לזרום
הקטע הזה, מתוך ספר של ד"ר ריצ'רד קרלסון שקראתי, נותן זווית ראייה מעניינת המביאה קצת איזון לסדרי העדיפות שלנו. הנה הקטע בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
ברגע שהחלטתי על משהו (כלומר – יש לי תכנית) קשה לי פתאום לוותר על זה ופשוט לזרום. הרי במשך השנים למדתי, שכדי להצליח או לסיים פרויקט בהצלחה, אתה נדרש להתמדה ועקשנות. יחד עם זאת, חוסר גמישות יוצר כמות עצומה של לחץ פנימי אשר לעיתים קרובות מרגיז אנשים אחרים וגם אינו מראה רגישות לתחושותיהם.
אני אוהב לכתוב את החלק הניכר של עבודותיי בשעות הקטנות של הבּקר. הכל שקט מסביב ויש לי יעד, כמו לגמור פרק בספר הזה למשל, לפני שמישהו אחר מתעורר בבית. אבל מה קורה אם בתי הקטנה בת הארבע מתעוררת אף היא בשעה מוקדמת ופוסעת לחדרי לראות אותי? התכניות שלי בוודאי משתנות, אבל כיצד אני מגיב?
או, למשל, אני מתכנן לצאת לריצת בוקר לפני שאני הולך למשרד. מה קורה אם אני מקבל פתאום שיחה דחופה מהמשרד ואני נאלץ לוותר על תכנית הריצה?יש אין ספור דוגמאות כאלה לכולנו – פעמים בהם תכניות לפתע משתנות, משהו שחשבנו שיקרה אינו קורה, מישהו לא עשה מה שאמר שיעשה, יש לך פחות זמן משחשבת, משהו לא צפוי צץ לפתע, ועוד כהנה וכהנה. השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא – מה באמת חשוב?
לעתים קרובות אנחנו משתמשים בַּתירוץ, שאך טבעי הוא להיות מתוסכלים כשתכניותינו משתנות. אבל זה תלוי במה הם סדרי העדיפות שלכם. האם אכן חשוב יותר להיצמד ללוחות הזמנים הקשיחים שהצבתי לעצמי בנושא הכתיבה, או שמא חשוב יותר להיות זמין לבִּתִי הקטנה בת הארבע? האם הפיספוס של ריצת הבוקר בת שלושים הדקות שווה את תחושת מפח הנפש (או בשפתנו – את תחושת ה"איזה בָּאסָה")?
ברמה הכללית יותר השאלה היא: מה יותר חשוב, להשיג את מה שאני רוצה ולעמוד בתכניותיי, או ללמוד 'לזרום'?
בבירור, כדי להיות אדם שליו יותר, אתה חייב לתת עדיפות ל'להיות גמיש' על פני קשיחות וקפדנות, לפחות במרבית הזמן (וברור שיש יוצאים מהכלל). מצאתי גם, שמאד עוזר לצַפּות שאחוז מסוים מהתכניות שלנו ישתנה. אם אני אתן לכך מקום במחשבותיי כמשהו שאין להימנע ממנו, אזי כשזה יקרה אוכל לומר, "הנה, אחד מהבלתי נמנעים הללו, קורה."
אתם תמצאו שאם תציבו לכם מטרה להיות יותר גמישים תחושו יותר נינוחים מבלי להקריב פרודוקטיביות. אולי אפילו תהיו יותר פרודוקטיביים בגלל שלא תהיו זקוקים לכל כך הרבה אנרגיה המושקעת במפחי נפש ובדאגות. אני אישית למדתי לבטוח בכך שאעמוד בלוחות הזמנים שלי, שאשיג את מרבית יעדיי, ואכבד את המחויבויות שלי למרות העובדה שאצטרך לשנות את תכניותיי במקצת (או אפילו את כולן). חשוב גם לומר לסיכום – גם האנשים מסביבכם יהיו יותר רגועים. הם לא יחושו כאילו עליהם 'לדרוך על ביצים', אם וכאשר, בגלל סבה זו או אחרת, התכניות שלכם נאלצות להשתנות.
(מהספר "אל תתרגש מדברים קטנים… והכול זה דברים קטנים", ד"ר ריצ'רד קרלסון – כל הזכויות שמורות)
האם אפשר להיות גמיש ולזרום עם מה שיש וגם להיות נחוש ומשיג יעדים? לדעתי, ללא צל של ספק, כן. ודווקא המנהלים שבינינו שחיים בעולם של תכניות ויעדים אך גם חשופים לשינויים ללא הרף, אַמוּנים על "גם וגם". אז אני מצטרף לנאמר לעיל – לזרום עם מה שיש, זה מוסיף הרבה נינוחוּת, לנו ולאלה שלידינו.
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (6)
שוקה, יום חמישי, 12 ביוני 2008
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה