זמן איכות עם אמי

את הסיפור הבא שלחתי לפני הרבה שנים לאנשים אתם עבדתי ונזכרתי בו שוב בהקשר לסיפור אנושי מיוחד ששמעתי, שאגע בו בסוף דברי. אז לכל אלה מאיתנו שעסוקים כל הזמן, ולא מוצאים זמן לקרובים אליהם, הקשיבו לספור הזה מתוך הספר "ההרגל השמיני" של סטיבן קובי:

תמיד הייתה לי חברות מיוחדת עם אמי. ביחד חווינו הרבה אירועים בחיים, שיצרו בינינו מערכת יחסים מיוחדת. ברגע מסוים בחיי ולמרות שאהבתי את אמי ונהניתי מלהיות אתה ביחד, הפכתי להיות לכוד בהתחייבויות לעבודה, לקהילה ולמשפחה הקטנה שלי. חיי הפכו כל כך עמוסים שחלפו שבועות לפני שהיה לי זמן אפילו לשיחת טלפון קצרה של "מה נשמע". וכשכבר הצלחתי לסחוט מעצמי ביקור, רק ישבנו לשוחח וכבר הייתי צריך לקום וללכת. לעוד ישיבה שצריך להגיע אליה או לעוד משימה שצריך לעמוד בלוח הזמנים שלה. הקשר שלי עם האישה הנפלאה הזו, עם אמי, הפך לקשר של 'פגע-וברח'.

היא מצידה מעולם לא לחצה עלי לבקר תכופות יותר, אבל אני לא הייתי מאושר מהמצב. אז ישבנו לחשוב ביחד, רעייתי ואני, למציאת פתרון.  רעייתי הציעה לקבוע זמן קבוע, אחת לשבוע או שבועיים, שיתאים גם למשפחה הקטנה שלי (אשתי וילדי) וגם לאמי. הצצנו ביומן, ראינו שלרעייתי יש חזרות במקהלה כל יום רביעי בערב. ואת הערב הזה הפכתי לערב אותו אני מבלה עם אמי.

עכשיו אמי יודעת שמידי שבוע אני מגיע אליה בערב קבוע ובשעה קבועה. אני לא אברח משם אחרי עשר דקות כמו קודם וגם אנחנו מאפשרים לעצמנו כמה 'הפרעות'. כלומר – אם היא רוצה קצת כושר, אז נצא להליכה ביחד. במקרים אחרים היא מבשלת לי ארוחת ערב. לפעמים אני לוקח אותה לקניות. הקניון מרוחק קצת והיא אינה מרגישה נוח לנהוג לשם לבד. לא משנה מה נעשה, תמיד יש בינינו שיחה – על המשפחה, על נושאי דיומא, על זיכרונות משותפים.

וכך כל ערב שאני מבלה עם אמי הפך ל'נווה מדבר' רגוע בחיי העסוקים מאד. אני חוזר ואומר לרעייתי שזו אחת מההצעות הטובות ביותר שהיא נתנה לי.

הסיפור הקטן והיפה הזה הוא רק המחשה של מה ניתן לעשות כשאנו ממקדים את תשומת הלב והמחשבות על מה שבאמת חשוב ואז …. באמת ובתמים דואגים לחיות כך.

(מתוך הספר "ההרגל השמיני" של סטיבן קובי)

והיום שהורי כבר אינם, לא מעט חולפת בי מחשבה האם בבגרותי עשיתי די כדי להתקרב, להתעניין ולהכיר אותם, כי הייתי עסוק, כמעט כמו כולנו, בעצמי ובתא המשפחתי החדש שיצרתי.

והנה ההקשר המיוחד שהזכרתי בתחילת דברי, שהביא אותי לשוב לסיפורו של סטיבן קובי שציטטתי קודם-

אימו של דב מורן, יזם היי-טק ידוע שאני מוקיר ומעריך, נפטרה בשיבה טובה לפני שנים מועטות. דב שלח אז דואר אלקטרוני לכל עובדיו בו סיפר להם על מותה של אימו ועל זמני הלוויה והשִבעה. הוא כתב משהו ברוח הזו:  "אמי מתה בשיבה טובה, ואני מעריך שביקור אבלים יהיה בו משום טורח מסוים עבורכם. וחשבתי… מדוע לא תיקחו  את הזמן שחשבתם לבוא לבקרני ולכו במקום זאת לבקר את האמהות או האבות שלכם. הם בוודאי ישמחו לראות אתכם, כך פתאום באמצע השבוע. לו תעשו כך, את אמי זה היה משמח."

איזה איש מיוחד!

זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 17 בינואר 2013

"זמן איכות עם אמי" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

הי שוקה,
שוב תודה על "צלצול ההשכמה" שלך, זה מעניין…, כי בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי משקיע יותר ויותר זמן באנשים היקרים לי באמת.
קראתי מאמר ששמו: "לא הייתי רוצה לעבוד תחת בוס שמעדיף את העבודה על משפחתו". וגם אני אומר לאנשים שאיתי שאף אדם לא התלונן בימי חייו האחרונים, על זה שלא בילה מספיק זמן….במשרד.
כמה חבל שרוב האנשים מבינים מאוחר מידי שהדבר הזה שהם החמיצו, הוא זה שהיה העיקר בחייהם.

שוקה בוקר טוב

תודה על הזיקוק .
הדיבר החמישי בעשרת הדברות "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך" ואני אומרת עשה זאת למענם ולא למענך.
הציווי היחיד שניתן שכר בגינו אבל השכר האמיתי הוא הנתינה. יוסי בנאי סיפר פעם שהזמן היחיד שיתאפשר לו לבקר את אימו היה בשבתות. אימו שהיתה שומרת מסורת , הלכה לרב השכונתי ושאלה בעצתו האם לבקש מבנה שיוותר על ביקוריו למנוע ממנו את חילול השבת. והרב הדגול ענה לה: אל תמנעי מבנך מצוות כיבוד אב ואם כי זוהי מצווה חשובה מאוד .
סוף שבוע נעים – שרה

כל מילה נכונה.
ההורים נשארים לבד ומחכים שמישהו יכנס לביתם וישחוחח איתם.
כל ביקור משמח אנשים מבוגרים.
תודה על הסיפור המקסים.

I love this one! It is so true and thank you for the point. Is this zikuk translated to English? I hope so, and please send if it is. Knowing you and family, you were a wonderful son

"אבל אני לא הייתי מאושר מהמצב"
מדוע לא היית מאושר מהמצב? היית עסוק, עסקת בחובותיך ובהתחיבויותיך!!

בבית הכנסת היה שיעור על איזה עניין ותוך כדי השיעור עלה הנושא של אב (גם אם) שמחל על כבודו כבודו מחול (אמך לא העירה לך דבר!! כי היא מחלה לך) ואז הרב הביא ציטוט מספר חסידים (זה ספר הלכה ולא חסידות) שאף על פי שהאב מחל על כבודו ופטור מלכבדו עדיין חייב בדיני שמיים!!!!!!!!זה משהו מאוד חמור לאדם דתי
כי מחילה של אב אינה נעשית במלוא הרצון הוא מבין, מתחשב, ובכל זאת היה רוצה שיתחשבו קצת יותר!!
דב מורן המציא דיסק און קי ובמקרה זה גם heart on key

שלום שוקה,
ממש שמת לי מראה מול העיניים, כמה נכון וכמה חבל, לי אישית, שלא היתה לי מספיק תובנה להשקיע עוד יותר כשזה היה עוד רלוונטי. לצערי הורי ז'ל, אינם כבר בחיים ואין יום שאני לא חושבת, כואבת ומצירה על כך מאוד שלא עשיתי/השקעתי יותר……..
שיהיה לנו סופ'ש טוב נעים ורגוע,
ריקי

שוקה שלום.
כמה נכון,קל פשוט, והכי אמיתי.
הורים הם הדבר הטוב ביותר שיש לנו כשאנו כבר הורים.
אסור לנו להזניח אותם או לא להקדיש להם זמן.לדעתי עצם הדאגה,והזמו שאנו נותנים להם ילדינו רואים ולמדים גם.
מה שאנחנו עשינו להורינו ילדינו יעשו לנו.
תודה על זיקוק חשוב לכולנו.
שבת שלום
עירית

