עץ התאנה

את צירוף המקרים המיוחד הבא סיפר לי קורא/מאזין, שבקש להישאר בעילום שם, ואכבד את רצונו. בסיפורו הוא לוקח אותנו בדיוק ארבעים ושתיים שנה לאחור, סוכות, אוקטובר 1973, מלחמת יום הכיפורים:

 

'בעשרה באוקטובר 1973 ממש ערב חג סוכות, באחד מרגעי ההפוגה של הקרבות ברמת הגולן עוצרת יחידה שלימה של נגמ"שים של כוחותינו לחנייה, מזרחית להר יוסיפון.  בסמוך למקום מתנוסס לו עץ תאנה אדיר ממדים, ענפיו נשלחים לכל עבר, ופירותיו עסיסיים. בנימין שצ'וּפָּקֶבִיץ מקיבוץ בית השיטה המוכר לכּל בכינויו צ'וּפָּה, חובב תאנים מושבע, קוטף אז מלוא כובעו תאנים בשרניות ומחלקם לחבר'ה. לפתע היחידה מקבלת דיווח שהחניון מטוּוַח, וכולם מתבקשים לעלות על הכלים. בעודם מתארגנים, הנגמ"ש של צ'וּפָּה סופג פגיעה ישירה וכל יושביו, להוציא הנהג שניצל, מוצאים את מותם. אחד מההרוגים הוא חבר קיבוץ מזרע – צבי סדן המוכר בכינוי צֶבֶּה.

בשקע שנפער באדמה מהפגז שפגע בנגמ"ש, באותו מקום רווי דם, ניטע לימים עץ ארז כיד זיכרון לנופלים באירוע. יש אומרים שהוא היום עץ הארז הגדול ביותר ברמת הגולן.'

'על הסיפור הזה גדלתי בילדותי כבן קיבוץ בית השיטה, קיבוצו של צ'וּפָּה.' ממשיך ומספר לי אותו הקורא. 'ואני זוכר טיולים לרמה בהם פקדנו את הארז שניטע לזכרם של הנופלים, ואי אפשר היה להתעלם מעץ התאנה כבד-הענפים והנדיר במראהו, שנחרט בזיכרוני כבר אז כילד.'

שוחחתי עם הדס, אלמנתו של צ'וּפָּה, וגם היא חוזרת ומדגישה את מיוחדותו של עץ התאנים, את שפע ענפיו ובמיוחד את מתיקותם של התאנים שצימח.

 

'חלפו ארבעים ושתים שנה מאותו יום נוראי,'  חוזר ומספר המאזין 'ובאחת השבתות האחרונות, אוגוסט 2015 , אני עובד בגינת ביתי במרכז הארץ וזקוק למסור. אני לוקח פסק זמן, נוקש על דלתו של שכני ומבקש לשאול ממנו מסור. למרות שהוא שכן שלי הייתה זו לי הפעם הראשונה שנחשפתי לגינתו. אנחנו מפטפטים מעט, הוא מושיט לי את המסור ובזווית עיני אני מבחין בעץ תאנה כבד-ענפים, ענק ממדים, אצילי במראהו. השכן מבחין בהתפעלותי ומוסיף הסבר לממדיו של העץ:

'תראה,' הוא אומר לי 'עץ התאנה הזה יושב כנראה על מאגר מים תת-קרקעי, כל ענפיו מלאים מים מאיימים לקרוס תחת משקלם, ופירותיו נושרים בטרם עת.' ואז הוא מוסיף כבדרך אגב: 'יש היסטוריה מעניינת לעץ הזה. מקורו בייחור של עץ תאנה מהצפון, שהביא לי אחי לפני שנים כמתנה לחנוכת ביתי. העץ כאן מאז 2001. '

'אני שב לביתי עם המסור' הוא ממשיך ומספר 'וחוט מחשבה ניטע בי ואינו עוזב. מראהו של עץ התאנה בחצרו של השכן… אין הרבה עצים כאלה… משהו מוכר לי… דזָ'ה ווּ….

אחרי הצהריים אני שב אליו להשיב לו את המסור ואין לי מנוח. 'האם השם שצ'ופקביץ אומר לך משהו?' אני זורק אליו. חשבתי שאלי, בנו של צ'וּפָּה, היה בערך בן גילו של שכני.

שכני מביט בי במבט תמים: 'לא… איני מכיר. מאין הוא?' ואז הוא מתעשת, מחבר קצוות ואומר: 'אתה מתכוון לצ'וּפָּה?!' מה הקשר שלך אליו?'

תוך דקות נקשרים החוטים. הוא אוחז בידי ומוליך אותי אל עץ התאנה שבחצרו. לצד עץ התאנה תלוי שלט עץ ועליו כתבו ילדיו בצבע: 'עץ החיים של סבא צבי'. 'סבא צבי הוא אבי, צבי סדן…' הוא אומר לי, 'הוא נהרג באותו הנגמ"ש עם צ'וּפָּה'.

וכך ייחור מ'עץ התאנה של צ'וּפָּה וצֶבֶּה', צימח צאצא בחצרו של שכני, בנו של צבי (צֶבֶּה) סדן, שנהרג יחד עם צ'וּפָּה ולוחמים אחרים באותו הנגמ"ש.'

(כך סיפר לי אותו המאזין והוסיפו לי פרטים הדס אלמנתו של צ'וּפָּה ותמרה אלמנתו של צֶבֶּה. אני מצרף בבלוג צילום של השלט ועץ התאנה בחצרו של הבן וצילומים מיד הזיכרון)

 

נפלאות דרכי היקום… כבר אמרנו עשרות פעמים.

יהיה זכרם של הרוגי אותו הנגמ"ש מבורך.

 

זִקּוּקִין דִּי-נוּר

שוקה, יום חמישי, 8 באוקטובר 2015

"עץ התאנה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. להאזנה לחץ על הכפתור התחתון מתחת לתמונות.

עץ התאנה בחצרו של של בנו של צבי סדן

עץ התאנה בחצרו של של בנו של צבי סדן

השלט שהכינו הנכדים

השלט שהכינו הנכדים

הארז שנשתל וצומח משרידי הנגמ"ש

הארז שנשתל וצומח משרידי הנגמ"ש

סיפורם של התאנה והארז

סיפורם של התאנה והארז

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

עם י ש ר א ל חי………………………………………………

שוקה בוקר טוב

אכן נסתרות דרכי האל (לאמונתי – ובלשונך נפלאות דרכי היקום)

הייתי בקהל מאזינך בתיאטרון גבעתיים ונהניתי מאוד מסיפורך

ומהכנרית שהיתה הדובדבן שבקצפת.

תודה רבה על סיפורך המופלאים.

שוקה יקר תודה רבה,
סיפור קסום ומופלא כתמיד ועם חומר למחשבה, החזרת אותנו ל1973
מלחמה, הרג, תופת מאז ועד היום ללא שינוי, אך עם מעט טעם של מתיקות התאנה ואכן נסתרות דרכי האל ונפלאות דרכי היקום, הגורל ובכלל,
שנה טובה ומבורכת,
רבקה אביב.

איזו מזכרת נפלאה נשארה לילדים ולנכדים.
תודה על סיפור נפלא

שוקה היקר פשוט תודה ושיהיה חורף בריא

כך כתב אלי יורם שוסטרמן:
בתור אחד שעבד עם צבה בשלחין בשדות מזרע לפני כ 50 שנה מרגש מאד להיזכר באדם המיוחד הזה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)