הפריץ
את המילה פָּרִיץ כולנו מכירים. למען הסדר הטוב הנה ההגדרה ממילון אבן-שושן : 'כינוי בפי יהודֵי הגולה בדורות שעברו לבעל אחוזה ואציל פולני שהיהודים היו מעלים לו מס וסרים לפקודתו…'.
יפה ואלי שכנים טובים שלי מזה שנים. שניהם ילידי הארץ, בנים לניצולי שואה מפולין, נשואים כבר למעלה מארבעים שנה. יפה תמירה, בלונדינית, עיניה תכולות – אבי בוודאי היה מכנה אותה בחיבה 'שיקסע' (נערה גויה, באידיש). היא קרויה על שם סבָתהּ, אם אימהּ – שֵינֵה – וכך קרויות גם לפחות שלוש מבנות הדודות שלה. אמהּ מיעטה לשתף בקורות משפחתה ובמצוקות המלחמה. פירורי אינפורמציה היא דלתה מקרובי משפחה, וכך גילתה שהוריה צלחו את השואה בזכות פולנים טובים שהוכרזו כחסידי אומות העולם.
"מפירורי הסיפורים שליקטתי, " היא מספרת לי יום אחד, כך באקראי "הבנתי שסבתא שֵיינֵה הייתה יפהפייה בצעירותה (כשמה: שֵיינֵה פירושו יפה). הבנתי גם שלסבי הייתה חלקת אדמה מכובדת, ושהיו להם אחד-עשר ילדים, מתוכם רק שבעה נותרו בחיים לאחר המלחמה.
תהיתי משך השנים איך הייתה לסבי נחלה גדולה כשהפרוטה לא הייתה מצויה בחלקו, וגם תהיתי על כך שהאחים והאחיות כאילו חולקו לשתי קבוצות. חלקם חסונים, תמירים, שיערם בהיר ועיניהם תכולות – ממש כמוני – וחלקם נמוכי קומה, שפופים קמעא, כהי שיער.
ויום אחד כשדודי נפטר ונסעתי לניחום אבלים, פגשתי את בִּתם – בת דודתי – ששמה כשמי – יפה.
ואז לפתע היא אומרת לאִמהּ בת התשעים: "ספרי לה. הגיע הזמן שתדע על הפריץ."
דודתי זזה במבוכה בכיסאה ואז 'הפילה' עלי סיפור, ששמעתיו לראשונה בחיי:
'סבתא וסבא שלך,' כך סיפרה לי דודתי 'גדלו בכפר בפולין, נישאו כשידוך והתפרנסו במשורה ממסחר וחקלאות. על גבעה החולשת על העיירה גר לו פריץ רווק,תמיר ויפה תואר, בעל ממון ונחלות. יום אחד קרא הפריץ לסבֵך לשיחה.
"שמע…" אמר לו הפריץ "יופייה של אשתך הוא שם דבר בכל הפלך. והנה חילופי מבטים אקראיים ביננו הפכה עם הזמן לאהבה אמיתית ועמוקה ונפשותינו נקשרו. היא נושאה לך והיא יהודייה ואיני יכול לשאתה לאישה, אך לא אקח לעולם אישה אחרת. לאחרונה הבנתי שרעייתך בהריון ומכיוון שאיני היחיד הרי בחייה, לא נדע אם הולד המתפתח בבטנה הוא מזרעי או מזרעך."
סבֵך זע באי נוחות לא יודע כיצד להגיב.
והפריץ המשיך: "לוּ תיאות לגדל את הילד שייוולד אעניק לך חמישה אקרים של אדמה וכך תהיה לך נחלה גדולה משלך ופרנסה ראויה לרעייתך/אהובתי ולילדיך/ילדי."
וסבא שלך הסכים. אולי נאלץ להסכים, אולי חשב על עתידה של המשפחה כשרוחות המלחמה מנשבות אז בעוז. סבתא והפריץ מאנו לנתק את הקשר ביניהם שנמשך ואהבתם כנראה הניבה צאצאים נוספים. וכך סבך וסבתך גידלו אחד-עשר ילדים, שכפי שאת מבינה חלקם פרי חלציו של הפריץ וחלקם של סבא ואין איש יודע מיהו של מי. האגדה מספרת שהפריץ הפולני באהבתו הגדולה לסבתא הי מגיח על סוסו לגבולות הגטו, לשם היא הועברה, כדי לחזות בזיו פניה ולו לשניה, אך בסופו של דבר הואשם ע"י הגרמנים בשיתוף פעולה עם יהודים ונרצח."
"וכך בגילי המבוגר" חותמת יפה את סיפורה "מצאתי עצמי עוצמת עיני, מעלה את דמויות דודַי ודודותַי ומנסה להתאים פתאום… כמו בפאזל… מיהו של מי … ומי אני בכלל? ממש כמו בשירו של קונילמל 'אם אני איננני אני … אז מי אני בכלל?'
