זיקוקין די-נור

הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 251 שם.

להזכירכם – במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים בסוכות, אני מעלה מופע משותף עם יובל דור מהכל עובר חביבי – "שעה וקצת של נחת, שירים סיפורים ומה שביניהם".
המופע בתיאטרון גבעתיים ביום חמישי, 1 באוקטובר בשעה 18:00. הנה קישור להזמנות, והנה קוד הנחה שקיבלתי לקוראַי – חברים99 (בלי רווח). הקישו את הקוד בהזמנת הכרטיסים ולאחר בחירת המושבים והמעבר לתשלום, זו הנחה של 33%. אפשר גם להזמין בתיאטרון 03-7325340 או בלאן 8778*, ולציין את אותו קוד ההנחה. נשמח לראותכם.

עם פתיחת שנת הלימודים, חשבתי שהסיפור הבא יהיה מעניין לכל אלה מכם שעוסקים בחינוך ושנחשפים לא פעם להתעמרות, ללעג ולהצקה בין ילדים. ראו איך הגלגל לפעמים מתהפך.
אני לוקח אתכם לעיירה קטנה בפלורידה, השנה היא 2019 :

באחד מבתי הספר היסודיים באותה העיירה הוחלט לערוך 'יום צִבְעֵי מכללות' והילדים נתבקשו להגיע עם פריט ביגוד של המכללה האהובה על כל אחד מהילדים. 
אחד מילדי כיתה ד', בן תשע, ששמו לא מצוין, שהיה אוהד של קבוצת הספורט של האוניברסיטה של טנסי, רצה להגיע עם טי-שרט בצבע כתום – צבע האוניברסיטה.  מכיוון שלא הצליח להשיג בפלורידה בהודעה קצרה את החולצה הפורמלית עם הלוגו של האוניברסיטה הזו, המורה יעצה לו לאלתר, להשיג טי-שרט כתומה ולעשות עליה כיתוב ידני.
ביום המיועד הילד הגיע לבית הספר אכן עם חולצה כתומה כשבחזיתה מוצמד דף חלק של מחשב שעליו הוא כתב בגדול U.T. ראשי התיבות של University of Tennessee (צרפתי תמונה). זו הייתה דרכו התמימה בה בחר כדי שהחולצה תהיה עם כיתוב.
אבל עד ארוחת הצהריים רוח הצוות, העליצות, והצבעוניות בבית הספר, קיבלו תפנית לא טובה. כמה בנות שישבו שולחן ליד הילד בארוחת הצהריים עשו ממנו צחוק ולעגו לפתרון הידני המגוחך שמצא. הוא עזב את השולחן וחזר לכיתה ממרר בבכי.
המורה, לורה סניידר, מצאה אותו בוכה, והוא סיפר לה בדמעות שלעגו לו על הדף שעל החולצה. היא חשה לא נוח עם מצוקתו של הילד, במיוחד לאור העובדה שהייתה זו היא שגררה אותו ליצור חולצה בעצמו. 'אני יודעת שילדים יודעים להיות אכזרים אחד לשני.' היא אמרה לאחר מכן 'אני מבינה גם שהדף שהוא הידק לחזית החולצה לא היה מרנין במיוחד, אבל הוא הרי עשה שימוש מיטבי במה שעמד לרשותו, כדי להשתתף ביום הזה.'

המורה החליטה לא לשבת בחיבוק ידיים. היא העלתה לחבריה ברשת שאילתה: 'האם למישהו יש קשר לאוניברסיטה של טנסי?' כך היא כתבה.
מהר מכפי שחשבה הבקשה שלה הפכה ויראלית בין אוהדי קבוצת הספורט של האוניברסיטה. מישהו הודיע לה שתצפה לחבילה שנשלחה אליה. כמה ימים לאחר מכן הגיע ארגז ממוען לילד, למורה ולכל הכיתה. הארגז היה עמוס במוצרים ופרטי לבוש מקוריים של הקבוצה הכתומה. 'הכיתה כולה הייתה כמרקחה,' כתבה המורה בפוסט, 'הילד לבש מיד כמה מכובעי הקבוצה וכמובן את החולצה הרשמית עם הלוגו. כולם בכיתה ובבית הספר היו נרגשים מהמחווה של אוהדי הקבוצה.'

 זה לא סוף הסיפור – לנשיא האוניברסיטה שכיהן אז נודע על האירוע וגם הוא נסחף בהתרגשות של האוהדים. ציור הלוגו הנאיבי של הילד מפלורידה, נגע בו. הנהלת האוניברסיטה קיבלה החלטה שכתיבתו התמימה של הילד על אותו דף הניר תהיה ללוגו הפורמלי על החולצות של קבוצת הספורט של UT . החולצות הללו עם העיצוב הנאיבי של הילד נמכרות בחנויות האוניברסיטה וחלק מהתמורה יועד לאירגון העוסק במאבק בהצקות ובהתעמרות בין ילדים.

מיד עם הפירסום הביקוש לחולצות היה עצום. האוניברסיטה דיווחה על יותר מ־50,000 חולצות שנמכרו מראש, והאתר של החנות המקוונת באוניברסיטה קרס מרוב ביקוש.

בספטמבר 2019 הודיעה האוניברסיטה שהילד קיבל הצעת קבלה של כבוד למחזור 2028 באוניברסיטה וכן מלגה מלאה לארבע שנות לימוד, אם יבְחר ללמוד שם ויעמוד בתנאי הקבלה.

וכך מה שהתחיל כלעג והעלבה של ילד, הפך לסיפור מדהים ונוגע ללב שסחף אלפים ללבוש את החולצה בכתב ידו.

(שלח אלי בני ניר, כפי שפורסם בתקשורת האמריקאית)

 

לא מעט אנחנו נוגעים כאן בהבדל בין מחנך ומורה. לורה סניידר, מורתו של הילד, היא ללא ספק דמות מחנכת, יוזמת, וחושבת. היא לא נשאה נאומים חינוכיים, לא נזפה באיש, היא פשוט עשתה מעשה קטן שהיא עצמה לא שיערה לאן יגיע, אבל תרומתו למלחמה בהתעמרות ובהצקות בין ילדים הייתה ללא ספק משמעותית.

שתהיה שנת לימודים פוריה וחפה מהצקות,
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי 3 בספטמבר 2026

החולצה שיצר הילד

העיצוב התמים של הילד שהפך ללוגו רישמי