על פתיחת דלתות
'פתיחת דלתות' הוא מושג מקובל בעולם העסקים ואולי בחיים בכלל. רבים טוענים שזה מקצר תהליכים, שזה מאפשר לך לעבור סף ומשם, עם כישרונך או כישוריך, כבר תוכל להתקדם לבד. כולם משוועים לקשר עם פותחי דלתות כאלה, ולחלק מאתנו זה עושה אולי הקשר פחות חיובי, של 'פרוטקציה', של 'יד רוחצת יד'.
והנה, בהקשר הזה, התגלגל לידי סיפור חמוד ששלח אלי בחור בשם בּנג'י ליבנה, שפתח דלת לחברו, ושמע ממנו בתמורה את הסיפור הבא:
בחור צעיר מגיע ללאס-וגאס לנסות את מזלו. הוא מתחיל להמר עם כמה עשרות דולרים וככל שחלפו השעות הוא גרף עוד ועוד רווחים ותאבונו גדל. בחצות הלילה התהפכה הקערה על פיה, כפי שקורה לרבים, והוא החל להפסיד. וכך הוא הפסיד את כספו, את רכושו, את ביתו אפילו את בגדיו ולפנות בוקר זורקים אותו החוצה עם בגדיו התחתונים בלבד לגופו.
הבחור מסתובב בפארק הסמוך, חסר אונים, ביטנו מתהפכת והוא מחפש שירותים ציבוריים. הוא מוצא שירותים כאלה אבל אז מתברר לו שהוא צריך לשלשל 10 סנט כדי לפתוח את הדלת. מכיוון שאין לו אפילו 10 סנט כי הרי הפסיד את כל כספו, הוא יוצא חזרה לפארק, מתאפק בקושי ואז הוא מבחין במישהו שבא מולו.
'סלח לי' הוא פונה אליו ' אולי יש לך DIME? ' והזר דוחף יד לכיס, מוציא מטבע וללא מילה נותן למהמר שלנו 10 סנט. הוא רץ לשירותים במהירות וכשהוא עדיין מחפש להשחיל את המטבע לחריץ, הדלת נפתחת מבפנים ועובר אורח שמן נדחק מהתא החוצה. המהמר שלנו מספיק לדחוק את רגלו בין הדלת למשקוף וכך הוא נכנס פנימה, בסופו של דבר ללא צורך לשלם.כשהוא יוצא הוא מצליח למצוא בפח אשפה איזה בגד ישן ומהוה לכסות את גופו ועם עשרת הסנטים שנותרו בידו הוא שב לקזינו ומהמטבע הוא מרוויח דולר, שהופך לעשרה, למאה, לאלף, למיליון, וכך הוא מהמר עד הצהריים ויודע לחדול כשברשותו הון רב.
חולפות השנים והבחור הוא עכשיו מרצה לכלכלה באוניברסיטה גדולה. באחת מהרצאותיו הוא מספר לסטודנטים שלו איך הגיע לאן שהגיע, איך המזל בגד בו ואח"כ האיר לו פנים והוא מסיים באנחה ואומר: "לוּ הייתי מוצא את זה שהציל אותי בשעה שהייתי במצוקה הגדולה ביותר שיכולתי להיות, הייתי מעביר לו מחצית מהוני".
ואז קם מישהו מאחד המושבים ואומר "אדוני הפרופסור. זה אני שבאתי מולך בפארק. אני זוכר, לא לבשת מאומה מלבד זוג תחתונים אפורים לגופך ואפילו ראיתי צלקת על בטנך החשופה. זה אני שנתתי לך את עשרת הסנטים ששינו את חייך."
מסתכל עליו הפרופסור,מניד ראשו ואומר: "הרבה תודה ידידי היקר. אני מאמין לך שאתה הוא האדם שנתן לי את עשרת הסנטים, אבל…. אני מחפש את זה שפתח לי את הדלת."
(שלח את זה אלי בנג'י ליבנת, אבל איני יודע את מקורו של הסיפור.)
אז שישמש לנו הסיפור הקטן הזה כתזכורת כדי שנרגיש בנוח כשאנו נעזרים בפתיחת דלתות.
יש משפטים ומובאות רבות על דלת שנסגרת וחלון שנפתח במקום אחר, ומכולם אני אוהב את המשפט המיוחס לאלכסנדר גרהאם בל: "כשדלת אחת נסגרת נפתחת דלת אחרת, אבל אנחנו פעמים רבות עסוקים בלהסתכל בכאב וצער על הדלת הסגורה, ולא שמים לב שדלת אחרת נפתחה עבורנו…"
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (50)
שוקה, יום חמישי, 4 במרץ 2010
"על פתיחת דלתות" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שוקה ידידו (של פרנס),
מדהים איך סיפורים הם בעצם לא סיפורים אלא החיים יום יום אבל אנשים, כמאמר משפטו של בל, עסוקים בשחור ולא בלבן.
התחברת אלי מאוד, כמו תמיד, ואת משפטו של בל אוסיף לאתרי בו ניסיתי לשבץ מספר פתגמי חוכמה כאלו.
אני רק חושב שכשנסגרת דלת, נפתח שער!! אבל אתה הוא זה שצריך לדחוף את הרגל כדי להכנס ולא לחכות לניסים ומזלות.
בברכת שבת שלום, יהודה
והסינים אומרים:
"כאשר נסגרת דלת נפתח חלון, אך אם נפתח חלון נכנסים זבובים"…
שבת שלום,
דגנית.
שוקה איש בעל התובנות המחכימות.
סיפור כל כך יפה וחכם. אדם צריך קשרים ואם לא אז שהמזל יאיר לו פנים ועיתוי נכון לפריצת דרכו למעלה.
ממעריצה שמחכה בכליון עיניים לפינתך בתוכניתו של שמעון פרנס היקר.