על השנינות ועל היופי
'חשיבה מחוץ לקופסא' היא דבר מוערך, נלמד ומודגש בעולם העסקים, ואני מניח שזה כלי לא רע להיחלץ ממשברים גם בחיים בכלל. הקשיבו לסיפור החמוד הזה – "אבני חצץ" – ששלחה אלי בתאל בתי:
לפני מאות שנים, בכפר קטן באיטליה, נקלע סוחר מקומי לחוב כספי גדול. המלווה בריבית, איש זקן ומכוער (כמו בכל הסיפורים), חמד את בתו הצעירה והיפה של הסוחר והוא בא אליו בהצעה. "אמחל לך על החוב," הוא אמר לו "אם תיתן לי את בִּתך לאישה."
הוא אמר להם כי הוא יניח בשקית קטנה שתי אבני חצץ, האחת לבנה והשנייה שחורה. "תבחרי אבן אחת מתוך השקית" הוא אמר לנערה. "אם בחרת בשחורה, תהיי לי לרעייה ואמחל לאביך על חובו אלי. אם בחרת בלבנה, זכית – תהיי פטורה מלהינשא לי, ובכל זאת אמחל לאביך על חובו. אבל… אם תסרבי לבחור באחת משתי האבנים, אביך יושלך לכלא ויימק שם כל ימי חייו."
בעודם פוסעים על השביל הזרוע באבני חצץ בגנו של המלווה בריבית, כשהסוחר ובתו מזועזעים עדיין מההצעה, התכופף המלווה בריבית, בחר שתי אבנים והניחן בַּשקית. הנערה חדת העין הבחינה שהוא בחר בשתי אבנים שחורות. הוא הרים את השקית אל מול פניה וביקש ממנה להכניס ידה ולבחור אבן אחת.
מה הייתם עושים לו הייתם בנעליה?
הלסרב לבחור אבן ואז לשלוח את אביה למאסר? האם לחשוף את מעשה הרמאות ולהסתבך עם המלווה בריבית הכוחני? או שמא לעצום עיניים, לבחור אבן שחורה ולהקריב עצמכם כדי לחסוך מאסר מאביה ולשחררו מחובו?
והנערה… ? היא שלחה ידה לתוך השקית, שלפה את אחת מהאבנים, ואז… לפני שהביטה באבן… היא הניחה לה להישמט מידה וליפול על השביל רצוף אבני החצץ ולהיטמע בין כל האבנים האחרות.
"הו…. אני כל כך שלומיאלית." היא אמרה לנושה הרמאי "אבל … בעצם זה לא משנה. אם תציץ בשקית תראה איזו אבן נשארה ואז נדע כמובן איזו אבן אני בחרתי!"ומכיוון שהאבן שנותרה היא שחורה, יצטרכו להניח שהאבן שבחרה היא הלבנה. המלווה בריבית לא יוכל כמובן לחשוף את חוסר יושרו ונבזותו, וכך הפכה הנערה את מה שנראה כמצב בלתי אפשרי… ליתרון עבורה.
(מתוך אתר האינטרנט motivateus.com. לא ידוע מיהו המספר. נשלח ע"י ג'ורג' ווצ'ירה מקניה)
ומעבר להדגשת החשיבות של 'חשיבה מחוץ לקופסא', והיכולת 'להפוך לימון ללימונדה', אהבתי את השנינות שבחשיבתה של הנערה. ונזכרתי בסיפור קטנטן ושנון, ששמעתיו רק לאחרונה מפיו של מדריך טיולים בשם איתמר, וגם הוא על גבר שחמד נערה יפה שלא רצתה בו. הוא סיפר לנו על פועלו של משה מנדלסון, הוגה דעות יהודי-גרמני מאבות תנועת ההשכלה באירופה של המאה ה -18. איש משכיל היה, אבל צורתו החיצונית לא הייתה מצודדת. הוא היה נמוך קומה, כפוף ומגובן. כשהתארח בביתו של גוגנהיים, מעשירי הקהילה שם, הוא הבחין בבתו היפהפייה, פרומט שמה, התאהב בה ממבט ראשון ובקש את ידה. הבת, כמובן, עיקמה את אפה לרעיון. ומנדלסון אז לחש באוזנה:
"לפני שעמדתי להיוולד נקראתי לפני הבורא, ומלאכיו גילו באוזני שהם נצטוו ליצור אותי ככליל השלמות. יפה תואר ונאה מראה. ואילו אני בקשתי לוותר על היופי. "עשוּנִי מכוער" בקשתי, "ואת כל היופי שיחסך ממני העבירו בִּשלמות לאישה אותה אוהַב." והנה, אותך אני אוהֵב."
העלמה לא יכלה לסרב להקרבה הגדולה הזו, מקור יופייה, היא נאותה להינשא לו וגם ילדה לו עשרה ילדים. מנדלסון, אגב, תמיד התגאה בנישואין הללו כנישואי אהבה בניגוד לנורמה שהייתה אז של נישואי שידוך.
כך סיפר לנו איתמר המדריך.
תחי השנינות… ויחי גם היופי…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (66)
שוקה, יום חמישי, 21 באוקטובר 2010
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
תודה שוקה על סיפור עם מוסר השכל מדהים ושנון,
אכן, רק חכמה עם חשיבה מהירה מסוגלת לפתור פלונטר כזה. יש מה ללמוד ממנה.
ובכלל, המסר של יפה=חכמה והרשע מפסיד ונמוג חשוב לא פחות.
בברכה ובתודה, יהודה
נ.ב. אי תוהה כבר כעשר דקות מה אני יותר: חכם או יפה? או בעצם מה זה משנה אחרי המסקנה מהסיפור הזה…….. סתם סתם סתם יהודה
יוצא מן הכלל, כרגיל :)תודה.
