ארכיון כותב
המדברים לעצמם
בעבר אנשים שדיברו לעצמם בקול נתפסו כבריות מוזרות. כיום זה פחות מוזר כי התרגלנו לאנשים שמשוחחים דרך אוזניות הסלולר, או הדיבורית ברכב – כאילו לעצמם.
כיום נשמעת יותר ויותר הטענה שדיבור בקול לעצמך הוא כלי מנטלי חזק. אין בו שום מוזרות – יש בו אולי דווקא תבונה. אותה הטענה גם גורסת שמי שיודע לדבר היטב עם עצמו, בדרך כלל יודע להתבטא טוב בשיחות עם אחרים, ובכלל שדיבור לעצמך זו דרך יעילה להתכַּוְונן, ובעיקר להניע את עצמך.
שיר המעלות
אני אדם די שיפוטי. מהר מאד אני קובע דעה על אנשים ומסווג אותם כאיש טוב וראוי או כאיש לא טוב ולא ראוי. רבים מהאנשים שאני מכיר הם שיפוטיים. אולי זה טבע האדם. אבל כשאתה יושב עם אנשים לפגישה אחד-על-אחד ואתה מתעניין, מגלה אמפטיה ומקלף מעט את העטיפה, אתה רואה דברים שלא ראית קודם. ברור.
חבר שלי, שְעֵר לתכונת השיפוטיות שלי, סיפר לי לא מזמן על חוויה ששמע מבנו הבוגר, נועם, מנהל בחברת הי-טק:
גמלים וירושות
אני מניח שמרבית קוראיי אינם אנשי חידות, גם אני לא. חלקכם אולי גם אינם אנשי חשבון מובהקים. אבל בסיפור הבא, שיש בו קצת חידה וקצת חשבון, יש גם נגיעה בענייני ירושות, ומה לעשות, אני בגיל שזה נושא שעוסקים בו. כבר הזכרתי כאן שאני חסיד גדול של שִוויוניות בירושות, אבל גם מכיר ויודע, במידה של צער, שלא כולם בדעתי.
אדווה ביָמת החיים
יום אחד מישהו ייגש אליך ויגיד: "אתה יודע, בזכותך הגעתי למה שאני היום".
ואתה תופתע ותגיד :"באמת"?
כי יהיה לך קשה להאמין שאתה, ממש אתה, עשית טוב מבנאדם.
ואז תיזכר בערגה איך פעם מישהו עשה לך בדיוק אותו הדבר ופתאום תבין, יותר מכל רגע אחר בחייך – כמה כולנו קשורים ואיך פעולה קטנה שלנו היא אדווה ביָמת החיים שהופכת לנחשול ענק וכביר של שאיפה לטוב אצל האחר. בדיוק כמו שקרה פעם, גם אצלך.
לא היו לי חמישה שקלים לעגלה
לפעמים איננו זקוקים למשהו גרנדיוזי, מספיק חוויות קטנות, פשוטות, של היום-יום, לפקוח לנו את העיניים. את החוויה האישית הבאה שלחה אלי פזית דור, שלא היכרתי
זיקוקין 448 – פינג-פונג כמשל
'יש שני דברים שלקחתי מהמשחק,' השיבה. 'החיים באים מולך בבום, כמו הכדור הלבן שטס אליך מהיריב דרך השולחן. בזה אתה לא שולט – אישתך מבקשת להיפרד, הבוס לא מקדם אותך, הבן מתעקש לשמור ריחוק. זה לא בשליטתך. בדבר אחד אתה שולט – כיצד אתה מגיב לאירועים הללו, כיצד אתה מגיב לכדור הפלסטיק הקטן שנורה אליך מהשולחן.'
לפרוץ את התקרה
יש לי מקום בלב והערכה רבה לאנשים עם מוגבלויות שלא איפשרו למוגבלות שלהם לעכב אותם מלנפץ תקרה.
פנקסנות
בתקופת החגים של ראש השנה וכיפור אנחנו נוהגים לשאול את עצמנו ואת אחרים – ממי היינו או ממי הייתם מבקשים סליחה?
ולא מעט אני תוהה שאולי כדאי דווקא לחשוב על אלו שביקשו מאיתנו סליחה ובעקשנותנו לא סלחנו להם, או הישהנו יתר על מידה את קבלת הסליחה.
יש בבקשת סליחה ובהתנצלות משהו מכובד ויפה, מן הוויתור על האגו, היכולת להודות בטעות. אבל יש חשיבות לא פחותה בעיני בקבלת הסליחה, שיש בה מן הוויתור על הנקמה ועל הענשת האחר. כיוון שכך, בעינַי, בקבלת הסליחה יש לא פחות גדלות רוח מבקשת הסליחה.
הנר שדולק
יש לי לא מעט ויכוחים עם בני שיחי האם ניתן להשתנות או לשנות הרגלים? רבים טוענים שככל שנתבגר זה הופך להיות קשה יותר, אבל קראתי שמחקרים בפסיכולוגיה, במדעי המוח ובמדעי ההתנהגות, מורים שאפשר לשנות הרגלים ולעשות שינויים משמעותיים בהתנהגות, גם בגיל מבוגר. זה לא תמיד פשוט, זה דורש כוח רצון, זה דורש חזרתיות והתנסות, אבל יש לא מעט עדויות לכך שזה אפשרי.
לי יש הערכה רבה לאנשים שעושים שינוי, או משנים דפוסי התנהגות שהם לא אוהבים בעצמם.
והנה לעיתים תובנה גדולה מהסוג הזה נולדת מתוך מפגש קטן ויומיומי.
הסיפור הבא ידוע ומוכר בעולם הדתי, קצת פחות בעולם החילוני, אבל יש בו משמעות אוניברסלית, ללא ספק:
חֲבָל
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 226 שם. לאחר הפסקה של שנה אני חוזר שוב להעלות מופע במסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים בחול המועד סוכות. וכך, ביום ראשון 12 באוקטובר בשעה 20:00 אעלה בתיאטרון גבעתיים מופע משותף עם אמן חליל הצד אודי ורזגר תחת הכותרת – "קונצ'רטו לחליל ולסיפור". נשמח לראותכם. הנה קישור להזמנות, […]
סקרנות
עיניו של נכד הזקונים שלי בן השנה, תרות, בולשות וחוקרות ללא הירף, ומזכירות לי את החיבה הגדולה שיש לי לאנשים שלא מאבדים את הסקרנות בבגרותם. סקרנות היא הרי הבסיס למחקר, לגילוי ולהרחבת אופקים. ובנושאים בינאישיים – אדם שלא עסוק רק בעצמו, שמסתקרן ושואל ומתעניין באמת באחרים (לא מחטט) – יוצר קשרים עמוקים יותר, יוצר אמפתיה ושיח פתוח.
