הדרך שבה בוחר המנהל בהתחלה די אכזרית ומזעזעת בעיניי. דרך יותר עדינה ורכה כלפי הילד אבל נחרצת ואסרטיבית כלפי הבריונים הנבזיים, הייתה ראוייה יותר. מספיק שהמנהל היה מתאם את המהלך מראש עם הילד ולא מעמיד אותו במצב משפיל כל-כך…

איזה מסר סמוי המנהל "המחנך" העביר לתלמידים? שאפשר לנצל מעמד כדי לצוות על חלשים ממך שיעשו כרצונך?
ולמורים ולמנהלים בארצינו הקטנה – תמיד תשימו עצמיכם במקום הילד, כיצד הייתם רוצים שיתייחסו אליכם או לילדיכם. ככה פשוט. בלי אגו ובלי דרמות מיותרות…היים הם מציאות ולא סרט

כמו תמיד, מרגש ומאיר עיניים.

לא אהבתי את הסרט כשראיתי אותו.
מקום חינוכי היה מודע מראש שילד כזה מגיע ומכין את המורה והתלמידים. דואג שיהיה לו חונך שישב איתו באוכל לדוגמא.

מורה מוכן לא היה שולח את הילד המסכן למנהל

מנהל מכיל לא היה מעלה אותו מול כל בית הספר בלי הכנה מראש

בקיצור, ממש לא סרט חינוכי בעיני

ראשית לכל , זה מאוד מרגש ,נכון שהמנהל היה יכל לעשות את זה בצורה יותר חמה עם חבוק לנער ,ועם מילים יותר רכות ובלי פורמליות , אבל התוצאה לילד היא חיובית וזה העיקר ,
כל טוב מעומר

הנושא מוכר לי מאד,יש לי שכן "ילד מאומץ" יתום מאב ןאם שאני "מאמץ" שנים רבות שהינו חולה במחלה.
ברגע שהוא מתעצבן ן/או מתרגש גם משמחה,התגובה ורעשים והקולות
מתגברים.הם אנשים מאד רגישים ויש לתת להם תשומת לב מיוחדת,ולא להתייחס ל"קולות" ולא להגיב בהערות או ב"ציחקוקים" היות והם מאד נעלבים.
לדעתי הנהלת בית הספר, ומורי הכיתה התייחסו למקרה בשלב מאוחר
מאד,וניתן היה להעביר את המסר לתלמידים בשלבים יותר מוקדמים
ולמנוע סבל רב מהילד במשך תקופה ממושכת.
צריך ל"לדעת" לקבל את השונה והחלש ,הם בדרך כלל אנשים ברמה שכלית גבוה. לידיעה ההורים והילדים זה לא פיגור המחלה הזאת.
תודה על הסיפור המרגש בנושא מחלת הטורט , וההורים שידעו להסביר לילדיהם כיצד להתייחס לילדים חולים בטורט במקרה ונחוץ.
מחלה ארורה מאד ולעיתים ה"קולות" מתגברים עם הגיל והשנים.
שבת שלום

שלום
אינני יודע אם הסרט מביא אחד לאחד את ההתרחשויות כפי שקרו באמת במציאות, אבל התגובות כאן של אב ושל ענת פשוט משקפות איך נראית מערכת החינוך בארץ ועוד יותר מכך מה איך כהורים הם מצפים ממנה להראות ולהתנהל. רגישות? הכנה? חונך?
אני משוכנע שהמנהל ידע בדיוק עם מי יש לו עסק ולכן עשה את הצעד שעשה מתוך ידיעה שלילד יש חוסן נפשי לעמוד בסיטואציה – וזוהי הרגישות הנדרשת – לא לזרוק את התפקיד על מישהו אחר=חונך.
אני מצפה ממערכת החינוך שתזהה ותתמודד עם השונה ולא תזרוק אותו לכל מיני מומחים או תפטם אותם בכדורים רק כדי שלא יפריעו למהלך התקין של השיעור. אני מצפה לרגישות של המורה לא רק לצורך שלו להעביר חומר נדרש אלא לצורך של הילד להשכיל, להיות מקובל כפי שהוא, ולכך נדרשת רמה קצת אחרת שלא נאמר גבוהה יותר של אישיות המורים בישראל. אז כדאי לפעמים ללמוד מאחרים כיצד מתמודדים עם בעיות ולא להיות מבקרי קולנוע חורצי דיעה – כי גם זו חוסר רגישות שהסרט יוצא נגדה!!!

הי שוקה

כרגיל סרט מדהים ושיתוף מקסים שלך ברדיו.
מחשבות, עברית, שעלו לי בעקבות זאת:

הוראה
משורש האר – ראה. – מגלה ומוציא לאור ידע, מחשבות, יכולות.
– חושף את הידוע

לעומת זאת

חינוך
משורך חנך – חן+ כן. – לגלות ולמצוא חן,
– לדעת להגיד כן,
– לקבל את השונה, לגלות את הן הלא נגלה
אצל האחר

זה ההבדל המהותי בין מורה ומחנך
הוא חונך לחיים.

תודה שוב ושבת שלום
גרי מנדלסון

הי שוקה,
כרגיל, אתה מצליח לספק לי את "מנת ההתרגשות החודשית", וזאת סיבה מספיקה להודות לך על הרגישות ועל התכנים, אני עובד עם ילדים עם קשיים ובאמצעותם גיליתי שכולנו – "נכים בלתי מאובחנים", תודה שוקה שאתה שותף כל כך מיוחד שמסוגל שמסוגל להעלות את הנושא הזה בצורה כל כך ייחודית ובזאת ולהפוך אותנו לחברה רגישה יותר.

כול יום שישי אני מתחילה את השבת בדמעות . אני בדרכי לארוחת ערב שבת ובדרך שומעת את התוכנית [מאז ששמעתי בפעם הראשונה את התוכנית].עוצרת את הרכב ומקשיבה איך שאתה מספר ברגישות ובנועם סיפורים מהחיים, עם המון מוסר לקחים ומה לא ….. מעניין אם גם למר פרנס זה קורה תודה לך מר שוקה חלי מחיפה שבוע טוב.

שוקה יקר,
קראתי ודמעתי בנשימה אחת, כבר על ההתחלה לבי היה עם הילד הגיבור הזה…אכן מחלה נוראית, אבל ברגע שהתלמידים הבינו את המצב הכול התהפך. המעמד של הירידה מהבמה של הילד ומחיאות הכפיים שנתנו לו גרמו לדמעות לרדת בלי שליטה. כמובן שצפיתי אח"כ בסרטון ולמרות שידעתי מה הולך לקרות בכיתי שוב…אהבתי מאוד, מאוד את תגובתו של גרי מנדלסון.
שוקה יקר אתה פשוט מיטיב לבחור בסיפורים הכי מרגשים מהחיים- תודה לך על זיקוק כה נפלא.