יחסים
שיר המעלות
אני אדם די שיפוטי. מהר מאד אני קובע דעה על אנשים ומסווג אותם כאיש טוב וראוי או כאיש לא טוב ולא ראוי. רבים מהאנשים שאני מכיר הם שיפוטיים. אולי זה טבע האדם. אבל כשאתה יושב עם אנשים לפגישה אחד-על-אחד ואתה מתעניין, מגלה אמפטיה ומקלף מעט את העטיפה, אתה רואה דברים שלא ראית קודם. ברור.
חבר שלי, שְעֵר לתכונת השיפוטיות שלי, סיפר לי לא מזמן על חוויה ששמע מבנו הבוגר, נועם, מנהל בחברת הי-טק:
לא היו לי חמישה שקלים לעגלה
לפעמים איננו זקוקים למשהו גרנדיוזי, מספיק חוויות קטנות, פשוטות, של היום-יום, לפקוח לנו את העיניים. את החוויה האישית הבאה שלחה אלי פזית דור, שלא היכרתי
זיקוקין 448 – פינג-פונג כמשל
'יש שני דברים שלקחתי מהמשחק,' השיבה. 'החיים באים מולך בבום, כמו הכדור הלבן שטס אליך מהיריב דרך השולחן. בזה אתה לא שולט – אישתך מבקשת להיפרד, הבוס לא מקדם אותך, הבן מתעקש לשמור ריחוק. זה לא בשליטתך. בדבר אחד אתה שולט – כיצד אתה מגיב לאירועים הללו, כיצד אתה מגיב לכדור הפלסטיק הקטן שנורה אליך מהשולחן.'
פנקסנות
בתקופת החגים של ראש השנה וכיפור אנחנו נוהגים לשאול את עצמנו ואת אחרים – ממי היינו או ממי הייתם מבקשים סליחה?
ולא מעט אני תוהה שאולי כדאי דווקא לחשוב על אלו שביקשו מאיתנו סליחה ובעקשנותנו לא סלחנו להם, או הישהנו יתר על מידה את קבלת הסליחה.
יש בבקשת סליחה ובהתנצלות משהו מכובד ויפה, מן הוויתור על האגו, היכולת להודות בטעות. אבל יש חשיבות לא פחותה בעיני בקבלת הסליחה, שיש בה מן הוויתור על הנקמה ועל הענשת האחר. כיוון שכך, בעינַי, בקבלת הסליחה יש לא פחות גדלות רוח מבקשת הסליחה.
חֲבָל
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 226 שם. לאחר הפסקה של שנה אני חוזר שוב להעלות מופע במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים בחול המועד סוכות. וכך, ביום ראשון 12 באוקטובר בשעה 20:00 אעלה בתיאטרון גבעתיים מופע משותף עם אמן חליל הצד אודי ורזגר תחת הכותרת – "קונצ'רטו לחליל ולסיפור". נשמח לראותכם. הנה קישור להזמנות, […]
סקרנות
עיניו של נכד הזקונים שלי בן השנה, תרות, בולשות וחוקרות ללא הירף, ומזכירות לי את החיבה הגדולה שיש לי לאנשים שלא מאבדים את הסקרנות בבגרותם. סקרנות היא הרי הבסיס למחקר, לגילוי ולהרחבת אופקים. ובנושאים בינאישיים – אדם שלא עסוק רק בעצמו, שמסתקרן ושואל ומתעניין באמת באחרים (לא מחטט) – יוצר קשרים עמוקים יותר, יוצר אמפתיה ושיח פתוח.
בלב נקי
סיפור של מרסל מוסרי כבר העליתי כאן. והנה השבוע צד את עיני סיפור נוסף שלה. סיפור אישי כיצד ויתרה על נוחות ועל עייפות לעשות משהו, שאני מאמין שמעטים מאיתנו היו עושים.
עיסקי מקרקעין
לפני כשבוע הלך מונשיין לעולמו ונתן זהבי הקדיש לו את טורו השבועי במוסף מעריב. הוא העלה שם סיפור קטן וצובט לב של מונשיין, שאולי יותר מהכול מעלה על נס את החיבור בין העולמות שלו – עולם הסיפורים (הרוח) והעיסוק בנדל"ן (החומר).
מלכת אנגליה
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 222 שם. צניעות היא מידה אנושית שאינה נמצאת בשפע, במיוחד לא אצל מנהיגים. חבל, כי זו תכונה קסומה ואצילית בעיני. קראתי פעם את הניסוח הממצה הבא – שהאדם הצנוע מכיר בערך עצמו אך אינו מתרברב בו, יודע להאיר אחרים מבלי שזה מחשיך את עצמו, ומֵבִין שלְכוח אמיתי […]
עֵרֶךְ בדברים שבורים
זהו סיפור קטן על אלמן נמרץ, כמעט בן 80, שהפך את העיירה החלודה שלו במינסוטה למערבולת רוחשת של כלי עבודה, תה וטוב-לב.
השפעות קטנות של משפיענים גדולים
כולנו יודעים שלאנשים מפורסמים יש השפעה על החברה, לעיתים מרחיקת לכת. מניסיוני אני יודע שחברות ומפרסמים ערים לכך היטב ומשתמשים בכך. בהרבה חברות גדולות יש מחלקות שירות מיוחדות, שלא תמיד מדברים עליהן, שכל עיסוקן הוא טיפול בסלבס שמוגדרים כמשפיענים ומעצבי דעת קהל.
אני עצמי מתחבר יותר למעשים קטנים של משפיענים, שנעשים בדרך אנונימית ולא למטרות פרסום.
עטור מצחה
את הסיפור הענוג הבא, כתבה הסופרת מרסל מוסרי, ופורסם בגיליון חג הפסח האחרון במעריב, והוא התאים לי לימי הכמיהה הללו לשיבה של החטופים.
ביישנות
קראתי פעם שפחד קהל הוא החרדה השכיחה ביותר באוכלוסייה, ושהפחד ממוות ממוקם רק במקום השני. אם אכן זה נכון, אומר ג'רי סיינפלד, אז המשמעות היא שבהלוויה למשל רוב האנשים יעדיפו להיות עטופים בתכריכים ולא להימנות בין נושאי ההספד.
לפי וויקיפדיה קשה להצביע על גורם ספציפי לחרדה הזו. ככל הנראה אנשים לוקים בה מסיבות תורשתיות, פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות. במקרים רבים יש מִתאם בין ביישנות לפחד קהל.
פחד קהל נראה לי מורכב ומסובך מידי לדון בו, אבל לביישנות אני כן רוצה להתייחס בעקבות שיחה מעניינת שהייתה לי עם יעל.
הדברנים
ומאז אותו המפגש האקראי בשולחן ה'שונות', בן ואני נפגשים אחת לכמה זמן לשיחות אחד על אחד. מצאתי עצמי מתפעם שוב ושוב מההקשבה שלו, המלווה מידי פעם בשאלות קטנות, פותחות וחכמות. ופעם… לא התאפקתי והחמאתי לו: "מרבית האנשים מדברים ללא הרף, והנה אתה מביא איתך שקט, שאלות מתעניינות והקשבה, שאינם כל כך במחוזותינו."
"זו מתנה מאמא שלי." הוא אמר.
"גֶנים…?" שאלתי
"ממש לא. ת'שמע סיפור." הוא אמר:
ריגעי מבוכה
מי מאיתנו לא חווה אירוע של מבוכה באיזה שהוא שלב בחייו? לעיתים רגע כזה של מבוכה נעלם, נשכח ולא משאיר חותם, אולי הופך לאנקדוטה מעלת חיוך במפגש של חברים, ובמקרים רבים הוא נצרב ונישאר, ואולי גם משפיע על מי שאנחנו בהמשך החיים.
אַחָאִים
מערכות יחסים בין אַחָאִים (אחים ואחיות, באנגלית siblings ) הן מורכבות, עוד מקדמת דנא. קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, לאה ורחל…. ויותר שומעים, גם היום, על סיפורי קנאה/שנאה מאשר על אהבות גדולות. וכהורים… מתי יבינו ילדינו את הכאב והצער שלנו, במריבותיהם? רק כשיהיו להם בעצמם ילדים?
אל יגבה לבבך
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 204 שם. לא יודע להסביר מדוע אבל ליבי מתרחב כשאני נתקל באנשים ידועי-שם, ששיכמם ומעלה אינו מוטל בספק, ובכל זאת הם נוהגים כאחד האדם. איני ידען גדול בתנ"ך אבל ניתקלתי פעם בשירתו של המלך דוד לאלוהים: "לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי." (לא רָמוּ אני מניח מלשון […]
לודמילה ואני
לפני כמה חודשים פרסמתי סיפור תחת הכותרת 'מה שמך?'. זו הייתה חוויה שסיפר לי חבר על נוהגו לשאול אנשים ששרתו אותו לשמם. הגיעו אלי לא מעט תגובות וביניהן תגובה של קובי שטויאר שכך כתב: 'גם אני ער ומצר על האנשים השקופים, אותם אלה שאנו חולפים על פניהם ומתעלמים מקיומם כאילו היו רק חלק מהנוף. אני מצרף לך לינק לכתבה קטנה שפורסמה בעיתון דה-מרקר, לפני 15 שנה.'
אז הנה הכתבה, כל כך מהחיים…:
אהבות נעורים
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 198 שם. אהבות נעורים כולנו חווים. חלקם הופכים לזוגיות עתידית רבת שנים, ומרביתם נספגים באלבומי הזיכרונות, מזיזים מעת לעת פרפרים סמויים בנשמות. הקשיבו לחוויה מפרי עטו של שלומי זילבר, הנוהג לספר על ילדותו בגבעתיים: אלינור נשואה כבר למעלה משלושים שנה באושר ובעיקר בעושר. היא נולדה לבית קשה-יום. […]
כיסא למחשב
בשבוע שעבר, בשופרסל הקרוב למגוריי שבשרון, צד את עיני מבצע של כיסאות מחשב, מעין כיסא מנהלים כזה. המחיר היה קורץ עד בלתי סביר – 150 ₪ בלבד. זול זה תמיד יקר בסוף, חשבתי על הקלישאה, אבל התמונה על אריזת הקרטון הייתה מבטיחה. שכנעתי עצמי שהכיסא שלי כבר בלוי, ואם הכיסא שבמבצע הזה לא יהיה טוב, כפרה, הלך הכסף, סכום לא גדול.
מישהו להישען עליו
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 196 שם. החיים אינם קלים, כולנו יודעים זאת. בני, ניר, פעם אמר לי ברגע של שנינות: "אבא, אתה יודע, החיים זה לא 'איקאה'… הם מגיעים מורכבים…' ובנוסף לכל מצוקות החיים הרגילות של גידול ילדים, תמיכה בהורים מזדקנים, בעיות פרנסה ואתגרי קריירה, ומחלות רחמנא ליצלן, נפלו עלינו חמש […]
משקפיים וָפֶרַח
ונזכרתי באגדה יפנית שסיפר פעם המשורר רוני סומק, על איכר יפני שקנה בשוק חצי כיכר לחם ופרח.
"למה קנית חצי כיכר לחם ?" שאלו אותו בני משפחתו, "ומה נעשה עם הפרח?"
האיכר חייך וענה: "קניתי חצי כיכר לחם כדי שנוכל לחיות, ואת הפרח… כדי שיהיה בשביל מה לחיות…"
לשוב ולראותו
כבר כתבתי כאן שאני אוהב את סגנון כתיבתו של אשכול נבו. אני מתחבר לרגישותו לאנשים וללב הקשוב שלו לליקוט אנקדוטות חיים קטנות. במוסף ידיעות של חג הפסח האחרון פורסם סיפורו הבא. הנה תקציר ממנו. מחוויותיה של מפונָה בצפון.
המנגן במנדולינה
לא מעט מהזיקוקין הללו נגעו לאותם אנשים שנמצאים בכל מקום שאנחנו הולכים אליו, שמשרתים אותנו כל אחד בדרכו. השומר בגן או בקניון, הקופאית בסופר, נהג האוטובוס. עבור הסביבה, וכנראה גם עבורנו, הם בדרך כלל אנונימים. חסרי שם ניחא, כי הרי לא תמיד ניתן או נוח לשאול כל איש לשמו, אבל לפחות מה עם ברכת שלום, מה עם אמירת תודה ולו רפה?
וכי חינוך מתחיל מהבית?
בינעם הרש הוא מחנך ויזם חינוכי במערכת החינוך הדתי. מידי פעם מגיעים אלי דברים שהוא כותב ואני נפעם, כמעט כל פעם מחדש. בהכירי אותו למדתי שיש הבדל בין מורה למחנך. אבינעם הוא מהסוג הזה של מחנכים שמשאירים חותם, וכשאני חושב עליו אני תמיד נזכר באימרה של הפסיכולוג האמריקאי פרדריק סקינר: "חינוך זה מה ששורד, כאשר מה שנלמד כבר נשכח…".
