זיקוקין די-נור

הבדלי תרבות

הקדמה קטנה – נתבקשתי להפיץ את הזיקוקין גם בווטסאפ, הנגיש לרבים וקל משם להעביר הלאה. המעוניינים – כנסו ללינק המצורף דרך הטלפון הנייד שלכם ואשרו הצטרפות לקבוצת הווטסאפ. זו קבוצה לקריאה ולא לדיון, וזה לא במקום המייל והפייסבוק. 
https://chat.whatsapp.com/Kh3RSVJUuot0wp3evKo5K9

ולסיפורנו:
העולם כבר מזמן הפך לכפר גלובלי ובכל זאת השוֹנוּת אינה מיטשטשת לחלוטין. ובְּמסעותינו בעולם, מעבר להתלהבות ועניין, אנחנו שופטים ומבקרים אורחות-חיים ומנהגים השונים מאד מאלו שלנו.
גרנו כמה שנים בארה"ב ושכרנו בית בשכונה פסטורלית, שבה לא נהוג היה לחצוץ בין הבתים בגדרות, וכך נוצרה תחושה של מרחב, בעיקר במשטחי הדשא שכמו התחברו. יום אחד נקישה בדלת. זו הייתה השכנה מהבית שליד.
"סליחה שאני מפריעה" היא אומרת "אבל האם תסכימו לעבוד עם הגנן שלנו?"
"יש לנו כבר גנן." אני משיב "אבל… למה?"
"תראה… הגנן שלכם מגיע בימי שני לכסח את הדשא והגנן שלנו בימי חמישי. כיוון שכך יש הבדלים בגובה הדשא."  לרגע חשבתי שאולי לא הבנתי את האנגלית שלה. לימים הבנתי שזה עניין של תרבות ונקודת מבט.

הקשיבו לחוויה הבאה, מקנדה, שחווה יואל אלפרט ממבשרת ציון:

 בתחילת שנות השמונים שהיתי עם משפחתי מספר שנים בטורונטו שבקנדה. זה היה מיד אחרי מלחמת לבנון הראשונה ואין פלא  שבתי בת השמונה שאלה אותי: "אבא… מי האויבים של קנדה?"
לקנדה לא היו אויבים, ומהדורות החדשות עסקו בעיקר בספורט, מזג אויר ומצב התנועה.

אלא ששבוע לאחר בואנו, אוגוסט 83', רעשה כל המדינה מאירוע מסעיר שהתרחש בטורונטו: באיצטדיון המקומי התקיים משחק בייסבול שבו ארחה הקבוצה המקומית  Blue Jays את קבוצת ה Yankees מניו-יורק. בזמן החימום בין ההפסקות חבט בכדור שחקן ניו-יורק – דייב ווינפילד – וכדור הבייסבול ניתז בחוזקה, פגע בְּשחף והרגו. עד סיום המשחק לא פסק הקהל לגנות את ווינפילד בקריאות בוז והושלכו לעברו חפצים רכים (זו קנדה…).
והארץ רעשה.
בתום המשחק נלקח ווינפילד לחקירה בתחנת המשטרה המקומית והואשם ב'גרימת סבל שלא לצורך לבעל חיים'. העונש המירבי – שישה חודשי מאסר או 500 דולר קנס. ווינפילד טען, וכנראה בצדק, שלא הייתה לו שום כוונה לפגוע בשחף.  כעבור שעה שוחרר השחקן בערבות של 500 דולר, שבאבירותו שילם המנהל של הקבוצה המארחת.
גופת הציפור נשלחה למעבדה של אוניברסיטה מכובדת לביצוע נתיחה שלאחר המוות ע"י מומחה לפתולוגיה של בעלי חיים. המומחה קבע שהמוות אמנם נגרם מִחבטה בראש, אבל… שהציפור הייתה חולה, ונותרו לה רק עשרה ימים לחיות בלאו הכי.

בפרקליטות הוחלט לבטל את האשמה. יחד עם זאת במשאל שנערך בעיתון מקומי נפוץ סברו 66% מן המשיבים שאין העיר טורונטו מחויבת להתנצל בפני ווינפילד על מעצרו. למרות זאת, כשנערך משחק הגומלין בניו-יורק, יו"ר מועצת העיר של טורונטו הביע את צערו בפני השחקן הניו-יורקי על האירועים בטורונטו.

בזה לא הסתיים הסיפור.
שישה חודשים לאחר מכן הגיע ווינפילד פעם נוספת לטורונטו, אך לא להשתתפות במשחק אלא כדי לנאום בערב התרמה מטעם 'האגודה להגנת השחף'. ווינפילד הביא איתו ציור שהזמין במיוחד בו נראים שלושה שחפים מעל אגם וכן עלֶה של עץ מייפל (סימלה הלאומי של קנדה). וזו לשון ההקדשה:
"לעם הקנדי שחרט על דגלו את השמירה על ערכיו ומשאביו. דייב מ. ווינפילד". הציור נמכר במכירה פומבית ב- 32,000 דולר שנתרמו לטובת ילדים נכים.

וגם בזה לא נסתיים הסיפור… ולא תאמינו –
בשלהי הקריירה הספורטיבית שלו והוא כבר בן ארבעים, 1992, הצטרף דייב ווינפילד לשנה אחת לקבוצה מטורונטו. הקבוצה הגיעה לגמר והוא היה זה שחבט את חבטת הניצחון שהביאה לקבוצה את האליפות בפעם הראשונה בתולדותיה. אני, שהייתי כבר בארץ, לא יכולתי לעצור את התרגשותי.

(חווה וכתב יואל אלפרט שמנהל בלוג 'החיים בקריצה'
https://joelalpert-engine.oa.r.appspot.com/)

אני מניח שלנו קשה יהיה להימנע מהמחשבה: 'בוודאי… משעמם להם, אז הם מתעסקים בשטויות.' אני מאד מציע לא לחשוב כך, ובכלל מי ייתן וספורטאינו ילמדו מדרך ההתנהגות של דייב.
הסופרת האמריקאית ממוצא הודי, סֶגָ'אל בָּאדָאני, אמרה: "דרך חיים של אחרים אינה עניין לשיפוטנו, אלא הזדמנות שלנו ללמוד…" והלוואי שנאמץ זאת. לפחות שנְמָתֵן את השיפוטיות האוטומטית שמיד קופצת לנו.

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי 12.11.20

"הבדלי תרבות" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

שתפו

Facebook

Twitter

Linkedin

Email

Print

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.