מנהיגות חבויה

ציטטתי כאן בעבר את דְרוּ דָאדְלִי, מרצה אמריקאי בתחום המנהיגות, שטען שמנהיגות אינה בהכרח נחלתם של יחידי סגולה. הוא טוען שבכל אחד מאיתנו יש הבזקים של מנהיגות, בהם אנחנו משפיעים על אחר או על אחרים. במקרים רבים אפילו איננו יודעים שהִשפענו, כי האחר לא טורח לומר.

הנה סיפור על בני הבכור, שראה זה פלא, לא ידעתיו או לא זכרתי את כל פרטיו:

 

"לפני למעלה מעשרים שנה" כך מספר לי בני, "הייתי אז לקראת סוף הלימודים באוניברסיטה, והחלטתי אז שאני רוצה לעשות את התואר השני בארה"ב. האמנתי, ואני עדיין מאמין, שזו לא רק אסטרטגיה טובה בהיבט רכישת ההשכלה הנוספת, אלא שזו טעימה טובה של העולם הגדול שבוודאי תתרום לי בבניית העתיד.

השלמתי את המבחן הפסיכומטרי האמריקאי והגשתי בקשות לכמה אוניברסיטאות, כך נוהגים כולם, והנה התקבלתי לאחת מהן. הקבלה כמובן הותנתה בהשלמת התואר הראשון מהאוניברסיטה בארץ. הייתי אז בשנתי האחרונה, משלים את הבחינות האחרונות. לקראת סיום השנה עברתי את כל הבחינות, להוציא בחינה אחת בה התקשיתי. נכשלתי במועד א' ניגשתי למועד ב' וגם אותו לא עברתי. נרעשתי. רעייתי ואני היינו כבר 'על המזוודות', מוכנים פיזית ומנטלית למעבר, והנה כל עתידנו מתערפל לפתע.

אזרתי את כל האסרטיביות שבי, וכי מה יש לי להפסיד, ויצרתי קשר עם המרצה באותו המקצוע. בפגישה איתו הצגתי בפתיחות רבה את מצוקתי: "כבר התקבלתי לאוניברסיטה בארה"ב והנה חמש הנקודות שחסרות לי במקצוע שלך – בין נכשל לעבר – הולכות לעכב את כל עתידי ואני כבר עם רגל אחת על הטיסה לארה"ב. אנא בטובך היה גמיש… שפר לי את הציון."

"איני יכול לשפר את הציון." הייתה התשובה הלקונית "אני כפוף לנְהלים."

"לפעמים צריך להסתכל על דברים מעט מעבר לנְהלים." ניסיתי לדבר על ליבו ושוב חזרתי והדגשתי את הנזק שהולך להיגרם לי.

המרצה הביט בי למשך שניות ארוכות, ביקש אז שאעזוב את החדר ואחזור עוד עשר דקות.

אחרי עשר דקות שבתי לחדרו. הוא הביט בי ואמר: "עברתי שוב על הבחינה והבחנתי בכמה מקומות שמעט החמרתי. תיקנתי את ציונך והעברתי אותך את הבחינה. שיהיה לך בהצלחה בחור צעיר."

יצאתי מהחדר עם דופק מואץ ועם כמעט דמעות בעיני.

יצאנו אכן לארה"ב, סיימתי את לימודי שם, לאחר כמה שנים שבנו ארצה ואני מעורב היום בתעשיית ההיי טק בארץ. לא מעט עוברת בי מחשבה איך היו ניראים חיי אילו אותו המרצה המכובד היה פועל אחרת – היכן הייתי היום?"

"מדוע נזכרת לספר לי דווקא עכשיו, אחרי למעלה מעשרים שנה?" אני שואל את בני.

"לפני כמה שבועות," הוא אומר לי, "אני נתקל בפירסום על כנס מקצועי, ואחד מהמרצים בכנס הוא אותו הפרופסור שהשפיע על מסלול חיי באותו הצומת בו הייתי. אינני מתעצל, אני משיג את פרטיו ויוצר איתו קשר: "אני סטודנט שלך מלפני עשרים שנה, ורוצה להודות על משהו שעשית והשפיע על המשך חיי."

