אמהות

הפסנתרנית – כוחה של נגינה

סיפרתי בעבר – נדמה לי פעם אחת – על אנשים המותחים את גבולות האפשר. אנשים שהופכים בלתי הגיוני להגיוני, שלא נותנים למיגבלה לעצור אותם. הנה סיפור מרתק נוסף:   אביה של לי היה חייל דרום קוריאני שניפצע בפעולה צבאית, שוּתק בגופו התחתון, וטופל במורפיום במשך כעשר שנים. האחות שטיפלה בו בבית החולים, סאן שמה, התאהבה […]

הדמות מתחת לפנס…

אביקם, ידיד טוב, תרם במרוצת השנים מספר חוויות שהעליתי כאן. בעברו היה אביקם נווט קרב בטייסת האחת (כך מכוּנה טייסת 201), ובמלחמת יום הכיפורים עבר את החוויה הקשה של שמונה חודשי ישיבה בשבי  הסורי. ביום הזיכרון האחרון הוא השתתף כהרגלו בטקס הזיכרון לחללי חיל-האוויר, הנערך מדי שנה בגל-עד חיל האוויר בהר הטייסים, בהרי ירושלים.  השנה, […]

שְתַלְתֶּם נִגּוּנִים

את תלמה בִּירוֹ פגשתי לראשונה לפני כשלוש שנים בטיול משותף ומאז התיידדנו. שוחחנו פעם על השפעות  של הורים, לפעמים השפעות חבויות שאנחנו מגלים רק ברבות הימים. שיחות כאלה תמיד מעלות בי את מילותיה של המשוררת פניה ברגשטיין "שתלתם ניגונים בי אבי ואמי… שורשיהם בעורקי שלובים… ניגונֵיךָ אבי ושירייךְ אמי בדופקי נֵיעורים ושבים." וכך תלמה סיפרה: […]

חושים של אימא

יש לי חיבה גדולה לסיפורים שנונים. אלברט איינשטין צוטט כמי שאמר ש'יצירתיות היא פסק זמן של שעשוע שלוקחת האינטלינגציה.' אצרף לפסק הזמן הזה גם את השנינות. הסיפור הבא, שליקטתי מאתר אינטרנט זר, הוא דוגמא טובה. הנה תקציר הדברים בתרגום חופשי שלי מאנגלית: כשאמו של מייק הגיעה לבקר אותו, אז מייק ושותפתו לדירה ג'ניפר, החליטו לפנק […]

שלושה מכתבים מטדי

אתר אינטרנט אמריקאי שנקרא 'אמת או דמיון' בודק דברים המתפרסמים ברשת, ומנסה לקבוע באם הם אמת או דמיון. הסיפור הבא, 'שלושה מכתבים מטדי', הועלה באתר. הנה תקציר בתרגום חופשי שלי מאנגלית: היום שוב הגיע מכתב מטדי. החלטתי לשמור אותו יחד עם כל המסמכים החשובים של חיי. "רציתי שתהיי הראשונה שתדעי," הוא כתב לי. חייכתי ולבי […]

האיש ששנא את חג המולד

בחורה בשם רונית שלחה אלי את הסיפור המיוחד הבא. זהו סיפור אמיתי שפורסם בדצמבר 1982 בעיתון 'יום האישה' בארה"ב וזכה במקום הראשון בתחרות 'הסיפור המרגש על מסורת החגים'. הנה בתרגום שלי מאנגלית, כפי שסיפרה ננסי גאווין:   זו הייתה רק מעטפה קטנה ולבנה שהייתה תקועה בין הענפים של עץ חג המולד שלנו. ללא שם, ללא […]

חשבון עם אלוהים

את אוֹרי פגשתי ממש לאחרונה באירוע חברתי. שוחחנו מעט, הוא שמע על זיקתי לסיפורים קטנים מהחיים וכמה ימים לאחר מכן שלח אלי את סיפורו האישי הבא:   הורי ניצולי שואה וכדרכם של רבים מניצולי השואה גם הם מיעטו לדבר על עברם, אם בכלל. למען האמת גם אני, כשגדלתי, לא השכלתי לדובב ולהתעניין. כשמלאו לי חמש […]

פגים ואנושיות

לפני כמה ימים שולח אלי בחור בשם נֹעם שֹורק, שאיני מכיר, מייל מפריז. 'אני נמצא בנסיעה עסקית בצרפת,' הוא כותב לי, 'ואני בדרכי חזרה ארצה. לפני דקות ירדתי מהמונית שלקחה אותי מהמלון לשדה התעופה שארל דה-גול ומשהו קרה שריגש אותי מאד. נרשמתי לטיסה, עברתי את הבידוק הביטחוני ואני יושב לכתוב לך כשההתרגשות עדיין אופפת אותי.' […]

