כיסא למחשב
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 197 שם.
בימים הקשים האלה שאנחנו עוברים ת'שמעו חוויה אנושית קטנטונת שחוויתי השבוע.
בשבוע שעבר, בשופרסל הקרוב למגוריי שבשרון, צד את עיני מבצע של כיסאות מחשב, מעין כיסא מנהלים כזה. המחיר היה קורץ עד בלתי סביר – 150 ₪ בלבד. זול זה תמיד יקר בסוף, חשבתי על הקלישאה, אבל התמונה על אריזת הקרטון הייתה מבטיחה. שכנעתי עצמי שהכיסא שלי כבר בלוי, ואם הכיסא שבמבצע הזה לא יהיה טוב, כפרה, הלך הכסף, סכום לא גדול.
בבית לקח לי שעתיים להרכיב. הרכבות זה לא הצד החזק שלי. אצבעותיי דאבו מההברגות אבל מרוצה מהביצוע התיישבתי על הכיסא ו… חששותיי התממשו. הכיסא ממש לא משהו.
ביום השישי האחרון הייתי בסופר, ניגשתי למישהו משירות הלקוחות בכוונה לברר אם ניתן להחזיר את הכיסא. התשובה המיידית שקיבלתי הייתה שלילית – מכיוון שהוא כבר מורכב.
ביקשתי את המנהלת. הגיעה המנהלת, אישה צעירה, חייכנית, אתי שחורי שמה, ואמרה: "הכיסאות הללו נחטפים כמו לחמניות טריות, אבל אם אינך מרוצה, ולמרות שהוא כבר מורכב, תביא את הכיסא ונזכה אותך." אהבתי את השירותיות שלה, שאינה תמיד במחוזותינו, והחמאתי לה. "כולם יודעים לומר מדוע לא, את ידעת לומר מדוע כן." אמרתי. היא חייכה אלי בחיוכה צחור השיניים.
ביום ראשון, מיד לאחר סוף השבוע, העמסתי את הכיסא על רכבי והבאתי אותו למשרדה. היא מיד זיהתה אותי. ציפיתי שתזכה אותי באשראי בו שילמתי, אבל היא חשבה לרגע… ואז שלפה את הסכום במזומן מארנקה.
"למה מארנקך?" שאלתי, מנחש שאולי פשוט אינה רוצה לעכב אותי.
"הבן שלי מאד רוצה כיסא כזה" היא הפתיעה אותי "בעלי יודע לעשות הרבה דברים נהדרים, אבל הוא לא איש של הרכבות, גם מלהחליף נורה שנשרפה הוא יתחמק. אני יודעת שלא יוכל להרכיב, אז לא קניתי. עכשיו שזה כבר מורכב, אקח לבני." היא חייכה אלי והוסיפה: "מגיע לך משהו על ההרכבה?"
עכשיו אהבתי לא רק את השירותיות אלא גם את היצירתיות הספונטנית שלה, כמנהלת.
"חדשה כאן?" שאלתי, כי לא ראיתיה כאן בעבר.
"אני מפונה מקריית שמונה כבר כמעט שנה. אנחנו בשכירות בבת ים. הציעו לי לעבוד כאן בשרון ולמרות השעות בפקקים, חשוב לי להיות מועסקת."
רק כשחזרתי הבייתה, חשבתי פתאום איזה מטומטם אני שלקחתי ממנה כסף ולא נתתי לה את הכיסא כמתנה לבנה, פיצוי קטן על כל המצוקה שהם עוברים.
לא התעצלתי ונסעתי שוב לסופר. היא לא הייתה במשרד. ביקשתי שיקראו לה בָּכְּריזה. היא פסעה לעומתי כתמיד מחייכת. החיוך נעלם כשתחבתי לידה את המזומן שנתנה לי. סרבה והרימה גבה.
אמרתי לה שסיפרתי לילדיי עליך ושהם התפלאו שלקחתי ממך את הכסף.
היא ניסתה לסרב. התעקשתי, לא ויתרתי.
"אפשר לצלם אותָך?" שאלתי לפני שהלכתי.
"רק ביחד." היא ענתה וחייכה. "אבל תן לי שנייה לסדר את השיער…"
נסעתי משם כשבמוחי נטועות שתי המילים האחרונות הללו שלה – 'רק ביחד' – שקיבלו פתאום משמעות אקטואלית. ואני, שהפסימיות כבר פשטה בי, חשבתי שאולי, רק אולי, בכל זאת יש סיכוי… ושביחד אולי לא ננצח אבל נתאושש…
זיקוקין די-נור
שוקה, 5 בספטמבר 24
רק ביחד – אתי שחורי ועבדכם הנאמן
What an amazing experience!!! I was smiling and tearing all at once .
One little candle in a dark room, becomes very effective.
Mat we always be United ????????
What an amazing experience!!! I was smiling and tearing all at once .
One little candle in a dark room, becomes very effective.
Mat we always be United ????????
שוקה היקר, מצליח לעשות לימונדה מכל לימון. או, איך להפוך חוויה אישית לסיפור מעניין.
והאם שמת לב כמה סמלי הוא שאתי שחורי היא שחורת שיער מול שערך הלבן והבוהק? והניגוד הזה הוא שהבליט את ה"ביחד". יישר כח.
וואו שוקה, איזה בן אדם גדול אתה…אבל ידעתי את זה ממזמן. שהברכה שבך תגדיל את שמך…ככה אומרים.
בידידות משולי. אני עוד אגלגל את הזיקוק הזה הלאה…הוא נפלא.
כשאני נפגש באנשים ומעשים טובים.. אני משתמש במשפט.. בגלל כמוך כיף כאן. גם אתה שוקה בגלל כמוך כיף כאן.
כל הכבוד שוקה, בזכות אנשים כמוך, אנשים שיש להם חמלה כלפי אחרים אנחנו לא מאבדים תקווה. אני מאוד אוהבת לשמוע את הסיפורים שלך כל שבת בתוכנית של שמעון פרנס. יישר כוח!