על יושר

יושר הוא נושא כאוב במחוזותינו. בשיחות סלון אנחנו מרבים להתלונן על יושרם של מנהיגינו, ומאידך מעט אנחנו מפשפשים במעשינו שלנו. ותהיתי… איך מחנכים בכלל ליושר? זה עובר מהורים לילדים כחיקוי? האם זה ערך שראוי שיודגש בבתי ספר? האם זו תרבות של עם, של מדינה?

את הסיפור הבא שלחה ידידה טובה, ניצה הברון, שגם היא קבלה את זה מידידה שלה. שתיהן לא ידעו את המקור ולא ידעו לאמת את נכונותו. שיתפתי בסיפור את שותפַי בעבודה לפני תריסר שנים, כשהביטוי 'פֵייק ניוּז' טרם היה בשימוש, ועכשיו, כשהביטוי הפך לשגור, חשבתי שזה עיתוי טוב להעלות את זה כאן, כפוסט בבלוג:

 

ארבעה תלמידי השנה השנייה בכימיה באוניברסיטת דְיוּק בארה"ב היו תלמידים מצטיינים. הם היו כל כך בטוחים בעצמם, כך שבסוף השבוע שלפני המבחנים הסופיים, במקום לשבת וללמוד ולהתכונן לבחינה, הם נסעו לבקר כמה חברים משותפים והשתתפו במסיבה גדולה. הם בילו, שתו והתפרעו לתוך הלילה, ישנו משך כל יום ראשון ולא הצליחו להגיע חזרה לאוניברסיטה לפני יום שני מוקדם בבקר.

במקום לגשת לבחינה הסופית, הם ויתרו עליה, והחליטו לגשת אחרי הבחינה לפרופסור ולהמציא תירוץ מדוע הם החמיצו את המבחן. הם המציאו סיפור כיסוי לפיו הם נסעו לבקר חברים ובדרכם חזרה היה להם תקר בגלגל וכתוצאה הם אחרו להגיע למבחן.

הפרופסור הקשיב קשב רב, הנהן בראשו ואמר להם: "או. קי. אני מסכים שתיגשו למבחן ביום המחרת". ארבעת הבחורים חייכו לעצמם בשביעות רצון עצמית. "הנה, אפשר להסתדר בכל מצב", אמרו לעצמם ואבן נגולה מעל ליבם.

באותו הערב הם למדו בשקידה. למחרת במבחן, המרצה הושיב אותם בחדרים נפרדים וחילק להם את שאלון המבחן. הם ענו די במהירות על השאלה הראשונה, קלה יחסית, שערכה היה 5 נקודות מתוך ציון ה- 100 הכללי.

"נהדר," הם חככו ידיהם בהנאה, כל אחד בנפרד, "זה פחות מפחיד ממה שחשבנו." והפכו את הדף.

בדף השני היה רשום: "ועבור 95 נקודות – אנא השיבו בבקשה באיזה גלגל היה התקר?"

(מקור לא ידוע)

 

איני יודע אם הסיפור הזה אכן קרה, אבל הגישה המקורית ששלף הפרופסור בסיפור בתוך יממה מהווה הזדמנות להציף את הערך 'יושר והגינות'. זה לא קל להיות ישר והגון. הפיתויים גדולים, לעיתים הכוח מעוור, במקרים רבים הרווחים קלים ומהירים, הסיכון נראה מרוחק – אבל יושר זה מוֹתַר האדם מפיתויָו, זו בחירה ודרך חיים.

ובחיבור יפה לַסיפור מצוטט מרק טווין כמי שאמר: "כשאתה דובר אמת אינך צריך לזכור דבר. זה חוסך לך את הצורך לזכור את כל השקרים…"

זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי, 19.7.2018

 


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

הי שוקה,
שוב סיפור מעניין שמעורר בי אסוציאציות:
לפני מספר שנים נסעתי עם בעלי ברכב שלנו כשלפתע ראינו רכב שהנהג מאותת לנו לעצור. עצרנו את הרכב והנהג הזדהה כשוטר וטען שנסענו ללא חגורות בטיחות דבר שלא היה נכון. הוא נתן לנו דו״ח ואנחנו בחרנו לא לשלם אלא להגיע לדיון בבית המשפט.
השופט שמע את הסיפור ושאל אותי : איזה חולצה לבש בעלך כשזה קרה? עניתי: אינני זוכרת. השופט קבל את טיעונינו ואמר: אם היית זוכרת איזו חולצה לבש בעלך הייתי מסיק שתיארתם עמדות. אני מאמין לכם. זיכה אותנו ונזף בשוטר.
בסיפור שלך לא הספיקו לתאם עמדות. לכן השקר נחשף.
שבת שלום

הגינות היא ערך פנימי
גם אם לא תופשים אותך אתה יודע שלא נהגת בהגינות
אז מה נורא כל כך?
זה מאוד נורא. כי כל תמונת העולם מתעוותת
אתה חושש שגם כלפיך נוהגים בחוסר הגינות וזה לא יתגלה
כפי שלא התגלה כאשר אתה נהגת בחוסר הגינות
הנה באחת הפכת לאדם נרדף ע"י חוסר הגינות של זולתך
מבלי שיהיה לזה בסיס במציאות

כמה יפה כמה חכם
שוקה תמשיך לגרום לנו להינות

שוקה יקר,
יופי של סיפור.
נהניתי לקרוא אותו.
תודה,

שוקה,טוב שם משמן טוב ,למי שיש שם טוב של אדם ישר והגון הכל פתוח בפניו

וכך כתבה לי חמוטל:
נהדר!!!
ולשאלתך (את עצמך) מה מייצר אנשים ישרים – אלו תשובות ישרות ולא מתחמקות מהוריהם, ללא שקרים "לבנים", ללא הוראות "אם יתקשרו תגיד שאני לא בבית", כלומר – הדוגמה האישית, והיא בלבד. את זה לא לומדים בבית הספר – אם כי בספורך אולי הצליחו ארבעת ההוללים ללמוד את העובדה שברור לכל שהם שקרו דווקא בבית הספר. האם למדו מכך להפוך לישרים? – כנראה לא…

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

של מי אתה ילד?

אם אתם הורים לילדים, בוודאי אֵינכם כמוני. אני, לְבוֹשְתי, לא פעם מתבלבל וקורא לאחד בשמו של השני וההיפך. כשנוספו נכדים זה רק החמיר. ועכשיו, כשחופשת הקיץ החלה, ובכנפיה שעות רבות של 'זמן ילדים', החלטתי לשלוף ממגירות המחשב השכוּחוֹת שלי את החוויה המוזרה הבאה שסיפר לי ראול חסיד לפני ארבע שנים.  ראול הוא נהג אוטובוס מאשדוד […]

עלבון

את הקטע הבא תרגמה ושלחה אלי שולי ברק מתוך מופע של סטנדאפיסטית אמריקאית פופולרית בשם קריסְטֵלָה אַלוֹנְזוֹ:   אני אוהבת ללבוש בגדים נוחים ופשוטים, ולבושה כך נכנסתי לחנות יוקרתית של ביגוד ואביזרי אופנה. התמקדתי במחלקת המוזלים. ראיתי תיק, לא היה עליו תג מחיר, אז  פניתי למוכרת ושאלתי למחירו של התיק. היא הביטה בבגדיי ובי במבט […]