נקמה מתוקה

הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 48 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט

הסיפור הקצר הבא הגיע אלי כסרטון ביו-טיוב. זה סרטון קצר, חביב מאד, שכאילו ניבזקו עליו מעט מכמה תבלינים. מעט שיעור בשירותיות מהי, מעט מקשיחותם של נהלים, מעט מחשיבה מקורית מחוץ לקופסא ואפילו מעט צימוקים לסיום של… נקמה מתוקה. הנה ורסיה שלי לסרטון, מעט ערוכה. את הסרטון שלח אלי יוסי דה-ליאון:

אשה מבוגרת, שיערה שיבה פוסעת לסניף של בנק. היא עומדת בתור לכּספרית.
כשמגיע תורה היא מושיטה לפקידה תעודה מזהה.
"במה אני יכולה לעזור  לך?" שואלת בנימוס הפקידה הצעירה ונוטלת את התעודה.
"אני מבקשת למשוך 20 דולר במזומן מחשבוני בבנק." אומרת האישה.
"צר לי, גבירתי," עונה הפקידה " אבל סכומים עד 100 דולר יש למשוך מהכספומט."
"אני… אני מעדיפה למשוך כאן, אני חוששת מלמשוך מזומן בחוץ. את יודעת… לאישה זקנה… העולם אינו בטוח כשהיה."
"מצטערת" עונה הפקידה, "אלה הנהלים, הכספומט כאן בכניסה לבניין ואם אין משהו נוסף שאת זקוקה לו ממני, אנא אפשרי לבא בתור לקבל שירות, התור כאן ארוך." והיא מושיטה לה את התעודה המזהה בחזרה.
האישה המבוגרת נראית איטית בתגובתה. היא מהרהרת לכמה שניות, מביטה על האנשים שבתור אחריה, חלקם קרובים וקשובים לחילופי הדברים.
ואז היא מחליטה. היא דוחפת את התעודה המזהה חזרה לידי הפקידה ומבקשת ממנה לבדוק כמה כסף יש בחשבונה.
הפקידה מקישה כמה פקודות במחשב, מתבוננת במסך, ארשת פניה מעט משתנה ואז היא פונה לאישה ואומרת לה: "יש לך סכומי כסף מכובדים מאד בחשבונך."
"אם כך, אני מבקשת למשוך במזומן את מלוא היתרה בחשבוני." עונה לה האישה.
הפקידה נבוכה: "ראי גבירתי… לא תוכלי למשוך את כל הסכום במזומן… איני חושבת שיש לנו יתרות מזומנים כאלה בסניף. כדי למשוך סכום כזה בבת אחת את חייבת לתאם פגישה עם מנהל, ואז נוכל מראש להכין מזומנים בכמות מספקת בסניף."
והאישה אינה מוותרת. אנשים מאחוריה ממתינים בנימוס אבל מתחילים לרטון. "איזה סכום את יכולה עכשיו כן לתת לי במזומן מחשבוני?" היא שואלת.
"אני יכולה לתת לך 5,000 דולר ללא אישור מיוחד." עונה הכספרית, במעין הקלה לַפִּיתְרון שנמצא.
"אז בבקשה…" אומרת האישה ומחייכת לאנשים שמאחוריה.
הכספרית מקישה במחשב, מחתימה את הלקוחה על טופס משיכה, ניגשת לכספת וכמו להכעיס היא מוציאה ערימת  שטרות ענקית, שטרות קטנים של עשרה ועשרים דולר.  היא סופרת במכונה עד שהסכום מגיעה ל 5,000 דולר ודוחפת את הערימה הגדולה ללקוחה.
האישה אינה טורחת אפילו לספור את ערימות המזומן. היא מביטה שוב לאחור אל העומדים בתור שצפו בהתנהגותה הקנטרנית של הכספרית, היא מחייכת אליהם כאומרת: 'חכו… חכו עוד שניה' ואז מחזירה מבטה אל ערימת השטרות.
"יש עוד משהו שאני יכולה לעזור?" אומרת הכספרית בנימוס מעט מרושע.
"כן… עוד משהו קטן." עונה האישה בקול מעט יותר רם. היא שולפת מהערימה שני שטרות של עשרה דולר, מניחה אותם בארנקה ואז דוחפת את ערימת השטרות הנותרת לעומת הכספרית ואומרת: "בטובך, אנא הפקידי 4,980 דולר לחשבוני אצלכם…"
פרץ מחיאות הכפיים של העומדים בתור מאחורי האישה שהיו שותפים לדו-שיח, רק העמיק את החיוך שהתפשט על פניה של הלקוחה המבוגרת.

(מעובד לסיפור מתוך סרטון קצר ביו-טיוב שאיני יודע את מקורו וששלח אלי יוסי דה-ליאון)

 

וחלפה בי מחשבה על שירות. מדוע השירות אינו תמיד סבלני, שופע פתרונות, מותאם לצרכי הלקוח. מדוע מרגילים אותנו שרק צעקות או איומים בנטישה גורמים לכך שלפתע צצים פתרונות יצירתיים והנה אפשר להיענות לדרישת הלקוח הקטן מול מפלצת עיסקית גדולה.
איני איש של נקמות. 'לפעמים הנקמה המתוקה ביותר היא לחייך ולהמשיך הלאה..' אמר פעם מישהו. ובכל זאת, הרי אנחנו בני אדם, ונקמה קטנה ושנונה כמו זו בסיפור היא נקמה מתוקה שמעלה חיוך על השפתיים שמרמז: 'מגיע לה'.

חג סוכות שמח
זִקּוּקִין דִּי-נוּר

יום חמישי, 23 בספטמבר 2021

"נקמה מתוקה" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.

 

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות