לא הבטחתי לך גן של וורדים…

כמה אנשים המליצו לי לעיין בספר "חוכמה משולחן המטבח" של ד"ר רחל נעמי רמן שתורגם מאנגלית בהוצאת מודן. רחל רמן היא רופאה, פרופסור לרפואה, והיא מדברת בשבחם של סיפורים ועד כמה הם לא סתם דרך להעביר זמן אלא דרך להעביר חוכמה מאחד לשני ואפילו לרפא. סיפורים שמרפאים, היא מוסיפה תואר לספרה. ושאני אקל ראש בחשיבותם של סיפורים? הנה תקציר מסיפור קטן שלה – "לא הבטחתי לך גן של ורדים" – ששבה את לבי:

החצר האחורית שלי, על מדרונות הר בצפון קליפורניה, היא אחו קטן.  מידי שנה, בקיץ ובסתיו מבקר צבי בחצרי פעמיים ביום. עם עלות השחר ובשעת הדמדומים שלפנות הערב. למי שגדל במנהטן, זה בהחלט אירוע מרשים. השנה יש לו שישה חודים על הקרניים שלו, בשנה שעברה היו לו חמישה ואולי ארבעה. הוא מרהיב ביופיו.
האמת היא שלא תכננתי שיהיה לי צבי; תכננתי שיהיה לי גן ורדים. שנה אחרי שעברתי לגור כאן, שתלתי חמישה-עשר שיחי ורדים, מתנה מידיד. השתילה הייתה כרוכה בעבודה קשה, אבל בעיני רוחי כבר ראיתי את התוצאות. והורדים, בדיוק כמו בספרי הגינון שקראתי, הורדים פרחו בסוף האביב ובמשך חודש אחד הגן נראה זוהר. אחר כך החלו הורדים להיעלם. בסופו של דבר גיליתי, להפתעתי, שדבר גדול יותר מכנימות אוכל את הוורדים, והייתי נחושה בדעתי לתפוס אותו בשעת המעשה.
יום אחד כשקמתי עם עלות השחר והסתכלתי מבעד לחלון, נדהמתי לראשונה ממראה הצבי. הוא נראה כמו ציור מאחד מספרי ילדותי. (אגב, עברתי בעצמי פעם חוויה כזו מחלון חדרי במלון באחת מארצות הצפון, וזה באמת מחזה מרנין – שוקה). כשהסתכלתי בו נרעשת, הוא מיהר לחצות את החצר, השתהה מעט בין הוורדים, ואחר כך אכל להנאתו שיח מהזן הכי נדיר ששתלתי.
ובכל שנה מאז, נאלצתי להחליט החלטה קשה. האם לגדור את החצר בגדר גבוהה ולשמור על הוורדים, או להמשיך ולארח את הצבי במרחק מטרים ספורים בלבד מדלתי האחורית? ובכל שנה עד עכשיו… בחרתי בצבי. אחרי שנתיים של צפייה זה בזה דרך שמשת הזכוכית, אני יכולה עכשיו לשבת בחוץ בשעה שהוא אוכל… את הורדים שלי.
אנשים ששומעים את הסיפור שואלים בתמיהה – "את נותנת לצבי הזה לאכול את הוורדים שלך?" ואז אני מזמינה אותם לבוא ולצפות בצבי והם נותרים המומים מהמראה. אני חשבתי שאני שותלת שיחי וורדים כדי שיהיו לי וורדים. עכשיו אני מבינה שבעצם שתלתי שיחי ורדים כדי שתהיה לי חצי שעה של שקט, בכל בוקר ובכל ערב, עם חיה קסומה שכזו.

(מתוך ספרה של ד"ר רחל נעמי רמן – "חוכמה משולחן המטבח" בהוצאת מודן)

סיפור כזה, מעבר לתמימות היפה והפסטורלית שלו, מעלה עבורי מחדש את החשיבות הגדולה של  'להיות פתוחים להזדמנויות ולשינויים' או בשפה הכי פשוטה שיש – 'ל-ז-ר-ו-ם!'. קראתי השבוע באחד העיתונים שסקר את הלוויה של ענת גוב שהיא הייתה נוהגת להטיף לקרוביה וידידיה: "תזרמו." וגם אני בדעה ש'לזרום' עושה את החיים נוחים יותר וזו בעיני התכונה אולי החשובה ביותר גם לזוגיות מוצלחת.
פיטר מורגן קאש, מרצה אמריקאי לשיווק ולניצול הזדמנויות אמר פעם: "כל חיי אני קוצר את הפירות של רגעים מקריים. והיכולת לגרום לחיים לפעול לטובתנו תלויה בפתיחות שלנו למה שמשתנה."  

 אז תזרמו….

 זִקּוּקִין דִּי-נוּר  

שוקה, 20 בדצמבר 2012

"לא הבטחתי לך גן של ורדים" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ למטה להאזנה.