הוא הסכים לפגוש אותי, סקרן לשמוע.

על ספל קפה סיפרתי לו את הסיפור מהזווית שלי. הוא הקשיב לי קשב רב, לגם מהקפה ואז אמר שני דברים שהדהימו אותי.

"תראה," הוא אמר, "אודה ואתוודה, בכלל איני זוכר את המקרה."

הבנתי פתאום שהאיש הזה, המנהיג שהתנהגותו מחוץ לקופסא השפיעה על מסלול חיי, בכלל לא היה ער לכך!!

והוא עוד הוסיף ואמר: "ואני גם מציע שאל תייחס למעשיי חשיבות כל כך גדולה. לאור הצלחתך במסלול בו צעדת, לך ותדע מה אנחנו מחמיצים לו הייתי מסרב לתקן את ציונך והיית נשאר אז בארץ, פונה אולי לפוליטיקה, מטפס בסולם ומשפיע בדרך אחרת על כולנו, כולל עלי וילדיי…"

ולמען האמת, על תשובה כזו בכלל לא חשבתי…

(כך סיפר לי בני הבכור)

 

ואני… אהבתי בסיפור הזה את התזכורת על ההבזקים הללו של מנהיגות, על השפעות קטנות/גדולות שלנו על אחרים ושל אחרים עלינו.

וגם אהבתי את התזכורת שבסיפור על אמירת תודה. את אמירת התודה, שרבים מאיתנו שוכחים לומר פעמים רבות, לאותם אלה שהשפיעו על חיינו. לאותם אלה עם העצה הטובה, לאלה שהיו לנו לאוזן קשבת, לאלה שנמצאים בצמתים של חיינו ועוזרים לנו להתכוונן. כדאי להיזכר באמירת התודה ולעשות זאת גם ממרחק של עשרות שנים… העולם בוודאי יהיה מרגש יותר…

זיקוקין די-נור,
שוקה, יום חמישי, 7 ביוני 2018

"מנהיגות חבויה" כפי ששודרה בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

הי שוקה,
התרגשתי לקרוא את הסיפור על בנך.
ואני חייבת בהזדמנות זו להודות, לאחר שנים רבות, לאיש שבלעדיו אולי לא הייתי מגיעה למה שהגעתי. האיש שלימד אותי מהו ניהול ואיך להיות מנהלת מוצלחת. לא היה קל אבל בעזרתו המופלאה סללתי לעצמי קריירה מרשימה.
האיש הזה – הוא אתה! בכל פעם במהלך חיי כשהחמיאו לי על יכולתי הניהולית – תמיד דאגתי לספר שזה בזכות מנהל שהיה לי לפני שנים רבות שלימד אותי הכל.
הרשה לי ממרומי גילי המופלג לנצל את ההזדמנות הזאת ולהודות לך, שוקה.
המשך לכתוב ולעניין בבריאות טובה.

על זה אומרים: תסתכל מחוץ לקופסא.
אכן לא תמיד חוקי הצדק נכונים.

סיפור נפלא.

תודה שוקה.

Dear Shuka,
I am so touched by your son’s story, but maybe even more by your past employee, Ahuva Rosen .
The best gift is to give and often time we don’t remember “things”, but words and kindness.
Thank you for making it a brighter day 🙏🏼
ORLY

