זרעים נישאים ברוח…

נכחתי בהרצאה מרתקת של שופט ירושלמי בדימוס לדיני משפחה – מנחם הכהן. הוא נגע בסוגיות מעניינות בדיני משפחה שמְזמנים לנו החיים המודרניים.
"הרי משפחות של היום אינן בהכרח המשפחות הרגילות של פעם." הוא פתח ואמר. "היום יש שני אבות וילד, שתי אמהות וילד, אֵם יחידנית, ילד מתרומת זרע, ילד מהקפאת ביציות, אמהות פונדקאיות ועוד כהנה וכהנה, ככל שהרפואה המודרנית מאפשרת." 

ונזכרתי אז בסיפור של זוג חברים טובים שלי מארה"ב, מיכל ודֵוִיד, שמראה שלא רק שטכנולוגיות רפואיות חדשות מאפשרות דברים שלא היו בעבר, הן גם מאפשרות היום הצצה לניבכי סיבוכים כאלה מהדור הקודם.

 

מיכל ודֵויד זוג בני ששים וקצת, משפחה למופת, שלושה ילדים, מוכשרים, קרייריסטיים – הילדים כהוריהם.

ולפני שנה הם מהממים את עולם החברים הקרובים בחדשה – "לא תאמינו, משפחתנו גדלה, מתברר שיש לנו ילד נוסף… ג'סי."

ג'סי נולד לפני 37 שנים באחת מערי החוף המזרחי בארה"ב. הוא תמיד סבר שהוא מאומץ – הוריו נמוכים והוא גבוה וקווי דימיון עם הוריו אינם קיימים. אבל רק כשהגיע לגיל 25 סוּפר לו שהוא תוֹצר של תרומת זרע של סטודנט לרפואה. ג'סי פנה לבדיקת DNA באחד מאתרי שושלת שבאינטרנט. באותה העת ביצעה בדיקה דומה בת-דודה של דֵויד. המיתאם בין השניים היה חזק. ג'סי יצר איתה קשר והתעניין אם יש רופא במשפחתה, הרי הוא תרומת זרע של סטודנט לרפואה. בעזרתה הוא הגיע לדֵויד, באינטרנט הוא נחשף לתמונות של צאצאיו, ומיד הבחין בדימיון.

הכיצד?

דויד בתקופת התמחותו בלימודי הרפואה בחוף המזרחי, לפני כארבעים שנה, נשאל אז ע"י הרופא הראשי במחלקה אם יהיה מוכן לתרום זרע, כעזרה למשפחות עקרות. בעצה משותפת עם מיכל הם החליטו לתרום מזרעו כעזרה לזולת. כך הם נהגו, והנושא ירד מסדר יומם.

כשהתברר לג'סי שדֵויד הוא אביו הביולוגי הוא פנה אליו: "אני רוצה רק להודות לך על שהענקת לי חיים. והורי רוצים להודות לך שאיפשרת להם הורוּת."

דויד ומיכל היו נרגשים. מהתמונות ג'סי נראה להם כשילוב מדהים של שני בניהם. הם שוחחו עם ילדיהם ואלה בשימחה אימצו את האח החדש ומשפחתו. ג'סי היום בן 37, אב לשני ילדים, וכולם שומרים על קשר הדוק מאז.

 

והסיפור הזה רץ בין החברים כאש בשדה קוצים. חלפו כמה חודשים, ואחד מהחברים (בן 64) החליט גם הוא לבצע בדיקת DNA  באחד מאתרי השושלת. הוא גילה למעלה משלושים איש (!), חצאי אֵחיו ואחיותיו, בגילאים ארבעים וחמש עד שבעים ואחת. הוריו כבר אינם בחיים, לא היה את מי לשאול, הוא היה המום.

לאט התבהרה התמונה ההזויה – הגניקולוג שטיפל בכל האימהות הללו השתמש בזרעו שלו להפרותן. הוא החל בכך מיד אחרי מלחמת העולם, 95% מהנשים יהודיות, והילדים ללא יוצא מהכלל, נבונים, אנשי עסקים, רופאים, מרצים באוניברסיטאות.

הם מאמינים שטרם נתגלו כל הצאצאים, כי בוודאי יש עוד אחרים שטרם עשו בדיקות DNA. רק לאחרונה הם נפגשו כולם לאיחוד משפחתי בוושינגטון הבירה.

