זיקוקין די-נור

הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 215 שם.

קראתי פעם שפחד קהל הוא החרדה השכיחה ביותר באוכלוסייה, ושהפחד ממוות ממוקם רק במקום השני.  אם אכן זה נכון, אומר ג'רי סיינפלד, אז המשמעות היא שבהלוויה למשל רוב האנשים יעדיפו להיות עטופים בתכריכים ולא להימנות בין נושאי ההספד.

לפי וויקיפדיה קשה להצביע על גורם ספציפי לחרדה הזו. ככל הנראה אנשים לוקים בה מסיבות תורשתיות, פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות. במקרים רבים יש מִתאם בין ביישנות לפחד קהל.
פחד קהל נראה לי מורכב ומסובך מידי לדון בו, אבל לביישנות אני כן רוצה להתייחס בעקבות שיחה מעניינת שהייתה לי עם יעל. יעל היא אשתו השנייה, רק לאחרונה, של חבר ותיק שלי. מרצָה כישרונית במדעי ההתנהגות. הקשבתי לאחת מהרצאותיה, מנסה אולי ללמוד ממנה, והתרשמתי מאד מהדרך שהיא מעבירה את ההרצאה ומהפלירטוט עם הקהל.
בשיחה על כוס קפה החמאתי על היכולות הללו. 'יהיה לך מעניין לשמוע משהו' היא אומרת, וכך סיפרה:

את מרבית ילדותי ונעוריי גדלתי כביישנית. גם בארוחות המשפחתיות וגם במפגשי חברים לא ניסיתי להתבלט והמעטתי בלהביע דעתי. הייתי תלמידה טובה, אבל לא משתתפת, לא מצביעה, גם כשידעתי את התשובה הנכונה.
רציתי כל-כך להשתחרר מהביישנות הזו, רציתי להיות שותפה בוועדות השונות של הכיתה ובית הספר, אבל פחדים שהיו נטועים בי מנעו זאת ממני.
כשהייתי בכיתה י"א, הגיע גדעון, מורה/מחנך מחליף לכמה חודשים. הוא היה דמות ממגנטת שכולנו הוקסמנו ממנו. למרות שלא היה איתנו זמן רב הוא ידע מהר מאד לזהות חוזקות או חולשות אצל הילדים בכיתה, ומצא תמיד זמן לשיחות קצרות 'אחד על אחד' כדי להטיל אלומות אור מזוויות שלא חשבנו עליהן. הוא היה מחנך שמשאיר חותם.
יום אחד ביקש שאשאר איתו לכמה דקות בהפסקה. שמחתי, ידעתי שאצא נשכרת מלהקשיב לו. לימים הבנתי שהוא בעצם הקשיב לי.
'שמתי לב, יעל' הוא אמר 'שאין מִתאם בין ציונייך הגבוהים ורמת ההשתתפות שלך בשיעורים. אינך מצביעה אף פעם. אינך מועמדת לאף וועדה או מועצה. מדוע?'
'אני… אני ביישנית…' השפלתי עיניי וגימגמתי.
'ואת רוצה להישאר שם, בְּעולם הביישנות?' שאל.
'לא חושבת שזה תלוי בי. זה בטח עיניין של אופי מולד.' עניתי. אהבתי את ההתעניינות שלו.
'ונניח שהיית יכולה לבחור – היית מעדיפה להישאר ביישנית, או מישהי שמבטאת עצמה בקול, מביעה דיעותיה, משפיעה?' היקשה.
היססתי לרגע. 'אני חושבת שהייתי רוצה להשתחרר מהביישנות.' אמרתי בשקט.
'אז עכשיו שתי שאלות קשות יותר' הוא המשיך, 'השאלה הראשונה – דמייני לרגע את עולמך אם תוותרי על הביישנות?'
'וואו… ,' עניתי במהירות 'לא צריכה אפילו לחשוב. אני חולמת על כך בהקיץ ובלילות. חולמת שאני מצביעה בשיעורים, עונה במהירות לשאלות המורים, כולם מתפעלים ממני, אני משפיעה על מה שקורה בבית ספר דרך חברות במועצת התלמידים… וואו… זה חלום שלי…'
'אז הנה השאלה האחרונה, יותר קשה,' הוא הוסיף 'ואם למרות החלומות הללו את נשארת בעולם הביישנות, אז אני מנחש שיש לך בוודאי תועלות מכך?'
'איני רואה תועלות, רק חסרונות…' אמרתי מיד.
'אמרתי שזו שאלה קשה. את בחורה נבונה… חישבי עוד קצת…' אמר והביט בי בעיניו הטובות.
נברתי במחשבותיי. 'אולי… אולי… הביישנות היא חומה שמאפשרת לי לא להיחשף לביקורת… שלא אומר שטויות ואז יצחקו ממני…'
'תרחיבי קצת..' הוא התעקש.
'אולי… כשאני שותקת ומסתגרת בביישנות, אני לא מסתכנת בפשלות.' אמרתי 'בכיתה, הרבה פעמים שהמורה שואל שאלה, אני יודעת את התשובה, אבל חוששת להצביע, שמא תשובתי לא נכונה, ואז יחשבו שאני טיפשה. ואז מישהו אחר עונה בדיוק מה שאני רציתי לענות.'
'תודה על הפתיחות' הוא סיכם, 'הנה משהו לחשוב עליו. את יכולה להמשיך ולהיות ביישנית על התועלות שאמרת שזה נותן לך – לא לפשל ולא להיחשף לביקורות מביכות – או לחילופין לממש את חלום הוואו שלך, שאת "עולה לבמה", משתתפת בשיעורים, מצטרפת למועצת התלמידים, מתחילה להשפיע, אבל… מסתכנת בזה שלפעמים תעשי טעויות ותפשלי לעיני ואוזני אחרים.  מההיכרות הקטנה שלי איתך, את לא תטעי הרבה, ותהיי לך תרומה נהדרת לכיתה ולבית הספר. אל תגיבי עכשיו, רק תחשבי על זה.'

מהשיחה הקטנה הזו עם המורה גדעון צמחה בהדרגה יעל אחרת, אותה יעל שאתה מכיר עכשיו.  זה לא היה קל, לקח לא מעט שבועות, אבל השיחה הקצרה הזו נטמעה בי ועשיתי בחירה.  גדעון היה איתנו רק כמה חודשים אבל בשיעורים איתו, כשהיה שואל אותנו שאלה, היינו מחליפים זיק של מבט, ואז הייתי מרימה ידי ומצביעה… וכמה הוא צדק…. כמות הפשלות שלי הייתה קטנה והרווח היה עצום. יעל הביישנית ירדה בהדרגה מהבמה ועלתה במקומה יעל האסרטיבית, המשתתפת, המשפיעה, שמוכנה גם לפשל לעיתים.

(כך סיפרה לי יעל. שמה ושם המורה בדויים)

שוחחתי עם חברים ושאלתי האם לדעתם אנשים באמת יכולים להשתנות? הדיעות חלוקות.
אני אישית מאמין שניתן להשתנות. לפעמים עוזר מאד שיש 'גדעון' כזה שמציב לך מראה ומאפשר לך לראות דברים מזווית שלא חשבת עליה, אבל בעיקר זה דורש רצון, תרגול ונחישות .
מרצה אמריקאי בשם זיג זיגלר צוטט כמי שאמר: "אין מעלית בדרך לשינוי, צריך להשתמש במדרגות…"

זיקוקין די-נור  
שוקה, יום חמישי  20.03.25