הטוסיק כקמע
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 206 שם.
עם השנים למדתי על החשיבות הגדולה של להיות ער ופתוח להזדמנויות. אודה ואתוודה שאני איני כזה. רבים תוהים מדוע המזל משחק רק לאחרים ולא לנו? ומתברר שבמרבית המקרים המזל משחק לידי אלה שְעֵרים ופתוחים להזדמנויות שצצות סביבם.
האם אפשר להשפיע על המזל הטוב שתיתקלו בו? לא תאמינו אבל ריצ'רד וויסמן, פסיכולוג באוניברסיטת הרטפורדשייר באנגליה, הקים 'בית ספר למזל' שלימד אנשים לחשוב ולהתנהג כמו בני-מזל בהסתמך על עקרונות שעלו ממחקרים שעשה. התוצאות היו דרמטיות: 80% מהתלמידים דווחו שהם יותר מאושרים, יותר מרוצים והחשוב מהכל, באמת יותר בני-מזל.
אז בהקשר הזה, של 'וואללה, צריך מזל בחיים', הסיפור המשעשע והמטורף הבא נודע לי ממקור ראשון מאחד המשקיעים בחברה עליה אספר, אבל לא הותר לי לפרסמו. בשבוע שעבר הסיפור פורסם ב'כלכליסט', אז הנה הוא לפניכם, אני מניח שיעלה לכם חיוך על השפתיים.
אני לוקח אתכם חמש שנים לאחור. השנה היא 2019 ושלושה חברֶ'ה צעירים, גלעד, אייל ואלעד מקימים סטאראפ בשם סוּפֶּרפְּלֵיי (SuperPlay). החברה שהוקמה מיועדת לפתח משחקים לטלפון הסלולרי. מהר מאד, בתוך השנה הראשונה, הם משחררים לשוק את המוצר הראשון שלהם, משחק בשם DiceDreams שנוחל הצלחה מרשימה. לאחר מכן החברה משחררת משחקים נוספים שגם הם נוחלים הצלחה והחברה מתחילה להתרומם.
"אהוד (שם בדוי) הוא חבר טוב של אחי." מספר גלעד, אחד היזמים. "יום אחד אנחנו יושבים בַּסַבּבּה, מעשנים סיגריה, ואהוד, החבר של אחי, זורק אלי: 'המשחק שלכם DiceDreams הוא משחק מדהים, אני מכור אליו. תגיד, אם אני עושה קעקוע של הלוגו של החברה שלכם (סוּפֶּרפְּלֵיי) על הישבן, לא תיתן לי נתח בחברה, אח שלי?' זה היה כזה בצחוק, אז אמרתי לו, כן, אתן לך חלקֵי אחוזים מהחלק שלי בחברה. ואהוד אז ממשיך ומעז: 'ואם אקעקע על פלח הישבן השני את הלוגו של המשחק שלכם שאני כל-כך אוהב, תיתן לי כפול?' והכל ככה עדיין בחצי צחוק, ועניתי שכן."
אהוד חוזר הבייתה ומספר לאשתו בבדיחות הדעת על השיחה. וזו אומרת לו ברצינות: "חתיכת דפוק, יש לך קעקועים מפגרים יותר מזה, לך ותעשה את מה שהבטחת."
באחת בלילה כותב אהוד לגלעד שהוא הולך מחר לעשות את הקעקוע, שלח לי את שני הלוגואים.
"לא תעשה, אתה לוזר." עונה לו בהתגרות גלעד, משחק באש.
למחרת בבקר הולך אהוד למורנו קעקועים בתל אביב ועל המקום הוא עושה לו את שני הקעקועים בשני פילחי הישבן.
"מיד לאחר מכן," מספר אהוד, "נסעתי לגלעד, ביקשתי ממנו לרדת למטה, היפשלתי מכנסיי והראיתי לו. הוא לא האמין. הוא אמר שאני מטורף ושאני לא מבין כמה הוא ויתר ונתן לי עכשיו על הקעקועים הללו. לא נשארתי חייב ואמרתי לו – אתה לא מבין. מעכשיו אני המזל שלכם. הטוסיק שלי הוא הקמע שלכם."
והקמע עבד.
המשחקים של החברה צברו פופולריות וההכנסות חצו מאות מיליוני דולרים. לפני כמה שבועות מתקשר גלעד לאהוד קצת לפני חצות ומבשר לו שהחברה עושה אקזיט ונמכרת ב 700 מיליון דולר. אהוד אינו מאמין, הוא צובט עצמו, הוא בעננים.
כשהוא נוחת מהעננים, הוא מבין שגלעד מקיים את ההבטחה שלו ומועברים אליו 400,000 דולר, תמורה מכובדת על קעקועי הישבן שלו. אם החברה תעמוד ביעדי המכירות שלה הוא עשוי לקבל כ 800,000 דולר נוספים.
"יש עוד מקום בישבני לקעקועים נוספים" מסכם אהוד בחיוך, "אם יש חברות אחרות שמעוניינות בקמע…"(כפי שסופר לי וכפי שפורסם בכלכליסט בְּכתבה של מאיר אורבך)
אני מניח שאתם מנידים ראש על טירופם של הצעירים הללו. ואני דווקא רוצה לחזור על הרישא של דבריי, על המקום הקטן שיש לי בלב לתעוזה, לחשיבה מחוץ לקופסא ובעיקר ובעיקר לפתיחוּת להזדמנויות. דברים מעניינים יקרו בחיינו אם נהיה פתוחים להזדמנויות.
מילטון בֶּרְלֶה, שחקן וקומיקאי אמריקאי מצוטט בשנינותו: 'אם אתה מאלה שהזדמנויות אינן נוקשות על דלתך, כדאי שתתקין דלת…'
ושתי הוקרות קטנות לשני אנשים שאיני מכיר – לאשתו של אהוד על חושיה הטובים להפוך בדיחה להזדמנות ולהאיץ באהוד לעשות את הקעקוע, וכמובן לגלעד היזם שקיים את ההבטחה שלו למרות שאני מניח שלא היה מסמך חתום ומוסדר בינו ובין אהוד. והרי מדובר בהרבה כסף. שאפו!
זיקוקין די-נור
שוקה, 12 בדצמבר 24
שני פילחי העכוז המקועקעים
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה