הפיספוסים הקטנים של החיים
קובי הוא ידיד וותיק, היום בעשור השמיני לחייו. בעברנו שירתנו יחד כמנהלים מקבילים באחת מהחברות המוּכָּרות במשק. אני מאד מעריך את דרך החשיבה שלו, את יושרו, ואת ישירותו, שלעיתים מחירה הוא עקשנות בלתי מתפשרת. שוחחנו השבוע בטלפון ומהיכרותו את חיבתי לאנקדוטות אנושיות קטנות, הוא משתף אותי בסיפור קטן שצץ בחייו לאחרונה:
אתה מכיר את בתי נטע. לפני כמה חודשים תומר בנה (נכדי) עמד בפני גיוס. הוא מאד התלבט וחשב על יציאה לשנת שירות לפני הגיוס, ובתי מאד תמכה בכך. ברגע האחרון הוא התחרט והחליט לוותר על שנת השירות.
יום אחד מתקשרת אלי נטע וטון קולה קשה מהרגיל. 'קולך לא כתמול שלשום…' אני קובע/שואל.
'אני ממש כועסת עליך, אבא.' היא אומרת.
'מה… מה עוללתי הפעם?' אני שואל.
'אתה השפעת על תומר שלא לצאת לשנת השירות, וזה ממש… ממש לא לרוחי. ובכלל, אבא, אני לא אוהבת שאתה מתערב בחינוך ילדיי. את תפקידך כמחנך סיימת בחינוך שלי, ואולי גם שם לא עשית עבודה מדהימה.'לקחתי נשימה עמוקה, סופר עד עשר כדי לא להגיב בזעם.
'תרגעי…' אני עונה לה בשקט מאולץ, 'אני לא דיברתי מילה וחצי מילה עם תומר על שנת השירות. למען האמת אני חושב שיציאה לשנת שירות היא מעשה התנדבותי וערכי מאד ראוי.'
'אז איזו סיבה יש לו לשקר ולומר שאתה שכנעת אותו?' היא עונה.
'אין לי מושג.' עניתי, 'בררי איתו שוב.'
'שלא תעז לעמת אותו איתי ואל תעשה ממנו שקרן,' היא מסננת אלי בזעם.
"אולי אינך זוכר?" אני שואל את קובי, "אולי באמת דיברת איתו והוא פירש אותך לא נכון?"
לא דיברתי איתו על הנושא הזה, עונה לי קובי בפסקנות אופיינית.
לאחר השיחה הכועסת עם נטע בִּתי התאפקתי לא להתקשר לתומר, הוא ממשיך ומספר, ממש לא רציתי להמשיך את הריב עם בִּתי.
חולפים יומיים והיא חוזרת אלי בטלפון: 'רק מתוך כבוד אליך שוחחתי עם תומר ושאלתי אותו, ללא כחל ושרק: 'האם סבא אמר לך שעדיף שלא תצא לשנת שירות?' הוא אישר שאכן סבא אמר לו כך במפורש. אני ממש כועסת אבא ומבקשת שוב שלא תשוחח על כך עם תומר, כי הרי אני מכירה את ישירותך.'מערכת היחסים עם נטע התקררה בעקבות האירוע. עשיתי כמצוותה ולא שוחחתי עם תומר וגם התרחקתי ממנה.
חלפו כמה שבועות.
כמה ימים לפני ראש השנה נטע מתקשרת אחרי שתיקה ארוכה.
'אבא' היא אומרת, 'אנחנו לפני החג ואני רוצה שניפגש לקפה ונרגיע קצת את המתח.'
'בשימחה', אני אומר, ובעקשנותי אני מוסיף: 'אבל אני רוצה שנקדיש כמה דקות לסיפור עם תומר ונוודא סופית מדוע הוא אומר עלי משהו שלעולם לא אמרתי.'
ונטע, שאינה רוצה ליצור סכסוך ביני ובין תומר, מתעקשת שעל הנושא הזה לא משוחחים. מעניין ממי ירשה את העקשנות…
ויתרתי על גאוותי והיסכמתי. הרי אני אוהב אותה.נפגשנו בבית קפה קרוב לביתה ופיטפטנו. מתמיד אהבתי לשוחח עם נטע והיא הייתה חסרה לי.
ורוצה הגורל ותומר נכדי פוסע ליד בית הקפה, מבחין בנו, מנופף בידו ונכנס.
'שב ושתה איתנו משהו' אני מציע לו ומבחין שנטע נלחצת, חוששת בוודאי שאעלה את הנושא.
ותומר מתיישב, אנחנו מזמינים לו קפה ועוגה. ברגע מסוים אני פותח את תיבת פּנדוֹרה, מסתכן בכעסה של בִּתי.
'תגיד תומר,' אני פונה אליו, 'אימא אומרת שאני ייעצתי לך והתעקשתי שלא תצא לשנת השירות לפני הצבא. מתי אמרתי לך את זה?'
'מעולם לא אמרת…' הוא עונה ולוקח עוד ביס מהעוגה.
עכשיו נטע מתרגזת: 'רגע תומר… מה אני הוזה…? הרי אמרת לי במפורש שסבא אמר לך לא לצאת לשירות…'
'אכן אמרתי…' עונה לה תומר, 'אבל אמא… זה היה סבא נחום… לא סבא קובי… הייתי בטוח שזה ברור לך.'(כך סיפר לי ידידי הותיק קובי)
הקשבתי לקובי, חייכתי אבל החיוך מהר הפך לחיוך מריר. כי כולם הרי צדקו אבל תקשורת אָיִן. וחשבתי על כל הפיספוסים הקטנים של החיים, שנובעים מהנחות שגויות, מחוסר הקשבה, ובעיקר בעיקר מחוסר תיקשורת.
