שוקה ידידי, שאפו על התרגום… כיף לקרוא ואני מזדהה עם כל מילה מהשורות האחרונות בסיכומך, במיוחד כעת, במצבם של ההורים של אלי… עצוב.
שתהיה לך שבת שלום.

שוקה יקר,

כמו תמיד – סיפורים מהחיים שלעיתים חונקים את גרוננו. אנחנו חושבים בצעירותנו שתמיד נשאר צעירים ושהזקנה תפסח עלינו…
היחס שלנו ושל החברה אל הזקן ואפילו אל הקשיש הוא מנוכר ולעיתים חסר כבוד והערכה. אנו כעת בגיל הנקרא: קשיש ולצערי בשנים האחרונות כשאתה מנסה להשתלב בעולם העבודה – לא מתייחסים אליך כלל בגלל גילך ה"מופלג". אני רוצה לשתף כאן אותך ואת קהל הקוראים בפתיח שאותו הוספתי לקורות החיים שלי – וראה זה פלא הפתיח הזה גרם להרבה מקומות עבודה לפנות אלי – לא בגלל הכישורים והניסיון אלא כפי שנאמר לי לא אחת – כאשר הצעירים שקבלו את קורות החיים שלי קראו את הפתיח הם נזכרו בהוריהם והדבר "ניער" אותם וגרם להם לפנות אלי ולהציע לי עבודה.וזה הנוסח:
מעסיק/ה יקר/ לתשומת לבך!
ייתכן וקורות החיים שלי מעידים על 'כישורי יתר' למשרה זו, אך אני מבקשת שלא תפסלו את מועמדותי על הסף. אני אשה לא צעירה, בעלת ניסיון רב בתחומים רבים – אך אני מודעת למגבלת הגיל הקיימת כיום בגיוס עובדים – ולכן אני אתגמש למשרה זוטרה מכפי שעשיתי עד כה ואעשה זאת ברצון רב. תנו לי צ'אנס ולא תצטערו. זכרו – גם אתם תהיו מבוגרים…
זה טיפ שאני שולחת לכל מחפשי העבודה שהם "קשישים" – לעתים צריך "לנער" קצת את הצעירים – כפי שעשה אותו אדם שכתב את השיר על הזקן הנרגן.

שוקה שלום,

סיפוריך תמיד מקסימים, מהנים ובעלי מוסר.

לפעמים אני מרגיש צורך להדפיסם.

אשר על כן הנני מציע שתוסיף כפתור להדפסה.

בתודה על סיפוריך מחממי הלב.

אמציה

כולנו נגיע לשם. הצעירים רק לא יודעים, שגם הם.
כמי שעברה עם הורים את החוויה הכואבת אני מודעת לכך, מאד מאד.אני מרשה לעצמי לשלוח לחברי את הסיפור.
כמובן עם קישור לאתרך.

היי שוקה,
מזדהה עם כל מילה, ומאוד חבל שהתבונה והחמלה בדרך כלל מגיעות
בגיל המבוגר ולעיתים כשכבר מאוחר מדי, והורינו כבר לא איתנו…………..
בציפיה לזיקוק הבא,
ריקי

היי שוקה
מרגש,מציאותי,וכל כך נכון.
כמה נפלא לקרוא. להפנים. ולהעביר לדור הבא.
מחכה לזיקוק הבא.
תודה לך ושבת שלום.

היי שוקה! הסיפור עצוב עד דמעות. דור בא ודור הולך ועולם כמנהגו נוהג…הרבה אנשים מנפנפים בהצהרה "אכול ושתֹה כי אין מחר" וכשמגיע הרגע שהם הופכים סיעודיים – נגמרו המשאבים לטפל בהם בכבוד.

היי שוקה 10.12.11
קראתי את הזקן הנירגן ומי לא חווה את זה במשפחתו? ,כל כך
נכון עצוב ומרגש כאחד.
האם אוכל לקבלאת השיר באנגלית? מודה לך מראש באם תוכל להעבירו
אלי במייל.
כיף לקרוא המייל ועוד יותר להאזין לך בשידור,לא תמיד יוצא.
בתודה
ג'ודי

