עלבון

את הקטע הבא תרגמה ושלחה אלי שולי ברק מתוך מופע של סטנדאפיסטית אמריקאית פופולרית בשם קריסְטֵלָה אַלוֹנְזוֹ:

 

אני אוהבת ללבוש בגדים נוחים ופשוטים, ולבושה כך נכנסתי לחנות יוקרתית של ביגוד ואביזרי אופנה. התמקדתי במחלקת המוזלים. ראיתי תיק, לא היה עליו תג מחיר, אז  פניתי למוכרת ושאלתי למחירו של התיק. היא הביטה בבגדיי ובי במבט מתנשא, כאילו ואין ל'ענייה' כמוני מה לחפש בחנות הזאת.
כדי לצאת ידי חובה היא אמרה: "מחיר התיק שמונה מאות דולר." והסבה גבה אלי.

איני נוהגת לרכוש פריטים במחיר הזה, אבל פלטתי לכיוונה: "אני אקנה אותו."

היא הביטה בי במבט מבודח, כלא מאמינה, וחזרה על המחיר, אולי לא שמעתי.

חזרתי ואמרתי שאקח את התיק, והיא אמרה שתיקח את התיק לקופה וכשאסיים שאגיע לקופה. בוודאי חשבה שאקפוץ על ההזדמנות לצאת בשקט מהחנות.

כשהגעתי לקופה היא די התעלמה ממני.

הצצתי בה וסיננתי אליה: 'את מתנהגת נורא ואת חצופה. אני לא מעוניינת בעצם בתיק, אבל אקח אותו רק כי יש לי כסף. תעטפי לי אותו בעטיפה הכי יפה שיש לך. אני רוצה להפתיע את עצמי.'

עמדתי שם כשהיא עטפה את התיק, ביקשתי להחליף את העטיפה, ולהוסיף סרט ואחר כך להחליף לסרט אחר, ורק אז כשגמרתי להציק לה, שילמתי, העפתי בה מבט השמור לי תמיד כדי להכניע מישהו ויצאתי מהחנות.

נכנסתי לרכב שלי עם החבילה המהודרת,  ונסעתי לסניף אחר של אותה החנות ושם החזרתי את התיק כלאחר כבוד. איש כמובן לא שאל מדוע, כך זה באמריקה. הרי באמת לא היה לי כסף לתיק כזה יקר, אבל כל כך רציתי ללמד את הכלבה הזו שירות וכבוד מהם.

(ממופע של קריסְטֵלָה אַלוֹנְזוֹ, ששלחה אלי שולי ברק)

 

יש הרבה בסיפור הקטן הזה להזכירנו את חשיבותו של שירות הגון ולא מתנשא. גם עלבון מככב בסיפור הקטן הזה, והרי הרבה נאמר על עלבון, על פגיעה בכבוד ובערך העצמי של האדם, על השפלה (ראה ערך שגרירנו בטורקיה…) וכמובן על יצר הנקמה שכל אלה מעוררים. יש תרבויות ברחבי העולם שפגיעה בכבוד מביאה לתגובות מרחיקות לכת. מאידך, רבים מאמינים היום שעלבון הוא בחירה וכך גם התגובה.
אני אסתפק בשירו של יהודה אטלס מעולם הילדים, שמשליך כל כך יפה גם על עולמנו המבוגר:

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַעֲלִיב אוֹתִי אוֹ עוֹשֶׂה לִי מַשֶּׁהוּ רַע, תָּמִיד אֲנִי רוֹצֶה לִתְקֹעַ לוֹ בַּחֲזָרָה.

לְהַגִּיד עָלָיו מַשֶּׁהוּ חָכָם וְאָיוֹם, שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ תֵּכֶף עַל הַמָּקוֹם.

אֲבָל דַוְקָא אָז, כְּשֶׁאֲנִי מִתְחַמֵּם, הַמִּלִּים בּוֹרְחוֹת לִי וַאֲנִי מְגַמְגֵּם

וְרַק אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל כְּבָר עוֹבֵר, פִּתְאֹם אֲנִי יוֹדֵעַ מָה הָיִיתִי אוֹמֵר.

והחוויה הקטנה של קריסטלה אלונזו וגם שירו של יהודה אטלס, הזכירו לכם בוודאי (איך לא) את משפט 'התגובה על עלבון' הבלתי נשכח של ג'וליה רוברטס מהסרט 'אישה יפה' – 'Big mistake, huge' . צרפתי לכם בבלוג את הסצינה המקסימה מהסרט… שתי דקות… כדאי לראות שוב ולהתמוגג…

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי,  21 ביוני 2018

בהקשר של 'Big mistake' – זוגתי הביאה לי כמתנה את המחק הענק הזה מגומי, המונח כדרך קבע על שולחן העבודה שלי – מעין תזכורת שגם שגיאות גדולות ניתן ורצוי לתקן…

 

 


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.

עדיין אין תגובות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

מנהיגות חבויה

ציטטתי כאן בעבר את דְרוּ דָאדְלִי, מרצה אמריקאי בתחום המנהיגות, שטען שמנהיגות אינה בהכרח נחלתם של יחידי סגולה. הוא טוען שבכל אחד מאיתנו יש הבזקים של מנהיגות, בהם אנחנו משפיעים על אחר או על אחרים. במקרים רבים אפילו איננו יודעים שהִשפענו, כי האחר לא טורח לומר. הנה סיפור על בני הבכור, שראה זה פלא, לא […]

כוח המשיכה של התפוזים

מאז ומתמיד יש לי משיכה לא מוסברת לסאגות משפחתיות. אין תימה שגם הסיפור הבא משך את תשומת ליבי. מיכה מושיוף, דור שנים-עשר(!!) בארץ מצד אביו, נשוי לשרון, שעלתה ארצה כצעירה בריטית בשנת 1976. אתה יושב מולה ואינך יכול להתעלם ממבטאה האנגלי ומגינוניה הבריטיים.   "עם כל התרבות הבריטית המעודנת," אני שואל אותה, "איך את מסתדרת […]