הסיפור של בנך פגש אותי עם אנקדוטה מחיי. בסיום הלימודים בטכניון עלה הרקטור לשאת דברים וכך אמר, ״ יושבים כאן טובי הנוער. הייתם התלמידים הטובים בבית הספר היסודי, התקבלתם למסלול הלימודים הריאלי במגמות מתמטיקה ופיסיקה, ממנו המשכתם ללימודי ההנדסה , וכאן הינכם היום! אבל איש מכם לא יהיה ראש ממשלה או שר ואפילו חבר כנסת, שכן אלו יבואו מתוך התלמידים הפחות טובים מכם אשר המשיכו למגמות הומאניות וחברתיות בתיכון ובאוניברסיטה….. כנראה שהפרופסור של בנך ידע את סוד זה ואני אומר כי אכן הפסדנו פוליטיקאי מוכשר כי בחר בעסקים.😪

שלום שוקה.
כרגיל -ארוע מעניין ! ארוע דומה קרה לי בעת לימודי לתואר M.Sc. אומנם לא נכשלתי בבחינה, אלא כי חסרות לי 3 נקודות כדי לקבל מענק כספי.
כאשר בדקתי את הבחינה עצמה, ראיתי שהמרצה הוריד נקודה בשלוש תשובות.
בשיחתי עם המרצה הוא שאל לסיבת ההשגות שלי, הסברתי את הרציונל הכלכלי.
לאחר כ-10 דקות, קיבלתי 5 נקודות + התנצלות.
המענק הכספי הועבר אלי.
תודה

ואולי המנהיגות היא של בנך?

לא לוותר, ללהתעקש שאפשר גם אחרת?

שלום שוקה,

סיפור מעניין מהחיים שבסופו הצלחה, משפט שנראה לי מתאים

לנושא "החכמה אינה רק שלא להחמיץ הזדמנות, אלא גם ליצור

אותה" ובוודאי גם להודות למי שעזר להגיע לסיום מוצלח.

שבת טובה ומבורכת

תודה על השיתוף סיפור נפלא.
כמרצה אני חושבת שמרצה צריך להיות קודם כל בן אדם וקשוב לצרכי התלמידים מבלי לחרוג מהותית מדרישות הקורס תוך מתן הזדמנות שניה.
המרצה היה נפלא וכל הכבוד לדרך בו טיפל בנושא ועל כך זכאי לתודה וזה אף פעם לא מאוחר מדי לומר זאת.
כל הכבוד לבנך שידע לפנות למרצה ולהעמיד אותו על חשיבות תיקון הציון
והשלכותיו על עתידו.
אך יש לראות את הסיפור גם מתוך הערת המרצה- לפעמים אנו נמצאים בסיטואציה שאנו נותנים משקל יתר לדברים באותו הרגע, יתכן שאם הבן היה נשאר בארץ החיים היו מתגלגלים למקומות לא פחות מוצלחים ואולי אף יותר. החיים אינם מחקר ואין קבוצת ביקורת. הכל זה דלתות מסתובבות תלוי באיזו דלת בחרנו.
בנך הוא זה שעיצב את חייו בכך שבחר לפנות למרצה וכל היתר הסטוריה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


`

פוסטים נוספים

כוח המשיכה של התפוזים

מאז ומתמיד יש לי משיכה לא מוסברת לסאגות משפחתיות. אין תימה שגם הסיפור הבא משך את תשומת ליבי. מיכה מושיוף, דור שנים-עשר(!!) בארץ מצד אביו, נשוי לשרון, שעלתה ארצה כצעירה בריטית בשנת 1976. אתה יושב מולה ואינך יכול להתעלם ממבטאה האנגלי ומגינוניה הבריטיים.   "עם כל התרבות הבריטית המעודנת," אני שואל אותה, "איך את מסתדרת […]

לאחר לכיתה

לא מעט פעמים אני נוגע בסיפורים שממחישים שוב ושוב את האמיתה שיש פנים רבות לאמת. וככל שנספר זאת שוב ושוב ונביא עוד דוגמאות, עדיין נחזור לסורנו ונאמין שהאמת שלנו היא האמת האחת והיחידה. כך כנראה דרכו העצובה של העולם. הנה סיפור קצר כתזכורת בהקשר הזה, כפי שסיפר לי צביקה וינברגר, ועל הדרך מביא הסיפור בכנפיו […]