do list):  לא להתעלם מחלומותיי, לא לעבוד קשה מידי ובכך להזניח את אהובַי, לומר בפתיחות את מה שאני חושב, להשקיע בחברויות שלי, ו… להיות מאושר.

חוכמתם של אנשים על ערש דווי…. מדוע לחכות שנהיה שם ואז להתחרט?
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
יום חמישי, 17 במאי, 2012 

"על מה נתחרט?" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה החכם באדם,

אין כמו פוסט מדהים ונכון זה לסיים, עבורי, את השבעה על מות אבי. לאורך השנים מימש אבי את כל הכתוב במאמר, חלקו במימוש וחלקו בהלקאה על אי מימוש.
דבר אחד הבין גם הבין: אין כמו הצדקה, העזרה לזולת והחברות להאדיר הרגשתו של אדם.

אין מחר ואין עוד שעה, על כל אדם לממש את עצמו כאילו אין מחר ולדאוג שישאר לו יכלות למחרתיים ולשנה הבאה. כך ישמר אדם את התקווה והרצון לחיות עוד ועוד.

האהבה היא הדרך. השינאה והחשבונאות הקטנונית לא מובילה לשום מקום בעל ערך חיובי.

שבוע טוב ושוב, תודה על השיתוף,
יהודה

חבל מאוד שאנחנו מגיעים למסקנות אלה לעת זקנה- תקופה בה הזכרונות רבים ולא ניתן לממש חלומות ושאיפות.
זוהי רשומה שהצעירים אמורים ללמוד ממנה וליישם, אך לצערנו הצעירים של היום עובדים די קשה- עד שעות מאוחרות ולכן לא יכולים לממש את החלומות.

שוקה היקר,
כתמיד, נעמו לי דבריך. דומני, שחשבונות נפש אנו עושים לאורך כל הדרך – חשבונות של "רווח והפסד", היכן עלינו להשתפר, מה עלינו לעשות על מנת להיות מאושרים יותר, שלווים יותר, נינוחים יותר, כיצד נגשים חלומות וגם, היכן שגינו ולתקן כל עוד אפשר, כל עוד ניתן. כמובן, שחשבונות נפש אלה, מקבלים משנה תוקף בגילנו ועלינו למהר בטרם נאחר…
תודה.
סופשבוע נעים,
ירדנה

היי שוקה,
כמו תמיד, נהנית מאוד לקרא את סיפוריך.
נאמר "אין חכם כבעל נסיון" וחלק מהנסיון הוא קריאה ויישום כדוגמת הנאמר בכיתוב זה שלך, אבל במרבית המקרים "צריך שניים לטנגו". על מנת ליישם את הנאמר, יש צורך באנשים שמולך/סביבך עם אותן תובנות, על מנת שמשימות כאלו תצלחנה,ואולי אני פסימית?
סופ'ש נעים
ריקי

שוקה כמה קשה ………תמיד אבל תמיד חנכתי את ילדי שחברות היא ערך עליון וחובה להשקיע בחברים .היום שילדי בוגרים הם חברי ולא רק ילדי ….
תודה שוקה
משה

שוקה היקר
מכל הסיפורים שקראתי ממך עד היום, כולל הלקחים והעצות, הפעם זה הדבר האמיתי.
חמשת העצות של שוכבי ערש הדווי הן הלקחים שעלינו החיים להעביר ליומננו לביצוע.
קראתי חברים אחרים שהגיבו לפני לסיפור.
חלקם העלו שורת הסברים מדוע יקשה עליהם , במצבם , לממש את העצות, למרות שאינם מטילים ספק בחשיבותן.
לטעמי – אין הסבר ואין תירוץ.
דבר שרצית ולא עשית – אתה היחידי שבבוא הזמן תכה על חטא בגינו.
הרבה מדי אנשים עצלים מדי ופחדנים מכדי לקחת את החיים כפי שהגיעו להם .
לכן , הם נידונים לחיות בתסכול שקט ולמות – כשפחות מחצי תאוותם בידם.

שוקה יום טוב ולחיצת יד חמה ,
העליית ספורים ,שלדעתי התשובות לגביהם היא תורתה ודרכה של ביירון קייטי (מניח ששמעת עליה), בכל גיל "אל תבכו על מים שנשפכו " , לכו קדימה ומצאו פתרונות חיוביים ,
זו מסקנה שלדעתי היא הפועל היוצא מהספורים !!
ביי וכל טוב עומר !!

היי שוקה
החיים רצופים בחירות. בכל בחירה אנחנו מוותרים על אפשרויות נוספות. מה שחשוב באמת, זה להיות נאמנים לעצמנו. אם נעשה מה שנכון לנו, נייטיב גם עם יקירינו . הכוח המניע והחשוב מכל הוא האהבה.
תודה וסוף שבוע נעים
שוש

שוקה יקר
אני לא יודעת אם אתה מודע, הנושא דורך לכולנו על היבלת הרגישה ועל האחת שלא מרבים לדבר בה
אני בהחלט מזדהה עם ההרגשה שאותה ביטא חמי
כמו תמיד, אין עליך, שוקה
נחמה

אלו, ללא ספק, האמיתות המוחלטות, ומסקנותיו המאוחרת של כל אדם. לרוע המזל, תובענות החיים – ובראשונה הצורך לשרוד בעולם הלא-קל הזה, קובעת סדר עדיפויות שונה… ולכן, החרטה בעניינן הינה (ותהיה) מנת חלקו של כל אדם אשר לא שפר עליו גורלו, ואילוצי הקיום מנעו ממנו להשיגן במועד…

קשה להביע דעה בנושא כה טעון
הלוואי והייתי מאפשר לעצמי להיות מאושר
במשפט הזה טמון כל סוד החיים
להיות מרוצה ומאושר ללא תנאים
וזה כנראה הכי קשה
תודה לך
יולי

שוקה שוקה
זיקוק מלמד ביותר. התובנות והתגובות בפוסט מלמדות אף יותר!