אימרה, שאיני יודע מקורה, אומרת: "זה לא המרחק שמפריד בין אנשים, אלא חוסר התקשורת."
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 14.05.20
"הפספוסים הקטנים של החיים" כפי ששודר אצל פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
יואו כמה מציאותי. נראה לי כל יום מערכות יחסים מתפוצצות בגלל חוסר תקשורת נכונה. בגלל אי הבנה נכונה של הדברים. בבית, בעבודה, עם חברים. כמה חשוב לא לטייח ולהבהיר דברים. לשים על השולחן.חס וחלילה היה קורה משהו לאבא, ורק לאחר מכן הייתה מתגלה הטעות, מה הייתה נטע מרגישה? תודה רבה לך שוקה על עוד שיעור חשוב מאוד לחיים.
יום טוב
שוקה היקר, הסיפורים שלך ללא יוצא מהכלל מחכימים ומענגים, יישר כוח על השיתוף.
סיפור נהדר, חז"ל אף אומרים שלעיתים אנשים צועקים זה על זה על אף המרחק הקצר בינהם, כי הלבבות שלהם התרחקו אחד מהשני..
אני בטוח שכאשר נטע הכירה בטעותה היא ביקשה סליחה מאביה. השאלה
כיצד לנהוג עם קרובים או עמיתים לעבודה שמסרבים להכיר בטעותם? מה דעתכם?
סיפור יפה.
אשרי הדור שיש לו סבים וסבתות ומקווה שבני דור זה אכן יודעים להעריך זאת.
אלו שהם סבים וסבתות היום, חלקם (אולי חלקם הגדול), מעולם לא הכירו את הורי הוריהם ומעולם לא קראו לאיש סבא וסבתא.
הי שוקה,
עברו מים רבים מאז הרצאתך בטבעון, אבל להקשיב אני ממשיך באדיקות.
אומרים שבכל דבר רע יש דבר טוב.
הסיפור הזה (ששמעתי כרגע זה בתוכנית של פרנס) הוא אות משמיים עבורי, בדיוק הבוקר ישבתי לשיחה עם קולגה (מחפשים שיתוף פעולה בגישור, שנינו מגשרים במרכז גישור) והיינו צריכים לבחור קהל יעד ראשון (שהרי אי אפשר לשווק לכולם באותה צורה) ובחרנו בנושאי המשפחה שבה אי הקשבה זה בעיה יום יומית (לקוח אפשר לפטר, את המשפחה לא רוצים).
אכן, לצערי לא כולם מבינים שמשפחה זה מעל הכל ויורקים ומשפילים את בני המשפחה שלהם.
שוב, תודה על התובנות ושבת שלום ובריאה.
יהודה
שלום רב שוקה,
אני נמצא בחו"ל מזה כמה שנים ומשתדל מאוד להקשיב לתוכניות רדיו מישראל, על אף הפרש השעות.
אמש יום שישי, 22/05/2020 הקשבתי לתוכנית העונג השישי עם שמעון פרנס, וכמובן לסיפורך, סיפור עם מוסר הסכל רב משמעות, אך האפשרויות שהשמעתם (שמעון ואתה) בדבר הפגישה העלתה בי מחשבה על אפשרות נוספת, יתכן ולא כך הדבר אך ארשות את ההתרשמות האישית שלי.
"יתכן ונטע גילתה שלאחר שדרשה מאביה לא לשוחח עם בנה בעניין ההתנדבות, שלא הוא הסב שהשפיע על בנה, היא עשתה טעות והכבוד האישי שלה מנע ממנה לבקש את הסליה מאביה, לכן ביקשה ממנו להפגש לשיחה, כי היא לא רוצה שיהיה נתק במשפחה ודרשה לא להעלות את נושא הבן/נכד בשיחה, והפגישה צריכה להיות קרוב למקום מגוריה.
הפגישה התקיימה כפי שנקבע, והבן/נכד מופיע והאב/סב בכל זאת מעלה את נושא ההתנדבות.
שאלה 1: למה הפגישה היתה צריכה להתקיים ליד מקום מגוריה של הבת?
שאלה 2: איך זה שהבן/נכד "במקרה" עובר ליד ומצטרף לפגישה?
לדעתי, נטע דאגה לפגישה עם אביה ושבנה יופיע לפגישה, וזאת כדי שאביה יעלה את נושא ההתנדבות בשיחה, וכל זאת על מנת שהיא תצא מהמצב שהיא הכניסה את עצמה אך לא תהיה "אשמה" במניעת הקשר של אביה עם נכדו.
בנוסף היא מכירה היטב את אופיו של אביה ובטוחה שהוא יעלה את הנושא בשיחה עם הבן/נכד, אחרת היא הייתה צריכה למצוא דרך אחרת לצאת בכבוד מהברוך שנכנסה אליו.
היי שוקה,הקשבתי לזיקוק היפה הזה ואהבתי. ברשותך אגלגל אותו הלאה ובאותה הזדמנות שיהיה לך ולבני משפחתך חג שבועות שמח.
אבא ואמא יש רק אחד אבל סבא וסבתא יש שניים!
תודה על הזיקוק הנפלא.