והנה הוא, כמחנך, לא שוכח לפרגן לתרומתם של ההורים:
מה שמך?
הבחנתי אצל אפי בתופעה מעניינת – הוא היה נוהג לשאול לִשמם של אנשים ששירתו אותו, גם אם זה היה שירות כללי ולא אישי. למלצרית שהגישה את התפריטים הוא היה שואל: "מה שְמֵך?" והיה בטון שלו משהו אנושי וחמים, לא אדנותי ומתנשא, לא פולשני, וגם לא פלרטטני. "מיכל." היא ענתה. "תודה לך מיכל." הוא משיב.
אנאנדה – המטפלת של אמא שלי
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 181 שם. לפעמים דברים קורים מכיוון בלתי צפוי לחלוטין. אתה אפילו לא חושב על זה. זה בכלל לא נמצא בתחום של ד' אמותיך. כך קרה לאָנָאנְדָה, המטפלת של אימי, בסיפור הבא שכתבה ושלחה אלי אגי רֶגנר: אמא שלי התעקשה שנים שהיא לא רוצה […]
על הגזמה
אינני מתחבר לאנשים שמגזימים. כאלה שמיפייפים כל דבר, שכל חוויה שלהם היא הכי מיוחדת, שילדיהם הכי מוצלחים והנכדים שלהם הכי מתוקים.
'מאין נובע הצורך הזה להאדיר ולפאר?' תמיד תהיתי. 'הם לא מבינים שזה לא אמין?'
עם השנים למדתי שמה שבאמת מחבר אנשים זה השיתוף דווקא על הקשיים, המבוכות, המצוקות.
אופרה
זה לא סיפור על אופרה, זה סיפור על הליכה לאופרה וזוגיות…
טיפים קטנים מסבתא
הייתי כבת 12 כשסבתא לחשה לי באחד ממפגשי יום השישי: "מֵיידָעלֵה…", כך היא קראה לי, "מיצאי כמה דקות לבוא אלי ונשוחח. את תהיי בקרוב בת-מצווה ובהדרגה תְצַמחי כנפיים. חשבתי… שאולַי… כמה עצות קטנות מסבתך… יועילו…"
שאלה יהיו השריטות שלנו
סיפור נוגע ללב על הניחומים שאנחנו מוצאים לעיתים ביחס אנושי הגון שאנחנו מקבלים.
באחד הבקרים של ימי השישי האחרונים, בעיצומה של מלחמה, חברים הזמינו אותנו להצטרף אליהם להצגה בקאמרי, כמאה מטר מכיכר החטופים – 'ימים טובים פי אלף' (משירה של שימרית אור).
אבהות
ספרים ומחקרים רבים נכתבים על אימהוּת, על גידול תינוקות וילדים ורק מעט נכתב על הצד הזִכרי, על אבהוּת. ארנון, בכורי, המליץ לי על ספרו של ד"ר עלי כ"ץ "אינטליגנציה אבהית" שמדבר על אבהות וגבריות מזווית אישית.
רמאויות קטנות
לפני הרבה שנים רכשנו רכב קטן וגילינו בדיעבד שהמוכר רימה אותנו במחיר. בעודי מתרגז ומתכנן נקמה, רעייתי הרגיעה אותי במילים, שאולי מוכרות לכם: 'לא חשוב, זה היה שיעור. ההפרש ששילמנו הוא בעד השיעור.'
נימוסים והליכות
פלוגת חיילים ישובה קשובה בקורס מסוים בַּאודיטוריום של הבסיס. לפתע נכנס פנימה אדם מבוגר, כפוף שכם, בולש בעיניו אחרי הקצין הבכיר ביותר שבאולם, מאתר אותו בשורה הראשונה ופונה אליו. הוא לוחש באוזנו כמה משפטים והמפקד אז מְפָנֵה לו מקום לידו.
חברים בחשיכה
חברוּת היא עבורי ערך בעל משמעות רבה. יש לו מקום של כבוד אצלי כמעט כמו משפחה. מצאתי את עצמי, דווקא בגילי המתקדם, מְפָנֵה יותר ויותר מקום בחיי לחברויות ישנות ותתפלאו… גם לחדשות. כבר זמן רב שאני מחכה לסיפור על חברות כדי להציף את הערך הזה ולשוחח עליו.
החיים זה לא לתפוס כדור אחד…
שעת בקר עמוסה ואני מדשדש בריכבי בפקקים. באחד הצמתים בשרון הבחנתי בו עוד מרחוק. זו לא הפעם הראשונה. בחולצת מלחים מפוספסת בכחול לבן, מכנסיי ברמודה רחבים, כובע קש מהוה, עומד באמצע מעבר החציה ומלהטט בהקפצת כדורים באוויר.
ערב של שושנים
שלומי נוהג לשבת מידי פעם בבית קפה תל-אביבי, שם, על כוס קפה, הוא נותן דרור לדימיונו ומשרבט את סיפוריו. שם הוא גם פגש חבר חדש. מישהו שהוא הכיר כל חייו אבל לא חשב שאי פעם יתיידד איתו. כשקראתי גם אני התרגשתי, כי גם אני היכרתיו מירב חיי. וכך שלומי מספר:
טנא ביכורים
מנחם הכהן הוא שופט לענייני משפחה בדימוס, ירושלמי ותיק. כשנחה עליו הרוח הוא חוטא בכתיבה ושולח לחבריו סיפורים קצרים מפרי עטו. כתיבתו ללא ספק מושפעת מהתבוננותו רבת השנים בסיכסוכי משפחה.
איש אופני הפרחים
אני מניחה שכבר נתקלתם ברחבי אמסטרדם באופניים מקושטים בפרחים. הכול התחיל לפני כמה שנים כסיפור אהבה נוגע ללב. וורן גרגורי (Warren Gregory ) היום כבן 50, שם לב שאישתו מישל, שהייתה חולה כבר שנים באפילפסיה, מתחילה לאבד זיכרון לטווח קצר, ולאחרונה לא תמיד זכרה היכן הניחה את אופניה בתחנת הרכבת. הוא החליט לקשט את אופניה בפרחים בצבעים בולטים כדי להקל עליה לזהות את אופניה
ללכת את החיים ולהתבונן בהם מזווית אחרת
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 140 שם. הזכרתי כאן בעבר את מיכאל גרטנר, נשיאה לשעבר של רשת החדשות NBC בארה"ב, שסיפר שאביו חדל מנהיגה כשהיה בן 25 (בשנת 1927). "בימים ההם," אמר לו אביו בן התשעים, "לנהוג ברכב היית צריך להשתמש בידיך, ברגליך וגם להביט לכל הכּיוונים ואז החלטתי שאתה יכול ללכת את […]
האם לאחר זו מחלה?
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 138 שם. משחר ימיי כמנהל התנהלתי בחוסר סובלנות לאנשים שמאחרים. ראיתי בזה חוסר כבוד וזלזול בזמנו של האַחֵר. בינתיים זקנתי ומיתנתי את הביקורת, מבין שלא יעלה בידי לתקן את העולם. לפני כשבוע ישבנו כמה חברים לקפה. לפעמים כדי להתחמק מנושאי פוליטיקה, מחלות ונכדים, אני שואל […]
אבא שעושה בושות
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 134 שם. לא מעט מכתיבתו של שלומי זילבר העליתי כאן. לאחרונה הוא נסע לבקר את בִּתו שעברה באופן זמני להתגורר בקוסומוי שבתאילנד. היא, בעלה ושני ילדיהם הקטנים. 'עם לפטופ וחיבור לאינטרנט אפשר לעבוד מכל מקום' טוענת הבת 'והרי בארץ קשה לצעירים.' ושלומי, כשהתגברו געגועיו, […]
רשת ביטחון
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 132 שם. כשיְלדַי בגרו ויצאו לדרכם העצמאית תהיתי לא מעט, ולא פעם הייתי חלוק עם אִמָם, עד כמה ראוי לעזור ולתמוך ומה גובהה או עומקה של רשת הביטחון שאנחנו פורשים להם. ואז, יום אחד, נתקלתי במשפט שהפך נר לרגלַי. זה ציטוט מפוליטיקאי אמריקאי בשם […]
להֵיעזֵר
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 130 שם. ממרומי גילי תהיתי לא פעם מדוע קל לי לתת ולעזור, אבל קשה לי ואני מרגיש לא נוח בלהיעזר. האם זה ענין של כבוד, של אגו, או שמא החשש מהמחויבות שזה יוצר? השנים האחרונות, אלו השנים בהם התהפכו היוצרות והתחלתי ללמוד מילדיי. זה […]
כדורגל מאחד את העולם
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 128 שם. הרי לא ניתן בימים אלה של מונדיאל שלא להתייחס לכדורגל. אני איש של כדורגל מימים ימימה. שלומי זילבר, ידידי, מעיד שאינו כזה. אף פעם לא שיחק, לא אהד אף קבוצה, היה במגרש כדורגל פעמיים בחייו וגם אז לא נהנה. ודווקא הוא שולח […]
על עבדות ועל חירות
להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 126 שם. הזיקוק שאני מעלה הפעם מטיל אלומת אור עצובה על עולם המרוחק מאיתנו, ודווקא במדינה הכי דמוקרטית בעולם. אני בדרכי לארה"ב לסיבוב קטן בוושינגטון הבירה, צפון קרוליינה וטנסי. למה בחרתי את המדינות הללו? אולי כי לא רציתי להתרחק לחוף המערבי, ואולי כי בצפון […]
פרברים
למעונינים להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 122 שם. הסופרת רות עפרוני פירסמה את הסיפור הבא במוסף חג הסוכות של "ידיעות אחרונות". הנה תקציר מהסיפור: ראיתי את בֵּן לראשונה על הבמה בפאב מעפאן בבוסטון, בערב 'מיקרופון פתוח' שכל אחד יכול לעלות ולחנטרש משהו. בֵּן היה גבוה מאד וצעיר מאד, קול […]
תחנת אוטובוס בצרפת
למעונינים להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 117 שם. את המקרה הבא שלחה אלי תמר שרויטר-אלברס כל הדרך מגרמניה. היא שמעה את זה במופע של סטנדאפיסט/איש קברט צרפתי שחי ומופיע בגרמניה, ושמו הבימתי – אלפונס. וכך הוא מספר: דיאֶפ Dieppe היא עיירת דייגים קטנה בנורמנדי שבצרפת, שאוכלוסיותה מגיעה בקושי ל […]
יש אלוהים
למעונינים לשמוע את הסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 115 שם: למרות השם היומרני שבכותרת אין לסיפור הבא שום קשר לאלוהים או לאמונה באלוהים, אלא יותר ליחסים כנים ותמימים בין אנשים. קראתי פעם אבחנה מעניינת של ד"ר טל בן שחר, מרצה וחוקר ידוע בתחום הפסיכולוגיה החיובית – אתה יכול להיות אדם […]
חינוך, ציונים ואימהוּת
להאזנה לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – זיקוק 111 שם. מעולם לא עסקתי בחינוך או בהוראה, אבל סיפורים שמגיעים אלי ומטילים אלומת אור על ההבדל בין מחנך לבין מורה, תמיד מושכים את תשומת לבי. אני ער לכך שמחנכים, הרבה מעבר למורים, משאירים חותם על תלמידיהם לעיתים לכל החיים. הקשיבו לחוויה הבאה ששלח אלי אבינעם הרש, […]
ההקדשה
להאזין לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט (זיקוק 109 שם) פודקאסט יוסי דה ליאון שלח אלי סיפור של אשכול נבו, ולא ידע לספר לי היכן הוא פורסם. חיפוש מהיר באינטרנט הוביל אותי לכתב עת לסיפרות שנקרא הו! (גליון 20 מספטמבר 2020), שם פורסם הסיפור. אני מאד אוהב את סגנון כתיבתו של אשכול נבו. כבר ציטטתי פעם […]
טיפות של שלום
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 107 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לא מעט מסיפוריו של שלומי זילבר העליתי כאן. כבר הזכרתי שאני אוהב את סגנון כתיבתו ואת יכולתו לדלות סיפורים אנושיים ונוגעים ללב כמעט מכל אחד. לאחרונה הוא חורש את כבישי הארץ כדי למסור את סיפרו שהוציא לאחרונה וכך הוא […]
דרישת שלום מאבא
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 105 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט את ירון אינני מכיר. לפני כמה שבועות הוא שולח אלי מייל, מגדיר עצמו כפריק של רדיו ומחמיא לפינתי בגלי צה"ל. ירון הוא במאי תיאטרון, חי כבר שנים רבות בשטוטגרט שבגרמניה. יליד הארץ לְאֵם ממוצא תימני (דור שביעי בירושלים) ולאב […]
מניה קמינסקי
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 102 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לשלומי זילבר אתר בפייסבוק "שלומילים וסיפורים" שם הוא מעלה סיפורים וחוויות מילדותו בגבעתיים. זווית הראייה שלו תמיד מעניינת וחודרת. הקשיבו לתקציר מסיפורו הבא: נסעתי לגבעתיים לסדר משהו בדירת הוריי ונכנסתי לחנות לקנות בית מנורה. החנות הייתה עמוסה. בצד ישבה […]
ילדים בסימן אדום
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 99 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט אנחנו נוטים לחשוב שבילדים יש חוסר פירגון, שלא לומר רוע-לב. שומעים על חרמות בבתי ספר, על בִּיוּש (שֵיימִינג) ברשתות, ועל ביריונות שכל מטרתה לדרוך על האחר ובכך להרשים את האחרים. אז הנה שני סיפורים אנושיים ותמימים שמראים שילדים נוהגים […]
אחי/אחותי
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 93 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט את ד"ר תמר יהודה-כהן פגשתי לראשונה לפני כעשרים וחמש שנים, בעולם העיסקי. היא הייתה אז אישה צעירה כבת 41, לבושה ארוך וצנוע, שיערה מכוסה, שִבעה ילדים, מדענית ונושאת שני תארי דוקטור בתחום מדעי החיים. פניה מחויכות, דיבורה שקט, רהוט […]
העוצמה שבסיפורים
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 86 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט חציתי את רף 350 הזיקוקים שאני שולח מאז 2008, כבר כמעט 14 שנים. לא מעט אני עוצר בדרך הארוכה מאז, ותוהה על עוצמתם של סיפורים. מה יש בְּסיפור שמִשחר ההיסטוריה הוא משולב בכל תרבות שאנחנו מכירים? אנחנו יודעים […]
החלון של השכנים
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 83 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לעיתים, כשבְּאֵר הסיפורים מתייבשת, אני נובר ברחבי הרשת במדפי הסרטים הקצרים. כך נתקלתי בסרט הזה – 'החלון של השכנים' – שזכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 2020, שמטיל אור על תובנה מעניינת ומוכרת. הפכתי את שפת הסרט לשפת […]
גברים מנוגה
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 80 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט איש מאיתנו אינו אוהב ביריונות, אבל גם מאחורי בריונות מתחבא כנראה סיפור. הנה… מילקוט חוויותיו של שלומי זילבר: אם אתה יליד גבעתיים, בטוח נצרב בך זיכרון מנֹגַהּ. היום נוגה זה סתם צומת, אבל פעם ניצב שם קולנוע נוגה, שכבר […]
גיבור חדש לבית הספר ברוצ'סטר
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 77 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לפני כמעט שש עשרה שנה העביר אלי ניר, בני, כתבה מצולמת ומרגשת שפורסמה ברשת CBS בארה"ב. בני מודע לחיבור הגדול שלי לספורט, אבל זה היה קטע ספורט מהסוג שמרעיד את הנימים הדקים ביותר שבגופנו גם לא לחובבי ספורט. העברתי […]
מדף הנעליים השכוחות
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 71 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט למי מאיתנו אין חלומות גנוזים, שמשום מה תמיד נמצא תירוץ לדחות את מימושם. למי מאיתנו לא חולפת לעיתים המחשבה – מאין לעזאזל אמצא את האומץ לממשם? הקשיבו לסיפור הנוגע ללב הבא, מפרי עטו וחוויותיו של שלומי זילבר: השבוע […]
ללכת את החיים
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 66 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט מיכאל גַרטנר היה עורכם של כמה עיתונים בארה"ב, זוכה פרס פּוּליצֶר על מאמרי מערכת שכתב, ונשיאה של רשת החדשות NBC . הנה סיפור קצר נפלא שלו על הוריו, מְלֵא נועם וחוכמת חיים. שלחתי אותו לפני 13 שנה לעובדַי דאז, […]
לחפש את הדלת שנפתחת
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 63 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט יש אימרה המיוחסת לאלכסנדר גרהאם בל ויש כאלה שאומרים שהיא מיוחסת להלן קלר, שאומרת בערך כך: "כשדלת אחת נסגרת, אנחנו עסוקים מידי במבט מתייסר בדלת הסגורה, ולא שמים לב שדלת אחרת נפתחת עבורנו…" ובמילותיי שלי: אנחנו מתרפקים על הבעיה […]
לחיות בתוך השיר…
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 60 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט "שִׁירִים עַד כָּאן הַבֶּכִי וְהַצְּחוֹק קוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים כּוֹכְבֵי הַזְּמָן וְכָל מַה שֶּׁהָיָה נַשְׁאִיר וְכָל מַה שֶּׁהָיָה נַשְׁאִיר לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הַשִּׁיר…" כך כתב נתן יונתן והנציח את הקשר, שיש בוודאי לכל אחד מאיתנו, בין שירים למאורעות החיים שלנו, מלידה ועד […]
לדעת לסלוח
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 58 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט אימרה שאיני יודע מקורה אומרת כך: "הראשון לבקש סליחה הוא האמיץ ביותר. הראשון לסלוח הוא החזק ביותר. הראשון לשכוח הוא המאושר ביותר…" אנחנו מדברים לא מעט על חשיבות בקשת הסליחה וההתנצלות, אנחנו מקדישים לכך אפילו חג ביהדות, ומאידך […]
סופרמן
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 55 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט משחר יַמַי כהורה תהיתי מדוע לא חונכתי, באף מסגרת, להורוּת. עם השנים גיליתי שאצל צעירים רבים מקנן חשש מלהפוך להורים, ואולי בצדק. ניסיתי להיזכר אם לי היו פחדים כאלה בתחילת דרכי כהורה, ואיני יכול להיזכר. הקשיבו לחוויה הבאה מילקוט […]
בשמלה אדומה
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 52 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט היה לי לאחרונה אירוע מביך שגרם לי לעצור לרגע ולהתייסר: 'למה לא השכלתי להימנע מכך?' ואז ממרומי גילי נזכרתי שבמרבית המיקרים ריגעי המבוכה הללו נמהלים בהמשך החיים ומאבדים משמעות ואולי אפילו הופכים לאנקדוטות מעלות חיוך במפגשי חברים. אז מדוע […]
אנא מָעאכּ יא עוֹמרי
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 45 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט ולסיפורנו: בכתיבתו הרגישה ובחזרה לימי ילדותו בגבעתיים מציף שלומי זילבר יחסי הורים וילדים והשפעותיהם ארוכות הטווח. וכך הוא מספר: קראתי פעם מאמר/מחקר ממדעי ההתנהגות, ואני שולה את הפרטים מזיכרוני. גם אם איני מדייק, המכלול מעניין. החוקר חסה כילד בבית-יתומים […]
להיות עולה חדש
לסיפור שלמטה תוכלו להאזין בקולי בהֵסְכֵּת/פודקאסט שהעליתי. הנה קישור (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 35 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט והנה הזיקוק של היום: אני יליד הארץ, ומשכך מעולם לא חוויתי את קשיי המהגר/העולה החדש. אני מניח שכל עולה חדש, כל מהגר, נלחם בשיניו בשנים הראשונות כדי להסיר את סממני הגלותיות, המִבטא, הזרות, ולהפוך כמה שיותר […]
אייר בי אנד בי
בהֵסְכֵּת/פודקאסט שהעליתי תוכלו להאזין לסיפור ולא רק לקוראו. הנה קישור (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 31 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט זו לא פעם ראשונה שאני מתחבר לכתיבתו של אשכול נבו. אוהב את יכולתו לדלות אנקדוטות אנושיות רגישות, להציפן ולהעלותן על הכתב בדרכו המיוחדת ולהשאירך עם תחושה שכאילו אתה כתבת את זה. הקשיבו לסיפורו הבא שפורסם […]
הכל לטובה
למעוניינים להקשיב לזיקוק ולא רק לקוראו, כנסו להֵסְכֵּת/לפודקאסט שהעליתי לאחרונה. הנה לינק (הזיקוק שכאן הוא פרק 28 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט הורות זה דבר מסובך, כולנו יודעים. ולמרות זאת אין חובת קורסים והדרכות, הכול בשיטת 'יהיה בסדר'… ההורות תצא לנו מהשרוול. הקשיבו לסיפור הלא פשוט הבא מילקוט חוויותיו של שלומי זילבר: מערכה ראשונה: זה […]
הגינות בספורט
למעוניינים להקשיב לזיקוק ולא רק לקוראו, כנסו להֵסְכֵּת (פודקאסט) שהעליתי לאחרונה. הנה לינק (הזיקוק שכאן הוא פרק 22 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט אני איש של ספורט משחר נעוריי. עשרות שנים שיחקתי באדיקות כדורגל שכונתי ומשך כל השנים הללו אני מכור ללא תקנה לאירועי ספורט קטנים כגדולים ולבטח מונדיאל, אולימפיאדה, גביע אירופה, וכדורסל אמריקאי. גם […]
חצי כיכר לחם
למעוניינים להקשיב לזיקוק ולא רק לקוראו, כנסו להֵסְכֵּת שהעליתי לאחרונה בִּספּוֹטִיפַיי. הנה לינק (הזיקוק שכאן הוא פרק 19 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט נהגי מוניות הם מצע נהדר ואוצר בלתי נידלה לאנקדוטות אנושיות קטנות. הנה סיפור של נהג מונית בשם יוסי משה, כפי שפורסם בבלוג ירושלמי: היא הושיטה יד ועצרה אותי. העפתי בה מבט כשהכניסה […]
גברת פֵּשְקוֹבִיצִי (שם בדוי)
ֹלמעוניינים להקשיב לזיקוק ולא רק לקוראו, כנסו להֵסְכֵּת שהעליתי לאחרונה בִּספּוֹטִיפַיי. הנה לינק (הזיקוק שכאן הוא פרק 14 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט כמה פעמים אנחנו נתקלים באנשים תמוהים ברחוב ואין לנו שום מושג איזה עולם שלם נחבא בהם? אנחנו מודעים למשפט שיש עולם ומלואו מאחורי כל אדם, אבל איננו באמת מייחסים עולם אמיתי לאותו […]
במשפט אחד
לפני שגולשים לסיפור של היום, עדכון קצר. הטכנולוגיה והחדשנות נושפים בעורפי, וילדיי המריצו אותי להעלות את הסיפורים הללו גם לפודקאסט. 'הצעירים פחות ופחות מקשיבים לרדיו ויותר לפודקאסטים' הם טוענים. אז התחלתי להעלות את הסיפור הדו-שבועי שאני מעלה כאן גם לפודקאסט – "זיקוקין די-נור". למי שיש ספוטיפיי ומעוניין לשמוע את הסיפור בקולי מוזמן להיכנס. לנוחותכם הנה […]
סיפור מוזמן
הסיפור הבא נדמה כאילו ונכתב עלי, אין תימה שהתחברתי אליו. כתב אותו שלומי זילבר, החוטא בהעלאת חוויות בהשראת ילדותו בגבעתיים. אני מוּכָּר כאיש של סיפורים. זה צַָמָח משירבוט מחשבות למגירה, והמשיך בניסוח ברכות לנשות חברים (לבקשתם). סיפרו שבנות הזוג התרגשו עד דמעות, אז הבנתי שאולי באמת יש לי את זה. לימים אזרתי עוז, העליתי את […]
ביקור בקרקס
את הסיפור הבא שפורסם בארה"ב העביר אלי ידידי עו"ד רוני צוובנר. זו חוויה אישית שמיוחסת לשחקנית הקולנוע האגדית קאתרין הפבורן. קאתרין זכתה בארבעה פרסי אוסקר ובמחקר שפורסם ב 1999 ע"י מכון הסרטים האמריקאי, היא דורגה כשחקנית הטובה ביותר בכל הזמנים. בדיקה באינטרנט העלתה אפשרות שזה סיפור שכתב מרצה אמריקאי בשם דן קלארק שפורסם בסידרת הספרים […]
דעה קדומה
הסיפור הבא ישמע מוּכָּר לרבים מבני הדור שלי. בוודאי נתקלתם בו במשפחה או אצל מכרים. כך סיפר וכתב שלומי זילבר (בפייסבוק – "שלומילים וסיפורים"): אצל ניצולי שואה כמו במשפחתי ואולי גם במשפחות רגילות אחרות המונח 'דוֹֹד' אינו תמיד מרמז על דוד אמיתי. דודים אמיתיים לא תמיד נותרו בחיים. אצלנו 'דוד' היה כל אחד שאיכשהו השתייך […]
משאף לחולה אסתמה
אני מניח שלא אחטא לאמת אם אומר שרובנו קמצנים במחמאות לזולת, בוודאי ובוודאי במחמאות כתובות. זאת, למרות שכולנו ערים למשמעות הענקית של מחמאות על ביטחוננו העצמי. מי מאיתנו לא שומר במגירות שכוחות ולעיתים גם בגלוי על קירות ומדפים, מדליות ודיברי שבח שקיבל ואסף מתחנות חייו השונות? לא מעט שמעתי מאנשים כיצד ברגעים קשים הם שולפים […]
שקיעה רגילה
"מכיר את זה שיש לנו כל מיני חברים שאספנו לאורך החיים? מהילדות, מהצבא, מהעבודה, מהכדורגל, מהפאב… לא מעט פעמים אנחנו מתנהגים אחרת עם כל אחד מהם, בגלל הרקע האחר." כך מקדים וכותב אלי שלומי זילבר ('שלומילים וסיפורים' בפייסבוק), ומספר את סיפורו הבא: יש לי חבר ילדות מגבעתיים – אלברט. החברות התחילה בכפייה כי אמא שלו […]
הלפיד מבגדד
"שמעתי פעם המלצה ברדיו," כותב לי ירון מַשְעַל שאיני מכיר, "דברו והקשיבו לסיפורים של ההורים שלכם, בטרם יהיה מאוחר ותצטערו על כך. אז התחלתי להקשיב ולדובב את אבי וגם דִרבנתי את סביבתי לעשות כך עם הוריהם." והוא מספר לי אז את סיפורו הבא: בשנת 1951 אבי, יחזקאל, היה בן 17 כאשר החלה העלייה הגדולה של […]
סימנים
סרטון אוסטרלי קצר שנגע לליבי, החזיר אותי לרומנטיקה בין אנשים טרום טכנולוגיה. ב- 2009 זכה הסרטון בפרס בינלאומי על יצירתיות. הנה תמצית מהתסריט – "סימנים": התמונה נפתחת בצעיר הישן במיטתו. שעון מעורר מצלצל, עיניו נפקחות לאיטן, והוא קם בחוסר רצון. מתארגן, מסדר עניבתו ומתיישב במטבח לקפה ולטעימת בקר. המוזיקה ברקע מונוטונית, פניו של הצעיר מביעות […]
סחלב של חנוכה
שאריות מחנוכה, תמצית מחוויה מפרי עטו של שלומי זילבר הכותב סיפורים קצרים בהשפעת ילדותו בגבעתיים: רעש שיקשוק הצלחות במטבח העיר אותי. זה רעש שאני אוהב, רעש של חיים בבית. רונית חותכת כנראה ירקות לסלט – שיגרה טובה של שבת. אז היכרנו בבליינד-דייט, בנר ראשון של חנוכה. שנינו הגענו לאותו בית הקפה בבן-יהודה, כל אחד לבליינד-דייט […]
רִגְעי אמת של אנושיות
כבר במלחמת העולם השנייה קרבות מרכזיים הוכרעו בשמיים – בהפצצות, בצניחות ובקרבות אוויר. ולפעמים, בתוך תקופות איבה המסבות סבל, צפים רִגְעי אמת של אנושיות, לעיתים גם בשמיים. יוני, בן-דודי, חשף אותי לסיפור הבא, שהתרחש ממש בימים אלה – חג המולד – לפני 77 שנים: פרנץ שְטִיגְלֶר נולד בְּבּאוואריה שבגרמניה לְאב טייס. לא מפתיע שפרנץ […]
מתן בסתר
סיפור מסיפוריו של שלומי זילבר כבר העליתי כאן בעבר. שלומי כותב סיפורים קצרים בעיקר מילדותו בגבעתיים, וכתיבתו קולעת מאד לטעמי. הקשיבו לסיפורו הבא: חבר ביקש ממני שאנסח לו בקשה, לפירסום בפייסבוק, לתרומות עבור ניתוח מסובך לבנו. 'נַסֵח משהו נוגע ללב שיגרום לאנשים לפתוח את הלב והארנק.' עוד ביקש שאנהל את הפרויקט. הסכום שנדרש לעלויות הניתוח […]
קינאת סבים
את סיפרו פוקח העיניים של הפסיכולוג, ד"ר עֵלי כ"ץ, "הקן שאינו מתרוקן", כבר הזכרתי כאן. "כולם מסביבי מדברים על חווית הסבוּת שלהם," אומר עלי כ"ץ, "כחוויה הכי מדהימה שאירעה בחייהם. נכדיהם הם פאר היצירה, הקשר עימם מושלם ויש בו רק אהבה ושימחה ענקית. ברגע שנעשים לסבא/סבתא יש להישבע אמונים לאלוהי ההלל והתשבחות. האם ייתכן שאני […]
עדנה ושוקי
סיפורים על אהבות יש אין ספור. כך גם סיפורים עם פרשנויות שגויות. הנה סיפור מיוחד שכורך את השניים. כתב ושלח אלי שלמה זילבר, שנוהג לכתוב על ילדותו בגבעתיים: תכנית טלוויזיה על מערכת היחסים בין נגה לשמש הזכירה לי את שוּקִי מבית-הספר. סיפור אהבה. שוקי אהב את עדנה. עדנה לא אהבה את שוקי. זה קורה […]
אוטובוס בקו 420
אני חסיד גדול של חשיבה יצירתית. לא רק בעולם העיסקי בהיבט של מחקר ופיתוח והמצאות פורצות דרך, אלא דווקא ובמיוחד בחיי היום-יום. אני מאמין שדרך פעולה יצירתית מוציאה אותנו פעמים רבות מהסבך, מדרכים ללא מוצא, מֵקֵלה על מציאת פיתרונות – מכיוון שהיא מאפשרת הסתכלות על דברים מזווית אחרת. אלברט איינשטיין מצוטט כמי שאמר: "יצירתיות היא […]
הזוג האחר
בעודי מתלבט איזה סיפור, איזה מסר, איזה ערך להציף בפרוס השנה החדשה, מעביר אלי חבר טוב – אריק אבן – סרטון קצר שנגע בי ועצר את התלבטותי. העברתי את הסרטון חזרה לשפת התסריט, מקווה שלא אחטא לסירטון: התמונה נפתחת במבט מקרוב על רגליו של ילד צועד. מכנסיו מרופטים, כפכפי האצבע משופשפים ובלויים, והנה רצועת […]
שניים לטנגו – האמנם?