 

יש תאוריות רבות כיצד זה בוצע. אחת מהן אומרת שבגלל הקירבה לשואה הגניקולוג רצה לפצות יהודים בילודה. אז, לפני שבעים שנה, לא כל כך נהגו לשוחח על הדברים הללו ויש סיכוי שהנשים לא בהכרח סיפרו לבעליהן על הטיפולים שהן עברו. כמה הורים שעדיין בחיים, לילדים היותר צעירים, סיפרו שהם חשבו שזו תרומת זרע אנונימית ולמעשה זה היה של הרופא. ולמרות הכול מרבית הצאצאים הללו מאושרים, מצליחים ותורמים נדיבים בקהילות היהודיות שלהם.

 

(כך שיתפו אותי חבריי האמריקאים)

 

"זרעי קיץ נישאים ברוח, מעירים זכרונות…" כתב מאיר אריאל באחד משיריו.

אז איך מתמודדים עם זרעים מהסוג האנושי הנישאים ברוח ונוחתים במקומות שאינם צפויים? איך מתמודדים עם סוגיות מהסוג הזה?   קטונתי…

ונזכרתי שלפני כמה חודשים הגישה לי בחורה צעירה כרטיסים בקופה של תיאטרון: "בבקשה מר די-נור", היא אמרה לי בחיוך שירותי. תליון מוזהב בהק על צווארה. הכיתוב נגע בי. אינך מצפה לבחירה כזו מצעירה. ביקשתי רשותה לצלם… ניחשתי שיום יבוא והכיתוב הזה ישרת את זיקוקיי… ואכן… הציצו בתמונה…

 

חג סוכות שמח
זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 27 בספטמבר 2018

ואם את רואה את התמונה וזו את, התגלי לנו את שמך?

שני הבנים הצעירים של מיכל ודויד, מימין ומשמאל, ובתווך ג'סי הבן 'החדש'

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

Dear Shuka ,

I don’t even know where to start….
The special , gifted way, you articulate a story , is truly unique to who you are . The touching story of Michal and David, brought tears to my eyes!!
.
Thank you for sharing and time and time again, , striking a spark in my heart .
Congrats to the Osteen family 👏💫beautiful gift for the whole family

שוקה שלום,
הסיפורים שלך נפלאים ואני מתמוגג לשמוע אותך מספר אותם. לדעתי ניתן לשדרג את האתר שלך באופן קיצוני אם תוסיף הקראה של הסיפורים. כמו כן הייתי שמח אילו ניתן היה להאזין לסיפורים בכל עת באפליקציה בטלפון הנייד.
אגב, התוכנית שלך אמש בפסטיבל מספרי סיפורים הייתה מדהימה ומרגשת. תודה על ערב נפלא!
חג שמח, נעם

אוי. מרגש. ספר לנו אם "קטונתי" חזרה אליך…
ומזל טוב על הספר החדש. פספסתי אותו כמתנה לחגים (לי ולאחרים…) אבל מזל שיש את חנוכה ופסח מעבר לסיבוב…

שלום שוקה,

סיפור מרגש מהחיים ומעורר מחשבה…

מועדים לשמחה סופ"ש רגוע

אכן סיפור מדהים.
אגב, קיימת הקלטה איפהשהו של תוכניתך בפסטיבל מספרי סיפורים ?
חג שמח,
קופר

גם אני בדקתי את ה DNA של הורי, על מנת לגלות קרובים חדשים.
ומצאתי קרוב בדרגה מאוד קרובה לאמי, אדם מגרמניה.
בניסיוני לגלות הכיצד, אמר לי שהוא נולד מתרומת זרע.
וכך התעלומה נשארה

וכך כתבה אורית אלבלח:
בצניעותך, אולי קטונת מהבנה של זרעים אנושיים הנישאים ברוח, אבל בגדולתך העלית סיפור מרגש הטומן בחובו הרחבת הידע והסתכלות אחרת.
המוטיב העיקרי ששאבתי מהסיפור ומתאים דווקא עכשיו בחג הסוכות הוא שהמשפחה שמתכנסת יחד בתוך הסוכה (שעפה ברוח כמו הזרעים) רק כדי להיות ביחד ולא משנה מה המבנה שלה.
חג שמח ושבת שלום

שוקה שלום

נהננו מאוד מתוכניתך בפסטיבל מספרי סיפורים היה רצוי שהופעותיך הבאות יפורסמו כדי שנוכל להנות בהמשך בכייף
רחל וחיים גבעתיים

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)