בלב נקי
סיפור של מרסל מוסרי כבר העליתי כאן. והנה השבוע צד את עיני סיפור נוסף שלה. סיפור אישי כיצד ויתרה על נוחות ועל עייפות לעשות משהו, שאני מאמין שמעטים מאיתנו היו עושים.
עיסקי מקרקעין
לפני כשבוע הלך מונשיין לעולמו ונתן זהבי הקדיש לו את טורו השבועי במוסף מעריב. הוא העלה שם סיפור קטן וצובט לב של מונשיין, שאולי יותר מהכול מעלה על נס את החיבור בין העולמות שלו – עולם הסיפורים (הרוח) והעיסוק בנדל"ן (החומר).
מלכת אנגליה
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 222 שם. צניעות היא מידה אנושית שאינה נמצאת בשפע, במיוחד לא אצל מנהיגים. חבל, כי זו תכונה קסומה ואצילית בעיני. קראתי פעם את הניסוח הממצה הבא – שהאדם הצנוע מכיר בערך עצמו אך אינו מתרברב בו, יודע להאיר אחרים מבלי שזה מחשיך את עצמו, ומֵבִין שלְכוח אמיתי […]
עֵרֶךְ בדברים שבורים
זהו סיפור קטן על אלמן נמרץ, כמעט בן 80, שהפך את העיירה החלודה שלו במינסוטה למערבולת רוחשת של כלי עבודה, תה וטוב-לב.
מוניקה הקטנה
לא מעט פעמים אני מעלה כאן סיפורים ואנקדוטות שממחישים את האמת הכל-כך פשוטה, שלמעשה אין אמת אחת. זו אמת שקשה מאד להטמיעה. כאנשים נבונים יש לנו תמיד פרשנות כמעט אוטומטית על מראה העיניים, והנה במקרים רבים מסתתרת שם איזו שהיא אמת אחרת.
השפעות קטנות של משפיענים גדולים
כולנו יודעים שלאנשים מפורסמים יש השפעה על החברה, לעיתים מרחיקת לכת. מניסיוני אני יודע שחברות ומפרסמים ערים לכך היטב ומשתמשים בכך. בהרבה חברות גדולות יש מחלקות שירות מיוחדות, שלא תמיד מדברים עליהן, שכל עיסוקן הוא טיפול בסלבס שמוגדרים כמשפיענים ומעצבי דעת קהל.
אני עצמי מתחבר יותר למעשים קטנים של משפיענים, שנעשים בדרך אנונימית ולא למטרות פרסום.
עטור מצחה
את הסיפור הענוג הבא, כתבה הסופרת מרסל מוסרי, ופורסם בגיליון חג הפסח האחרון במעריב, והוא התאים לי לימי הכמיהה הללו לשיבה של החטופים.
בואי אמא
גם ממרומי שנותיי כל רסיס מחשבה על הוריי שאינם, או על הורות בכלל, כולל ההורות שלי והיום ההורות של ילדיי, מעלה מיד גוש לגרוני ולחלוחית לעיניי. אני מנסה אז לנער את המחשבות כדי לסלק את רגשנות היתר. שאלתי את הבינה המלאכותית מדוע אני כזה?
שיעור מהסנדלר
בני שאל אותי השבוע אם אני מגיע לתל אביב. יש לו שליחות קטנה עבורי. מתברר שבנעלי הטיולים המיוחדות שלו נפרדה/נפרמה הסוליה. המליצו לו על סנדלר מומחה בדרום תל אביב. 'רק תדאג שזה יהיה מוכן עוד השבוע' הוא אמר.
בצעתי את השליחות.
חנות קטנטונת, השלט בכניסה בכתב יד – 'סנדלר'. הרגשתי שאני חוזר שנים אחורנית.
ביישנות
קראתי פעם שפחד קהל הוא החרדה השכיחה ביותר באוכלוסייה, ושהפחד ממוות ממוקם רק במקום השני. אם אכן זה נכון, אומר ג'רי סיינפלד, אז המשמעות היא שבהלוויה למשל רוב האנשים יעדיפו להיות עטופים בתכריכים ולא להימנות בין נושאי ההספד.
לפי וויקיפדיה קשה להצביע על גורם ספציפי לחרדה הזו. ככל הנראה אנשים לוקים בה מסיבות תורשתיות, פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות. במקרים רבים יש מִתאם בין ביישנות לפחד קהל.
פחד קהל נראה לי מורכב ומסובך מידי לדון בו, אבל לביישנות אני כן רוצה להתייחס בעקבות שיחה מעניינת שהייתה לי עם יעל.
הַמְעֵט בביקורת הרבה בתשבחות
נתקלתי לאחרונה בסרטון קצר על מורה מיוחד שהעשיר את תלמידיו בתובנה על ביקורת. על העברת ביקורת וגם על איך לקבל ביקורת כשהיא מגיעה אליך.
סימני שאלה
היש אמת אחת? הרי כולנו יודעים שכנראה אין אמת אחת ובכל זאת אנחנו מאד נחרצים בדעותינו, ולכל מה שקורה יש לנו את הפרשנות שלנו, שבעיננו היא תמיד הפרשנות היחידה.
בכותרת 'אין אמת אחת' איני מתייחס לפייק ניוז. פייק ניוז אלה למעשה שקרים ובדותות שקיבלו את המינוח המתיפייף, כך קראתי, בימי הנשיאות הראשונה של טראמפ.
ב'אין אמת אחת' אני מכוון יותר לשאלה – האם מאחורי כל מה שאנחנו רואים או שומעים מסתתרת רק פרשנות אחת?
