ללכת רכיל
ללכת רכיל, 'ללכלך קצת' כמו שאומרים במחוזותינו, זה משהו שכולנו נגועים בו.
הֵרשל'ה הוא בחור חרדי צעיר, בן שלושים וקצת העוסק בגרפיקה עדינה. תוך כדי עיסוקו הוא מאזין קבוע לרדיו וכך הגיע לפינתי הקטנה בגלי צה"ל. יום אחד הוא מתקשר אלי ומשתף אותי בסיפור הבא, שמסתובב בחוגיו (כך הוא אומר):
שלוש בחורות צעירות, תלמידות בסמינר, מסיימות את יום הלימודים הארוך ועולות לאוטובוס בדרך לביתן. האוטובוס מלא לעייפה והן מוצאות מקום לשלושתן רק בירכתיו. הן מתיישבות בספסל האחורי ופוצחות בשיחה קולנית.
"שמעתן על זיוה." אומרת האחת לחברותיה, "שידכו לה מישהו והיא עומדת להתארס."
"מי הבחור?" שואלות חברותיה.
"תלמיד ישיבה, תלמיד חכם, משפחה טובה… מספרים שגם מראהו נאה…" עונה הראשונה.
והאחרת חונקת פרץ צחוק בכף ידה ופולטת בקול רם: "שלא נדע… לבי לבי על הבחור. דווקא את זיוה מכל בנות ישראל שידכו לו? את הקְלָפְטֶה הזו?"
"מה זה קלפטה…" חוזרת ושחה הראשונה "היא מרשעת של ממש, היא תמרר לו את חייו. כמוה כְּאִמהּ."
וכך יושבות שלושת הבנות ומלהגות ומהלכות רכיל על חברתן לכיתה: "איזו טיפוס מגעיל", "ומסכן הבחור", "ומה נפל עליו" "ובכלל צורה לה…".
כשהאוטובוס מגיע לתחנה הסופית וכולם קמים כדי לרדת, קמה אישה מבוגרת מהמושב שלפניהן, מפנה אל הבנות את פניה, ופניה נפולות.
"לא יכולתי להימנע מלשמוע את שיחתכן," היא אומרת להן. "כאב לי מאד לשמוע את דעתכן הנחרצת על זיוה חברתכן." הבנות מביטות במבוכה אחת בפני רעותה, לא מבינות את הקשר.
"אני אמו של בחור הישיבה ששודך לה." היא מוסיפה ואומרת בקול כאוב. "לא תהיה לי ברירה אלא לבטל את האירוסין. כיצד אוכל אחרת לנהוג… אחרי מה ששמעתי מכן.. לא מרצוני…" היא מפנה את גבה ויורדת מהאוטובוס.
הבנות נרעשות. הן מבינות אט אט את הנזק שגרמו, אולי בלתי הפיך. הן יורדות מהאוטובוס ואז באחת, ללא תיאום ביניהן, הן רצות יחדיו אחר האישה.
"לא… אל תסיקי מסקנות… זה לא לגמרי מדויק…" הן זורקות אליה רסיסי משפטים, מנסות להניאה מהחלטה חפוזה.
והאישה מתנערת מהן, פולטת בראש מורכן: "תודה לכן…. סליחה… את מה ששמעתי אין להשיב…" והיא ממשיכה בדרכה ונכנסת במבוא ביתה.
הנערות המומות, כמעט דמעות בעיניהן. כיצד תכפרנה על מה שעשו?
הן מחליטות לשוחח שוב עם האישה. הן נוקשות על הדלת שבו היא נכנסה לפני דקות. הדלת נפתחת והאישה בפתח. בעיניים מושפלות הן מתנצלות ומבקשות להחליף אתה כמה משפטים. היא מהססת לרגע ואז פותחת את הדלת לרווחה ומזמינה אותן פנימה. היא מושיבה אותן בחדר האורחים למולה ולפני שהן אומרות מילה היא מהסה אותן בידה ואומרת בטון רך:
"שמי יוכבד, אני אשת הרב. איני אימו של בחור הישיבה ששודך לזיוה חברתכן ואין לי כל קשר למשפחתו. תגובתי באה רק כדי להעביר לכם מסר קטן על משמעות הנזק שיכול להיגרם מרכילות ומלשון הרע. 'לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעָמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ…' נאמר בספר ויקרא. לפי הדרך שנזעקתן להגיע לכאן אני מבינה שהמסר הקטן שלי נקלט גם נקלט. בוודאי הוקל לכן, אתם יכולות ללכת לדרככן."
