עיני יהלומים… ואמונה
את עדנה קנטי פגשתי כמספרת סיפורים. הקשיבו לתקציר מהסיפור המתוק הבא שכתבה, המבוסס על סיפור אמיתי, מתוך סיפרה "אהבות וצרות אחרות":
דוקטור פֵייזוֹלָה שב לביתו ממרפאתו בלוס אנג'לס. בזווית עינו הבחין בְּעוזרת הבית החדשה ממרקת את הזכוכית שעל שולחן האוכל, נלחמת בעקשנות בכתם שחור ומרדן.
הניח תיקו, ברך אותה לשלום ואמר: "הכתם הזה אינו יורד. ככה זה נקנה."
'כך אצל הפַּרסים' חשבה המשרתת, 'בית גדול, שטיחים ענקיים… אבל מקמצים וקונים שולחן פגום.'
דוקטור פייזולה התרווח על הספה ומחשבותיו לקחו אותו ארבעים שנה לאחור.
הוא אז רופא צעיר בבית-החולים המלכותי בפרס. בדרכו עם קולגה להלוויה של רופא בכיר, הם עוצרים ליד קיוסק ללגום מיץ רימונים להפיג את חומו של היום. יד נוחתת בשוגג על כתפו (שנים הוא תהה של מי היד ששינתה את מסלול חייו) וחולצתו הלבנה נפגשת עם מיץ הרימונים.
"איך אופיע כעת בהלוויה?" הוא אומר לחברו וזה מושך אותו לקרובי משפחתו, לא רחוק משם, לשאול חולצה חילופית. לואיז פותחת את הדלת ודוקטור פייזולה טובע בעיני היהלומים שלה. כאשה מהוגנת היא שומטת עפעפיה ונפנית לאחור להביא חולצה לבנה.
בערב הוא צועק להוריו: "מצאתי כלה. לכו בַּקשו אותה עבורי".
כעבור שבועיים, הם מתכנסים בבית הורֵי לואיז ודוקטור פייזולה חורך את עיני לואיז במבטיו. הוא לוחש באוזן אביו, זה מחייך ולוחש באוזן אביה, וזה מחייך ולוחש באוזנה של לואיז… וזו מסמיקה ומהנהנת בראשה.
בחלוף שבועיים, מלווים בקרובת משפחה, כנהוג, הם ישובים זה מול זה בלובי של מלון מפואר ואינם מסירים עיניים איש מרעותו. דוקטור פייזולה רוצה בה ויודע שלוּ יגיע איש אמיד יותר, מיוחס יותר היא תינתן לאחר. לוּ רק הייתה טבעת בידו היה מְאָרֵס אותה… עכשיו. הוא ניגש לקצה השטיח, תולש מהגדילים כמה חוטים, מגלגל אותם למעין טבעת, ואז כורע על ברכיו ולוחש ללואיז: "זו טבעת האירוסין שלנו."
"לא אסירה לעולם." היא לוחשת אליו ועונדת את טבעת החוטים על אצבעה.
כשעמדו להינשא הם פנו לצורף שיצרוף להם טבעת נישואין ובתנאי שבתוכה תיצרף גם טבעת החוטים. רק הצורף החמישי ניאות לבקשתם המוזרה. בחופתה הציצה לואיז בַּטבעת שעל אצבעה, רק היא מבחינה בחוטים המבצבצים ממנה.
חלף עשור.
חומייני עלה לשלטון. ד"ר פייזולה עזב לניו-יורק, ממתין ללואיז ולילדיהם. לואיז מכרה תכשיטיה וחפצי אומנותה, קנתה תמורתם יהלומים, אותם הטמינה בעקבים של נעליה.
כהולכת על גחלים הילכה לואיז על 'יהלומיה' בשדה התעופה. שוטר-הגבולות סינן לעומתה: "חבל להוציא יהלומים כאלה מארצנו." היא קופאת במקומה, עוצמת עיניה ומנשקת את הטבעת בתפילה שלא תיעצר.
"אל תעצמי את עיניך." אומר לה השוטר. "תני שוב להביט בעיני היהלומים שלך לפני שאת מטיסה אותן מכאן." באנחת רווחה היא עולה למטוס.
היהלומים מעקביה עזרו להתחלה טובה. בלוס אנג'לס הם פתחו מרפאה משגשגת והרחיבו שוב את המשפחה.