(כפי שסופר לי ע"י יפה – שם בדוי כמובן)
וחשבתי שוב, כמה עולם ומלואו יש מאחורי כל אדם וכמה סבוכים הם מערכות היחסים בין אישה וגבר, מקדמת דנא….
מסקרנות גרידא התעניינתי מעט כיצד המסורת היהודית מתייחסת לכך. מכיוון שהאימא יהודייה הרי שהילדים הם יהודים אבל יותר מעניין היה לי לשמוע שני דברים נוספים. "רוב בעילות אַחַר בעל" אומרת המסורת היהודית ולכן כל הצאצאים הם של הבעל ללא קשר למעשיה של אשתו ואינם נחשבים כממזרים. ולא רק זאת גם זאת – לפי המסורת כל מערכת יחסים עם גוי, גם מרצון, נחשבת כאונס, ובאונס ילדים אינם נחשבים כממזרים. כך אמרו לי יודעי דבר…
שיהיה לכולנו חנוכה שמח (כשהדלקנו נר ראשון שרנו שירים של אריק איינשטין יחד עם שירי החנוכה… בטח גם אתם)
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 28 בנובמבר 2013
"הפריץ" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
שיעור מעניין. תודה
שוקה שלום,
כתמיד נהניתי מו הסיפור.
די להעיף מבט – אפילו חטוף – למחלקה אקראית בצהל כדי להבחין מיד בשוני המראה בין החיילים, אשר מעיד על הגיוון הגנטי אשר קיים בעם ישראל (חוסן גנטי?!).
אני מרשה לעצמי ספקולציה – לא רק גיוון גנטי יש בעם ישראל אלא גם חכמה נצברת.
וכמובן חג אורים שמח לך ולכל עם ישראל.
יתכן והסבתא חשבה שע"י ניהול הרומן עם הפריץ תזכה ליחס טוב יותר בעירה/בגטו.
אילו זה היה קורה היום- אני בטוחה שהתגובה של הבעל היתה שונה לגמרי (לא עלינו)….
סיפור מעניין מאוד.
חג שמח.
אריה רוזנברג שלח אלי את הדברים המעניינים הבאים (קבלתי רשותו להעלות אותם כאן):
פעם שמעתי כי משהלכו בני ישראל לגלות רומי כ-30 אלף נשים יהודיות נאנסו ,הרו והתוצאה ילדים רבים. התכנסה הכנסת הגדולה להחליט מה יעלה בגורל הילדים ,היהודים המה אם לאו? כי על פי היהדות דאז דתו של הילוד נקבעה על פי האב .או אז התכנסה לה מועצת רבנים ומאותו היום דת הילוד ביהדות נקבעת על פי דת האם! אין לי לכך סימוכין.
אריה
סיפור מעניין. כדאי לך לקרוא את ספרי ״סוד במשפחה״ . בעיית הממזרות עומדת במרכזו:-)
שוקה ,חג חנוכה שמח !!
מוצא חן בעיניי , שנר "החברותה" בתוככה בוער , ואתה שולח ספורים למען הקשר בין האנשים ,סיפור יפה , אבל לי אין מה להוסיף ,אולי בהסכמתך יעלו עוד חברים ספורים לשתוף "החברותה" , חג אורים שמח !! עומר ,
הי שוקה, לכל סיפור שלך ישנה משמעות וזה מה שחשוב, בעיני מה נכון או מה האמת פחות חשוב, חשוב שנקשיב לסיפור ולא רק נקרא אותו…, העולם שלנו מורכב יותר ממה שנדמה לנו וזה מה שיפה כל כך בסיפורים שלך שוקה.
תודה על האור שאתה מביא ומפיץ סביבך.
שלום שוקה
לקח לי זמן למצוא את ספר השירים של טשרניחובסקי
שלמדתי ממנו בבית הספר התיכון
לכבודו של מי נחוש? לכבודן של בנות ישראל?
לכבודו של הבעל סתום העין? או לכבודו של הפריץ?
סרקתי את השיר "בת הרב" (בלי האמא)
אך לא ניתן להדביק כאןכנראה מסיבה טכנית
אז אולי תמצא את השיר (אני לא מצאתי) במרחבי הרשת
וניצל כבודן של בנות ישראל
לגבי הטיעונים ההלכתיים ששמעת אין בהם ממש בהקשר זה
הם בניה מן הגוי אינם ממזרים. יהודים , לגבי בניה מן היהודי כנ"ל
שבת שלום
קותי
לגבי דברי מר רוזנברג
אין בהם ממש מאז ומעולם הדת נקבעת ע"י האם בלבד
וזה מאוד חכם
כי אשה מקפדת למי היא נבעלת ולא כן האיש
ולכן נשמרת איזו אחידות יציבה של העם
שבת שלום קותי