להעלות עולָה
לקראת תום הקיץ הנה עוד זיקוק קטן מתקופת החופשות. עשיתי גם אני אז פסק זמן קצר ויצאתי לביקור בוייטנאם, שהייתה כבר זמן רב על מפת היעדים שרציתי לתור. גם בערים הגדולות וגם באזורים הכפריים שמנו לב לתופעה שאנשים מבעירים ניירות או קופסאות נייר בתוך גיגיות פח קטנות בפתח בתי העסק או הבתים. הנחנו שהם מבעירים פסולת נייר.
כשהגענו להוֹ-צִ'י-מִין סיטי (סאיגוֹן בשמה של פעם) קבל את פנינו מדריך צעיר ובערב, איך לא, בקשנו ממנו לשתף אותנו בסיפור מקומי כלשהוא, והנה מה שהוא בחר לספר:
"בוודאי שמתם לב לשריפת ניירות ע"י אנשים." הוא אמר. "איני יודע מה חשבתם שזה, אבל תושבי וייטנאם מאמינים בחיים בעולם הבא. אנשים מאמינים כאן כי המתים מגיעים תמיד לגיהינום."
"למה גיהינום?" הרמנו גבה.
"אתם מכירים בן-אנוש החף מחטאים?" חזרה אלינו מיד שאלה.
"וכיצד זה קשור לשריפת הניירות?" שאלנו.
"כשקרוב משפחה נפטר, אז הילדים ובן הזוג שנותר רוצים להנעים לנפטר את זמנו בגיהינום. וכך הם שורפים לו תמונות או דגמים מנייר (יש תעשייה שלמה בהקשר הזה) של הדברים שהוא אוהב. דגם של מכונית, של בית, תמונה של הבית, של המיטה שלו, דגם של אופניים או של האופנוע שלו. ע"י השריפה הם מאמינים שהחפץ שהועלה לעוֹלָה יגיע לעולם שלו… שם… למעלה.
ויום אחד אבא של חברי הטוב נפטר. וכך מצא עצמו חברי הטוב, כמו כולנו, שורף בקערה ליד ביתו דגמים של טלוויזיה, של מיטת שינה נוחה וגם של קומקום להרתחת תה – הדברים שהוא ידע שאביו כה אהב. לאחר כחודש ימים אביו החל להופיע לו בחלומות הלילה, ממלמל דברים לא ברורים, מדיר שינה מעיניו.
הבן האוהב המשיך לשרוף לו דברים נוספים להפיס את דעתו.
האב המשיך והופיע בחלומותיו, לא נהיר עדיין במילמוליו. 'אולי כסף יהיה לו לעזר והופעותיו בלילה תיפסקנה', חשב הבן, ושרף לו למחרת בבקר כמה תמונות של 'דוֹנְגים' – המטבע המקומי בוייטנאם.
ושוב אביו מופיע לו בחלום – הפעם הוא הצליח להבין משהו מתנועות שפתיו של אביו: "שרפת לי מטבע מקומי, בני, זה לא עובד כאן בגיהינום… גיהנום זה בינלאומי…"
וכך למחרת, בעיניים אדומות מחוסר שינה, מצא עצמו הבן מעלה לעולה שטרות של דולר.
בלילה הבא כשהאב שוב הופיע בחלומו העז הבן ואמר לאביו: "אתה מגיע אלי מידי לילה, טורד את שנתי ומקשה על יום העבודה שלי למחרת היום. מחר, אבא, אני אעלה לך לעוֹלָה טלפון סלולרי… ואנא ממך… במקום להופיע בלילה… תתקשר במהלך היום. כך גם אולי אבין אותך טוב יותר."
בבקר המחרת הוא שרף לאביו דגם של טלפון נייד, מהמשוכללים שיש, טעון בכל אפליקציות התקשורת המודרנית – whatsup, skype, viber.
הוא ציפה ללילה שקט מחלומות והנה אביו מופיע לו שוב בחלום. ובחלומו אביו אוחז בַּטלפון הסלולרי ומסמן לו להרים את המכשיר שלו. הבן מרים בחלומו את הטלפון שלו, ולהפתעתו הוא שומע בבהירות את קולו של אביו, כאילו והוא בחדר ליד.
"מה עכשיו?" אומר לו הבן "הרי ביקשתי שתתקשר אלי במהלך היום ולא בלילה…"
ואביו עונה לו בחלומו: "מבטיח שלא אופיע בלילות… אבל… שרפת לי כבר הכל…. רק שכחת לשרוף לי תמונה של אימא… והיא כל כך חסרה לי… "
וכך – מסכם ואומר לנו מדריך הטיולים הוייטנאמי – למחרת שרף חברי הצעיר תמונה של אימו… ומאז אביו לא הופיע בחלומותיו יותר. אבל ראה זה פלא… הוא הבחין כי אמו בבקרים מאז… הייתה זוהרת ועיניה ברקו מתמיד…
(כך סיפר לנו WIND המדריך המקומי בסאיגון, היא הוֹ-צִ'י-מִין של היום)
אז… איש איש באמונתו שיחיה… ושרק נעלה לעולָה חפצים או תמונות וחס וחלילה לא אנשים… ושרק נאהב אחד את השני…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 3 באוקטובר 2013
"להעלות עולה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
סיפור נחמד. האמונה נותנת לאדם שלווה. אשרי המאמין.
טוב שהסיפור הסתיים בגרימת שלווה לבן.
סוף שבוע טוב.
תודה שוקה,
כולנו מחפשים את השלווה, כנראה שנמצא אותה רק בעולם הבא….
שלחה אלי עדנה את התגובה הבאה וקבלתי רשותה לכלול אותה כאן:
ואני הייתי לפני כמה שנים באינדונזיה והיה לנו מדריך מקומי בבאלי שסיפר לנו שכשהוא התחתן, במשך 5 שנים לא נולד לו ולאשתו ילד. אז הוא הלך לכוהן הדת שלהם והנ"ל אמר לו שיש איזה בן משפחה שעוד לא שרפו את גופתו ונשמתו עדיין מסתובבת ביקום ולא מוצאת מנוח. עד שלא ימצאו את הגופה וישרפו אותה לא תלד אשתו. וכך עשו. מצאו מישהו מבני המשפחה שעוד לא שרפו את גופתו, ערכו את הטקס הראוי והפלא ופלא אשתו נכנסה להיריון ובזמן שאנחנו פגשנו אותו כבר היו לו שני ילדים.
היי שוקה , האמת עד עכשיו לא האמנתי ב"עולם הבא" , אבל מי יודע , אולי זה נכון , בכל אופן זו חויה מרתקת והלואי שיש , מענין מאוד , ויום טוב – עומר
סיפור חביב
מעלה חיוך
נחמד לקוראו בסוף שבוע לקראת שבוע חדש ומחויך 🙂
שוקה בוקר טוב
תודה על ה"זיקוק" וכל אחד מוצא את שלוותו בדרך זו או אחרת.
שבוע טוב-שרה
היי שוקה יקר,
שמענו, אני ובני משפחתי, את סיפורך, ברדיו שנסענו לבקר את חמותי ולכל אחד הייתה תגובה שונה על הסיפור החביב הזה- אני חייכתי…בסופו של דבר מה שיותר חשוב מדברים חומריים הם הרגש והיחסים עם היקרים לנו ביותר, שלמעשה מלווים אותנו עד יומינו האחרון – לכל אדם יש אדם יקר שנמצא בליבו, גם אחרי לכתו.
אני שמחה שבכל מקום בעולם, אתה דואג לבקש סיפור- הרווח כולו שלנו.
תודה ושבת שלום.