יצחק שלח אלי את תגובתו וקבלתי רשותו להעלותה כאן:
מידי שבוע בערב שבת, אני מבקר בבתי חולים מטעם ארגון התמ"ר – המביא ארוחות חמות חינם לבני משפחות החולים הנמצאים ליד מטותיהם יומם ולילה.
אני נתקל לעיתים די קרובות לצערי בחולים (מבוגרים) שמאושפזים במחלקות שונות כבויים ועצובים. כשאני שואל בין השאר על בני משפחתם, הם מספרים לי שמלבד קשר טלפוני עם הבן או הבת פה ושם, אף אחד לא בא לבקר אותם. במקרה הטוב הילד עושה להם טובה ובא לבקרם פעם בשבוע שבועיים לכמה דקות. כשאני שומע זאת, ליבי מתכווץ ונחמץ. לעיתים אני מגלה שהילדים מסוכסכים עם האב סכסוך עתיק יומין, ולכן הנתק הנוראי הזה.
תמיד כשאני בא לבקר את האומללים הללו, אני משתדל לחייך לעברם, לזרוק מילה טובה ולתת להם איזה ממתק מתוך סל המזון שברשותי.

אחרי שאני נתקל בבלהה הזו וחוזר הביתה ומסתכל על הילדים המתוקים שלי, אני חושב לעצמי, האם אני ממלא מספיק את סל החובות והזכויות שלי בביקורים תכופים אצל ההורים שלי ובמתן עזרה וסיוע בכל שיזדקקו, או שאני רק דופק שעון נוכחות אצלם, כממלא חובה מאולצת? והאם הילדים שלי כשיגדלו ואבא או אמא שלהם יזדקקו לעזרתם ולחיבוקם, יידעו לתת להם מעט מן המעט שהם נתנו להם? כל אלו הינם תהיות שעולות במוחי, ולא נותנות לי מנוח

ולכן אני משתדל תדיר להראות להם שאני מכבד את הורי, כך שהם בעצם לומדים שיעור חינוך מאלף בשידור חי, שעבור אבא ואמא, מוסרים את הנפש, ולא רק ממלאים חובה. אני מקוה שאני מנחיל להם תובנה שתהיה חקוקה במוחם לאורך ימים ושנים, והם גם ינחילו זאת לבניהם אחריהם.
לכן תודה לך על שאתה מזכיר לנו את הדבר הבסיסי והחשוב הזה. שבת שלום

שוקה שלום
אימי תהיה בחודש הבא בת 90,רוב חברותיה איתם היתה בקשר נפטרו
והידיד האחרון שנשאר לה זה"הספר והקריאה".אימי קוראת ברוסית בלבד,ואני בנה ממלא את תפקיד הספרן בשקדנות מידי ערב אנחנו מדברים בטלפון מספר דקות,אבל מהזיקוק לקחתי לעצמי התחייבות לבקר אותה לעיתים קרובות יותר. היות וזה גורם לה "לאושר"
ולדאוג גם שהנכדים למרות שכל אחד בעיסוקיו, ידאגו לבקר אותה יותר.(הם גם מקבלים "תמורה "מהסבתא במהלך הביקור בדרך כלל")
זה סיפור נכון "מהחיים" ומחדד את נושא כיבוד אב ואם.
תודה על הזיקוק
ישראל

מאוד מרגש.
מניסיוני, גם את תשקיע את המרב והמיטב, תמיד תחייה בהרגשה שאולי פספסת משהו בדרך, שאולי היה עוד משהו שהיית יכול לעשות. זו ההרגשה שנשארה לי עם אמי.
אבי, בן 93, לא רואה, צלול וביקורי ילדיו ממלאים את זמנו. לו רק היה אפשר לשכנע את הדור הבא לבקרו יותר

יישר כח

תמר צ'יש, פסיכוטרפיסטית ונותנת ייעוץ אישי וזוגי, שלחה אלי את תגובתה וביקשתי רשותה להעלות את דבריה בבלוג:
גם אני מאוד אוהבת לעשות שימוש בסיפורים בעבודתי הטיפולית, כיוון שאני משוכנעת שהכוח שלהם לקרב אותנו לתובנות, פשוט עצום.

