הרחפן
אבינועם הרש הוא מחנך ויזם חינוכי במערכת החינוך הדתי. הוא כבר שלח אלי כמה סיפורים וחוויות מעולם החינוך, וכמעט תמיד סיפוריו מדברים אלי. האיש מפיץ בהוויתו נְגוֹהוֹת של חינוך להבדיל מנגוהות של הוראה. הנה מה שהוא מספר:
זו הייתה אחת מהחוויות ההזויות ביותר שאי-פעם חוויתי כמחנך.
עד שאני כבר מצליח להשיג ריכוז מהתלמידים ונהיה שקט בכיתה, אני שומע זמזום דבורתי וקולט בזווית עיני רחפן קטן (!!) מתרומם מסוף הכיתה, ממושבו של התלמיד הכי לא מקובל חברתית.
חשבתי שאיני רואה נכון. רחפן בכיתה? בן אדם, מה נסגר? מה הוא חושב לעצמו?כמובן שהלך השיעור. ציחקוקים וצהלות מסביב. התלמיד הלא מקובל, מרים ראשו מהשולחן, אוחז בשַלָּט רחוק, כנראה מודע לכך שהוא הולך לטוס למנהלת הרבה יותר מהר מהרחפן שלו. אני עדיין המום מהתעוזה.
רק שפתאום חודרת אלי תובנה אחרת ומוזרה: לראשונה אי-פעם, תלמידים מתקרבים אליו בסקרנות, רוצים לבדוק, לגעת, לחוש את הרחפן. הילד לראשונה מוקף באהדה.
בתוכי הר געש של כעס ועלבון ורצון להחזיר את כבוד המורֶה למקומו, והתובנה החדשה מנסה בכוח לעכב אותם מהתפרצות.המשכתי לשתוק ולהתבונן במחזה. השיעור כבר חלף מהעולם. אחרי כמה רגעים הרגשתי שמשהו בכעס התהומי שלי כבה.
"בוא לכאן." סיננתי אליו בשקט. כל הכיתה הביטה בו במבטֵי 'הלך עליך'. הוא ניגש אליי נבוך כולו, חושש מהתגובה ומהעונש."מה זה הדבר הזה?" שאלתי אותו.
"זה רחפן… המורֶה." ענה לי.
"זה יעוף גם בחוץ? עד איזה גובה הרחפן הזה מסוגל לעוף?" המשכתי לחקור.
"לא יודע, נדמה לי עד קומה שישית… אולי." הוא לא הבין לאן השיחה הולכת.
"ואתה שולט בדבר הזה היטב?" עכשיו העיניים שלו נדלקו מחדש.
"בטח. אני אלוף בזה המורה." חייך לראשונה, והגניב מבטים לכיתה שעקבה אחרי דו-השיח.
"אז בוא נראה אותך."
ביקשתי מכל הכיתה לצאת החוצה לחצר, והוא התחיל להפגין את זריזותו ומומחיותו. תוך רגעים כל הכיתה הייתה ממש עליו, מבקשת, מתחננת להיות שותפה בתיפעול הרחפן.אחרי רבע שעה בערך הפסקתי את החגיגה והשתקתי את כולם. קראתי לו ואמרתי:
"עד מחר בבקר… אתה מכין הרצאה מקיפה ומצגת שנושאה 'הרחפן ותרומתו העתידית לחיינו" ובשעה הראשונה אתה מציג אותה בפני כל הכיתה. לאחר מכן אתה מציג אותה באסיפת מורים."המצגת שהכין כיכבה למחרת בכיתה ואחר כך באספת המורים. מרבית המורים המקצועיים היו מופתעים ותהו כיצד יכולות התלמיד הללו לא באו לידי ביטוי קודם לכן.
כמה ימים לאחר מכן ביקש התלמיד לשוחח אתי.
"אני מתנצל על החוצפה בהפעלת הרחפן בכיתה. תודה שלא העפת אותי למנהלת ותודה על ההזדמנות שנתת לי. אתה מבין, לא כל כך סַפרו אותי בכיתה. אתמול, בפעם הראשונה הזמין אותי יוגב לביתו. אתה יודע… הוא הכי אָחְלָה בכיתה. הכל השתנה מאז…"
"קיבלתי" אמרתי לו "אבל להבא אם אתה מתכוון להנחית בכיתה מסוק או נושאת מטוסים, תשתדל לעדכן קודם…"
"סָגוּר." הבטיח לי ולחץ את ידי בחום. כשהתרחק הצצתי בו. תחושה הייתה לי שקומתו גבהה…(כך כתב אבינעם הירש)
שאלתי את אבינעם: "מאין אתה שואב את הרעיונות, את היכולות לתגובה כזו חריגה? הרי כל מורה סביר היה מעניש את הילד, והנה אתה הֵמרת את הענישה בהעצמה. זָקפתָ קומתו. אתה בוודאי מבין שהילד הזה יזכור אותך כל חייו."
"יש הרבה מחנכים שאני שואב מהם השראה." הוא עונה לי. "חינוך זה מעֵבר למה שמלמדים בפקולטות. זה גם נשמה, נשימה ואינסטינקטים. בהוראה – אחד ועוד אחד זה שניים. בחינוך – אחד ועוד אחד יכול להיות משהו אחר… תלוי גם בתלמיד שמולך… "
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 13 ביוני 2019
"הרחפן" כפי שהעליתי לשידור בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
Thank you for sharing this beautiful, inspiring true story . We all behave a curtain way for a reason and Avinoam, is wise enough , to figure out the reason for his student’s behavior. I think we can use this approach, treating our kids, family and friends . Thank you for always sharing beautiful, uplifting stories:)
וכך כתבה אלי תמר:
תודה לך שוקה היקר,
אני דומעת.
דומעת מהזכות שהיתה לתלמיד הזה לקבל מחנך כזה.
דומעת על כל הילדים שלא יזכו להזדמנות חיובית לגדול.
שבת שלום
תמר
סיפור מקסים ומרגש. מחנך בכל רמח איבריו.
להפיץ סיפור זה בין המורים אולי יעורר עוד מחנכים לילדנו.
כל הכבוד
סיפור מרגש המוכיח שלא כל מורה הוא מחנך.
השאלה היא, האם אפשר ללמד מורה להיות מחנך, ואם כן מדוע לא עושים זאת?
הי שוקה.
עשיתי חשבון טוב 1+1=11 נשבע לך שזה לגמרי אמיתי… ככה זה שעובדים בחינוך ולא רק מלמדים. זכיתי ללמוד מהתלמידים שלי ולא רק ללמד אותם.
תודה על סיפור נפלא
אלוף!!!!!!!!! אלוף בהבנת הנפש.
מורה שעשה מעשה קטן והעלה את הילד לדרך המלך.
תודה שוקה
אסתי
קודם מחנך ואחר כך מורה.
והלוואי שהיו רבים כמוהו…..
דוגמה מובהקת למחנך שהאגו שלו מרוסן ונותן מקום לאמפטייה וראיית האחר. תכונה נדירה בימינו, הן בין המורים והן בין מנהיגים למיניהם.
שלום שוקה,
סיפור מרגש, המחנך נהג עם הנער ככתוב בספר משלי,
"חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנו"
שבת מבורכת חיה אהביה
ההבחנה בין מחנך לבין מורה הינה בבסיסה פשוטה:,
המחנך דואג ליחסים שבין בני אדם(בדרך כלל גם מסוגל לדגמן יחסים ראויים בעצמו כלפי הזולת). בדרך כלל כדי להגדיל את שונות ההסתכלויות האפשרית לגבי הזולת.
מורה דואג ליחסים שבין ציוני התלמידים, בשאיפה לצמצם את השונות של המיונים סביב הממוצע.
כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו.
המורה שהיה קודם כל מחנך, עשה זאת.
תודה לך שוקה על שמביא אתה לנו דברים הנכנסים ללב.
שוקה הסיפורים שלך משמחים ומעניינים אותי מאז שאני בן 6, ובסיפור זה הקשבתי והתעניינתי יותר מהרגיל.
בוקר טוב שוקה,
תודה רבה לך מפעיל סיפורים אנושיים. איזה כיף לפתוח כך את הבוקר. עפתי וריחפתי עם הרחפן מעלה מעלה (מעבר ל-6 קומות). המחנך שינה לילד את כל חיים שלו.הוא יזכור את האירוע כמנוף בכל נפילה. בכל קושי. כולנו רוצים כזה מחנך ביום יום. בעבודה, בבית, עם חברים שיראו אותנו שימנפו שגיאה שלנו. דברים יכולים להיראות אחרת רק אם נסתכל עליהם אחרת ולא רק על עצמנו. על כך נאמר:
"מורה בינוני – אומר. מורה טוב – מסביר. מורה מצוין – מדגים. מורה מושלם – מעורר השראה." ~ ויליאם ארתור וורד (סופר)
תודה רבה ויום מלא ריחופים
שוקה יקר, איזה איש יקר ואנושי הוא אבינועם הרש, מחנך מעורר השראה. כן יירבו כמותו במערכת החינוך…עדיין יש לי דמעות בעיניים ואהבתי איך שאמר לתלמיד:" להבא אם אתה מתכוון להנחית בכיתה מסוק או נושאת מטוסים, תשתדל לעדכן קודם…"
זה היה הקטע החזק בו צחקתי ובכיתי ביחד. וואו, הילד הזה יזכור לו זאת לעולמי עד!
את הסיפור הזה כמובן שאגלגל הלאה…
תודה שוקה על כול זיקוק שאתה משתף – הנאה צרופה.
נ.ב. קראתי את כול התגובות ונהניתי.