היי שוקה,
אחלה סיפור , ועכשיו יהיה לי מה לספר לילדים בדרך לטיול שבת.
שבת שלום.
לילו.
די קשה לתת תשובות על ספורים כאלו , בראשון זה הבזק של פתרון מחשבתי מהיר לאור הנתנים "שחור – לבן " ( מבחינת התנאים , לא הצבעים ). וזה פתרון יפה ,
בספור השני , הנערה הקריבה את עצמה בדבש שהיא ליקקה מדבריו אבל בגיל צעיר תמיד הכל שחור , לבן ,
אני לא מאמין שזה היה קוסם להרבה בנות צעירות .
תודה על האתגרים , יום טוב עומר
מהירות המחשבה והתגובה הנכונה בזמן הנכון זה דבר שאני לוקה בו ומנסה כל הזמן להשתפר. סיפוריך היפים נוטעים בי חומר למחשבה ומסר השכל לשימוש בהמשך הדרך. הסיפורים הללו מהווים תמרור דרך ונותנים רעיונות נוספים איך לצאת ולחשוב אחרת – מחוץ לקופסא. המצב אליה נקלעה הבחורה החכמה הינם סימבוליים למצבים רבים אותם אנו וברים במהלך היום-יום שלנו. תודה
היי שוקה היקר, איש הסיפורים היפים.
חוכמה, שנינות, פקחות ויושר – הם הדברים שפשוט קונים אותי. אני מכורה להם. כל פעם שאני נתקלת בחוכמת מעשיו או דיבוריו של אדם אני משתדלת לעלות על הכתב ולפעמים להפיצם הלאה…
הסיפור הזה הזכיר לי את הגירסה על בישוף שונא יהודים שרצה לגרש מהעיר את כל הקהילה והוא אמר לחכם הקהילה היהודית שביחד הם יתייצבו לפני המושל והחכם ייצטרך לשלוף מתוך שק פתק. בשק יהיו טמונים שני פתקים:באחד- היהודים חפים מפשע- ואז יוכלו להישאר ובפתק השני היהודים אשמים ועליהם לקום וללכת מקרבנו.
למעשה הבישוף שם שני פתקים זהים בהם כתוב שהיהודים אשמים. החכם היהודי והבישוף התייצבו מול המושל ואז הוציא הבישוף את השק וביקש מהחכם לקחת פתק ולפני כן אף הוסיף לפני הנוחכים במעמד- נראה את כוחו של האלוהים שלכם, שאתם אומרים שהוא מציל אתכם. החכם שלף פתק והכניסו במהירות לפיו, לעס ובלע אותו. הבישוף המום, לא ציפה למהלך כה חכם. החכם אמר עכשיו תשלוף את הפתק המונח בשקך ולפיו נדע מה גורלנו…
וכך ניצלו כל יהודי הקהילה ונשארו בעיר.
כמו שאתה אומר חשיבה יצירתית…
המשך בדרכך המנעימה את חיי כל יום שישי
ממעריצה- שולי.
שלום שוקה חברי
כל יום שישי אני מקשיבה לפינתך בגל"צ וקוראת את המייל בראשון בבוקר, מתענגת על כל מלה שנאמרת-נכתבת הנותן חומר למחשבה.
ואצטט את קודמתי לתגובה "המשך בדרכך המנעימה את חיי כל יום שישי" ואוסיף ואומר שחבל שרק בימי שישי.
אוהבת אותך אדם יקר – שרה
תודה על הסיפור המשכיל והשנון
מחשבה מהירה ותגובה נכונה הם מתנה מבורא עולם,אני לא זכיתי בה וחבל.סיפוריך השנונים תורמים לי פתרונות יצרתיים בחיים.
תודה על הסיפורים הנעימים
רמונד
"וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"
(קהלת ב) ואם יש גם יופי – נהדר!
תודה לך על ספוריך.
תיקי
שוקה שלום.
כשמך, כך המסר שמועבר אליי באופן אישי – זיקוקי דינור על חיי המורכבים.. אני מקפיד לשמוע אותך אצל פרנס בין 18:00 ל19:00 ומתמוגג מאמרותיך וסיפוריך הכל כך עמוקים, ששופכים אור ומים קרים לנפשות העייפות של כולנו (?). ועל כך תודה מעומק הלב. אגב הסיפור הזה מזכיר את הסיפור עם החכם הזקן שניסו להתקילו בשאלה על הפרפר ביד אם הוא חי או מת ותשובתו: "בידך הדבר".. שוב תודה ענקית! וכאן המקום גם להמליץ לשאר הקוראים על סדרת הספרים "מרק עוף לנפש". חיים יפים ושמחים לכולנו.
מוטי.
שוקה שלום וברכה,
אני מעריצה את יכולתך לספר סיפורים. בכל יום שישי אני מחכה בכליון אוזניים לתוכניתו של שמעון פרנס ולסיפורך, ובשעת ארוחת ערב של יום שישי כשכל המשפחה בבית ויושבים סביב שולחן השבת, אני מספרת להם את הסיפור. זה כבר נעשה למסורת אצלנו. אתמול (26.11.10), בני בן ה- 24 עזר לי לסיים את ההכנות לשבת, ואז בדיוק עלית לשידור. הוא קרא לי ואמר, אמא הסיפור של יום שישי שלך, ואני חשבתי לעצמי שלפעמים אנחנו מדברים עם הילדים וחושבים האם הם שמעו והקשיבו? וזו בשבילי הייתה התשובה כשהוא הסב את תשומת ליבי לסיפור של יום שישי.
אז תודה גדולה, שתמשיך לספר לנו עוד הרבה סיפורים יפים ומקסימים לשבת.
הרבה בריאות אושר ונחת.