שבת שלום שוקה היקר,
וואי..וואי..וואי…כמה בכיתי והתרגשתי מהסיפור הנפלא,האמיתי,המרגש הזה אני מתכוננת להדפיס סיפור זה בגדול ,למסגר ןלתלות אותו באיזה מחלקה בבית החולים שאת שמה לא אציין כמובן עקב "צנעת הפרט" ונדמה לי שכל מס' שבועות אמסגר מכתב זה ואחלק לעוד ועוד מחלקות או מוסדות למינהם שיפנימו ויסגלו לעצמם דפוסי התנהגות שונה לאיש מבוגר,חולה ונתון לחסדי אנשים אשר יטיבו,יעזרו,יחזקו ויעשו טוב עם החלש והחולה.כל אחד חייב לחשוב על עצמו מה היה רוצה ואיך היה רוצה שיתנהגו איתו כאשר ייחלה,יזדקן ויהיה זקוק לעזרה ובהתאם לכך להתנהג עם הקשיש,הזקן,המבוגר והמסכן ,זה המוטו שצריך ללות אותנו לאורך הדרך. רק המעטפת החיצונית של הזקן השתנתה והתקמטה ,הרצון לחיים,נשאר קיים ושריר בכל גיל,לזכור "כל אחד מגיע יומו"
שוקה כרגיל,אתה מיוחד עם סיפורים מיוחדים גדולים מהחיים תודה רבה ענק.
בהערכה רבה, רבקה אביב

שוקה בוקר טוב
מאוד הצטערתי ביום שישי מאחר ולא שמעתי את ה"זיקוק" בקולך.
והבוקר אני קוראת את השיר וכל כך מזדהה עימו כי אבי לצערי נמצא במצב זה לא של נירגנות חלילה אבל עצוב וניטלה ממנו השמחה.
למזלנו אנו משפחה ברוכת ילדים ואחיי הגרים בסביבתו מסייעים בידו כמה שרק אפשר. כל כך עצוב ומפחיד לדעת שגם עלינו לא יפסחו קשיי הגיל.
אבל אני תפילה שהמחקרים שיבואו ופרסי הנובל שבדרך יגרמו לכך
שנזדקן בכבוד יתר ולא נהייה זקוקים לאחות בחדר החולים.
תודה לך שוקה על המילים הכל כך נוגעות ונותנות המון חומר
למחשבה.
שבוע נפלא ורק בשורות טובות – שרה

היי שוקה , חבוק חם ממני עומר ,מאחר ואני כבר בגיל השלישי ,
המעצורים יותר משוחררים ופשוט ירדו לי דמעות ומאוד הזדהתי איתו , למרות שאני לא סעודי , אשלח לבני משפחתי ולנכדיי " למען יאריכון ימיך " ,
בלחיצת יד חמה !! ממני עומר !!

אחות,(בחלוק לבן)בת,אמא ,רעיה.מרגש.אמיתי . מילים נהדרות, נוגעות כל כך.
שרהלה.

שוקה היקר,
הדמעות זלגו חופשי, אפילו לא ניסיתי למחותן…
כמה קשה להגיע לגיל הזה-רק המחשבה נוסכת בי דיכאון.
אני גרה ליד בית אבות ואני רואה אותם יום ביומו מטיילים להם במדרכות הרחוב, רובם מנידים לעומתי ראש לשלום עם חיוך וזה עושה לי טוב על הלב.
אני שמחה שהרבה מהמגיבים לזיקוק הזה ידפיסו זאת ויפיצו הלאה לכמה שיותר. הסיפור הזה כל כך אנושי, והוא מעורר את מי שקורא לחשוב על כל אלה שבגיל השלישי ואולי בפעם הבאה תהיה התייחסותו אחרת, קצת יותר עם רגש והתחשבות.
תודה עבור הזיקוק החשוב מאוד. אין לי ספק, כמו שתמיד אני מציינת, שיש לך את היכולת והכשרון לעורר, דרך סיפורך הנבחרים, קהל רב של מאזינים.
יישר כוח- מעריכה כתמיד- שולי.
שבוע טוב.

שוקה היי, קראתי בשקיקה את הסיפור הנוגע ללב וחשבתי על כל הדודים למשל שהיגיעו לגיל דומה והוא פשוט מתאים לכל אחד ואחד מהם, בעצם הוא יתאים לרובנו, כי אלה בדיוק החיים..
ועוד רציתי להגיד לך שוקה שאני חסידה של התוכנית עם פרנס ביום שישי{ובימים-א-ד} והסיפורים שלך ממש כייפים
.