אִיתָ'קָה
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 89 שם):
זיקוקין די-נור – פודקאסט
אני מניח שאיני מחדש הפעם, רק מרענן את הזיכרון, והשם איתָ'קָה אולי אינו זר לחלקכם.
בין אם זה האי היווני של היום, בין אם זו העיירה בצפון מדינת ניו-יורק בה ממוקמת האוניברסיטה הידועה קוֹרְנֶל, ובין אם זו עירו המיתולוגית של המלך אודיסאוס (גיבורו של הומרוס) ממנה יצא למסעו רב השנים למלחמת טרויה. אודיסאוס היה זה שהגה את רעיון הסוס הטרויאני. אבל עיקר פרסומה בא לה משירו של קונסטנדינוס קָוָואפִיס משנת 1911 הנושא את השם 'איתָ'קָה'. שיר שהושפע ממסעו הארוך ורב הקשיים של אודיסאוס.
הפואמה הזו הפכה את השם איתָ'קָה לשם נרדף להתמקדות בַּדרך/בַּמסע ולא בַּיעד/בַּמטרה. שם נרדף להנאה ממה שהדרך מזמנת ולא רק מההגעה לפיסגה. כי לפי שירו של קוואפיס הדרך מזמנת הרפתקאות, אתגרים ויופי ובעיקר הזדמנויות ללמוד מאלה שיודעים, וללמוד מכישלונות ואכזבות. בזכות היעד מוענקת לנוסע חווית המסע, גם אם היעד בסופו של דבר דל ולא מעניין.
אז מדוע להמתין רק ליעד? הרי יעדים יש מעט והמסעות אל אותם היעדים לעיתים לוקחים שנים רבות מחיינו (לימודים, כמיהה לקידום לתפקיד בכיר וכ"ו).
הנה הפואמה, שגם אם מכירים, אין רע בלרענן את הזיכרון, כי הרי דרכים ארוכות תמיד עוד מחכות לכולנו:
איתקה/קונסטנדינוס קוואפיס
בְּהִתְכּוֹנֶנְךָ לַמַּסָּע לְאִיתָקָה
עָלֶיךָ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁתְּהֵא הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
גְּדוּשָׁה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת וּבַחֲוָיוֹת.
הַקִּיקְלוֹפִּים, הלַייסְטְרִיגוֹנִים וּפוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵף
אַל תֵּחַת מֵהֶם.
לֹא תִּמְצָא כְּמוֹתָם בַּדֶּרֶךְ
לוּ רַק יִהְיוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשְׂגָּבוֹת וְנִבְחָרוֹת
וְרֶגֶשׁ יִפְעַם בְּגוּפְךָ וּבְרוּחֲךָ.
הַלַיְיסְטְרִיגוֹנִים וְהַקִּיקְלוֹפִּים וְרַעֲמוֹ שֶׁל פּוֹסֵידוֹן
לְעוֹלָם לֹא תִפְגְּשֵׁם,
אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה נוֹשֵׂא אוֹתָם בְּתוֹךְ נִשְׁמָתְךָ,
אֶלָּא אִם נִשְׁמָתְךָ תַּצִּיבֵם בְּפָנֶיךָ.עָלֶיךָ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁתְּהֵא הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
שֶׁתַּעֲבֹר הַרְבֵּה בְּקָרִים שֶׁל קַיִץ
בָּהֶם בְּשִׂמְחָה וּבְתַעֲנוּג תַּעֲגֹן בִּנְמֵלִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקַּרְתָּ בָּהֶם.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּתַחֲנוֹת מִסְחָר פֶנִיקִיּוֹת
עָלֶיךָ לִרְכּשׁ סְחוֹרָה מֻבְחֶרֶת
אֵם הַפְּנִינָה, אַלְמֻגִּים וְעִנְבָּרִים
וּבְשָׂמִים נוֹתְנֵי מֹר מִכָּל סוּג וּמִכָּל מִין,
כְּכָל שֶׁתַּשִּׂיגֵם, אֶת אוֹתָם בְּשָׂמִים חוּשָׁנִיִּים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּעָרֵי מִצְרַיִם הָרַבּוֹת
לִלְמֹד וְשׁוּב לִלְמֹד מֵאֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים.תָּמִיד תִּהְיֶה אִיתָקָה חֲקוּקָה בְּרוּחֲךָ
לְהַגִּיעַ לְשָׁם זֶהוּ גּוֹרָלְךָ
אַךְ אַל תָּחִישׁ כְּלָל אֶת הַמַּסָּע
מוָּטב שֶׁיֶּאֱרַךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
הֱיֵה זָקֵן דַּיְּךָ כְּשֶׁתַּעֲגֹן בָּאִי
עָשִׁיר בְּכָל מָה שֶׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ
בְּלִי לְצַפּוֹת שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ מֵאוֹצְרוֹתֶיהָ.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ אֶת הַמַּסָּע הַמֻּפְלָא
בְּלִי אִיתָקָה לֹא הָיִיתָ יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ
עַכְשָׁו לֹא נוֹתַר לְאִיתָקָה דָּבָר בִּשְׁבִילְךָ.עֲנִיָּה כְּכָל אֲשֶׁר הִנָּה
לֹא הוֹלִיכָה אוֹתְךָ אִיתָקָה שׁוֹלָל
עִם כָּל שֶׁהִשְכַּלְתָּ, עִם כָּל הַנִּסָּיוֹן שֶׁצָּבַרְתָּ
תּוּכַל לְהָבִין עַתָּה, אֶת מְלֹא הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל אִיתָקָה.(בתרגומה מאנגלית של תלמה אליגון-רוז)
והשיר הזה, מלפני יותר ממאה שנים, ממחיש כל כך יפה את החשיבות של ההנאה והלמידה מהדרך. נתקלתי פעם במשפט יפה מצויר כגרפיטי על גשר בחו"ל: "פעמים רבות אנחנו כל כך ממוקדים בקו הסיום, ואיננו מצליחים להנות מהדרך…"
כפי שאמרתי בפתיח, הפסגות בחיינו (האיתקות) מועטות והדרך אליהן היא לעתים ארוכה. אז כדאי לא להמתין כל העת לַ'איתקָה', כדאי לנו ללמוד ליהנות לכל אורך הדרך. כן… פשוט להנות… לכל אורך הדרך.
חג פסח שמח,
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 7 באפריל 2022
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
וכך כתב לי איתמר:
מתברר שזו הייתה הפואמה האהובה מאד על ג'קי קנדי, ולבקשתה השיר הזה הוקרא בטכס האשכבה שלה.
נהנתי מאוד