(כך סיפר לי הֵרשל'ה בטלפון)
רבות אני תוהה מה מוביל אותנו לרכילות רעה. היתכן שהמניע הסמוי בעשותינו את האחר לא טוב, הוא כי-כך אנחנו הופכים אותנו לטובים מאותו האחר? יש סיפור ישן על מורה שצייר קו על הלוח וביקש מתלמידיו להגדיל את הקו מבלי לגעת בו. כשאיש מהתלמידים לא ידע להציע פתרון, הוא צייר קו קטן לידו וכך הקו הקודם הפך לגדול יותר, יחסית. וכי לא כך פועלות גם רכילות והשמצה שהופכות אותנו לטובים יותר מהמושמץ??
זקּוּקִין דִי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 8 במאי 2014
"ללכת רכיל" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור התחתון להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
What a lovely story and strong message.
Here is a great saying " the words belong to you, until they leave your mouth and then they belong to everyone else".
I do agree with your closing words. It is so easy to destroy people's lives with bad gossip , I personally try to shy away from people that are too busy talking about other's , I may be the next in line……
Keep shining us with your gift.
שוקה,
אמרו חכמים: שלוש עברות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים. ולשון הרע כנגד כולם.
כן כן לשון הרע כנגד כולם (יותר משפיכות דמים וגילוי עריות).
תודה על פוסט (סיפור) נהדר עם המון לקח.
כל כך נכון. במיוחד בימנו, כשכולם מדברים בנייד בכל מקום ובקולי קולות. על מה לא מדברים? על הכל מדברים. על מניות שעלו/ירדו בבורסה, על אהבה, על מתכונים וכו'.
חברה- דברו מהבית! ואל תשכחו- כולם שומעים אתכם!
כרגיל מצויין
ביום העצמאות שומעים את הגששים ודברי חכמתם
לכל חכה יש שתי קצוות ומכל צד רוצים לחיות …..
ומה אם היא באמת כלבתה (כך לדעתי צריך לכתוב ולא כפי שנכתב)
כיצד יתגונן הבחור או הבחורה?
אולי קלקלו לה אבל אותו הצילו !!!!
היות ובעל הסיפור הוא אולי מבני ברק אז הוא יכול לספר לך יותר ממקרה אחד שהוליכו אנשים שולל בצורה מחפירה
תבקש השלמות לסיפור
נושא לשון הרע הוא דו כיווני !!!!
הי שוקה,
זה כל כך פשוט לעשות רע לאחר, וכל כך קשה לתקן את זה אחר כך, הסיפור הזה נכון ומתאים לכל מי שחושב שהקטנת האחר תגדיל אותו עצמו… וזה מזכיר לי את הסיפור הבא:
סיפור על שני זאבים
ערב אחד סיפר אינדיאני זקן אחד לנכדו, על המאבק המתמיד המתרחש בתוך האנשים.
הוא אמר: "בני, המאבק הוא בין שני זאבים שנמצאים בתוך כולנו, זאב אחד הוא הרוע, הכעס, הקנאה, הצער, החרטה, תאוות הבצע, היוהרה, הרחמים העצמיים, האשמה, העלבון, הנחיתות, השקרים, העליונות ומעל לכולם – האגו.
הזאב השני הוא הטוב, הוא הנאה, השלום, האהבה, התקווה, השלווה, הענווה, טוב לב, הנדיבות, האמפטיה, האמת, הרחמים והאמונה."
הנכד חשב על זה במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו:
"איזה זאב מנצח?"
האינדיאני ענה בפשטות:
"זה שאתה מאכיל"
היי שוקה
שוב סיפור יפה ומעורר מחשבות. מה הסיבה שבאמת אנשים הולכים רכיל ומה הסיבה של הלבנת פני האחר איני יודעת, אני רק שמחה שהסיפור נגמר כפי שנגמר כי אני בטוחה שעם כל הדיבורים,
הן לא באמת חשבו להזיק לחברתן…שבת שלום
תודה על האיזכור היום
ובכל יום
אומרים שלשון הרע – פוגעת בשלוש נפשות
זה שדובר בו, זה שאמר וזה ששמע.
ועוד אומרים
לשון הרע מרקיב שורשיו של עץ
הלוואי שנדע לנצור לשוננו
המלצה על ספר בנושא :
לעניות דעתי, המקרה המתואר בסיפור הנ"ל הוא לשון הרע והוצאת שם רע (ולא רכילות). בכל-אופן, למי שמעוניין ללמוד את ההלכות בנושאים אלה, אני ממליץ על הספר : "נצור לשונך"/מאת : הרב זליג פליסקין. בספר מתוארים מקרים רבים, כולל דוגמאות להמחשה. הוא מנוקד, נוח לקריאה וניתן להשיגו גם במהדורת-כיס.