Wow, so powerful and true… makes you really think, and listen, thanks for sharing, we all need to be reminded

שלום שוקה
האם אתה רומז למשהו?????

הו שוקה שוקה, לא יכולתי לקבל סיפור יותר מדהים מזה… לפני יומיים התקשרה אלי חברתי צ. שהגיעה מאיטליה וסיפור חייה בשנים האחרונות קשה מנשוא. בשישי בערב היא תגיע אלי לארוחת ערב ואני צריכה לאסוף את כל תעצומות נפשי כדי להקשיב ולהקשיב ולהקשיב, לא להעיר הערות כי היא זקוקה באופן נואש לאוזן קשבת ולא לעצות. להיות ינשופה בוגרת ונבונה… תודה!!!

תחושתו של המספר כאן ברורה לחלוטין – תחושת החמצה, הלקאה עצמית ורצון להשתפר.
מעניינת אותי המחשבה לגבי מה הרגיש אותו חבר בצאתו מבית חברו. הוא יכול היה להרגיש אכזבה או אפילו עלבון – הרי בא עם ציפיות מסוימות, לא גבוהות במיוחד, ויצא בידיים ריקות.
מאידך, הוא יכול גם לצאת עם תחושת סיפוק עליאית – למרות שהוא בא לקבל, הוא נתן לחבר והרבה.

כולנו מגיעים מדי פעם לסיטואציות כאלה (לא בהכרח בקשר לשיתוף בצרות, אבל בקשר לקבלה ונתינה ולפערי הציפיות שביניהן). מעניין כמה מאיתנו גדולים וחזקים מספיק כדי להנות מהסיפוק שבנתינה ולא ליפול למרמור שבאי הקבלה.

לא בטוח שאני כזה…

היי שוקה
שוב עלית על סיפור אנושי שכיח ונוגע ללב. חז"ל אמרו "דאגה בלב איש ישיחנה" ואכן, מספיק שמישהו מקשיב וכבר מרגישים הקלה, לפעמים הבעייה נפתרת תוך כדי הסיפור מעצם הדיבור עליה. ובאמת לא כולנו יודעים להקשיב. אנחנו שומעים אבל לא בהכרח מקשיבים. צריך תמיד לזכור לתת ליוזם השיחה לומר את דברו ואף לתת לו את זכות סיום השיחה. בכל מקרה שוקה, תודה על מה שאתה מביא. סוף שבוע נעים
שוש

החבר עשה מעשה יפה בכך שדחה את סיפוקו והקשיב לחברו, אבל מעשהו היה עוד יותר אצילי אם היה מצליח להתאפק ולא לספר לחבר לשם מה התקשר, ובכך היה מונע ממנו את ההלקאה העצמית.
היה עדיף שיתקשר אליו מאוחר יותר באותו יום, או למחרת, ומספר לו את מה שרצה לספר מלכתחילה.

היי שוקה אלו הם ספורי חיים עם כנות וטוב לב ! והמצרך היקר ביותר – "האזנה" !!
זה מסוג הספורים שגורמים לאנשים הקוראים, להפעיל דרך הרגש את הצד הטוב שבהם , ואני מאמין שאם תרבה בסיפורים כאלו זה ישפיע על החברה כולה , ושוב בלחיצת יד חמה מעומר !!

הנה עוד מקרה מרתק של התנהגות אנושית ששוקה מציף לנו.
קופים במצב דומה, פולים כינים האחד מהשני ומעניקים לעמיתם את החום והקשב שהוא זקוק להם.
בני האדם אף הם חיה חברתית שזקוקה לפעמים ליד תומכת, למישהו שיפלה את כיננו ויקשיב למצוקותינו.
בתקופתנו התזזיתית, נדיר למצוא אדם שמוכן להקדיש את כל כולו ואת כל הקשב רק לך . יש- אבל נדיר.
על כן נולד מקצוע הפסיכולוג . הפסיכולוג אמור ,לפי הגדרתו, לשמש לך חבר טוב – בתשלום נאות.
בהוקרה- חמי

כל כך מדבר אל ליבי,אנחנו בימים טרופים אלה שכל אדם עסוק בעצמו בחיו בצרותיו,לא יוצרים קשרים בין אשיים,לאנשים אין סבלנות וסובלנות לחקשיב וחלוק את אשר על לבו עם אנשים קרובים.גם למחשב חלק בלתי מבוטל בענין.במקום לשוחח או להקשיב שולחים מייל וכך שומרים על קשר.פסיכולוג אינו מהווה תחליף לחבר אמפטי בעל יכולת האזנה.בואו נגיס את עצמנו מחדש ונלמד להקשיב גם ההקשבה תורמת לנו ומרחיבה את לבנו ואופקנו ונותנת לנו תחושת סיפוק.

