קינאת סבים

את סיפרו פוקח העיניים של הפסיכולוג, ד"ר עֵלי כ"ץ, "הקן שאינו מתרוקן", כבר הזכרתי כאן.
"כולם מסביבי מדברים על חווית הסבוּת שלהם," אומר עלי כ"ץ, "כחוויה הכי מדהימה שאירעה בחייהם. נכדיהם הם פאר היצירה, הקשר עימם מושלם ויש בו רק אהבה ושימחה ענקית. ברגע שנעשים לסבא/סבתא יש להישבע אמונים לאלוהי ההלל והתשבחות. האם ייתכן שאני היחיד  שמרגיש לעיתים קושי ובלבול, ופעמים גם עלבון ועצב, בקשר עם נכדיי? האמת המבישה היא שהקשר עם ילדיי היה ועודנו קל וטיבעי לי מאשר הקשר עם הנכדים."

הנה תמצית מסיפור שדליתי מפרק הדן בקינאת סבים. האומנם קינאה כזו קיימת? מְסַפֵּר ד"ר עלי כ"ץ:

עדנה, סבתא צעירה כבת שישים, סיפרה לי על אפיזודה קטנה שמדירה שינה מעיניה. הכול בשל מפגש תמים בבית בנה, שבו השתתפה גם דינה, הסבתא השנייה.

"הדינה הזו" היא סיפרה "ממררת את חיי. אישה חסרת גבולות, שלא עובדת כבר שנים, וכל מה שהיא עושה זה להגיע לבית של בני עם סירֵי אוכל.
בני לא מאושר מזה ואני שותקת מפאת שלום הבית ובעיקר לשמור על הקשר עם הנכד המדהים שלי, אוּרי.  אני לא יכולה, ולא רוצה להתחרות בה, אבל…," היא המשיכה, "אני סבתא משקיעה למרות שאני עובדת במישרה מלאה. נכון, אני לא שם כל יום ואיני מביאה סירים, אבל בְּיומיים קבועים אני רואה את אורי – כשאני מוציאה אותו מהגן וכשהם באים אלינו. אבל הדינה הזו… יש לי הרגשה שיותר ממה שחשוב לה לראות את אורי חשוב לה להיות סבתא מוצלחת ממני. והיא מוצאת דרכים לגרום לי להרגיש קטנה.
כשהגענו לאירוע בְּבית בני, דינה כרגיל כבר הייתה שם. ישובה על המדרגות בכניסה ואורי על ברכיה. נעלבתי קצת כשאורי התעלם ממני. זה הרי בדיוק מה שהיא רצתה."

עדנה עצרה ללגום מים. ידה רעדה.

"אני ילדה גדולה ואני יודעת שילדים זה ילדים אבל לדינה היה חשוב לתקוע סכין ולסובב אותה, ולכן היא אמרה בקול, שכולם ישמעו: 'אורי, לא יפה להתעלם מסבתא עדנה. לך, חמוד, תגיד שלום.' אורי, כמובן, סרב וחיבק אותה חזק יותר."

עדנה סיפרה בשטף את הסיפור שלה שבמרכזו הגיבורה הרעה דינה שעושה הכול בכוונה, מנסה לרצות את אורי, והכול, לדבריה, רק כי היא בתחרות מולה.
בסוף שיחתנו סיכמה עדנה, "אורי הריהו ילד ובוודאי מתפתה בקלות, אבל לפעמים נדמה לי שאורי נהנה מהמאבק בין שתי הסָבוֹת. הוא לא רק מרוויח מכל הפינוק שהיא מרעיפה עליו, אלא שזה נותן לו תחושה של כוח. נראה לך הגיוני שאני, אישה מבוגרת, מנהלת ורואת-חשבון, שלא אשן בלילה כי 'פִּישר' בן חמש לא נחמד אלי? זה מטריף אותי כשאני מוצאת עצמי מתחנפת אליו, עם מתנות וממתקים, בעיקר כדי לשחד אותו."

עדנה השתתקה ואני גלשתי למחשבות על מיתוסים. ואז היא הוסיפה: "מה שכואב, שדינה מצליחה במניפולציות. אני עצמי מתחילה להטיל ספק בקשר שלי עם אורי. הוא פחות נחמד אלי מאשר אליה. והאמת… שזה גורם לי לאהוב אותו פחות מאשר את נכדי השני. אני לא מאמינה שאני אומרת זאת, אבל האהבה שלי לנכדים אינה ללא תנאים, כפי שאני אוהבת את ילדיי. אצלי זו אהבה שקשורה לדרך שהם מגיבים אלי. כשאורי מתמסר אלי אני מתמוגגת, כשהוא דוחה אותי אני נעלבת. בתוך העלבון אני גם מרגישה אשמה, הרי סבתא אמורה לאהוב את נכדה כאילו והוא בנה…"

(מסיפרו של ד"ר עלי כ"ץ "הקן שאינו מתרוקן" בהוצאת 'מטר')

 

רבים מקוראיי, הסבים והסבות, בוודאי לא יזדהו עם הסיפור. אני דווקא מבין ומתחבר וגם עסוק בתהייה הזו בעצמי. 
הנה כיצד ד"ר עלי כ"ץ, בעל המקצוע, מסכם את החוויה:
"הסיפור של עדנה אינו סיפור על סבתא שלא אוהבת את נכדה. להיפך. אהבתה לאורי עזה ודווקא משום כך היא נעלבת ומקנאה לו. גם לי יש נכדים, ואף שלא נוח להודות, אני מבין את הרגשתה. לא נוח לי, משום שלא נראה לי נורמלי שגבר בן גילי, שחווה חוויות בחייו, ייעלב מילד קטן על שלא שמח לקראתו, או יתמלא בקינאה בסבתא/סבא האחרים שרק מרעיפים אהבת יתר על נכדם."

