תחנת אוטובוס בצרפת

למעונינים להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 117 שם.

את המקרה הבא שלחה אלי תמר שרויטר-אלברס כל הדרך מגרמניה. היא שמעה את זה במופע של סטנדאפיסט/איש קברט צרפתי שחי ומופיע בגרמניה, ושמו הבימתי – אלפונס. וכך הוא מספר:

דיאֶפ Dieppe היא עיירת דייגים קטנה בנורמנדי שבצרפת, שאוכלוסיותה מגיעה בקושי ל 30,000 תושבים.  בעיירה יש תחנת אוטובוס ציבורית הנושאת את השם גַ'נין וְורוֹמָאן. 
אם תשאל אנשים שמחכים בתחנה למקור שם התחנה, איש לא יודע. רבים חושבים שזה שם של רחוב הסמוך לתחנה.
מסתבר שגַ'נין (Geannine Vromant ) היא תושבת העיר. אישה חרוצה שעבדה כל ימי חייה לפרנסתה, חיה בצניעות רבה והקפידה תמיד לחסוך לימים רעים. היא הייתה בת יחידה, מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים.
כשמלאו לה 80, היא החליטה לממש תכנית ישנה ששקדה עליה שנים. היא הלכה לְנוטריון כדי להכין צוואה.
הנוטריון פקח עיניו בתדהמה כשג'נין הוציאה מתיקה ערימה של דפים ופתקאות, חלקם מחוקים, חלקם עם הערות קטנות,  ועליהם רשומים שמות ותיאורים של מאות אנשים.
"מה זה?" הוא שאל אותה.
"אלה כל האנשים שעזרו לי בחיים בדרך כזו או אחרת, במהלך חיי." היא ענתה לו, "לצערי איני יודעת את שמות כולם. זו הקופאית בסופרמרקט שעזרה לי לארוז את הדברים, זה הפקיד במשרד המסים שעזר לי למלא את הטפסים… אני זוכרת שיש לו שפם… לא יודעת את שמו… ועוד ועוד."
"ומה את רוצה לעשות עם כל השמות הללו, בהנחה שנמצאם, אני מבין שיש כאן כשלוש מאות איש ברשימותייך?" הוא שאל.
"אני רוצה שתאתר את כולם ואני רוצה לחלק את כל כספי לאחר מותי (היו לה כמה מאות אלפי יורו) בין כולם."
הנוטריון נבהל מכמות העבודה שהוטלה עליו והציע לג'נין להוריש את כספה לאיזו עמותה ובכך להיטיב עם החברה, אבל היא התעקשה. רצתה לחלק את כספה לאנשים שהיטיבו איתה.
הנוטריון איחל לה בליבו שתחיה עד 120 וכך לא הוא יצטרך לטפל בבקשתה המוזרה, אבל שש שנים לאחר מכן, והיא בת 86, ג'נין הלכה לעולמה.
לאחר מותה החלה עבודת מחקר של הנוטריון שארכה כשלוש שנים, עד שאיתר כמעט את כל האנשים ברשימותיה ובפתקיה של האישה.

איך כל זה קשור לתחנת האוטובוס?

מתברר שבין האנשים שברשימה היו 40 נהגי אוטובוס של העיירה שהיו נחמדים לאשה הטובה והחייכנית. בזיקנתה היא התקשתה בהליכה והם היו עוזרים לה בכך שעצרו את האוטובוס מול ביתה, למרות שלא הייתה שם תחנה בכלל.
מה רבה הייתה הפתעתם של הנהגים כשהנוטריון התקשר לכל אחד מהם וסיפר לו על הירושה שזכה בה, בסכום של כ 2,000 יורו לכל אחד.  הנהגים התארגנו ביניהם מתוך רצון להנציח את שמה. הם פנו יחדיו לרשויות העיירה וביקשו לקרוא לתחנה הכי קרובה לביתה על שמה, וכך היה.

(שלחה אלי תמר שרויטר-אלברס, מוידאו של אלפונס ומעיתונות צרפתית.  אני מצרף תמונה של ג'נין ושל תחנת האוטובוס)

 

וחלפה מחשבה בראשי איזה רעיון מדליק היה לנהגי האוטובוס וכמה יפה היה מצד רשויות העיירה ליישם את הרעיון. ואולי גם אצלנו צריך מידי פעם לקרוא לתחנות/כיכרות, לא רק ע"ש פוליטיקאים וסלבס, אלא ע"ש אנשים אלמונים טובים ובכך להנציח את סיפורם האנושי הקטן… לתמיד.  אולי, למשל, תחנת אוטובוס ברחוב הירקון ע"ש כוכבה לוי, הצעירה… אז… ממלון סבוי…

 

חתימה טובה ושנה טובה
זיקוקין די-נור

שוקה, יום חמישי 29 בספטמבר 2022

 

 

 

 


אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.

נושאים: דפוסי התנהגות, יחסים, מעורר השראה

תגובות

שלום שוקה, אתה מושך אליך את הסיפורים הכי יפים והכי מרגשים. מעביר אותם הלאה ובכך נותן השראה לעוד סיפורים יפים ואולי גם למעשים טובים. תודה רבה. ובהזדמנות זאת איחולי הלבביים לשנה טובה ומתוקה. שנת בריאות.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)


פוסטים נוספים

יש אלוהים

ממשיך לעדכנכם שבחול המועד סוכות, ביום שלישי, 11 באוקטובר בשעה 18:00 , בתיאטרון גבעתיים, במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים, אני מעלה מופע משותף עם אילנה יהב, האמנית הבינלאומית בציור בחול. זהו מופע משולב שלנו – "סיפורי חיים בְּקוֹל וּבְחוֹל" – שבו אילנה מפליאה על הבמה בציוריה בחול ואני מצטרף בסיפורים קטנים מעוררי מחשבה. אם תירצו לראות את […]

גם נשרים זקוקים לדחיפה

ממשיך לעדכנכם שביום שלישי, 11 באוקטובר בשעה 18:00 , בתיאטרון גבעתיים, במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים, אני מעלה מופע משותף עם אילנה יהב, האמנית הבינלאומית בציור בחול. זהו מופע משולב שלנו – "סיפורי חיים בְּקוֹל וּבְחוֹל" – שבו אילנה מפליאה על הבמה בציוריה בחול ואני מצטרף בסיפורים קטנים מעוררי מחשבה. אם תירצו לראות את הדמות מאחורי המילים […]