הדברנים
ומאז אותו המפגש האקראי בשולחן ה'שונות', בן ואני נפגשים אחת לכמה זמן לשיחות אחד על אחד. מצאתי עצמי מתפעם שוב ושוב מההקשבה שלו, המלווה מידי פעם בשאלות קטנות, פותחות וחכמות. ופעם… לא התאפקתי והחמאתי לו: "מרבית האנשים מדברים ללא הרף, והנה אתה מביא איתך שקט, שאלות מתעניינות והקשבה, שאינם כל כך במחוזותינו."
"זו מתנה מאמא שלי." הוא אמר.
"גֶנים…?" שאלתי
"ממש לא. ת'שמע סיפור." הוא אמר:
ריגעי מבוכה
מי מאיתנו לא חווה אירוע של מבוכה באיזה שהוא שלב בחייו? לעיתים רגע כזה של מבוכה נעלם, נשכח ולא משאיר חותם, אולי הופך לאנקדוטה מעלת חיוך במפגש של חברים, ובמקרים רבים הוא נצרב ונישאר, ואולי גם משפיע על מי שאנחנו בהמשך החיים.
אַחָאִים
מערכות יחסים בין אַחָאִים (אחים ואחיות, באנגלית siblings ) הן מורכבות, עוד מקדמת דנא. קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, לאה ורחל…. ויותר שומעים, גם היום, על סיפורי קנאה/שנאה מאשר על אהבות גדולות. וכהורים… מתי יבינו ילדינו את הכאב והצער שלנו, במריבותיהם? רק כשיהיו להם בעצמם ילדים?
על אימהוּת
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 207 שם. לפני כמה שבועות נפטרה המחותנת שלי, אֵם כלתי. היא הייתה מסוג האימהות שכל-כולן הקרבה, מסירות ודאגה לילדים, כמעט עד הרגע שעצמה את עיניה. אני מניח שהיום נמצא יותר ויותר הורים שכשהילדים פורחים מהבית הם מאפשרים לעצמם את השחרור מנטל הילדים ומקדישים את השנים הבאות יותר […]
הטוסיק כקמע
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 206 שם. עם השנים למדתי על החשיבות הגדולה של להיות ער ופתוח להזדמנויות. אודה ואתוודה שאני איני כזה. רבים תוהים מדוע המזל משחק רק לאחרים ולא לנו? ומתברר שבמרבית המקרים המזל משחק לידי אלה שְעֵרים ופתוחים להזדמנויות שצצות סביבם. האם אפשר להשפיע על המזל הטוב שתיתקלו בו? […]
אל יגבה לבבך
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 204 שם. לא יודע להסביר מדוע אבל ליבי מתרחב כשאני נתקל באנשים ידועי-שם, ששיכמם ומעלה אינו מוטל בספק, ובכל זאת הם נוהגים כאחד האדם. איני ידען גדול בתנ"ך אבל ניתקלתי פעם בשירתו של המלך דוד לאלוהים: "לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי." (לא רָמוּ אני מניח מלשון […]
לודמילה ואני
לפני כמה חודשים פרסמתי סיפור תחת הכותרת 'מה שמך?'. זו הייתה חוויה שסיפר לי חבר על נוהגו לשאול אנשים ששרתו אותו לשמם. הגיעו אלי לא מעט תגובות וביניהן תגובה של קובי שטויאר שכך כתב: 'גם אני ער ומצר על האנשים השקופים, אותם אלה שאנו חולפים על פניהם ומתעלמים מקיומם כאילו היו רק חלק מהנוף. אני מצרף לך לינק לכתבה קטנה שפורסמה בעיתון דה-מרקר, לפני 15 שנה.'
אז הנה הכתבה, כל כך מהחיים…:
מוכרחים להמשיך לנגן
לעפר גביש אתר אינטרנט שם הוא בקביעות מספר על מקורם של שירים שהוא חקר והעמיק בהם.
לאחרונה הוא שלח למנויי האתר שלו את הסיפור מאחורי השיר המוכר והידוע, המזומזם בכל הזדמנות, ושכותרתו כבר הפכה למטבע לשון: "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק…".
בימים הקשים שאנחנו עוברים של שכול, אובדן וחטופים, מילות השיר הזה מקבלות משמעות אקטואלית ובמידה רבה גם מנחמת, בָּמשמעות שהחיים חזקים מהכול ומוכרחים להמשיך ולנגן.
השפעות סמויות
בימים אלה של חגי ראש השנה, וכדי לא לגזול זמנכם ממשפחתיות החגים, הנה חוויה קצרצרה על משפחתיות ועל השפעות שאיננו ערים להם. לא מעט פעמים דברים שאנחנו אומרים/כותבים/עושים נופלים על אוזניים קשובות, על עיניים פקוחות, על נפש חפצה וכך משאירים חותם בדרך סמויה שאיננו יודעים עליה. ברוב המקרים כלל לא נדע שהשפענו.
אהבות נעורים
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 198 שם. אהבות נעורים כולנו חווים. חלקם הופכים לזוגיות עתידית רבת שנים, ומרביתם נספגים באלבומי הזיכרונות, מזיזים מעת לעת פרפרים סמויים בנשמות. הקשיבו לחוויה מפרי עטו של שלומי זילבר, הנוהג לספר על ילדותו בגבעתיים: אלינור נשואה כבר למעלה משלושים שנה באושר ובעיקר בעושר. היא נולדה לבית קשה-יום. […]
כיסא למחשב
בשבוע שעבר, בשופרסל הקרוב למגוריי שבשרון, צד את עיני מבצע של כיסאות מחשב, מעין כיסא מנהלים כזה. המחיר היה קורץ עד בלתי סביר – 150 ₪ בלבד. זול זה תמיד יקר בסוף, חשבתי על הקלישאה, אבל התמונה על אריזת הקרטון הייתה מבטיחה. שכנעתי עצמי שהכיסא שלי כבר בלוי, ואם הכיסא שבמבצע הזה לא יהיה טוב, כפרה, הלך הכסף, סכום לא גדול.
מישהו להישען עליו
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 196 שם. החיים אינם קלים, כולנו יודעים זאת. בני, ניר, פעם אמר לי ברגע של שנינות: "אבא, אתה יודע, החיים זה לא 'איקאה'… הם מגיעים מורכבים…' ובנוסף לכל מצוקות החיים הרגילות של גידול ילדים, תמיכה בהורים מזדקנים, בעיות פרנסה ואתגרי קריירה, ומחלות רחמנא ליצלן, נפלו עלינו חמש […]
כאחד האדם
רב סרן י', כך הוא בקש שאקרא לו, שלח אלי לפני למעלה מעשור חוויה אישית משלו שקשורה בדרך כל כך מעודנת באמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל ה- 15 שלנו. הוא לקח אותי אז כמעט 30 שנה לאחור, למאי 1996, חצי שנה לאחר רצח רבין. לא פירסמתי אז את הסיפור ומשום מה העדפתי אז רק לספר אותו בפינתי בגלי צה"ל, אמרנו כבר שאיני אוהב לערב כאן אקטואליה.
משקפיים וָפֶרַח
ונזכרתי באגדה יפנית שסיפר פעם המשורר רוני סומק, על איכר יפני שקנה בשוק חצי כיכר לחם ופרח.
"למה קנית חצי כיכר לחם ?" שאלו אותו בני משפחתו, "ומה נעשה עם הפרח?"
האיכר חייך וענה: "קניתי חצי כיכר לחם כדי שנוכל לחיות, ואת הפרח… כדי שיהיה בשביל מה לחיות…"
חלום רע
למי מאיתנו לא חולפת לעיתים המחשבה על 'הדשא הירוק של השכן'? האם זו הסתכלות טובה שממריצה אותנו לתחרות ולהגעה להישגים, או שמא זו הסתכלות מתסכלת שיש בה צרות עין ורק גורמת לך להרגיש לא בנוח אם מה שיש.
והרי זה ברור וידוע שאנחנו חיים בעולם של השוואות. במיקרים רבים אושרנו נגזר מכך.
לשוב ולראותו
כבר כתבתי כאן שאני אוהב את סגנון כתיבתו של אשכול נבו. אני מתחבר לרגישותו לאנשים וללב הקשוב שלו לליקוט אנקדוטות חיים קטנות. במוסף ידיעות של חג הפסח האחרון פורסם סיפורו הבא. הנה תקציר ממנו. מחוויותיה של מפונָה בצפון.
המנגן במנדולינה
לא מעט מהזיקוקין הללו נגעו לאותם אנשים שנמצאים בכל מקום שאנחנו הולכים אליו, שמשרתים אותנו כל אחד בדרכו. השומר בגן או בקניון, הקופאית בסופר, נהג האוטובוס. עבור הסביבה, וכנראה גם עבורנו, הם בדרך כלל אנונימים. חסרי שם ניחא, כי הרי לא תמיד ניתן או נוח לשאול כל איש לשמו, אבל לפחות מה עם ברכת שלום, מה עם אמירת תודה ולו רפה?
וכי חינוך מתחיל מהבית?
בינעם הרש הוא מחנך ויזם חינוכי במערכת החינוך הדתי. מידי פעם מגיעים אלי דברים שהוא כותב ואני נפעם, כמעט כל פעם מחדש. בהכירי אותו למדתי שיש הבדל בין מורה למחנך. אבינעם הוא מהסוג הזה של מחנכים שמשאירים חותם, וכשאני חושב עליו אני תמיד נזכר באימרה של הפסיכולוג האמריקאי פרדריק סקינר: "חינוך זה מה ששורד, כאשר מה שנלמד כבר נשכח…".
והנה הוא, כמחנך, לא שוכח לפרגן לתרומתם של ההורים:
דברים שנראים מטופשים
לפעמים אנחנו נתקלים בדברים שעל פניו נראים מטופשים ואז, מזווית אחרת או במחשבה שנייה, אולי הם אינם כאלה מטופשים.
מה שמך?
הבחנתי אצל אפי בתופעה מעניינת – הוא היה נוהג לשאול לִשמם של אנשים ששירתו אותו, גם אם זה היה שירות כללי ולא אישי. למלצרית שהגישה את התפריטים הוא היה שואל: "מה שְמֵך?" והיה בטון שלו משהו אנושי וחמים, לא אדנותי ומתנשא, לא פולשני, וגם לא פלרטטני. "מיכל." היא ענתה. "תודה לך מיכל." הוא משיב.
דויד גרוסמן ואני
הכותרת שלמעלה קצת יומרנית. איני מכיר אישית את דויד גרוסמן ולא פגשתיו מעולם, אלא בספריו.
באחד מימי השישי האחרונים, בצהרי היום, רכשנו זוג כרטיסים לאירוע חד פעמי – יומולדת 70 לסופר דויד גרוסמן – באולם 'צוותא' בתל אביב. התלבטתי באם ללכת, למי יש כוח בימים מוטרפים אלה למופעים, כך חשבתי.
לעבוד ביחד
אני חסיד גדול של חשיבותה של עבודת צוות. אין סוף סיפרי ניהול ומאמרים מדגישים שוב ושוב את חשיבות שיתוף הפעולה בהבאת כל ארגון לגבהים חדשים, בעיקר ע"י ניצול כישורים ואיכויות שונות של הפרטים במערכת. וכל האמור לעיל אינו מקל ראש או ממעיט, ולו במעט, בחשיבות היוזמה האישית ובחשיבותו של הפרט.
פתק על עמוד חשמל
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – זיקוק 182 שם יש הרבה רוע בעולמנו שמכווץ את הלב, אבל יש גם טוֹֹב שמרחיב את הלב. קראתי פעם משפט שאיני יודע את מקורו, שאומר בערך כך: "פָּזֵר טוּב-לב על סביבותיך, כמו קונפֵטִי… לחלק מהאנשים סביבך זה ייצמד… וימשיך איתם הלאה…" האמנם? האמנם מעשים של טוב לב הם […]
אנאנדה – המטפלת של אמא שלי
הנה קישור לפודקאסט להקשבה לסיפור המוקלט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 181 שם. לפעמים דברים קורים מכיוון בלתי צפוי לחלוטין. אתה אפילו לא חושב על זה. זה בכלל לא נמצא בתחום של ד' אמותיך. כך קרה לאָנָאנְדָה, המטפלת של אימי, בסיפור הבא שכתבה ושלחה אלי אגי רֶגנר: אמא שלי התעקשה שנים שהיא לא רוצה […]
על הגזמה
אינני מתחבר לאנשים שמגזימים. כאלה שמיפייפים כל דבר, שכל חוויה שלהם היא הכי מיוחדת, שילדיהם הכי מוצלחים והנכדים שלהם הכי מתוקים.