שתי מחויבויות

אמי נפטרה כשהייתי בחור צעיר, בטרם מלאו לה חמישים, כשאני הייתי במשמרת להשגיח עליה בבית החולים. כשמסרו לי את חפציה האישיים לאחר פטירתה הייתה שם טבעת הנישואין שלה. הסתכלתי על הטבעת, שמידותיה קטנות, תוהה מה לעשות ואז ענדתי אותה והחלטתי שבבוא היום גם אנשא אִתה. מידתה של הטבעת הייתה קטנה על אצבע האמה השלי אז […]

אלף אביבים

'אלף אביבים' אינו רוטב לסלט ביפן. 'אלף אביבים' הוא פירוש שמה של מדריכת טיולים מקומית – צִ'י-הַרוּ – חייכנית ונעימת סבר. היא קבלה את שמה כי יצאה לאוויר העולם ביומו הראשון של האביב היפני. צִ'י-הַרוּ הייתה מדריכת הטיול שלנו כשבקרנו ביפן. באחד הימים, כשפסעה לצדי ברחוב, סיפרתי לה על זיקתי לסיפורים קטנים מהחיים והפצרתי בה […]

אהובת הטייס וטבעת החמות

ויקי אייל עלה בסוף שנות הארבעים עם הוריו מצ'כוסלובקיה לרעננה שבשרון. בן יחיד, שעבור הוריו ובמיוחד עבור אמו, מרים הרשקוביץ, הוא כל העולם כולו. למרות קשיים בלימודיו בבית הספר היסודי, הפך העולה החדש לטייס חיל האוויר הראשון של רעננה. מעט לפני גיוסו לצבא הוא פגש את רונית, מלאת חיים וחיננית ואהבתם מהר פרחה לה וחיש […]

חיבוק אקראי

הנה שיירים אנושיים קטנטנים מהאזעקות בגוש דן. המלחמה האחרונה הטביעה חותם קשה באורית, והיא כבר למודת מלחמות, אינה ילדונת כלל ועיקר. היא מקנאה באלה שעוברים אזעקות בשלוות רוח, אצלה צעקת הסירנה מחרידה כל מיתר וכל שריר בגופה. "זה היה ממש בימים הראשונים של המלחמה" אורית מספרת. "אני בדרכי מהמשרד, משתרכת בפקקים של כביש ארבע וממש […]

מלכת הכיתה

לרבים מאתנו, כהורים 'עתירי ניסיון', נקיטת עמדה בחיי ילדינו הבוגרים נראית כל-כך טבעית ונכונה. הקשיבו לסיפור האמיתי הבא שאולי ישמש כצלצול מעורר: בתיכון נִיבה הייתה מלכת הכיתה. ספורטאית, תמירה, חטובה, שערה משי, ועיניה השקדיות משדרות טוב-לב ופיקחות. הבנים נכרכו אחריה, איך לא. כשהתגייסה לצבא היא הצטרפה ליחידה קרבית ושם פגשה את קובי. קובי שירת ביחידה […]

מכתב מהאשה שאיננה

בחור בשם זוהר בנגד שלח אלי סרטון שפורסם בארה"ב ערב חג המולד האחרון. לאלו מאתנו שנמצאים בעיצומו של פרק ב' ואולי ג', כדאי להקשיב לסיפור מעורר ההשראה הזה. הנה תקציר מהסרטון בתרגום חופשי שלי מאנגלית: סטאר 102.5 היא תחנת רדיו מקומית במדינת Iowa  בארה"ב. בכל ערב חג המולד נוהגים בתחנה להגשים משאלות של מאזינים. בערב […]

הפריץ

את המילה פָּרִיץ כולנו מכירים. למען הסדר הטוב הנה ההגדרה ממילון אבן-שושן : 'כינוי בפי יהודֵי הגולה בדורות שעברו לבעל אחוזה ואציל פולני שהיהודים היו מעלים לו מס וסרים לפקודתו…'.  יפה ואלי שכנים טובים שלי מזה שנים. שניהם ילידי הארץ, בנים לניצולי שואה מפולין, נשואים כבר למעלה מארבעים שנה. יפה תמירה, בלונדינית, עיניה תכולות – […]

איילת

השבוע התדפקו על דלתי, כפי שהקישו בוודאי על דלתותיכם, מתרימים של האגודה למלחמה בסרטן במסגרת המבצע "הקש בדלת". ואז נזכרתי בסיפור ששלחה אלי פנינה נדר, כפי ששמעה מפי חברתה לעבודה. לדבריה הסיפור אמיתי לחלוטין, השמות כמובן בדויים. איילת היא בת יחידה להוריה. ההורים הרעיפו עליה הרבה חום ואהבה ודאגו לכל מחסורה משך כל השנים. כשבגרה […]

התשוקה למשאית

יוסי ריבלין הוא יועץ תקשורת במקצועו ובין השאר גם עורכו של העיתון הדו-חודשי של חברת "סע-שא" – ארגון תחבורה שכולל כאלף ומאתיים משאיות ואוטובוסים. בעיתון האחרון הוא פרסם את הסיפור האמיתי הבא (השמות בדויים): "אמי תמיד לחצה עלי ללכת וללמוד." מספרת מאיה. "כנראה כמו כל האמהות. אני זוכרת את המשפט הקבוע שלה – 'אם תלכי […]

רז מינץ

את הסיפור הזה שידרתי בערב יום הזיכרון האחרון ברדיו ומשום מה לא העליתי אותו כפוסט בבלוג. לא מעט מאזינים פנו אלי בבקשה להעלותו לבלוג וכך אני עושה. מידי פעם אני מעלה סיפורים שעוסקים, כל סיפור בדרכו, בצירופי מקרים מוזרים. אין לי כוונה להפוך למְקבצם של סיפורים מיסטיים, אלא  רק לתהות פה ושם על מוזרויות שקיימות […]

סוודר סגול עם יונה לבנה

זוג חברים טובים שלי, הוא בשנות השישים שלו, מהנדס במקצועו והיא בשנות החמישים שלה וללא תעודת בגרות מלאה, נענו יום אחד לתשוקתם והחליטו ללמוד פסיכולוגיה. היא הזדרזה להשלים את הבגרויות, הם נרשמו לאחת המכללות ובחלוף שלוש שנים הם סיימו תואר ראשון וללא היסוס נרשמו ללימודי התואר השני. שניהם, אגב, עובדים במשרה מלאה וחובקים ארבעה עשר […]

שתי טבעות

מאז ומתמיד נמשכתי לסאגות משפחתיות או לקורותיהם של חפצים שעוברים מדור לדור. אין תימה שהעדות האישית הזו מפי ידידה טובה, נגעה ללבי: אני מחזיר אתכם כמאה שנים לאחור, לקוּזְמין, עיירה קטנה ברוסיה בתחילת המאה העשרים. פרעות באֵזור, יהודים נטבחים ושמועה עוברת כי הפורעים בפאתי העיירה. גיטה יינטל, אֵם יהודייה, ממאנת לשבת בחיבוק ידיים והיא נחושה […]

איך נסביר את זה?

את רוני פגשתי בכנס מקצועי. חלקנו אותו שולחן, פיטפטנו מעט והתקרבנו במהלך הכנס. למחרת, באחת ההפסקות על כוס קפה הוא חלק אתי את הסיפור הבא: אחי, הוא מספר, נישא בצעירותו לבחורה מבלגיה שביקרה כתיירת בארץ. לאחר רומן קצר ביניהם הם נישאו, עברו לבלגיה ונולד להם ילד מתוק בשם גיא – אחייני. לאחר מספר שנים השתבשו היחסים […]

כוחו של מגע

למרות שגידלתי ארבעה ילדים ואני צופה בילדי המטפחים חמישה נכדים ונכדות איני רואה עצמי כמומחה בהתפתחות של ילדים. אבל ידידה טובה שלי, גילה רבינוביץ, כן מומחית בַּתְחום והיא שיתפה אותי בסיפור המיוחד הבא: לידה של פגים, היא מסבירה, היא בדרך כלל אירוע טראומתי לכל המעורבים – לאם, לאב ולתינוק שנולד בטרם עת. האם שאמורה להיות בהריון ארבעים […]

למענֵך

את שלומית קלדרון מעולם לא פגשתי פנים אל פנים. בעקבות הזקוקין הללו שאני שולח היא פנתה אלי במייל יום אחד, אחר כך שוחחנו מספר פעמים בטלפון ואז היא הסכימה שנעלה את סיפורה על הכתב:   גדלתי, כך היא מספרת, בשכונת מצוקה בשנות הששים של המאה הקודמת בְּבָית שבו נהגה אמי לבשל מידי יום כמויות גדולות מאד […]

חום של הורה

את ד"ר רפי רומנו לא הכרתי אישית, גם לא פגשתיו מעולם. ידעתי שהוא בתחילת שנות החמישים שלו, נשוי ואב לארבעה ילדים, מומחה בעל שם ביישור שיניים ומרצה מבוקש בחו"ל. בהקשר מסוים שוחחנו בהתכתבות על השפעות של הורים על התנהגותנו כבוגרים ואז, בחן רב, הוא סיפר לי את סיפורו הבא: לפני כמעט 20 שנה ואני אז כבן שלושים […]

הרצון להיות נאהבים

את שוש פגשתי במכון קוסמטי. צצה לי בעיה בכף רגלי ונשלחתי למכון לכמה טיפולים. "תבקש את שוֹש" אמרו לי. וקיבלתי את שוֹש – נעימת מראה וחייכנית, צעירה מששים ומשהו שנותיה. הייתי מגיע לטיפולים מצויד בספר, נשק נהדר כנגד המתנה בתורים, ושוש, בסקרנות של נערה, הייתה מתעניינת בכל ספר ומבקשת שאקריא לה קטעים בעודה מטפלת בי. כך […]

ללמוד להקשיב

רבות נכתב ודובר בנושא ההקשבה וחשיבותה, ועדיין חוסר הקשבה היא מחלה שכולנו נגועים בה, גם אם לא נודה בכך בקלות. הקשיבו לסיפור הבא בתרגום מקוצר וחופשי שלי מאנגלית: כולנו מכירים את התחושה המפחידה כשהטלפון מצלצל בבית מאוחר בלילה. וכך זה גם היה הפעם. נרעדתי לשמע הצלצול, העפתי מבט במספרים המוארים בשעון – השעה הייתה חצות. אחזתי במכשיר […]

להוקיר

זו לא פעם ראשונה שחולפת בי מחשבה עד כמה קלים אנחנו בהעברת ביקורת ובהשמעת תלונות וכמה חסכנים אנחנו בהעלאת ערכו של האחר, ובפניו. באחד הקיצים האחרונים עשינו ביקור של שבוע באירלנד, רעייתי ואני ועוד זוג קרובי משפחה. מדינה שסבלה שנים ממצוקות כלכליות ונעורה לחיים בשנים האחרונות  וכרגע שוב סובלת. פנינה מעניינת לשהות ולבקר בה. אבל […]

אבידה שנמצאה

מכתבים, ואני לא מתכוון למכתבים מהבנק או מביטוח לאומי, לרבים מאיתנו זה משהו עם ניחוח של פעם. זה משהו שדוד בן-גוריון היה שולח לפּוֹלה, חיילים שלחו מהחזית, ומשוררים לאהובותיהם. ואני, שבעוונותי אהבתי את כלי התקשורת הזה, גם אני חטאתי בכתיבה ולוּ אפשפש במדפים שכוחים במחסן שבביתי אמצא בוודאי מכתבים מצהיבים ששימרו והנציחו קשרים מהעבר. לא פעם תהיתי […]

חלומות בקופסת פח

חג שבועות אמש…מגילת רות….סיפור מקסים על סולידריות ויכולת השפעה של נשים. רות המואביה ונעמי – ורות למי שלא יודע, הרי היא הסבתא-רבתא של דוד המלך. בעולם המודרני של היום השפעתן של נשים על הכלכלה כבר אינה שנויה במחלוקת, וידוע שנערות משכילות תורמות לשגשוג. לא רק שנשים משכילות הן יותר פרודוקטיביות אבל הן כמובן יגדלו ילדים בריאים ומשכילים […]

אמא של מיכל

את מיכל פגשתי בכנס מקצועי במלון לשפת ימה של הרצליה. באחת ההפסקות, בעודנו לוגמים קפה ומביטים על החוף שטוף השמש החורפית, גלגלנו שיחת היכרות קצרה. מיכל בת ארבעים וקצת, נעימת מראה ובהירת ביטוי, היא מעצבת פנים במקצועה, נשואה באושר ואַם לשלושה בנים ולבת זקונים בת שש. השיחה גלשה לה לענייני אי-הבנות בין הורים לילדים ואז […]

אָ-יִידִישֶע מָאמֶע

זה לא מכבר ניפטרה אמהּ של ידידה טובה, עירית דֶבּי, ונסענו לביקור אבלים בבית הוריה בגבעתיים. בית פרטי עם גינה קטנה, סגנון בנייה של אז – אתם יודעים, בתים של הורים של פעם. בסלון פזורות תמונות משפחה בשחור/לבן מהמחצית הראשונה של המאה שעברה, שדרכּן צפים ועולים סיפורים על האֵם. ילדיה דִבּרו על החום בו עטפה […]