ביישנות

הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 215 שם.

קראתי פעם שפחד קהל הוא החרדה השכיחה ביותר באוכלוסייה, ושהפחד ממוות ממוקם רק במקום השני.  אם אכן זה נכון, אומר ג'רי סיינפלד, אז המשמעות היא שבהלוויה למשל רוב האנשים יעדיפו להיות עטופים בתכריכים ולא להימנות בין נושאי ההספד.

לפי וויקיפדיה קשה להצביע על גורם ספציפי לחרדה הזו. ככל הנראה אנשים לוקים בה מסיבות תורשתיות, פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות. במקרים רבים יש מִתאם בין ביישנות לפחד קהל.
פחד קהל נראה לי מורכב ומסובך מידי לדון בו, אבל לביישנות אני כן רוצה להתייחס בעקבות שיחה מעניינת שהייתה לי עם יעל. יעל היא אשתו השנייה, רק לאחרונה, של חבר ותיק שלי. מרצָה כישרונית במדעי ההתנהגות. הקשבתי לאחת מהרצאותיה, מנסה אולי ללמוד ממנה, והתרשמתי מאד מהדרך שהיא מעבירה את ההרצאה ומהפלירטוט עם הקהל.
בשיחה על כוס קפה החמאתי על היכולות הללו. 'יהיה לך מעניין לשמוע משהו' היא אומרת, וכך סיפרה:

 

את מרבית ילדותי ונעוריי גדלתי כביישנית. גם בארוחות המשפחתיות וגם במפגשי חברים לא ניסיתי להתבלט והמעטתי בלהביע דעתי. הייתי תלמידה טובה, אבל לא משתתפת, לא מצביעה, גם כשידעתי את התשובה הנכונה.
רציתי כל-כך להשתחרר מהביישנות הזו, רציתי להיות שותפה בוועדות השונות של הכיתה ובית הספר, אבל פחדים שהיו נטועים בי מנעו זאת ממני.
כשהייתי בכיתה י"א, הגיע גדעון, מורה/מחנך מחליף לכמה חודשים. הוא היה דמות ממגנטת שכולנו הוקסמנו ממנו. למרות שלא היה איתנו זמן רב הוא ידע מהר מאד לזהות חוזקות או חולשות אצל הילדים בכיתה, ומצא תמיד זמן לשיחות קצרות 'אחד על אחד' כדי להטיל אלומות אור מזוויות שלא חשבנו עליהן. הוא היה מחנך שמשאיר חותם.
יום אחד ביקש שאשאר איתו לכמה דקות בהפסקה. שמחתי, ידעתי שאצא נשכרת מלהקשיב לו. לימים הבנתי שהוא בעצם הקשיב לי.
'שמתי לב, יעל' הוא אמר 'שאין מִתאם בין ציונייך הגבוהים ורמת ההשתתפות שלך בשיעורים. אינך מצביעה אף פעם. אינך מועמדת לאף וועדה או מועצה. מדוע?'
'אני… אני ביישנית…' השפלתי עיניי וגימגמתי.
'ואת רוצה להישאר שם, בְּעולם הביישנות?' שאל.
'לא חושבת שזה תלוי בי. זה בטח עיניין של אופי מולד.' עניתי. אהבתי את ההתעניינות שלו.
'ונניח שהיית יכולה לבחור – היית מעדיפה להישאר ביישנית, או מישהי שמבטאת עצמה בקול, מביעה דיעותיה, משפיעה?' היקשה.
היססתי לרגע. 'אני חושבת שהייתי רוצה להשתחרר מהביישנות.' אמרתי בשקט.
'אז עכשיו שתי שאלות קשות יותר' הוא המשיך, 'השאלה הראשונה – דמייני לרגע את עולמך אם תוותרי על הביישנות?'
'וואו… ,' עניתי במהירות 'לא צריכה אפילו לחשוב. אני חולמת על כך בהקיץ ובלילות. חולמת שאני מצביעה בשיעורים, עונה במהירות לשאלות המורים, כולם מתפעלים ממני, אני משפיעה על מה שקורה בבית ספר דרך חברות במועצת התלמידים… וואו… זה חלום שלי…'
'אז הנה השאלה האחרונה, יותר קשה,' הוא הוסיף 'ואם למרות החלומות הללו את נשארת בעולם הביישנות, אז אני מנחש שיש לך בוודאי תועלות מכך?'
'איני רואה תועלות, רק חסרונות…' אמרתי מיד.
'אמרתי שזו שאלה קשה. את בחורה נבונה… חישבי עוד קצת…' אמר והביט בי בעיניו הטובות.
נברתי במחשבותיי. 'אולי… אולי… הביישנות היא חומה שמאפשרת לי לא להיחשף לביקורת… שלא אומר שטויות ואז יצחקו ממני…'
'תרחיבי קצת..' הוא התעקש.
'אולי… כשאני שותקת ומסתגרת בביישנות, אני לא מסתכנת בפשלות.' אמרתי 'בכיתה, הרבה פעמים שהמורה שואל שאלה, אני יודעת את התשובה, אבל חוששת להצביע, שמא תשובתי לא נכונה, ואז יחשבו שאני טיפשה. ואז מישהו אחר עונה בדיוק מה שאני רציתי לענות.'
'תודה על הפתיחות' הוא סיכם, 'הנה משהו לחשוב עליו. את יכולה להמשיך ולהיות ביישנית על התועלות שאמרת שזה נותן לך – לא לפשל ולא להיחשף לביקורות מביכות – או לחילופין לממש את חלום הוואו שלך, שאת "עולה לבמה", משתתפת בשיעורים, מצטרפת למועצת התלמידים, מתחילה להשפיע, אבל… מסתכנת בזה שלפעמים תעשי טעויות ותפשלי לעיני ואוזני אחרים.  מההיכרות הקטנה שלי איתך, את לא תטעי הרבה, ותהיי לך תרומה נהדרת לכיתה ולבית הספר. אל תגיבי עכשיו, רק תחשבי על זה.'

מהשיחה הקטנה הזו עם המורה גדעון צמחה בהדרגה יעל אחרת, אותה יעל שאתה מכיר עכשיו.  זה לא היה קל, לקח לא מעט שבועות, אבל השיחה הקצרה הזו נטמעה בי ועשיתי בחירה.  גדעון היה איתנו רק כמה חודשים אבל בשיעורים איתו, כשהיה שואל אותנו שאלה, היינו מחליפים זיק של מבט, ואז הייתי מרימה ידי ומצביעה… וכמה הוא צדק…. כמות הפשלות שלי הייתה קטנה והרווח היה עצום. יעל הביישנית ירדה בהדרגה מהבמה ועלתה במקומה יעל האסרטיבית, המשתתפת, המשפיעה, שמוכנה גם לפשל לעיתים.

(כך סיפרה לי יעל. שמה ושם המורה בדויים)

 

שוחחתי עם חברים ושאלתי האם לדעתם אנשים באמת יכולים להשתנות? הדיעות חלוקות.
אני אישית מאמין שניתן להשתנות. לפעמים עוזר מאד שיש 'גדעון' כזה שמציב לך מראה ומאפשר לך לראות דברים מזווית שלא חשבת עליה, אבל בעיקר זה דורש רצון, תרגול ונחישות .
מרצה אמריקאי בשם זיג זיגלר צוטט כמי שאמר: "אין מעלית בדרך לשינוי, צריך להשתמש במדרגות…"

זיקוקין די-נור  
שוקה, יום חמישי  20.03.25

תגובות בפייסבוק

תגובות

נפלא שוקה! סיפור מאלף, מלמד ומחכים. אני מאמין שכל אחד יכול להשתנות וליכולת השינוי אין כמעט גבול. אם כמובן רוצים ומוכנים להתחייב לשינוי. בכל מקרה, כל שינוי הוא בהחלט מאתגר. תודה!

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


הַמְעֵט בביקורת הרבה בתשבחות

הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 214 שם.

אני, לצערי, מאד שיפוטי.  והרי מרביתנו כאלה, מרבים בביקורת וברכילות. עם השנים הבנתי, ואל תכעסו שאומר זאת בגלוי, שביקורת ורכילות היא כמעט ברוב המקרים הקטנה של אחרים, ובכך, אולי ללא מודע, אתה מגדיל את עצמך.
זכורני מורה שצייר פעם על הלוח קו וביקש מהתלמידים להגדילו מבלי לגעת בקו. כשאף תלמיד לא ידע כיצד לעשות זאת, הוא ניגש ללוח וצייר ליד הקו ההוא קו נוסף קטן ממנו, ובכך, יחסית כמובן, הגדיל את הקו הקודם. 'כך גם עם רכילות, שיפוטיות וביקורת.' סיכם אותו המורה, 'הם מקטינים את האחר ובכך מגדילים את עצמך.'
ואפרופו מורה נבון ומעצים, נתקלתי לאחרונה בסרטון קצר על מורה מיוחד שהעשיר את תלמידיו בתובנה על ביקורת. על העברת ביקורת וגם על איך לקבל ביקורת כשהיא מגיעה אליך.