באחד הימים, מישהו טפח על שכמו של דוקטור פייזולה ברחוב, מזדהה כַּצורף של טבעת הנישואין שלהם. דוקטור פייזולה אחז בחוזקה בידיו: "אין יום שאיננו מברכים אותך על חוט האירוסין שכרכת בתוך טבעת הנישואין שלנו. אמונתנו כה חזקה שבזכות שתי הטבעות הכרוכות זו בזו שפר גורלנו…"
הצורף משך ידיו ובקול נבוך אמר: " אדם משכיל אתה. הכיצד ניתן להתיך טבעת זהב מבלי שהחוט יישרף. לא רציתי להשיב פניכם ריקם כזוג מאושר. ארבעים שנים אני סוחב איתי ייסורי מצפון על ששיקרתי. את טבעת/חוט האירוסין שלכם שמרתי למקרה שאמצא אתכם. אשלח לכם את טבעת החוטים ואנא אמור לי בכמה עלי לפצותכם."
בערב הביטה לואיז בטבעת שעל אצבעה, תוהה איך משך ארבעים שנה ראתה חוטים מבצבצים מתוך הזהב. וכדי לא להתגרות באלת המזל הם הזמינו שולחן אוכל חדש עם חיפוי זכוכית.. ובמרכזו… כך הם ביקשו מהמפעל… הוטבעה טבעת החבל הקטנה והמושחרת… בנוכחותם.
ובכל פעם שעוזרת חדשה מגיעה לביתם, היא שוקדת להסיר מהזכוכית כתם שחור. "הכתם אינו יורד… אל תתאמצי" כך הם תמיד אומרים…
(אני מצרף בבלוג תמונה של הזוג בחתונתו. מתוך ספרה של עדנה קנטי "אהבות וצרות אחרות")
וכך חזקה היא האמונה, ולעיתים אנחנו רואים כל כך בבִטחה את מה שאנחנו מאמינים בו… גם כשהוא איננו שם בכלל… .
ומי ייתן ואיש איש באמונתו יחיה… והחשוב מכל, שיהיה זה ללא מפריע…
זקּוּקִין דִי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 31 ביולי 2014
לואיז וד"ר פייזולה
"עיני יהלומים ואמונה" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ/י על הכפתור התחתון להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
סיפור מקסים, רק הערה קטנה:
במקום "איך הופיע כעת בהלוויה?"
צ"ל
אופיע
==
אותיות אית"ן הן אותיות הפותחות פעלים בעתיד.
א- גוף ראשון\מדבר, יחיד (אני). לדוגמא: אני אסדר את החדר; האם אוכל לעשות זאת?
מענג
תודה מרטינה על תיקון העברית. בעקבות הערתך כבר תוקן…
הי שוקה,
לי אין מה לתקן…, אלא רק להודות לך על סיפורך המקסים, שכל אחד יוכל אולי למצוא בו את סיפור חייו.
עשית לי את השבת – תבורך.
וקבל ד"ש חם מכולנו כאן שקוראים אותך ביחד.
היי שוקה
כמו תמיד נהנית לקרא את הסיפורים המקסימים שאתה שולח
מחכה לזה בקוצר רוח ומאמינה שלא רק אני.
תודה ושבת שלום
מדהים כתמיד, סיפורים ענוגים שתמיד באים עם מסרים כל כך חזקים. תודה
היי שוקה !
ספור נחמד , אהבה זאת המילה שמניעה את העולם , בין בעל לאשתו , בין הורים לילדיהם בין בעלי חיים או צפורים , אפוא שהיא קיימת המלחמות לא קיימות !!
בכייפ מעומר !!
היי שוקה,
תודה רבה על סיפור נחמד ששיגרת לנו לשבת.
מדהים מה עוצמתה של האהבה.
פעם גולדה מאיר אמרה שאם הערבים היו אוהבים את ילדיהם יותר מששונאים הם אותנו – לא היו מלחמות. אז אולי עכשיו הוא הזמן לבוא ולאמר לחמאס בפרט ולפלסטינאים בכלל – אהבו את ילדיכם, ואל תקימו פתחי פירים של מנהרות בחדרי ילדים, מתחת לגני ילדים, בחצרות בתי ספר. שנאה מובילה להרס – אהבה, תמיד מנצחת.
שבת שקטה ושלווה,
שוקה שלום
כמו תמיד סיפור מקסים ועשה לי חשק לקנות את ספרה של עדנה קנטי.
שבוע טוב ובשורות טובות לכל עם ישראל
גיליתי אותך. עכשיו ללכת אחורה חובה!