הַעֲצָמָה
"שמעתי את החוויה הזו מבת-דודתי הדס, ומיד חשבתי עליך." כך כותב לי גדי, שאיני מכיר. הסיפור קצר עם הרבה חומר למחשבה לפתיחת שנת הלימודים:
הדס בת-דודתי, מרצה ותיקה וד"ר לפסיכולוגיה, לקחה אותי שלושים שנה לאחור והיא אז מורה צעירה בשנתה הראשונה. זה עתה סיימה את לימודי הפסיכולוגיה והחלה ללמד שיעורי העשרה בתיכון בתל-אביב. כתוצאה ממצוקת כוח אדם בתיכון, ביקשו ממנה ללמד גם ספרות ותנ"ך, ובנוסף גם לחנך כיתה, למרות שהיא הייתה אז ללא רקע בהוראה. בהבנה למצוקה הדס הסכימה לכל המטלות.
שנת הלימודים התקדמה ולהערכתה עשתה את עבודתה לא רע. בין התלמידים בכיתה שחינכה היו שתי תלמידות בעלות אותו שם – מאיה (שם בדוי).האחת תלמידה מובילה, בולטת, בעלת בטחון עצמי רב שציוניה טובים, בעוד מאיה השנייה, שישבה בקצה הכיתה, הייתה שקטה מאד וקולה כלל לא נשמע בכיתה. הציונים שהשיגה היו בינוניים למדי.
יום אחד הגיעה לכיתה אחת האימהות והציגה עצמה כאמהּ של מאיה וביקשה לדעת מה מידת הצלחתה של בִּתהּ בלימודים. הדס, בהתרשמות של חלקיק שניה הסיקה שמדובר באִמהּ של מאיה 'המוצלחת', והחלה לחלוק שבחים לתלמידתה הטובה, עד כמה היא נהנית ממנה ומאישיותה, ושרק תמשיך כך.האם, נרגשת עד דמעות, אמרה להדס: "את האדם הראשון שהצליח לראות את הבת שלי. מעולם לא חלקו כאלה שבחים לבתי. אני אעביר לה את מחמאותיך ואני מאד מקווה שהיא תמשיך כך ולא תאכזב אותך."
לקח להדס כמה שניות כדי להסיק מהתגובה של האם שהיא טעתה בהנחתה, וכי היא התייחסה למאיה הלא נכונה. באותן כמה שניות היא החליטה לשתוק ולא לומר לאֵם שטעתה, היא רק חייכה אליה ולחצה את ידה.
מה שקרה לאחר מכן היה מדהים.
הדס מספרת שהשינוי שעבר על מאיה 'החלשה' היה לא יאמן. היא הפכה לתלמידה בולטת יותר, בטחונה העצמי התחזק, וציוניה השתפרו לאין שיעור. משפטה של האם – 'את האדם הראשון שהצליח לראות את הבת שלי' לימד אותה כמה חשוב לראות כל אחד, לזהות את הכוחות והתכונות היפות שבו, ולהראות לו שרואים אותו. מעין הוכחה נוספת לדברי הרבי שלמה קרליבך: 'כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו."וכך מאותה טעות בזיהוי, מאותה מחמאה שכוונה לאדם הלא נכון, יצא רק מתוק, שהשפיע כל כך עמוקות על החצנת היכולות של מאיה.
'וגם אני לקחתי את האירוע המכונן הזה' מסכמת הדס, 'כדי להפיק לקחים ששימשו אותי בהמשך כל קריירת החינוך וההוראה שלי.'
(כך כתב אלי גדי)
כמי שאינו מעולם החינוך, ביקשתי מהדס שתרחיב מעט על הלקחים שהפיקה:
"אני חושבת שחוויתי אז את אחת המשמעויות העמוקות של תפיסה הומניסטית, הנלמדת באקדמיה. על הזכות השווה שלנו כבני אדם להיות שונים, לכבד אדם כאדם ולענות על הצורך הבסיסי שלנו שיראו אותנו. הבנתי, הלכה למעשה, מה קורה לתלמיד שמניח ראשו על השולחן באמצע שיעור וההתייחסות אליו אינה שיפוטית או ביקורתית אלא רואה ואמפתית. ואני מניחה אז יד על ראשו ואומרת : 'אתה עייף היום..?' ובמקום עיניים מתגוננות ניבט בי מבט של הקלה, של הבנה שהבנתי אולי משהו."
ויש בסיפור הקטן הזה, שבכלל נבע מטעות, הטלת אור על כוחה הנפלא, רב העוצמה, של הַעֲצָמָה.
ביל גייטס צוטט כמי שאמר, והוא אינו היחידי: "כשאנחנו מביטים קדימה, אל המאה הבאה, מנהיגים יהיו אלה אשר מעצימים אחרים…". ובעודי כותב, אני עוצר לרגע וחושב על מנהיגינו בארץ ובעולם ותוהה האם גייטס חזה אולי את המאה העשרים ושתים?
אז בינתיים בואו ניקח את נבואת ההעצמה של גייטס לעולמנו הקט שלנו – לתחום ההורות, הזוגיות, החברוּת ובוודאי לתחום החינוך כפי ששיתפה הדס…
שתהיה שנת לימודים פוריה,
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 30 באוגוסט 2018
"העצמה" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
הי שוקה,
מאחלת לך ולמשפחתך שנה טובה.
המשך להעשיר אותנו בסיפוריך החכמים.
בברכה,
אהובה רוזן
וכך כתב לי ד"ר שי לוינסון:
הסיפור הזה כאילו לקוח מניסוי ידוע בפסיכולוגיה שידוע בשם אפקט פיגמליון – שבוצע ע"י רוזנטל. מעין נבואה המגשימה את עצמה – ציפייה או חיזוי משפיעים על התנהגות האדם וגורמים באופן עקיף להתממשותם.
וכך כתב לי יהודה:
מאיר עיניים. אם יורשה לי להוסיף גם כל אחד כלפי עצמו מומלץ לו להסתכל בצורה כזו. זה יעצים אותו בצורה מדהימה
תודה
יהודה
היי שוקה,
כמה שווה היה לטעות…
בברכת שנה טובה ומאושרת ועוד המון סיפורים יפיפיים בבלוג שלך.
ירדנה
כך שלח אלי יגאל גלפר, הוא קבל את זה השבוע במייל או בפייסבוק. את השיר הקטן הזה כתב עידן דיין:
יש אדם משולש
מרגיש וחש
גבוה מעל כולם
ומי שתחתיו – חלש.
יש גם אדם מרובע,
הוא מכניס לתבנית,
מבלי להכיר אישית,
והוא נורא מקובע!
ויש אדם הדומה לעיגול.
הוא רואה כל אחד,
שזה ממש לכולם,
ייחודי ודגול!
שלום שוקה,
אני מתחברת לדבריו של שלמה קרליבך ומאמינה בנאמר
"מורה טוב מורה לחיים" "ומכל מלמדיי השכלתי"…
מאחלת לך שנה טובה ופוריה בסיפורים
מרתקים מהחיים, שבת טובה ומבורכת
היי שוקה יקר,
איזה יופי של זיקוק. לפעמים הטעויות מביאים אותנו למקומות הנכונים…
אני אעביר את הזיקוק הנפלא הזה הלאה…
נ.ב: אהבתי את השיר של עידן דיין ששיתף אותנו יגאל גלפר- מקסים!!!
יום טוב – בידידות משולי.
שלום שוקה,
לי קרה משהו דומה אבל הפוך לפני 57 שנים.
היו בכיתתי שני מרדכי, אחד אני שהייתי תלמיד לא רע והשני תלמיד חלש.
אימי הגיע לשוחח עם המורה בהפסקה ומשאמרה לו שהיא אימו של מרדכי הוא החל בתיאורים שליליים מאד.
אימי הייתה המומה, היא ידעה תמיד שאני תלמיד טוב.
במקרה עברתי לידם כולי מחייך ואז המורה הבין את טעותו.
הוא החל במסע תשבחות עלי הרבה מעבר למוצדק ע"מ לחפות על עוגמת הנפש שגרם לאימי.
כמובן אצלי זה עשה את אותו אפקט, הרגשתי מחוייב להצדיק את התשבחות שהרעיף עלי.
מוטי אקסלרד
איזה מהפך מבורך!
סיפור נפלא.
שנה טובה וחג שמח!