אנחנו בכיתה בבית ספר תיכון. המורה משרבט על הלוח כמה נוסחאות פשוטות של לוח הכפל. באחרונה שבהן הוא טועה וכותב על הלוח תשובה לא הגיונית. טעות מטופשת. התלמידים הבוגרים מסתכלים אחד על השני בפליאה. אחד מהם שחושב שמדובר בטעות מכוונת אומר: 'וואללה, בדיחה טובה.'  הכיתה כולה מגחכת.
והמורה אז נעמד מול הכיתה ואומר: 'השגיאה בנוסחה האחרונה היא כמובן מכוונת. חשבתי שזו דרך טובה להעביר לכם מסר חשוב מאד בעיניי.
שמתם לב בוודאי שכרשמתי את כל הנוסחאות שבהם התשובה הייתה נכונה, קיבלתם זאת כמובן מאליו ואיש מכם לא אמר מילה טובה. אבל בפעם היחידה שטעיתי – גיחכתם, צחקתם, והעברתם ביקורת. מדוע אתם חושבים זה כך?'
'אולי כי אתה מורה, אז אנחנו מניחים שאתה חכם מאיתנו, ולא ראינו צורך במילה טובה…' מציעה אחת התלמידות.
'אני אולי באמת מופיע כאן כמישהו בר סמכא' עונה המורה 'אבל זה לא עושה אותי למושלם או לחכם יותר מכם. אני מורה אבל אני גם בן אנוש שעושה מן הסתם טעויות. כל שרציתי הוא, באמצעות התרגיל הקטן הזה, להמחיש לכם שאתם יוצאים לעולם שהוא מהיר בביקורת ובמציאת שגיאות. אותו העולם הוא הרבה יותר איטי בלהלל, בלשבח ובלמצוא את החיובי. מהר מאד אתם תטעמו ותחוו ביקורת בחייכם.  אלה מכם שיהיו ברי/בנות מזל להיות מוגדרים כמוצלחים, כנראה יחוו יותר ביקורת מאחרים. מדוע? כי בנקל תגלו בהמשך חייכם שאנשים נוטים לבקר יותר כאלה שהשיגו יותר מהם.
אבל… אלה שמצביעים על מגרעות של אחרים, רק חושפים למעשה את המגרעות או החוסרים של עצמם. אלה שמרוצים מעצמם, אינם זקוקים כל-כך להצביע על המגרעות של אחרים.'
בדממה שהשתררה בכיתה עצר לרגע המורה את שטף דיבורו, הביט בתלמידים וסיכם:
'אני רוצה שתזכרו שלושה דברים מהתרגיל והשיחה הקטנה הזו:
ראשית – נסו לראות את הדברים הטובים באחרים. ואם מישהו עושה שגיאה נסו לאפשר לו לדעת זאת בדרך נעימה, ככל שאפשר. שבחו יותר מאשר האשימו.
שנית – כאשר מבקרים אותך, לא אם אלא כאשר, כי תמיד מבקרים אותנו, נסו להיזכר גם במה שטוב אצלכם, באיכויות שלכם, במה שאתם בעלי ערך.
ואחרון אחרון חביב – אתם יכולים להימנע מביקורת בקלות על ידי שלא תאמרו מאומה, שלא תעשו מאומה, ועם הזמן אולי גם לא תחושו בצורך הזה בכלל.
אז תחלמו בגדול, תלמידיי, צאו לחיים, ראו כמה רחוק אתם יכולים לדחוף את הגבולות שלכם, ואל תפחדו מביקורת. אבל כשהיא תגיע, תזכרו שהיא באה מההצלחה שלכם ולא מהכישלונות.
 

(סרטון שנקרא Five life changing short films, בימוי והפקה של Chiara Gizzi)

 

והסרטון מסתיים במשפט על המסך שאומר: 'הֵיו תכופים בתשבוחות, ומתחשבים בביקורת'

אולי אפשר לא להסכים עם כל המסקנות של המורה, אבל בי חלפה מחשבה כמה טוב שיש מורים מהסוג הזה, שלא רק מעשירים את הידע אלא את האדם (ציטוט של שמעון פרס).

נדמה לי שהייתה זו אמא תרזה שצוטטה כמי שאמרה: 'כשאתה עסוק בלשפוט את האחר אין לך זמן לאהוב אותו..'

 

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 6 במרץ 2025

תגובות בפייסבוק

תגובות

חכמינו אמרו "המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא" (ירושלמי, חגיגה ב' א').
תודה על הזיקוק

זיקוק כה חכם ונכון. בסרט של 'במבי' של וולט דיסני נאמר: אם אין לך משהו נחמד לומר, אל תאמר כלום. וקל לנו להעביר ביקורת בלי לשים לב ל'דבשת' שלנו…
ויש עוד ציטוט יפה שנזכרתי בו: העירו פחות האירו יותר…הזיקוק הזה הזכיר לי כל כך הרבה ציטוטים יפים ונכונים על החיים.
תודה שוקה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)