לשוקה המיוחד
מידי ימי ששי אני נוסע מהמרכז לבקר את אימי בבית אבות בעכו ובנסיעה מחכה כל פעם לשמע את הסיפורים המרתקים ומעניינים שלך שיש בהם כל כך הרבה חכמת חיים ותובנות בעיקר בימים משוגעים אלה. כל סיפור ומוסר ההשכל שלו.
אתמול, למשל, על חברות. כל כך נכון שישנם חברים מעטים שרוצים להקשיב ולא רק להשמיע.
אגב, אני מקפיד כבר זמן רב לכוון הנסיעות והרדיו לשעה של פרנס (איש מיוחד ,צנוע ברמות וחבל שאין לו במה להמשיך את דרכו המיוחדת). ולך שוקה (שם חמוד)תמשיך לעשות לנו טוב בנשמה. שבת שלום

נהנית תמיד מכול התגובות המיוחדות כל כך.
סיפור על חברות יפה תמיד מותירה אותי עם דמעות בעיניים ונושא ההקשבה הוא באמת דבר שקשה ליישם- מודה אני חוטאת בכך הרבה, אבל כמו תמיד בסיפור שלך יש את הפעמון המעורר ובימים הקרובים אני הולכת להקשבה…זה יכול להיות לימוד ינשופי נבון- מעניין מה זה יניב?!
בכול אופן הבחור שהקשיב- הוא חבר אמתי ואיכותי וכולנו זקוקים לפחות לאחד כזה באמתחתנו.
אהבתי את הציטטה והיא תככב בכול מקום אפשרי…
תודה על הזיקוק ועל הינשוף- אתה פשוט יודע את מלאכתך. ותודה לשמעון פרנס שיצר לכולנו את הפינה שלך.
שבוע טוב- מעריכה – שולי.

על זה נאמר: חברות נכרת בזמן מצוקה. אם חברך לא יכול להקשיב לך- הוא לא חבר!

שוקה שוקה שוקה, האנושיות המתפרצת.

אין ספק שאדם שלא רואה ממטר אלא את עצמו מהווה בעיה לסובבים אותו, במקרה (למי שלא מאמין) הסתכלתי על הסיפור הזה היום. את החלון פתחתי כבר בשישי או שבת.

אני חוזר מפגישה עם אדם שהיה בטוח שעשיתי לו טריק, תרגיל, ובזעף רב דרש שאגיע לסגור חשבון (פיננסי).
כמו שאמרתי לאישתי, לא הרגיז אותי הסגנון אלא שהוא לא עצר לשאול מדוע בעצם אני עושה את מה שעשיתי? מדוע אני (מכירים כבר 6 שנים) עושה מעשה שלא נראה לו הגיוני.
יש אנשים שלא יכולים להקשיב בגלל שהם לא יכולים לראות את האחר כך שאיך יבינו שיש לאחר פה לדבר וראש לחשוב?

תודה, סיפור שהגיע במקום, מחזק, ממלא כח להמשיך ולחפש את האמיתיים שרואים ועוזרים ומקשיבים….
הסיפור, מלא תובנות, כרגיל.

בברכה, יהודה

שוקה יקר,
תודה על סיפור מאלף ואנושי כל כך. סיפור שמעלה מחשבות לגבי יכולתנו לצאת מעצמנו לקראת זולתנו ולהיפך.
שבת שלום, ירדנה

שלום שוקה
אני שומרת שבת אבל תמיד מחכה לשמוע את ההגיגים הנפלאים שלך. דווקא היום ניחשתי שזה מה שיהיה ולכן לא רותקתי(סיפור העדשה והנמלה). אבל בדרך כלל אני דומעת מהדברים המיוחדים והנפלאים שאתה מספר. פשוט זיקוקים אמיתיים לשבת.
ויש לי משהו מיוחד לכתוב לך אבל השבת או טו טו נכנסת והיא חשובה לי אז אכתוב במוצאי שבת.
אתה נפלא ואולי בעצמך אתה צריך תוכנית משלך
בהערכה רבה
שבת שלום אסתי

כרגיל… סיפור מאלף ונכון.
המתנה הגדולה ביותר שניתנה לנו היא היכולת להקשיב…!
היכולת לדבר קיימת אצל כל בעלי החיים בטבע (עם או בלי קול…) אבל היכולת ובעיקר הרצון להקשיב לזולת היא מתת אל. לך כנראה יש מנה גדושה של יכולת זו!
יש הטוענים שזו תכונה "נשית" אבל אני חושב שיש גברים רבים שניחונו בתכונה המולאה הזו שהופכת אותנו לא רק לחברים טובים יותר אלא גם למנהלים טובים, הורים טובים ובכלל בני אדם טובים יותר!
שלך בידידות רבה
רפי

שלום שוקה,
אתמול שמעתי סיפור שלך בשידור חוזר ופרנס אמר משהו על אחותך שאני הבנתי שהיא מוכרת, תגלה לי מי היא? אני מתה מסקרנות!
סליחה על החוצפה.
יום נעים וחמים
שולה