שוויון בחלוקה

דרך קורותיה של משפחה קטנה אחת, אני רוצה להציף ולהעלות נושא רגיש, כאוב ושנוי במחלוקת. נושא, שבדרכו המוזרה, שובר משפחות רבות, היכן שלא תביט סביב. ואני מתכוון לנתינה כספית לילדים. אולי ירושות, אולי תמיכה בעוד ההורים חיים, תקראו לזה בכל שם שתרצו…
אז הנה קורותיה של משפחה אחת קטנה:

שתי משפחות שבורות ניבנו מחדש למשפחה אחת. אלמנה צעירה, אם לילד, נישאה מחדש לגבר צעיר שהתאלמן, אב לילדים, שניהם בתחילת שנות השלושים שלהם. לימים אהבתם הצמיחה בת משותפת –  "הדֶבֶק" הם כינו אותה בינקותה.  ובהעדר בני זוג מהצד השני (שלא כמו גרושים וגרושות) גדלו כל הילדים כמובן בביתם החדש והמִשתקם… ומהטרגדיה הכפולה, הֵנֵצה לה ישות משפחתית חדשה…

מכיוון שהיו אלה נישואים שניים והיו היסטוריות וירושות שונות שכל הורה וילד "סחבו" אתם מעברם, החליטו הזוג לעשות "פריש-מיש" ולאחד את כל נכסיהם הקודמים, וקבעו ביניהם כי הם יתמכו בעתיד ילדיהם (לימודים, נישואין , עזרה בדיור וכ"ו) בצורה שווה.

והילדים בגרו, וההורים שיתפו אותם בתפיסת העולם שגיבשו, כך שהגישה השִוויוֹנִית שתתמוך בילדים בבגרותם הייתה ברורה וידועה באותה המשפחה המאוחדת. ההורים אפילו לקחו בחשבון שלא בהכרח זה יהיה היחס של הסבים והסבתות – והיו הרבה כאלה במשפחה המורכבת – ולכן בדרך חכמה ושקטה הם איזנו את מתנותיהם של הסבים והסבתות השונים, וכך כיבדו את רצונם ללא ערעור, אבל גרמו לכך שהילדים לא יחושו בהבדלים ושהשוויון לא יופר.

משהו קטן הם שכחו לקחת בחשבון – את האפשרות של ירושות מההורים של בני זוגם שאינם כבר בחיים. שם כבר הם לא יכלו להשפיע על שוויוניות.

ויום אחד, כדרך כל אדם, נפטר אחד מהסבים הללו והוריש לאחד הנכדים (אחד מילדי הזוג מהנישואין הקודמים), ולוֹ בלבד, סכום כסף מסוים, לא קטן. הילד, כבר בוגר בתחילת שנות השלושים שלו, אך עדיין אינו מסודר כספית, זימן את כל "אחיו ואחיותיו" אתם גדל בבית, למעשה חלקי אחים ואחיות, ובישר להם על הירושה שהוא עומד לזכות בה. הוא הוסיף ואמר להם שהוא יחלק את הירושה שקבל בין כולם. ההורים, נרגשים מהמחווה אך מודעים למצבו הכלכלי, ניסו להניאו, בקשו ממנו לשקול זאת מחדש, שיתחשב במצבו הכספי ושישאיר את הכסף לעצמו וכולם יבינו זאת. אבל הבּן, איתן בדעתו, חילק את כספי ירושתו בין אחיו ואחיותיו והוא עצמו בחלקים שווים. "אתם כך נוהגים כל השנים" אמר להוריו, מגדליו "וכך גם אני אנהג. לא תשכנעוני אחרת."

אודה ואתוודה, זה נגע ללבי כשסיפרו לי. לא הייתי היחיד כנראה. עורך הדין שטיפל בירושה, התפעל מהמחווה האצילית של הבן, והודיע לו שהוא מוותר על שכר טרחתו.

 

זה הסיפור… אמיתי אגב… שפותח צוהר לסוגיה עמוסת מטענים רגשיים, עקרוניים ותרבותיים שמפלגים ומסכסכים משפחות רבות, לעיתים ליותר מדור אחד. ותהיתי, מדוע?

האם זה מגעו השלילי של הממון? או שמא זה הקושי של ההורים להשתחרר משיקולים סובייקטיביים, לגיטימיים בעיניהם כי הרי מדובר בכספם, אבל עדיין סובייקטיביים?
ושיקולים סובייקטיביים יש לעייפה. כמו רק לבנים ולא לבנות (כן זה קיים); כמו מי מהילדים שפחות מצליח זקוק ליותר תמיכה; מי ששיחק לו המזל זקוק לפחות; מי שנישא לבעל או בעלת אמצעים הרי הוא כבר מסודר.