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 26.11.20

"קינאת סבים" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של פרנס. לחץ להאזנה.

ולמי שלא הבחין בהערתי מהזיקוק הקודם: למעוניינים לקבל את הזיקוקים בווטסאפ – כנסו ללינק המצורף דרך הטלפון הנייד שלכם ואשרו הצטרפות לקבוצת הווטסאפ. זו קבוצה לקריאה ולא לדיון, וזה לא במקום המייל והפייסבוק. 
https://chat.whatsapp.com/Kh3RSVJUuot0wp3evKo5K9

 

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

ביום שנולד לי הנכד הראשון החלטתי שאני אחזר אחריו לא חשוב מה שיהיה. ומאז לא חשוב לי מה אומרים אלא מה אני עושה. והיחסים שלי עם הנכד הם יותר טובים ממה שאפילו חלמתי…
תודה על התזכורת

וכך כתבה אלי דרורה:
שלום שוקה,
נדמה ששתי הסבתות, בגלל הקינאה שאין לה מקום במקרה הזה, מפסידות את חוויית הסבתאות שאין שנייה לה בעולם.
יכולתי להוסיף עוד הרבה, אבל, קצרה היריעה.
שבת שלום ושוב תודה.

וכך שלחה אלי נגה:
משתפת אותך במשהו שקיבלתי מחברה:
"שאלתי את אחד מחברי,שחצה את גיל 70 אילו שינויים הוא מרגיש?
הוא שלח לי את השורות הבאות:
– אחרי שאהבתי את הוריי, אחיי, בת זוגי, ילדי, נכדי וחבריי, עכשיו התחלתי לאהוב את עצמי. הבנתי שאני לא "אטלס". העולם לא נח על כתפי.
– הפסקתי להתמקח עם בעל החנות השכונתית. כמה אגורות נוספות לא הולכות לעשות לי חור בכיס, אבל זה עשוי לעזור לאיש.
– אני נותן למלצרית טיפ גדול. היא עמלה לפרנסתה הרבה יותר קשה ממני.
– חדלתי מלומר לקשישים,שהם כבר סיפרו את הסיפור הזה פעמים רבות. הסיפור גורם להם ללכת בנתיב הזיכרון ולשחזר את העבר.
– למדתי לא לתקן אנשים גם כשאני יודע שהם טועים. שלום יקר יותר משלמות.
– אני נותן מחמאות בחופשיות ובנדיבות.
– אני מתרחק מאנשים שלא מעריכים אותי.
– אני לומד לא להיות נבוך מהרגשות שלי. הרגשות שלי הם שהופכים אותי לבן אדם.
– למדתי להוריד את האגו . אגו ישמור אותי מרוחק, ואילו עם מערכות יחסים לעולם לא אהיה לבד.
– אני עושה את מה שמשמח אותי.

הי שוקה
הספור של עדנה מובן אצלי על רמה שונה.
אמא מחויבת לדאוג לילדיה מכוח פיקוד פנימי עליה מהטבע. היא כפויה לנהוג כך אף שלעיתים קרובה להתמוטטות.
לעומת זאת, אהבה לנכדים אינה עניין של כפיה מצד הטבע כאן, ניתנן לנו מהטבע, חופש בחירה:
א) רוצה אהבה- תעבוד בכדי להיות ראוי לה
.ללא חשבונאות
ב) אם מעדיף לתת דרור לאגו שלך-
.אתה עובר "להנהלת חשבונות עם הזולת".כלומר, כמה קבלתי וכמה מוכן לתת. אין צורך להבהל מרגשות בריאים, וקנאה היא אחת מהן. רק השאלה היא איזה שמוש עושים בה, לשם מה?

שוקי וייס

לעניין מושג האהבה.
כולנו משתמשים במושג זה באופן חופשי בלי להבינו. הנה המחשה.
אדם אומר שהוא אוהב דגים.
אם כן אני שואלו האם אתה מוכן לנשק את הדג טרם אכילתו?
האם אתם מוכנים לנשק את מושא הכבה שלכם לפני "השימוש בו" גם אם הוא לא בן אדם?
האם אהבה לזולת נקיה אצלינו מהאינטרס?
אני סבור, שאם היא איננה נקיה לגמרי מאינטרס אישי, אז זו לא אהבה אלא שימוש בזולת. במקרה הטוב בהסכמה הדדית, במקרה הרע- תוך הולכתו שולל.

בני שלח אלי הבחנה מעניינת בנושא הקינאה שפורסמה בכתבה בעיתון הארץ:
הפסיכו-אנליטיקאית הבריטית מלאני קליין, הבדילה בין קנאה וצרות עין. קנאה גורמת לנו לרצות גם עבור עצמנו את מה שיש לאחר. צרות עין ממלאת אותנו זעם ומובילה אותנו לייחל שהאחר יאבד את מה שיש לו ושלאף אחד לא יהיה, בשם תחושת קיפוח נזעמת.
חומר מעניין למחשבה.

סבתא יקרה!
חכי לבאות. כשהילד יגדל הוא יבין מה עשה ואולי אף יפצה אותך באהבתו.
זכור לי מילדותי שסבתא אחת קנתה אותנו בממתקים וסבתא אחרת קנתה אותנו בחיבוקים ואהבה.
אהבנו יותר את הסבתא המחבקת ובאנו לסבתא המחלקת ממתקים רק בשביל הממתקים ולא למען הסבתא עצמה.
אסתי

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)