ארי מפלורידה שלח אלי, בעקבות הפוסט הזה, תמונה שהוא הצליח להצטלם עם צבי שפלש לגינתם…

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

I like it! And every day when I look outside at the deer eating my flowers I will think of you Shuka:) thank you for all the great stories
Michal

הי שוקה,
אלו הן בדיוק הבחירות שיש לנו בחיים, כי יתכן שלפעמים נצטרך לבחור בין "ורדים" לבין "צבי" ולי נדמה שבסיפור המקסים שלך נבחרו גם הורדים וגם הצבי להפוך ולהיות חלק מה"סיבה לקום בבוקר".
תודה על הכל
רונן

שוקה שלום
אני קוראת בשקיקה את סיפוריך.
לא פעם אני מדפיסה אותם על מנת שאוכל לקראם "בשליפה".
הרגישות, העדינות, העיין הבוחנת, הבחירה והתובנות, כל אלו ועוד כבשו את ליבי.
אשמח לדעת אם יש ספר שהוצאת. היית רוצה את סיפוריך מאוגדים.
תודה על המון רגעי נחת שממלאים את ליבי.
בברכה
דורית

אילו אני, הייתי מגדרת רק את הוורדים, וזורעת לצבי כרוב ושאר ירקות.

תודה שוקה,
הסיפור הנכון בזמן הנכון.
אימי החוגגת השבוע 90 שנים, מגדלת גן של ורדים בחצרה. הצבי לא הגיע אבל פרפרים וחתולים באים לגן והיא מתבוננת בהם כאילו הם מחיים עולמות אחרים בחייה, כאלה שהיו ואינם עוד.
אכן ניתן לראות בכל התרחשןת פתח והזדמנות לחידוש אבל בעיקר פתח לרגשות חדשים החבויים בנו.

אגב, דורית, קיים ספר המאגד סיפורים של שוקה ושמו, כמה מפתיע, "זיקוקי דינור", ראיאת כריכתו כאן באתר בפינה השמאלית העליונה. אין לי מושג היכן רוכשים אותו.

שלום שוקה
הסיפור מקסים, כשאר הסיפורים שאתה שולח ועם זאת צרם לי קצת המסר שיש "לזרום".
צריך לדעת מתי לזרום ומתי לעצור. ישנם שני דברים מנוגדים שזורמים. האחד נחל ונהר והוא בזרימתו מחייה ובקצה השני אנו יודעים שגם ביוב זורם.
הבחירה של האדם היא כצד הוא רוצה לזרום , כנחל מחיה או ח"ו להיפך.
כמי שמעדיף לזרום כנחל ולהחיות, רציתי להודות לך על האימיילים המקסימים.

תודה שוקה – על הסיפור מקסים.
בחיים צריך לעשות בחירות לפעמים.
בחירה היא הימור ולכן לעיתים יוצאת לנו בחירה טובה ולעיתים פחות טובה.
במקרה הזה- הבחירה לכאן או לכאן היתה טובה, אבל הבחירה שנעשתה הועילה מאוד לאותה אשה וזה מה שחשוב.
שבת שלום.

תודה לך שוקה על הסיפור החדש ומעורר המחשבה . אני מסכים עם הקוראים שהעירו כי נושא הסיפור אינו "הזרימה", שהיא קבלת המציאות אלא הבחירה שהיא קבלת המציאות המועדפת.
גיבורת הסיפור העדיפה את מראה הצבי על הורד היקר לליבה.
היום קברו איש יקר, חכם , טוב לב וגיבור ישראל. אמנון ליפקין שחק. הרבה דברים יפים נאמרו על קברו , מאנשים בעלי זכויות רבות בעצמם.
הדברים הנוגעים ביותר והחזקים ביותר , נאמרו על ידי ילדיו ועל ידי טלי , אשתו.
הילדים הודו לאמנון, הרבה על שלימד אותם לבחור את המלחמות שכדאי להמנע מהן.
בחירותינו , הן שאומרות מי אנחנו.

שוקה שלום
תודה על זיקוק שנותן עוד פן למחשבה,
איך לגרום לחיינו להיראות קלים ונוחים
יותר אם רק נדע לקבל ובעיקר להתחלק עם מה ששלנו.
אהבתי
תודה.

שוקה יקר,
היום האזנתי לעונג השישי וכרגיל סיפורך שובה לב. לי עצמי יש שני ספרים של רחל נועמי רמן:'חוכמה משולחן המטבח' ו'ברכות סבי' ואני העברתי לידידיי המון סיפורים משני הספרים הנפלאים שלה. יש לה התבוננות מעניינת ממפגשים או ממאורעות שקורים לה. שסיפרת את הסיפור למעשה כבר ידעתי את סופו, אבל תמיד לשמוע איך שאתה מספר ואח"כ להאזין לתובנות שלך – זה הכי כיף. אני חושבת שלראות צבי זה מראה מפעים בכול זמן ובכול עת- חיה עדינה ואצילית, שתמיד מעלה חיוך על השפתיים.
תודה על הזיקוק. יום טוב- משולי.

שוקה שלום רב,
מבקשת לציין שאתה מספר ספורים יפיפיים.
ממתינה לפרסום של הספור מיום שישי הארון 28/12/2012 היכולת לסלוח. ענק.

תודה על הסיפור המקסים!
אני עובד עם נוער בסיכון ויצא לי לספר אותו במספר הזדמנויות. תמיד הוא הצליח לרגש את כולם וכנראה גם להשאיר להם תובנה בסיסית לחיים: תנו צ'אנס…
אז שוב תודה.
אגב, אם יש אפשרות לקבל סיפורים דומים במייל אשמח מאד. הדבר יהיה לתועלת הנערים.
שלומי

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)