ואולי הילדים רואים זאת בעיניים אחרות? זה שאינו מצליח בעיני הוריו נתפס אולי בעיני אחיו כעצלן ולמה מגיע לו יותר? ולנשוי בעושר חשוב שגם הוריו יעזרו ויתרמו ולא רק ההורים של הצד השני? והמצליח רואה אולי עצמו נקנס פתאום על הצלחתו…?  ובכלל ילדים מביאים רגישויות מהילדות ומתשומת הלב או אי-תשומת הלב שקבלו, ולך תדע מה נתינה לא שווה אומרת עבורם. ולעיתים הכול חבוי ומשקעים כאלה פורצים החוצה רק לאחר שנים רבות, כשסיטואציות משתנות, ואולי אז בעוצמה כפולה ומכופלת.

אבל אני, חסיד גדול של אובייקטיביות ושוויון ושל שקיפות בנתינה,  רק רציתי לספר את סיפורו של הבן האציל הזה, ואם פתחתי קופסת פנדורה ונגעתי בנקודות רגישות, לכם כילדים או לכם כהורים, אתכם הסליחה…  זה בכל זאת גל שמרטיב ושוטף את כולנו…

זִקּוּקִין דִּי-נוּר (67)

שוקה, יום חמישי, 4 בנובמבר 2010
  
"שיוויון בחלוקה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
תגובות בפייסבוק
שתפוShare on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someonePrint this page

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

שוקה היקר
מדהים כמו תמיד
אינני יודע איך הייתי נוהג בכזה ניסיון קשה,
אך אני בטוח שהבן הזה יקצור את פירות המעשה
כאלה שאינם נקנים בכסף.
שבת שלום- איתי.

I have a feeling this comes also from personal experience of your own wonderful family. Thank you for always making my day better

היי שוקה
לפעמים יש לחינוך משקל כל כך גדול שאלו הם פירותיו
ולפעמים…….לא
תודה על הסיפורים המרגשים
נחמה

שלום לשוקה המספר
אכן סיפור מרשים ונוגע ללב שמזכיר לי סיפור דומה עם סיום קצת שונה.
אביו של גיסי נפטר במהלך טיול שורשים בפולין. ניצול שואה שנפטר על רציף הרכבת באחת מערי פולין – כמה סימלי וטראגי. בצוואתו הוריש את כל רכושו לגיסי למרות שיש לו גם בת נוספת שמיררה את חיי האב ולכן האב שניפטר הוריש את רכושו רק לבן. גיסי, במעשה אצילי קרא לאחותו וחילק את הרכוש שווה בשווה. גיסי עשה מחווה זו לאחותו שארית משפחתו היחדיה מתןך רצון לשמור איתה על קשר טוב ולמנוע כעסים ביניהם. "בתמורה", אחותו לקחה את הרכוש/כסף ונעלמה לה לארה"ב מבלי להמשיך ולשמור על קשר עם גיסי – אח שלה היחיד – כמה עצוב……
תודה על הסיפורים היפים שלך

היי שוקה
אני אתחיל מהסוף להתחלה: הבן נהג בחכמה. אני בטוח שמעבר לחינוך זה גם אופי ותכונה. מה גם שהוא נהג כפי שרצה שינהגו אחרים לו היו במקומו.
אז מה הרווח שלו? הרוויח את משפחתו (ולהיפך היה קורה להיפך- לא היו שוכחים לו ומזכירים לו את חמדנותו).
אבל!! אחרי הכל, אם הורים נוהגים בנתינה שקופה, שוויונית ומדידה אז זה עובד. ושלא יספרו אלו שחושבים אחרת, שאי אפשר לחלק שווה! אפשר לחלק שווה כשמישהו דואג לכך. עם הבנה ורצון אפשר לחלק באופן הוגן ולהרוויח יחסי משפחה אמיתיים גם לדורות הבאים. ולהיפך זה להיפך.

שוקה בוקר טוב

אני מקבלת את המייל שלך ביום חמישי ולא פותחת המייל.
נעים לי לשמוע את הסיפור מפיך וביום א' בבוקר בהגיעי מוקדם למשרד לקרוא את ה"זיקוק" בשקט ולראות בין השורות את מה שלא קלטתי בשמיעה בתוכניתו של פרנס.
כמה כיף לשמוע שיש עדיין "צדיקים בסדום" וכשהסיפור אמיתי הכל מקבל משנה תוקף.
תודה רבה על הפינה החמה הזו בכל שבוע.
בהוקרה רבה ושבוע נפלא -שרה

היי שוקה איש הסיפורים המופלאים.
איזה חוכמה הייתה להורים ואיזה אצילות נפשית ובוגרת יש לאותו בן. אני שמחה שיש עוד דברים כאלה בעולמנו זה נותן תקווה.
תודה על התמדתך והשקעתך. תמיד נהנית מסחורתך.
שולי.

יפה ואצילי
כן ירבו
יולי

שוקה בעל הסיפורים,

אומרים ש-"אין חכם כבעל חינוך", שזה אומר שהסיפור לא מפליא אותי כלל וכלל. הכל מגיע מהבית: חינוך ודוגמא אישית.

נכון שיש מקרים בהם האופי גובר על החינוך אבל בסך הכל אני רואה אצלי ובסביבתי כי החינוך והדוגמא האישית הם 90% מההתנהגות של האדם.

אכן סיפור מחנך, מלמד ומביא לחשיבה (כמו כל סיפוריך המדהימים).

תודה על השיתוף, יהודה

התגובה הזו נשלחה אלי ישירות ובקשתי רשותה להעלות את דבריה בבלוג:

שוקה היקר,

נהניתי מקריאת הסיפורים הנאים והחכמים שכתבת כאן ואישית, אני מסכימה לכל מילה.

כל הכבוד שהעלית על הכתב דברים שאנשים שנשואים פעם שניה, מתחבטים בהם. ברוב המקרים, אחד מבני הזוג מעדיף להעניק לילדיו את "מה ששלו" ולא לילדים של בן הזוג האחר. מעטים הזוגות שמעניקים לילדיהם "המשותפים" את משאביהם "שווה בשווה" וזה אפילו נדיר!
העלית סוגיה שראוי לתת עליה את הדעת.
תודה לך,
ירדנה

הי שוקה,

זמן רב לא הגבתי לדבריך, אבל, הייה סמוך ובטוח שאני קוראת אדוקה שלך וגם מעבירה את דברי חכמתך הלאה…
פנו אלי מספר אנשים שהאזינו לתכניתך ברדיו בשבוע שעבר וסיפרו שהזכרת את שמי…אשמח אם תספר לי באיזה הקשר זה היה.
בכל מקרה לכבוד ייחשב לי הדבר ואני מבטיחה לחזור ולהגיב…

בידידות, אורנה שפגט

שוקה , יום טוב !!
אני קבוצניק מבוגר שגדל מילדותו בשוויון החברתי והרכושני בקבוץ של פעם , כל בני גילי חיינו באוירה של יחד וחלוקה פחות או יותר שווה לכולם ,למקרה הנידון לדעתי ,הוא קודם כל התמזגות ההורים לאהבה משותפת בין שניהם , שהיא מקרינה עם תוספת של ערכים על אחווה שתופית בין הילדים , אפילו אם אינם אחים בדם ,
מה שעשה האח , זה פועל יוצא .
לדעתי מבהינתו יש עוד אלטרנטיבה אחת , להביא את הנידון בפני כל בני הבית והם יחליטו ביחד לגבי ההצעות השונות ,
מודה לך על הנושאים שאתה מביא המעלים חשיבה חיובית .
כל טוב עומר !!

היי שוקה,
למרות שלא כתבתי הרבה זמן (אני טרודה בשנה האחרונה בבעיות שונות) אני קוראת אדוקה של כתבותיך הנפלאות אשר מכיוון שבדרך כלל מגיעות מהחיים של כולנו – יש לי גם הפעם סיפור מחיי:
לבעלי יש אח. גיסי חי בזמנו עם אשתו בדרום אפריקה. אמו של בעלי נפטרה לפני שנים רבות וכמה שנים אחריה נפטר גם אביו. בזמנו האב ביקר אצל גיסי בדרום אפריקה וחזר משם כשהוא כועס מאד על גיסתי שלא התנהגה אליו יפה. הוא החליט לרשום צוואה ולהוריש את רכושו – 65% לבעלי ו 35% לגיסי. הוא אף סיפר לנו על כך וככל שניסינו לשכנעו לבטל זאת – הוא בשלו. אחרי פטירתו פנינו לעורך הדין שערך את הצוואה ובקשנו לשנותה לחלוקה שווה בין האחים – וזאת כדי לשמור על היחסים הטובים שהיו ועדיין קיימים בינינו. גיסי לא יודע על כך דבר והיום הוא חי בארה"ב (לכן אני משוכנעת שלא יקרא את דברי).

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)