לקראת תחילת השנה החדשה התעורר בי הרצון לנפץ 'פרה קדושה' עתיקה. מעין הזדמנות לְסֶדר בחשיבה. כל חיי גדלתי על הביטוי הנדוש: It takes two to tango (צריך שניים לטנגו). הרי ברור – הרבה תלוי באחר איתו אתה רוצה לרקוד. וכששערי הילבין קלטתי בהדרגה כמה המשפט הזה מגביל, כמה הוא מוריד אחריות, כמה יש בו משום […]
משא של עשרים ושלוש שנים…
אריה רוזנברג הוא עיתונאי שכתבותיו מתפרסמות בג'רוזלם פוסט, בוואלה, ב YNET ובמסע אחר. בפברואר 1997 חייהם של דבורה ואריה ספגו מכה נוראית – הם שכלו את צעיר בניהם, שחר, באסון המסוקים מעל הישוב שאר-ישוב. כשאתה פוגש את אריה אינך יכול שלא להתרגש מהציוריות שלו, ומהעירוב המטורף הזה של תשוקה לחיים, ולהנצחת בנו האהוב שאיננו. את […]
הון שילטון במשפחה
כבר היזכרתי את סיפרו החדש של הפסיכולוג, ד"ר עֵלי כ"ץ, "הקן שאינו מתרוקן". אחד מהנושאים שעולים מהספר הוא הנושא הנפיץ של כספים במשפחה. לדבריו בכל ביוגרפיה של משפחה מסתתר מאבק כלשהו שקשור לרכוש ולממון. לדבריו' ייתכן שהפצצה המתקתקת הזו מאיימת על לא מעט משפחות באופן עמוק הרבה יותר מכפי שאנו מבינים. הנה תמצית מסיפור אנושי, […]
זיכרון בימי קורונה
הנה סיפור קטן ונוגע ללב משולי אירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל האחרון ואולי הסוריאליסטי, שבו ננעלו שערי בתי הקברות בגלל מגיפת הקורונה. את תמר שובל-קידרון היכרתי לראשונה לפני כמה שנים. חברוּת חדשה שצמחה. אני עדיין זוכר את מילותיה הראשונות כשפגשתיה והתעניינתי בעיסוקה והיא ענתה בחיוך: 'אני עובדת בכביש', הגדרה מעניינת למהנדסת כבישים. בנובמבר 1970 שיכלה […]
אל תשפילו ילדים
יותר מידי, לטעמי, אנחנו נתקלים/קוראים/שומעים על התנהגויות לא הולמות של מורים, של מבוגרים או של ילדים, שיש בהם משום השפלה. הלחיצה הקלה על ההדק ברשתות החברתיות רק מלבה את הלהבות. בהקשר הזה הקשיבו לחוויה האישית ששיתף בשבוע שעבר מאיר שלו בטורו השבועי ב'ידיעות אחרונות', שאינני מחמיץ לקוראו: הייתי אז כבן חמש ולמדתי בגן ילדים […]
גלו עניין בהורים
ובימים אלה של בידודינו כהורים ב'קבוצת הסיכון', חשבתי שבשבוע הביניים הזה, בו אני משגר זיקוקים מהעבר, אולי יהיה לכם מעניין להיזכר בסיפור הבא, שהעליתי כאן בדיוק לפני עשור. בתאל, בתי, שלחה אלי אז את הסיפור שנתקלה בו באתר אינטרנט אמריקאי, וחשבתי שיש בו מעין צלצול מעורר לילדינו היקרים. הנה בתרגום חופשי שלי מאנגלית: במשך […]
איך קורה שהחיטה צומחת שוב?
ברשותכם אשאר עוד קמעא ביום הזיכרון. אבי קורן הוא ממפקדיה הידועים של להקת הנח"ל המופרסמת, ומאז עשה עוד רבות בתחום המוזיקה, הכתיבה, העריכה וההפקה. לאבי קורן טור שבועי, שאני מאד אוהב לקרוא, במוסף השבת של מעריב, שם הוא מעלה סיפורים ואנקדוטות בעיקר מעולם התרבות, וביד מעודנת הוא משבץ בין הסיפורים מילים של שירים ופיזמונים המקבלים […]
היזהרו ממשאיות אשפה
במסגרת הזיקוקים החוזרים שהחלטתי לשלוח בשבוע הביניים כדי להנעים את תקופת הקורונה, הנה פוסט שהעליתי במאי 2008 . ספריו של סטיבן קובי (Covey) הם קצת כמו תנ"ך עבורי. מידי פעם אני שולף את ספריו, מְעַיֵן במקומות שסימנתי בעבר וזה מעורר בי דברים רדומים שזקוקים לניעור. בתאל, בתי, שלחה לי מאמר לעיון. אני שם לב שסטיבן […]
אהבה ועלבון ביחסי סבים – נכדים
אני חוזר לסיפרו החדש והמיוחד של הפסיכולוג, ד"ר עֵלי כ"ץ, "הקן שאינו מתרוקן". הוא מקדיש פרק לנושא שאולי איננו מדברים עליו – עלבון ביחסי סבים ונכדים. הוא מתכוון לעלבון של הסבים והסבות, לא של הנכדים. האם למרות תחושות האושר הגדול עם נכדינו (ראו את כמות התמונות של הנכדים בקבוצות הווטסאפ שלנו…) יש לנו גם תהיות […]
שינוי בימי קורונה…
אני נוהג להפריח את הזיקוקים הללו אחת לשבועיים – כעשרים וחמישה זיקוקים בשנה. אלו אסופות קריאה, אסופות הקשבה לאחרים ומעט תובנות שלי. בתחילת דרכי הייתי שולח פעם בשבוע אבל אז ריווחתי שורות כדי לאפשר לי זמן לזקק את הזיקוקים המעניינים יותר, המיוחדים יותר… לפחות לטעמי. ועכשיו בימי הקורונה הללו תהיתי: 'וכי לא ייטב שבימים הללו […]
מעשה ניסים
מידי פעם אני מניח הצידה ספר קריאה רגיל ומתמכר לספר עיון שעוסק במערכות יחסים. לפעמים אפילו בד בבד. כך התמכרתי לסיפרו החדש של הפסיכולוג ד"ר עֵלי כ"ץ, שאהבתי את שני ספריו האחרים בנושא אבהות והורות. כותרתו החביבה של הספר החדש – "הקן שאינו מתרוקן". הספר דן בָּלבטים שצצים במשפחה המתרחבת – על כלותיה, חתניה, נכדיה, […]