'מאין נובע הצורך הזה להאדיר ולפאר?' תמיד תהיתי. 'הם לא מבינים שזה לא אמין?'
עם השנים למדתי שמה שבאמת מחבר אנשים זה השיתוף דווקא על הקשיים, המבוכות, המצוקות.
אופרה
זה לא סיפור על אופרה, זה סיפור על הליכה לאופרה וזוגיות…
פינתי ברדיו עוברת דירה…
היום זה לא סיפור זה רק עדכון לאלה שהאזינו לפינתי 'זיקוקין די-נור' בגלי צה"ל בימי שישי. ובכן הפינה עוברת דירה, מיום שישי ליום שבת, ומשכנה החדש יהיה בכאן רשת ב'. לאחר 20 שנה בגלי צה"ל (מתוכם 16 שנה עם הפינה שלי) שמעון פרנס עוזב ועובר לרשת ב'. החל מהשבת הקרובה 27.1 הוא מקבל תכנית חדשה […]
טיפים קטנים מסבתא
הייתי כבת 12 כשסבתא לחשה לי באחד ממפגשי יום השישי: "מֵיידָעלֵה…", כך היא קראה לי, "מיצאי כמה דקות לבוא אלי ונשוחח. את תהיי בקרוב בת-מצווה ובהדרגה תְצַמחי כנפיים. חשבתי… שאולַי… כמה עצות קטנות מסבתך… יועילו…"
פלחים של תפוז
אבא שלי תמיד אהב תפוזים. ליתר דיוק אהב לקלף אותם. כילד, אני זוכר את אבי תמיד שואל אותנו: 'מי רוצה תפוז?' רק כדי שיוכל להזדרז ולקלף ולפלח לפלחים.
שאלה יהיו השריטות שלנו
סיפור נוגע ללב על הניחומים שאנחנו מוצאים לעיתים ביחס אנושי הגון שאנחנו מקבלים.
באחד הבקרים של ימי השישי האחרונים, בעיצומה של מלחמה, חברים הזמינו אותנו להצטרף אליהם להצגה בקאמרי, כמאה מטר מכיכר החטופים – 'ימים טובים פי אלף' (משירה של שימרית אור).
שלושה טייסים ושיר אחד
על מיקריות ועל הרצון העז לשוב הבייתה…
אביקם הוא ידיד טוב שלי. בעברו נווט קרב בטייסת 201 (שהתפרסמה בסדרה בערוץ 11), מ'בוגרי' מלחמת יום הכיפורים, ויועץ כלכלי בעיסוקו האזרחי. לצד העיסוקים החומריים הללו, ולענייני הנשמה, הוא אוהב לתרגם לעברית מילים של שירים לועזיים הקרובים ללבו.
אבהות
ספרים ומחקרים רבים נכתבים על אימהוּת, על גידול תינוקות וילדים ורק מעט נכתב על הצד הזִכרי, על אבהוּת. ארנון, בכורי, המליץ לי על ספרו של ד"ר עלי כ"ץ "אינטליגנציה אבהית" שמדבר על אבהות וגבריות מזווית אישית.
הפָּאטְרִיָּה
כבר שנים שאני שולח את הזיקוקים הללו אחת לשבועיים. בימי המלחמה הקשים האלה אני חורג מעט ממנהגי ובשבוע הביניים אני מעלה לכאן סיפור מוקלט בלבד, לא כתוב, מארכיון הסיפורים הישנים שהקלטתי והעליתי לפודקאסט רק לאחרונה. זה סיפור ששלחתי כזיקוק לפני כשש שנים. אולי זה ייתן לכם פסק זמן לכמה דקות מהחדשות והאקטואליה. הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט […]
הפוך גוטה הפוך
אדם זקן, בגמלאות, מנוחתו הופרעה באופן קבוע ע"י קבוצה של ילדים שנהגו לשחק מתחת לחלון דירתו הקטנה שבקומה הראשונה.
רמאויות קטנות
לפני הרבה שנים רכשנו רכב קטן וגילינו בדיעבד שהמוכר רימה אותנו במחיר. בעודי מתרגז ומתכנן נקמה, רעייתי הרגיעה אותי במילים, שאולי מוכרות לכם: 'לא חשוב, זה היה שיעור. ההפרש ששילמנו הוא בעד השיעור.'
את חכי לי
את הסיפור הבא, שהמקריות השזורה בו היא כמעט בלתי נתפסת, שמעתי לראשונה ממנו. זהו סיפור שמאחורי שיר, שהוותיקים מבינכם מכירים גם מכירים. 'סיפור פתלתל,' אומר לי עפר, 'אנסה לפשט אותו.'
קונסטנטין סימונוב הוא משורר רוסי שבשנת 1941 כותב פואמה לאהובתו, אלמנת מלחמה, ולנטינה סֵרובָה…
נימוסים והליכות
פלוגת חיילים ישובה קשובה בקורס מסוים בַּאודיטוריום של הבסיס. לפתע נכנס פנימה אדם מבוגר, כפוף שכם, בולש בעיניו אחרי הקצין הבכיר ביותר שבאולם, מאתר אותו בשורה הראשונה ופונה אליו. הוא לוחש באוזנו כמה משפטים והמפקד אז מְפָנֵה לו מקום לידו.
חבל שלא שאלתי את הורי
זה היה כמעט לפני שנתיים. קראתי ספר ופיסקה שם הציתה בי מחשבה על הורַי, שמזמן כבר אינם.
זו לא פעם ראשונה שמחשבה חולפת בראשי, כפי שבוודאי חולפת בראשם של רבים, על ההחמצה בקשר שלנו עם ההורים – 'לוּ רק היו כאן שוב, היינו בוודאי נוהגים אחרת…'
חברים לעט
לוותיקים מביננו מכתבים, ואין הכוונה למכתבים מהביטוח הלאומי, זה משהו עם ניחוח של פעם. זה משהו שחיילים שלחו מהחזית, ומשוררים לאהובותיהם. בעוונותיי, גם אני חטאתי בכתיבת מכתבים. לוּ אפשפש במגירות שכוחות אמצא בוודאי מכתבים מצהיבים שהנציחו קשרים מהעבר.
המתיקות שְבְּפָשְלָה
לכולנו יש רגעים בחיים של פשלות, של מבוכות שאנחנו מרגישים איתם נורא, לפחות ברגע שזה קורה. לשימחתנו טיבעם של מרבית ריגעי המבוכה הללו להתפוגג ולהפוך לסיפור מחויך במפגשי חברים ומשפחה בסופי השבוע.
חברים בחשיכה
חברוּת היא עבורי ערך בעל משמעות רבה. יש לו מקום של כבוד אצלי כמעט כמו משפחה. מצאתי את עצמי, דווקא בגילי המתקדם, מְפָנֵה יותר ויותר מקום בחיי לחברויות ישנות ותתפלאו… גם לחדשות. כבר זמן רב שאני מחכה לסיפור על חברות כדי להציף את הערך הזה ולשוחח עליו.
החיים זה לא לתפוס כדור אחד…
שעת בקר עמוסה ואני מדשדש בריכבי בפקקים. באחד הצמתים בשרון הבחנתי בו עוד מרחוק. זו לא הפעם הראשונה. בחולצת מלחים מפוספסת בכחול לבן, מכנסיי ברמודה רחבים, כובע קש מהוה, עומד באמצע מעבר החציה ומלהטט בהקפצת כדורים באוויר.
ערב של שושנים
שלומי נוהג לשבת מידי פעם בבית קפה תל-אביבי, שם, על כוס קפה, הוא נותן דרור לדימיונו ומשרבט את סיפוריו. שם הוא גם פגש חבר חדש. מישהו שהוא הכיר כל חייו אבל לא חשב שאי פעם יתיידד איתו. כשקראתי גם אני התרגשתי, כי גם אני היכרתיו מירב חיי. וכך שלומי מספר:
טנא ביכורים
מנחם הכהן הוא שופט לענייני משפחה בדימוס, ירושלמי ותיק. כשנחה עליו הרוח הוא חוטא בכתיבה ושולח לחבריו סיפורים קצרים מפרי עטו. כתיבתו ללא ספק מושפעת מהתבוננותו רבת השנים בסיכסוכי משפחה.
פיסלי רחוב (נֵלו ופָּאטְרָאש)
איני חובב אומנות מושבע אבל משום מה… משום מה… פיסלי רחוב תמיד מושכים את תשומת לבי, מרתקים אותי וגורמים לי לצלמם הרבה מעבר לפסלים במוזיאונים. אולי בגלל שהם בלתי צפויים ונתקלים בהם במקרה, אולי בגלל שאינם מקבלים את הכבוד והמעמד של פיסלי המוזיאונים, ואני חש צורך לכבדם בגלל זה… איני יודע.
איש אופני הפרחים
אני מניחה שכבר נתקלתם ברחבי אמסטרדם באופניים מקושטים בפרחים. הכול התחיל לפני כמה שנים כסיפור אהבה נוגע ללב. וורן גרגורי (Warren Gregory ) היום כבן 50, שם לב שאישתו מישל, שהייתה חולה כבר שנים באפילפסיה, מתחילה לאבד זיכרון לטווח קצר, ולאחרונה לא תמיד זכרה היכן הניחה את אופניה בתחנת הרכבת. הוא החליט לקשט את אופניה בפרחים בצבעים בולטים כדי להקל עליה לזהות את אופניה
לשחק לבד
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 148 שם. ריטה הייתה המדריכה שלנו בטיול משפחתי שעשינו לאחרונה באיים האָזוֹריים. האיים האזוריים הם קבוצה של תשעה איים באמצע האוקיינוס האטלנטי, בשליטת פורטוגל. בשלב מסויים סיפרתי לה על חיפושיי אחרי סיפורי חיים קטנים שיש בהם חומר למחשבה. 'תן לי דוגמא' היא מבקשת. סיפרתי […]
כיתה ללא שולחנות
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 146 שם. על אבי בַּרבֵּר – תת אלוף במיל בחיל האוויר – כבר סיפרתי כאן לפני כמעט עשור. מאז אנחנו שומרים על קשר, במעין הסכמה לא כתובה שכשהוא נתקל במשהו מעניין הוא שולח לי. והנה הוא מפנה תשומת לבי לסיפור שפורסם בארה"ב. חשבתי שבימים […]
אל תעופו על עצמכם
אני שולח את הזיקוק כמה ימים מוקדם מהרגיל בגלל חג הפסח. להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 144 שם. סיפרתי בעבר לא מעט קטעים מספריו של הפסיכולוג ד"ר עֵלי כ"ץ. לאחרונה הוא הוציא ספר חדש 'הגורילה הפנימית' שעוסק בתשוקות, אהבות וכאב בעולמם של גברים. הוא מקדיש פרק ('להתעוור מהאור') לסיפור […]
מהי חווית קריאה עבורך?
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 142 שם. כילד וכנער גדלתי בבית פריבילגי (נחמד להשתמש במילה הזו בהיבטה החיובי. היום זו נאצה). גרנו בכפר ערבי נטוש ליד תל אביב שהפך לעיירת עולים. בליל של שפות ומנהגים. בניגוד למשפחות חבריי, הורי היו ותיקים בארץ, אז אצלנו בבית דיברו עברית, וספרים התנוססו במזנון […]
ללכת את החיים ולהתבונן בהם מזווית אחרת
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 140 שם. הזכרתי כאן בעבר את מיכאל גרטנר, נשיאה לשעבר של רשת החדשות NBC בארה"ב, שסיפר שאביו חדל מנהיגה כשהיה בן 25 (בשנת 1927). "בימים ההם," אמר לו אביו בן התשעים, "לנהוג ברכב היית צריך להשתמש בידיך, ברגליך וגם להביט לכל הכּיוונים ואז החלטתי שאתה יכול ללכת את […]
האם לאחר זו מחלה?
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 138 שם. משחר ימיי כמנהל התנהלתי בחוסר סובלנות לאנשים שמאחרים. ראיתי בזה חוסר כבוד וזלזול בזמנו של האַחֵר. בינתיים זקנתי ומיתנתי את הביקורת, מבין שלא יעלה בידי לתקן את העולם. לפני כשבוע ישבנו כמה חברים לקפה. לפעמים כדי להתחמק מנושאי פוליטיקה, מחלות ונכדים, אני שואל […]
מפריח הבלונים
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 136 שם. הסיפור הקטן הבא כבר שוכב במגירות המחשב שלי כבר למעלה מעשר שנים. הסיפורים שאני שומר יודעים כבר שאני מחכה להזדמנות מתאימה כדי שאשלוף אותם. הם יודעים שאחֵיהֵם, שפחות מדברים אלי, נמחקים ולא נשמרים בכלל. וההזדמנות הגיעה דרך השיח הבלתי פוסק על עדוֹת […]
אבא שעושה בושות
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 134 שם. לא מעט מכתיבתו של שלומי זילבר העליתי כאן. לאחרונה הוא נסע לבקר את בִּתו שעברה באופן זמני להתגורר בקוסומוי שבתאילנד. היא, בעלה ושני ילדיהם הקטנים. 'עם לפטופ וחיבור לאינטרנט אפשר לעבוד מכל מקום' טוענת הבת 'והרי בארץ קשה לצעירים.' ושלומי, כשהתגברו געגועיו, […]
רשת ביטחון
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 132 שם. כשיְלדַי בגרו ויצאו לדרכם העצמאית תהיתי לא מעט, ולא פעם הייתי חלוק עם אִמָם, עד כמה ראוי לעזור ולתמוך ומה גובהה או עומקה של רשת הביטחון שאנחנו פורשים להם. ואז, יום אחד, נתקלתי במשפט שהפך נר לרגלַי. זה ציטוט מפוליטיקאי אמריקאי בשם […]
להֵיעזֵר
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 130 שם. ממרומי גילי תהיתי לא פעם מדוע קל לי לתת ולעזור, אבל קשה לי ואני מרגיש לא נוח בלהיעזר. האם זה ענין של כבוד, של אגו, או שמא החשש מהמחויבות שזה יוצר? השנים האחרונות, אלו השנים בהם התהפכו היוצרות והתחלתי ללמוד מילדיי. זה […]
כדורגל מאחד את העולם
להקשיב לסיפור בקולי, הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 128 שם. הרי לא ניתן בימים אלה של מונדיאל שלא להתייחס לכדורגל. אני איש של כדורגל מימים ימימה. שלומי זילבר, ידידי, מעיד שאינו כזה. אף פעם לא שיחק, לא אהד אף קבוצה, היה במגרש כדורגל פעמיים בחייו וגם אז לא נהנה. ודווקא הוא שולח […]
על עבדות ועל חירות
להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 126 שם. הזיקוק שאני מעלה הפעם מטיל אלומת אור עצובה על עולם המרוחק מאיתנו, ודווקא במדינה הכי דמוקרטית בעולם. אני בדרכי לארה"ב לסיבוב קטן בוושינגטון הבירה, צפון קרוליינה וטנסי. למה בחרתי את המדינות הללו? אולי כי לא רציתי להתרחק לחוף המערבי, ואולי כי בצפון […]
לשיר
להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 124 שם. בשיטוט באינטרנט נתקלתי בסרטון הונגרי שזכה בפרס האוסקר לסרט הקצר לשנת 2017. הסרט הוא בהשראת סיפור אמיתי. הפכתי את שפת הסרט לשפת הסיפור. הנה תקציר בתרגום חופשי שלי מאנגלית, שתורגמה מהונגרית: ילדה כבת שתים-עשרה, פוסעת בְּמסדרון של בית-ספר, וברקע נשמעת שירה של […]
פרברים
למעונינים להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 122 שם. הסופרת רות עפרוני פירסמה את הסיפור הבא במוסף חג הסוכות של "ידיעות אחרונות". הנה תקציר מהסיפור: ראיתי את בֵּן לראשונה על הבמה בפאב מעפאן בבוסטון, בערב 'מיקרופון פתוח' שכל אחד יכול לעלות ולחנטרש משהו. בֵּן היה גבוה מאד וצעיר מאד, קול […]
מילים טובות
למעונינים להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 120 שם. את הסיפור הבא קיבלתי מרונן לין, מכר ותיק. הוא לא ידע לאמת את מקורו או את אמיתותו. מקור הסיפור אינו מהארץ. הנה הסיפור בשינויים קלים שלי: יום אחד הפתיעה מורה את תלמידיה בשיעור חברה, בחלקה להם דף עם שמות כל ילדי […]
תחנת אוטובוס בצרפת
למעונינים להקשיב לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 117 שם. את המקרה הבא שלחה אלי תמר שרויטר-אלברס כל הדרך מגרמניה. היא שמעה את זה במופע של סטנדאפיסט/איש קברט צרפתי שחי ומופיע בגרמניה, ושמו הבימתי – אלפונס. וכך הוא מספר: דיאֶפ Dieppe היא עיירת דייגים קטנה בנורמנדי שבצרפת, שאוכלוסיותה מגיעה בקושי ל […]
יש אלוהים
למעונינים לשמוע את הסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – הזיקוק שכאן הוא זיקוק 115 שם: למרות השם היומרני שבכותרת אין לסיפור הבא שום קשר לאלוהים או לאמונה באלוהים, אלא יותר ליחסים כנים ותמימים בין אנשים. קראתי פעם אבחנה מעניינת של ד"ר טל בן שחר, מרצה וחוקר ידוע בתחום הפסיכולוגיה החיובית – אתה יכול להיות אדם […]
גם נשרים זקוקים לדחיפה
להאזנה לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – זיקוק 113 שם. כולנו כהורים מדקלמים את 'עוף גוזל… חתוך את השמיים'. כולנו כהורים יודעים שעדיף להקנות לילדים ידע בשימוש בחכות ולא תמיד לתת להם דגים. כולנו יודעים שחשוב לעזור להם לצמח כנפיים כדי שברגע הנכון יעופו לבד. אבל ידיעה בכל אלה אינה מספקת. כי כמה מאיתנו, כהורים, […]
חינוך, ציונים ואימהוּת
להאזנה לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט – זיקוק 111 שם. מעולם לא עסקתי בחינוך או בהוראה, אבל סיפורים שמגיעים אלי ומטילים אלומת אור על ההבדל בין מחנך לבין מורה, תמיד מושכים את תשומת לבי. אני ער לכך שמחנכים, הרבה מעבר למורים, משאירים חותם על תלמידיהם לעיתים לכל החיים. הקשיבו לחוויה הבאה ששלח אלי אבינעם הרש, […]
