היש אמת אחת?

לפני הסיפור עדכון:
אני מעלה מופע חוזר בתיאטרון הקאמרי בתל אביב (במועדון קפה תיאטרון) בעוד תישעה ימים, במוצ"ש 21.12.19 בשעה 21:00.
זהו מופע משותף עם עפר גביש, חוקר הזמר העברי – בו אנחנו מעלים סיפורי חיים, שירים כיצד נולדו, והחוכמה שבינהם, תחת השם "קונצ'רטו לשיר ולסיפור". אם טרם פגשתם את הדמות מאחורי הקול והכתב – הנה הזדמנות.  לנוחותכם הנה לינק לקאמרי .

ולזיקוק של היום –
בסיפרו 'ארבע הסכמות' מתייחס הסופר המקסיקאי דון מיגואל רוּאיס לנטייה שלנו להניח הנחות על כל דבר. לדבריו זה מאד טיבעי, רבים רואים בכך אפילו יתרון ומעין אישור לאינטואיציה ואולי לחוכמתנו, אבל זה גם המקור ובית היוצר של מרבית אי ההבנות.

וכך אנחנו רואים זוג, שיערם שיבה, והם הולכים יד ביד, או חבוקים, ואנחנו מניחים שזה בוודאי פרק ב', וכך אנחנו שופטים וקובעים דעה לפי סממנים חיצוניים, וגאים בהבחנתנו החדה מבלי שיש לנו אפשרות לאַמְתָהּ.  

הנה שני סיפורים קצרים שמראים שהאמת יכולה להיות אחרת:

 

הסיפור הראשון:

בחור צעיר, בשנות העשרים שלו, יושב ברכבת נוסעת ומתבוננן בעיניים פעורות דרך החלון. איש מבוגר יושב לידו, כנראה אביו.

"תראה, אבא, כל העצים שמולנו נוסעים בכיוון ההפוך." הוא אומר בהתלהבות. אביו מחייך בהנאה.

ממול יושב זוג צעיר, אינו יכול להתעלם מהמחזה ומהתלהבותו הילדותית של הבחור הצעיר. הם מנידים בראשם במעין רחמים.

"תראה, אבא, גם העננים שטים בכיוון ההפוך… תראה גם עמודי החשמל…" פולט שוב ושוב הבן בהתלהבות. הדיבור התמים אינו מתאים לגילו של הבחור.

מבטי בני הזוג מצטלבים במבטו של האב. הם אינם מתאפקים, רוכנים אליו ובלחש, כדי שהצעיר לא ישמע, הם אומרים לאב: "אל תשאיר זאת כך. כדאי אולי שתיקח את בנך לטיפול… לרופא…"

והאיש המבוגר מביט בהם במבט טוב, מלטף את ראשו של בנו הבוגר ואומר:
"הרי אנחנו עכשיו חוזרים מהרופא. בני עיוור מלידה. לפני כשבוע הגיע מיכשור חדש ובני עבר ניתוח להחזרת הראייה בעיניו. הסירו לו את התחבושות היום. זו פעם ראשונה… בעשרים ושש שנותיו… שהוא רואה…"

(מאתר אינטרנט זר. מקור הסיפור אינו ידוע לי)

 

והסיפור השני:

אֵם ישובה עם בנה הקטן, מנסה לשכנעו לאכול פרי. מולם קערה עמוסה בתפוחי עץ ירוקים ואדומים, צבעוניים למראֵה. הילד אינו מתלהב ומושך בכתפיו במעין תגובה של 'לא בא לי'.

האֵם מנסה לשכנעו: "אתה יודע בני, בוא נאכל ביחד. אתה תאכל תפוח וגם אני. בחר שני תפוחים, אחד לך ואחד לי."

והילד משתכנע, מושיט ידו לקערה ושולף שני תפוחים, אחד ירוק ואחד אדום.

הוא נוגס נגיסה גדולה בתפוח האדום לשמחתה של אימו.

כפי שהבטיחה, שולחת האם ידה לתפוח השני, הירוק, כדי לאוכלו, אבל אז הילד שולח ידו במהירות לתפוח הירוק, של אימו, ונוגס גם בו. עכשיו שני התפוחים נגוסים.

האם מופתעת, מביטה בו במבט כאילו נוזף ואומרת: "אמרנו שאחד שלך ואחד שלי, לא יפה שנגסת גם בתפוח שלי…"

והילד מושיט לאימו את אחד התפוחים הנגוסים, מביט בה ואומר: "זה התפוח שלך, אימא. זה התפוח המתוק יותר…"

 

(מקור הסיפור לא ידוע)

 

 

אז כדאי שניזכור, בפעם המי יודע כמה, שאולי אין באמת אמת אחת וברוב המקרים אנחנו רואים את הדברים דרך המשקפיים שלנו. ואם כך, אז כדאי שניצטייד בספקות, בסקרנות, בסימני שאלה – אלה, בדרך כלל, נעימים יותר מסימני קריאה.

יש אימרה שמיוחסת למישהו בשם ברונטון: "כל עוד אנחנו מסתכלים על הדברים מנקודת המבט שלנו, קשה יהיה להכיר את האמת…"

 

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 12 בדצמבר  2019

"היש אמת אחת?" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של שמעון פרנס. לחץ להאזנה.


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.

נושאים: דפוסי התנהגות, זוית ראייה, יחסים, ניהול

תגובות

לכל אדם נקודת מבט שונה, לכן אל לנו לשפוט אנשים אחרים.
שבת שלום.
אסתי

שני הסיפורים הקצרים ראויים להחקק בזכרון !
נהניתי !
תודה !

הי שוקה.
כדרכך בקודש כל סיפור שלך נוגע בנימים אחרים של הנפש…, מה שמזכיר לי את הסיפור על האיש שחיפש את האמת, הוא הגיע בחיפושיו לכפר ושם אמרו לו שבקצה ההר ישנה אישה זקנה ומכוערת שהיא תלמד אותו על האמת…, הגיע אליה האיש והיא לימדה אותו את כל האמת, כשרצה לרדת מההר אמרה לו הזקנה: "אל תשכח להגיד לאנשים שאני צעירה ויפה.." כנראה שזאת באמת האמת.
תודה לך על התזכורות

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


פוסטים נוספים

להיות 'עָמוֹס'

רונן לין, מכר ותיק, שלח אלי את הסיפור הבא שהוא קיבל בפייסבוק. כתב אותו (או רק הפיץ אותו) גיא לנקר. הנה תמצית מהדברים: השעה הייתה עשר בלילה כשסגרתי את העסק. הייתי בדרכי לזרוק את שקית הזבל בפח הגדול שמעבר לפינה. כשהתקרבתי הבחנתי בילד שעומד שם. הוא הבחין בי, נבהל כנראה, ומיד הוציא את ידו מתוך […]

'יכולים אחרת'

אילנה לֶשֶם היא אישה מרתקת, עוסקת בליצנות רפואית ויעודה עזרה לילדים חולים. היא מִתְניידת בכיסא גלגלים. את הסיפור הבא היא כתבה לפּוֹד-קאסט עם חזי אליהו, והוא שודר בטלוויזיה החינוכית. הנה תקציר:   בארוחת השבת, בפעם המיליון, שאלה אותי אמא: "נֹגה, איך זה שבחורה מוכשרת כמוך אינה מוצאת קשר זוגי משמעותי?" זזתי באי-נוחות בכיסא הגלגלים. אחותי […]