שוקה שלום רב,
מאוד שמחתי לקרוא את הכתוב. הרגשתי שקיבלתי מין אישור לכל פעולותי ומעשי בחיים. אני לא צעירה, אבל מגיל צעיר החלטתי החלטות מאוד חשובות וגורליות ומתאימות מאוד למה שכתוב כאן.
החלטתי להיות מאושרתולכן החלפתי את הסטטוס שלי מנשואה לגרושה והחיים נפתחו לפני, תמיד אמרתי עם מה שעם ליבי, הבנתי שחברים זה הדבר החשוב ביותר ואני שומרת על קשר חזק מאוד איתם וכשהחלטתי שקשה לי להמשיך לעבוד[עבודתי הייתה מאוד תובענית] יצאתי לפנסיה מוקדמת ואני נהנית מהחיים, עשיתי דברים שלא לפי ה"כלל", שגרמו לאנשים להרים גבה,אבל זה היה רצוני ויחד עם הכל,
חיי הם רגילים, טובים ומאושרים והכל= החלטה שלי!!
לכן עד היום, לתלמידותי לשעבר, לחברות ולכל מי שמוכן לשמוע=
חיו את חייכם כפי שאתם רוצים וחולמים ולא כפי ש"מישהוא" ינתב
ויאמר "כך לא עושים"….. ולקלישאה= "החיים קצרים, אנחנו רק
אורחים פה"….אבל כך בדיוק, זה זה!!
שוקה תודה רבה! אני ממש מאושרת מהקטע הזה ואמשיך לשלוח אותו
לחברי עם המשפט…."אמרתי לך"….. מלכה.

שוקה בוקר טוב

ממש נהניתי לשמוע הזיקוק ביום שישי והבוקר קראתי בהנאה רצופה.
אחד מההמלצות היתה בנושא העבודה.
רוצה אני לשתף אותך בתובענה שהגעתי אליה מאוחר לצערי ולשמחתי לא מאוחר מיד.עבדתי בחברה ציבורית כ-15 שנים בלי להסתכל על השעון (מצאת החמה עד….) לפני כשנתיים החברה קרסה ואני תופסת את ראשי על כל השעות שהשקעתי והזנחתי במידה מסויימת את ילדיי.
כיום בעבודתי אני מקפידה לצאת בשעה 16:00 למעט מקרים בודדים
שאני מגיעה מאוחר יותר ורוצה להרגיש טוב עם עצמי (לא מכריחים אותי לכך). לו יהי ונוכל ליישם את כל ההמלצות האחרות .
שוקה תודה רבה על הזיקוק הנפלא .
שרה

תודה שוקה על חוכמה צרופה ומועילה.
אכן, ערש דווי הוא נקודת מבט מצוינת על החיים והזיקוק שווה הפנמה ויישום!

הי, האם אפשר לקבל לינק לכתבה המקורית באנגלית? הייתי רוצה לשתף עם מכרים דוברי אנגלית.
תודה

היי שוקה יקר,
דברי חכמה, אבל החכמה האמיתית היא ביישומן.
הדפסתי את חמשת העיקרים ותליתי לפניי במטבח (שם אני נמצאת הרבה)
קראתי את כל התגובות והן מרשימות.
כמה חשובים הם הזיקוקים אותם אתה משגר לקהל מאזיניך…
יישר כוח- מעריכה מאוד
שולי.

שוקה שלום.
רק כעת הצלחתי להגיע לזיקוק הנפלא ולרגע חשבתי
שדיברתי בקול רם.
כמה שזה חשוב ונכון,אבל כמה צריך ליישם
את הנכתב עם טיפה של רצון לא יותר.
תודה תודה לך זה פשוט נהדר.

בפעם הראשונה ששמעתי את התוכנית היה בדרך חזרה הביתה מהעבודה ב16 אחרה״צ ולקחתי איתי כל משפט וכמה שזה נכון, אני בחור מסודר מבחינה כלכלית משפחתית וחברתית החסרון היחידי שאני עובד מאז שהשתחררתי כבר13 שנה בעבודה שגוזלת את רוב זמני 14 שעות ביום בערך ורוב הזמן אני די בלחץ מהעבודה אומנם אני משתכר יפה אבל זה לא מפצה על הזמן שאני לא נמצא בחיק המשפחה, קראתי את חמשת המוטיבים ואולי עכשיו אחרי 13 שנה אתמודד עם העניין אחרת ואמצא יותר זמן פנוי לעצמי ולמשפחה. תודה שוקה…

למי שביקש להלן הלינק למאמר באנגלית

http://www.inspirationandchai.com/Regrets-of-the-Dying.html

אבל רוצה להגיד שזה מאוד מועיל, תודה על שהקדשת מזמנך לכתוב את זה.

אני תמיד חוקרת באינטרנט טיפים שיכולים להועיל לי. תודה!

מאמר נפלא עם הרבה תובנות, אבל למי שנכנס אל החולי הייתי אומרת שצריך לבחור בדרך חדשה ולא לבכות על מה שהיה. ממקום של צניחה תבוא הצמיחה.
עינת לב ארי
תרפיה באמנות

אם יש משהו שאני מצטער עליו היום הוא הסתלקות הוריי מן העולם (לפני 20 ו- 15 שנים) ולא התעקשתי לחקור אותם על קורותיהם ושורשיהם. נותר אצלי תצרף מחורר. חסרונם הולך וגדל עם השנים וחבל שאינם יכולים לחלוק איתנו שמחות קטנות וגדולותץ

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)