ההקדשה
להאזין לסיפור בקולי הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט (זיקוק 109 שם) פודקאסט יוסי דה ליאון שלח אלי סיפור של אשכול נבו, ולא ידע לספר לי היכן הוא פורסם. חיפוש מהיר באינטרנט הוביל אותי לכתב עת לסיפרות שנקרא הו! (גליון 20 מספטמבר 2020), שם פורסם הסיפור. אני מאד אוהב את סגנון כתיבתו של אשכול נבו. כבר ציטטתי פעם […]
טיפות של שלום
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 107 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לא מעט מסיפוריו של שלומי זילבר העליתי כאן. כבר הזכרתי שאני אוהב את סגנון כתיבתו ואת יכולתו לדלות סיפורים אנושיים ונוגעים ללב כמעט מכל אחד. לאחרונה הוא חורש את כבישי הארץ כדי למסור את סיפרו שהוציא לאחרונה וכך הוא […]
דרישת שלום מאבא
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 105 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט את ירון אינני מכיר. לפני כמה שבועות הוא שולח אלי מייל, מגדיר עצמו כפריק של רדיו ומחמיא לפינתי בגלי צה"ל. ירון הוא במאי תיאטרון, חי כבר שנים רבות בשטוטגרט שבגרמניה. יליד הארץ לְאֵם ממוצא תימני (דור שביעי בירושלים) ולאב […]
מניה קמינסקי
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 102 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לשלומי זילבר אתר בפייסבוק "שלומילים וסיפורים" שם הוא מעלה סיפורים וחוויות מילדותו בגבעתיים. זווית הראייה שלו תמיד מעניינת וחודרת. הקשיבו לתקציר מסיפורו הבא: נסעתי לגבעתיים לסדר משהו בדירת הוריי ונכנסתי לחנות לקנות בית מנורה. החנות הייתה עמוסה. בצד ישבה […]
ילדים בסימן אדום
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 99 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט אנחנו נוטים לחשוב שבילדים יש חוסר פירגון, שלא לומר רוע-לב. שומעים על חרמות בבתי ספר, על בִּיוּש (שֵיימִינג) ברשתות, ועל ביריונות שכל מטרתה לדרוך על האחר ובכך להרשים את האחרים. אז הנה שני סיפורים אנושיים ותמימים שמראים שילדים נוהגים […]
שיעור בנטילת באחריות
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 96 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לפני כמה שבועות, במפגש משפחתי, פגשתי לראשונה את הפסלת והאומנית הידועה אילנה גור. אילנה היום בשנתה השמונים ושש ויפי נעוריה עדיין ניבט ממנה. פיטפטנו מעט, ואז כששמעה על חיבתי לעולם הסיפורים, סיפרה לי על בעלה לֶנִי. לני לוֹאֶנְגְרוּבּ, היום […]
אחי/אחותי
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 93 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט את ד"ר תמר יהודה-כהן פגשתי לראשונה לפני כעשרים וחמש שנים, בעולם העיסקי. היא הייתה אז אישה צעירה כבת 41, לבושה ארוך וצנוע, שיערה מכוסה, שִבעה ילדים, מדענית ונושאת שני תארי דוקטור בתחום מדעי החיים. פניה מחויכות, דיבורה שקט, רהוט […]
אִיתָ'קָה
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 89 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט אני מניח שאיני מחדש הפעם, רק מרענן את הזיכרון, והשם איתָ'קָה אולי אינו זר לחלקכם. בין אם זה האי היווני של היום, בין אם זו העיירה בצפון מדינת ניו-יורק בה ממוקמת האוניברסיטה הידועה קוֹרְנֶל, ובין אם זו עירו המיתולוגית […]
העוצמה שבסיפורים
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 86 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט חציתי את רף 350 הזיקוקים שאני שולח מאז 2008, כבר כמעט 14 שנים. לא מעט אני עוצר בדרך הארוכה מאז, ותוהה על עוצמתם של סיפורים. מה יש בְּסיפור שמִשחר ההיסטוריה הוא משולב בכל תרבות שאנחנו מכירים? אנחנו יודעים […]
החלון של השכנים
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 83 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לעיתים, כשבְּאֵר הסיפורים מתייבשת, אני נובר ברחבי הרשת במדפי הסרטים הקצרים. כך נתקלתי בסרט הזה – 'החלון של השכנים' – שזכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר לשנת 2020, שמטיל אור על תובנה מעניינת ומוכרת. הפכתי את שפת הסרט לשפת […]
גברים מנוגה
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 80 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט איש מאיתנו אינו אוהב ביריונות, אבל גם מאחורי בריונות מתחבא כנראה סיפור. הנה… מילקוט חוויותיו של שלומי זילבר: אם אתה יליד גבעתיים, בטוח נצרב בך זיכרון מנֹגַהּ. היום נוגה זה סתם צומת, אבל פעם ניצב שם קולנוע נוגה, שכבר […]
גיבור חדש לבית הספר ברוצ'סטר
הנה קישור להֵסְכֵּת/פודקאסט לשמיעת הסיפור בקולי. (הזיקוק שכאן הוא זיקוק 77 שם): זיקוקין די-נור – פודקאסט לפני כמעט שש עשרה שנה העביר אלי ניר, בני, כתבה מצולמת ומרגשת שפורסמה ברשת CBS בארה"ב. בני מודע לחיבור הגדול שלי לספורט, אבל זה היה קטע ספורט מהסוג שמרעיד את הנימים הדקים ביותר שבגופנו גם לא לחובבי ספורט. העברתי […]
