הגינות בספורט

למעוניינים להקשיב לזיקוק ולא רק לקוראו, כנסו להֵסְכֵּת (פודקאסט) שהעליתי לאחרונה. הנה לינק (הזיקוק שכאן הוא פרק 22 שם):
זיקוקין די-נור – פודקאסט

אני איש של ספורט משחר נעוריי. עשרות שנים שיחקתי באדיקות כדורגל שכונתי ומשך כל השנים הללו אני מכור ללא תקנה לאירועי ספורט קטנים כגדולים ולבטח מונדיאל, אולימפיאדה, גביע אירופה, וכדורסל אמריקאי. גם היום, בקשישותי, תמיד מתגלגל אצלי בבית איזה שהוא כדור של ילדים, שמידי פעם אני עוצר כדי להקפיצו על הרגל או לבעוט בו אל הרווח בין הספות, השער הדימיוני שלי.  
לדבר אחד לא התרגלתי משך כל השנים הללו בספורט התחרותי –  לחוסר ההגינות.
האם זה אוקסימורון? האם ספורט והגינות לא נועדו ללכת יחדיו? האם תכונת הווינריות, לנצח בכל מחיר, שכל-כך מדברים בשיבחה (מייקל ג'ורדן, כריסטיאנו רונלדו…), דורסת את ההגינות?
חשבתי פעם על רעיון, שלא הצלחתי להגיע איתו לפיפ"א (התאחדות הכדורגל העולמית), לפיו יש לחייב כל שחקן כדורגל שמקבל כרטיס צהוב על עבירה, ללחוץ את ידו של השחקן עליו נעברה העבירה. אם יסרב לעשות כך, יקבל כרטיס צהוב נוסף ויורחק. חישבו מה זה יעשה לתרבות הסליחה בכלל, ולהגינות בכדורגל בפרט.

חישבו איזו תרומה הייתה לעולם הכדורגל לו דיאגו מאראדונה, נישמתו עדן, היה ניגש לשופט, אז במונדיאל ההוא במשחק נגד אנגליה, ולוחש על אוזנו שהשער שהבקיע היה ביד וכדאי שיפסול אותו. יגידו רבים שבארגנטינה היו בוודאי מוציאים עליו 'דין רודף' ואוהד מטורף היה שם קץ לחייו. מסופקני. אני נוטה להאמין שלו היה נוהג כך, היה הופך מודל לחיקוי, והייתה לכך השפעה מרחיקת לכת על ההגינות בספורט.
ובהקשר הזה הקשיבו לאירוע ספורט זניח אך מְלא משמעות, שהיפנתה אליו את תשומת ליבי  שושנה צמח מארה"ב:

השנה היא 2012, אנחנו בריצת שדה בתחרות אתלטיקה פתוחה בבּורְלָדָה שבספרד (עיר קטנה ליד פמפלונה). הרץ הקנייתי, אָבֵּל מוּטָאי, מוביל את המירוץ ועומד לנצח ולחצות את קו הסיום בביטחה. כמה מטרים בודדים מפרידים בינו ובין קו הסיום וזכייה במדליית הזהב של המירוץ.
משהו בסימני המסלול גורם לו לחשוב שהוא סיים את המירוץ… והוא נעצר.  כך פשוט, עשרה מטרים  לפני קו הסיום. מאחוריו מגיע הרץ הבא, רץ ספרדי בשם פרננדז אָנָָאיָה, שבכלל לא איים על היותו ראשון. הספרדי מבין שהקנייתי טעה והוא צועק אליו להמשיך ולרוץ. אבל הקנייתי אינו דובר ספרדית ואינו מבין מה צועק לו הרץ שמאחוריו. הספרדי מבין בחושיו שנפלה טעות אצל הקנייתי… ואז… במקום לחלוף על פניו ולחצות ראשון את קו הסיום, הוא מגיע אליו, דוחף אותו בגבו עד שהקנייתי חוצה את קו הסיום ראשון ומנצח.

הקהל המום.
בשיחה עם מאמנו של פרננדז, מרטין פיז, אמר המאמן שהוא לא מסכים עם התנהגותו של חניכו: "זו הייתה אמנם מחווה יפה של יושר, שכמעט אינה קיימת במחוזותינו. אבל… אני לא חושב שאני הייתי נוהג כך. אני מאמין שאני הייתי מנצל את המצב, את הטעות של היריב, ומנצח.

אבל חניכו לא חשב כך. לאחר המירוץ מראיין עיתונאי את פרננדז, הרץ הספרדי: "מדוע עשית זאת?" הוא שואל.
"החלום שלי הוא," עונה פרננדז, "שיום אחד יהיה לנו סוג של חיי קהילה שבו נדחף ונעזור אחד לשני לנצח."
"אבל למה נתת לקנייתי לנצח? "מתעקש ושואל העיתונאי.
"לא נתתי לו לנצח…" השיב לו הספרדי בתשובה ראויה לכל הדעות, "הוא הרי עמד לנצח בפער שלא יכול הייתי לסגור. המירוץ היה שלו."
העיתונאי המשיך להתעקש ושאל שוב: "אבל היית יכול לחלוף על פניו ולנצח…?"
פרננדז הביט בו, כלא מבין, והשיב בסידרה של שאלות: "אבל האם ניצחון כזה יהיה ראוי? איזה כבוד יהיה במדלית ניצחון כזו? מה אמא שלי תחשוב על ניצחון כזה?"

(כך שלחה אלי שושנה צמח, והוספתי מעט אינפורמציה ששאבתי מהאינטרנט)

ועכשיו כשקראתם את הידיעה הזו, נחזור שוב למאראדונה. האם מאראדונה לא חשב על מה אמא שלו תחשוב על הניצחון שלו? האם הוא לא חשב איזה כבוד יהיה במדלית ניצחון שכזו, שנוצקה במירמה?
וכך עולם הספורט מכנה אותו בסלחנות 'יד אלוהים', וכך עולם הספורט לוקה בחוסר הגינות עד עצם היום הזה, וכך יושר ואתיקה עדיין, לצערנו, אינם נוסחה לניצחון אמיתי.
הרשו לי להצדיע לאיוואן פרננדז אָנָאיָה! (ראו תמונה למטה)

 

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, אחד ביולי 2021

"הגינות בספורט" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של שמעון פרנס. לחץ להאזנה.

 

פרננדז אנאיה והרץ הקנייתי אָבֵּל מוטאי

 

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות