המקרר הירושלמי

את אהובה פגשתי לכוס קפה לחוף ימה של הרצליה. כששמעה על הסיפורים שאני מלקט, עלה חיוך על פניה. "הנה סיפור קטן ואמיתי שיתאים לך לימי הקיץ החמים הללו." היא אמרה. "סיפור על מקרר ירושלמי."

"אנחנו משפחה ירושלמית ותיקה ואחות לי, בוגרת ממני, ושמה תמי. לפני למעלה מעשרים שנה – משפחתה גדלה אז, צרכיהם השתנו – היא החליטה לשדרג את המקרר בביתה. מקרר אמריקאי חדש יהלום את צרכינו טוב יותר מהמקרר הישראלי הישן בן ששה עשר הקוב שלנו, היא חשבה, ואת הישן אמסור לדוִד.
דוד הוא איש האחזקה הוותיק בעסקי המשפחה. איש מסור, נאמן וטוֹב-לב. הזדמנות פז לגמול לוֹ ולוּ במעט. היא ידעה שדוד רווק עדיין, אמצעיו דלים ובוודאי ישמח למקרר גדול יותר, ואולי חדש יותר, ממה שיש לו היום.

"אשיג טנדר מחבר ואבוא לקחת את המקרר." אמר לה דוד ועיניו מביעות תודה.

חלף יום ופגשתי את אחותי. איני זוכרת כיצד הנושא עלה אבל כשהבינה שהמקרר בביתי קטן יותר מהמקרר שהיא עומדת להחליף, היא הציעה גם לי את המקרר הישן שלה. "ומה עם דוד?" שאלתי.
"דוד בגפו," היא אמרה "אני מניחה שעבורו זה לא ישנה מאומה. אסביר לו ואני בטוחה שהוא יסכים לקבל את המקרר שלך במקום את שלי."

תמי אחותי שוחחה למחרת עם דוד, והוא אכן לא ראה בכך כל בעיה. עיניו הטובות המשיכו להביע תודה.

באחד מסופי השבוע השיג דוד טנדר, העמיס את המקרר בן ה 16 קוב מדירתה של אחותי, הסיע אותו לדירתי, העמיס את המקרר הישן שלי בן ה 15 קוב ושם פעמיו לדירתו הקטמונית.

דוד התגורר בדירה צנועה, בקומה הרביעית, באותו הבניין שבו גרו אז הוריו. כשהגיע לדירה והחל להעלות את המקרר לדירתו הבחינה בו אמו מבעד לחלונה שבקומת הקרקע.

"מה אתה סוחב שם, דוד?" חקרה אותו.

מתנשף הוא סיפר לה על המתנה שקבל ממעסיקתו.

"מה תעשה עם מקרר כל כך גדול?" היא סנטה בו. "עשה שרות טוב להוריך ותשאיר את המקרר אצלנו. קח במקומו את המקרר שלנו, בן ה- 13 קוב, הוא בהחלט מספיק לצרכיך."

דוד טוֹב-הלב הניח את המקרר שלי בבית הוריו ולאחר דקות יצא משם עם מקרר מעט קטן יותר לכיוון הקומה העליונה.

בקומה השנייה, שכחתי להקדים ולומר, התגוררה אחותו של דוד. היא שמעה את ההמולה בחדר המדרגות, את קולות הגרירה ואת קולות אחיה ואמה ויצאה לברר מה קורה.
"אני מניחה שגם מקרר 11 קוב שבביתי יספק את צרכיך די והותר." היא אמרה לאחיה. "אולי תשאיר אצלי את המקרר של אמא ותיקח את המקרר הקטן שלי?"

דוד הוריד את המקרר של אמו בדירתה של אחותו שבקומה השנייה, המתין בניחותא שזו תפנה את המצרכים ותנקה את קרביו של המקרר הישן שלה בן ה- 11 קוב, וזה בדיוק הזמן שהיה נחוץ לו כדי שתבשיל בו החלטה חדשה.

הוא העמיס אז את המקרר של אחותו על גבו, יצא מדירתה, היסס לרגע ואז פנה במורד המדרגות ולא במעלה המדרגות, העמיס את המקרר על הטנדר ונסע כברת דרך קצרה.
בבית הכנסת הקרוב הוא פרק את המקרר.

"זו תרומתי הצנועה לבית הכנסת" הוא אמר לגבאי המופתע. "אני חייב להניחו ולזוז מכאן, כי כל דקה שאני עם המקרר, ממדיו הולכים ומתכווצים…."

(זה הסיפור שסיפרה לי אהובה, שחזרה ונשבעה שהסיפור אמיתי לחלוטין על כל פרטיו)

כשהעליתי את הסיפור על הכתב, צחקתי שוב. פניו הטובות של דוד, שאיני מכיר, עלו למולי. טוּב-הלב שצמח ועלה מקומה לקומה בסיפור התערבב לי עם התגובה הכל-כך טבעית "איזה פראייר…" , ונזכרתי בדבריה החכמים של אמא תרזה:
אם מצאת שלווה ואושר, בוודאי יקנאו בך,
        למרות הכל – היה מאושר.
אם אתה ישר וכן, אנשים יכולים לרמות אותך,  
      למרות הכל – היה ישר וכן.
הטוב שאתה עושה היום, אנשים נוטים לשכוח מחר,
       למרות הכל – עשה טוב. 

תן לעולם את מיטבך… למרות הכל!

זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 26 ביולי, 2012 

"המקרר הירושלמי" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

סיפור ישן ומרגש לצערי היום זה לא היה קורה.

שוקה בוקר טוב
אכן סיפור מרגש ובניגוד לאבי אני בטוחה ש"ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" , והם לא מתבלטים – וטוב שכך , אנו צריכים לעזור
האחד לשני שלא על מנת לקבל פרס ולרגע לא חשבתי על דוד "איזה פראייר" קינאתי בטוב ליבו ומסירותו והלוואי וירבו כמותו. תודה על ה"זיקוק".
סופ"ש נעים – שרה

שוקה , יום טוב !
הספור יפה , אבל המוטו של החיים שלדעתי הוא העיקר , אלו ארבעת המשפטים , שאותם צריך לשכפל בנשמותיהם של האנשים ,
אני משתדל –ולומד מהם ,
על הכייפק עומר !!

שוקה שלום,
תודה על סיפור יפהפה וחכם.
נהניתי מאוד.
מכל אחד מסיפוריך היפים והחכמים אני לומדת.
תודה לך, חבר יקר.
ירדנה

שוקה חברי הטוב
תודה על עוד זיקוק עם טעם טוב
ועל מנת שאנשים נוספים יקראו אותך, אני הולכת לקנות את ספרך, כמתנת יום הולדת לחבר
סופשבוע נעים
נחמה

לצערי – הסיפור מתאים לדורות קודמים שהיו נאיבים יותר ובאמת טובי לב. הכל נעשה מרצון טוב לעזור. היום אין הרבה מקרים כאלה.

אני כל כך אוהבת לקרוא את סיפורי מוסר ההשכל שאתה מביא שוקה. וגם לי יש סיפור קטן.

ממקרר למקרר… סיפור אמיתי, בשינויים קלים. לאחר שנים לא מעטות היא נאלצה לעזוב בן זוג כל עוד נשמתה בה, והיא אישה לא צעירה. היא יצאה בעור שיניה, וכמעט ללא כל חפציה. לדירתה לא יכלה לשוב כי מושכרת היא לתקופה ארוכה, ובינתיים מצאה פינה אצל ביתה ומשפחתה שבדיוק נכנסה לגור בדירה חדשה. הם רכשו מקרר ענק וחדיש כיאה למשפחה עם 4 ילדים. לגמרי במקרה, באותו הזמן התקשרה אליה השוכרת שלה ושאלה אותה בנימה דאוגה: "את מכירה אולי מישהו שרוצה למסור מקרר?" וכך עבר המקרר הקודם של הבת, שהיה גם הוא די גדול אל המשפחה ששכרה את דירתה.
כעבור חודשיים או שלושה היא התעשתה והחליטה לשכור לעצמה דירה ולהתחיל את חייה מהתחלה. ראתה מספר דירות וכשהיגיעה לדירה מספר 3 שהייתה פנויה מכל רהיט, אמר לה בעל הדירה שאם היא רוצה מקרר הוא יכול להביא לה תוך כמה דקות. מה ששכנע אותה לשכור את אותה דירה. אנשים טובים אף פעם לא נעלמים, והיא האמינה שהם אכן קיימים. וכך הצליחה תוך תקופה קצרה לקבל ספה, מיטה, שולחן וכסאות, טלויזיה וארון, כוננית לספרים, כלי מטבח ואביזרים שהחזירו לה את הביטחון בחיים שאבד לה בשל הטראומה שעברה.

היי שוקה,
כל מקרר הינו חוליה בשלשלת המעשים הטובים.
לא מענין לי אם היום אין כבר אנשים כמו האיש ההוא (אבל יש)התגלגלות הספור וגם חלק מהתגובות מלמדות כמה יפים אנו…

נהניתי מהסיפור, אך לבי על דוד שגם טרח וסחב, ונשאר ללא מקרר

הסיפור העציבני
אסור באיסור חמור לחזור בו ממעשה חסד או להמירו במשהו אחר
והסיבה פשוטה המקבל נמצא במצב נחות ולכן המחילה כפויה עליו
ואין זאת הסכמה מרצון

כל החלפנים למיניהם הונו לפי ההלכה את דוד וחבל

שוקה היקר,
תודה על הסיפור המרגש, אני רגילה לשמוע אותך בימי שישי ברדיו וקולך היה חסר לי כאן אבל במהרה שמעתי אותך גם דרך הכתוב.
גם לי יש סיפור על העברות –
כבר כמה חודשים שאני שומעת כל מיני רעשים מכיוון אחד הכסאות בחדר האוכל שלי, לפני כחודש, פתאום ראיתי חור בכסא והבנתי שיש תולעים בכסא.
לא יכולתי לקנות כסאות חדשים ואחד השכנים אמר שיעזור לי למצוא ביד 2.
בתחילת השבוע התקשר השכן ואמר לי שמישהי קנתה ביד 2 שולחן וכסאות, אבל לא רוצה את הכסאות, רוצה רק את השולחן.
היום הגיע השכן עם בנו והביאו לי 6 כסאות לפינת האוכל.
אנשים טובים אכן קיימים ועוד איך.
תודה לאל ותודה על הסיפור הנפלא שוראנגיז

שוקה
מאד נהניתי, אהבתי וצחקתי. אהבתי את דוד ואת מהלך העניינים. אני אכן מאמינה בטוב ליבם של אנשים ויודעת שגם בימינו זה קיים. זה הזכיר לי את גלגולו של מעיל.
תודה ושבת שלום
שוש

סיפור נפלא…תודה לך שוקה.

לשוקה שלום
אני תמיד קורא את הסיפורים שלך ,מתרגש ורק לאחר מכן מספר לאישתי.
הפעם ,קראתי את הסיפור במלואו פעמיים , פעם שניה קראתי לאישתי והתפוצצנו מצחוק. צחוק חיובי ומלא הערכה לדוד.
כן ירבו כמותו.זאת אולי תהיה חוצפה לציין שגם אני אישית מין "דוד" שכזה. בהזדמנות קורבה אכתוב לך סיפור אמיתי שקרה לי בעקבות " מתן צדקה מציל ממוות " .
שתהיה לך שבת נעימה ולכל יתר קוראי הסיפורים – אתה מחדיר בנו רגעים של חיוך ,צחוק ,רגש ומה לא…..
שבת שלום

מאד אופיני עדיין אני שומעת סיפורים מסוג זה ממש צחקתי .אבל המקרונים שלי כמעט נשרפו .כוין שארתי לעצמי עוד שניה וכו..

שוקה אהבתי בכיתי התרגשתי תודה!

היי שוקה,
סיפור נפלא, צחקתי…קליל וחביב והכי חשוב המסר החמוד- אם יש משהו טוב נצלו עכשיו ומיד, לפני שהוא יתרחק ויקטן ויאבד טעמו. במקרה של דוד המקסים – הוא אהב לעזור וניכר שהמקרר הגיע ליעדו – לבית הכנסת…הכול מלמעלה…
תודה- נהניתי מאוד.
מעריכה- שולי.

סיפור מיוחד לתשעה באב. תודה.

דוד איש צנוע ,דל אמצעים,אך בורך בנשמה מאוד גדולה .
המעשה המתגלגל שלו זוקף לזכותו מצוות רבות ,ואני מאמינה –שהם ישמרו , ויזכו אותו לחיים טובים ביום הדין.
אני מאמינה ,שבסוף כל אחד יקבל לפי מעשיו את המגיע לו !!

סיפור מקסים!!!!!!!!!!!!!!

תודה שוקה
מאוד אוהבת את סיפורים שנוגעים ללב
סיפור יפה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)