הזיקוק הנוכחי שלך, העלה בי הרבה מחשבות, כי מן הסתם, גם אני כמו רבים מאיתנו, מחפשת את הזמן בשביל ההורים, שהוא הרי גם זמן בשבילי…
הסיפור הזה, מאיר את הזווית שלנו, כבנים ובנות לאותם הורים.
אני רוצה להאיר את הדברים בקצרה, גם מהזווית של ההורים. אני חושבת ומאמינה, שגם לנו, כהורים, יש מקום להיות בעמדת 'היוזם'. חשוב שנגלה פתיחות רגשית ומחשבתית כלפי הילדים שלנו ובכל גיל, נדע ונעז לשתף אותם בעולם הרגשי שלנו במצבים וסיטואציות שונים, בצורה החשיבה שלנו ואופן קבלת ההחלטות, לא נסתיר טעויות שעשינו, לא תמיד נהיה 'היודעים' ונדע גם לשאול ולהתייעץ איתם ועוד…
ככה נוכל לקרב אותם אלינו. הם יכירו אותנו ויהיה להם יותר מעניין וחשוב להמשיך את הקשר גם בשלב שיתבגרו ויהיו כ"כ עסוקים וטרודים בענייניהם.
אולי זה לא מבטיח קרבה והשקעה, אבל יכול להועיל.

סופ"ש נעים,

כתבתי לאן נעלמו דברי?

כתבתי, שלי יש בהחלט איכות חיים עם אמי היקרה שנים רבות. וזה הדבר הטוב ביותר שקרה וקורה לי. אמי כחברה הטובה ביותר, אתה אני חולקת בימים את כל הקורה לי. יותר מזה, בעלי היקר מלווה אותה במשך כל השבוע לכל המקומות כמו קופת חולים, קניות, סידורים ןעוד, יותר מבן. הנכדים והנינים מתקשרים בימי השבוע ומקבלים ממנה עצות וגם משמיעים לה מה קורה אתם. – אין טוב וסיפוק גדול מזה. יהיה חבל כשתלך בשיבה טובה לעולמה ,אבל אדע שאנו עשינו הכל. מדוע אני כותבת כל זה? עשו כמונו ותיהנו מכל זיקוק.

אורה אור-לב

שוקה יקר
תודה על כל זיקוק שאתה שולח. זיקוק כשמו כן הוא, מאיר נקודות חשובות בחיינו וממקד את תשומת לבנו אליהן אף אם חשבנו שאנו מודעים להם. בדרכך המיוחדת אתה שופך אור וגורם התרגשות תוך כדי קריאה וחשיבה. תבורך.
שבת שלום
שוש

שוקה יקר,
תמיד טוב לחזור על זיקוק מעורר שכזה. תמיד מרגש. תודה לך.
שבוע טוב.
אגב, שמעתי את התכנית האחרונה של פרנס (הקלטתי לעצמי)
ממש ריגש אותי לשמוע על אמנון ליפקין שחק – האנושיות, הצניעות והמנהיגות הישרה שלו…שקראתי בעיתון ואתה הוספת את הסיפור הקטן-ענק הזה.

סיפור נפלא שכל ילד צריך לאמצו.הכוונה ל"כל ילד" גם אדם בן 65 נקרא ילד מהסיבה הפשוטה שגם הוא ילד של אביו ואימו וכל עוד הם בחיים הוא נקרא ילד.נחזור קצת ליהדות היקרה שלנו:הדיבר ה-5 בעשרת הדיברות נוגע בדיוק בנקודה זו ולא לחינם הוזכר: 5הדיברות הראשונות קצת קשות להבנה כי הן רוחניות,והמיקום של כיבוד אב ואם הוא בדיוק במעבר ל5 הדיברות הנותרות(סוף הרוח ותחילת החומר) המציאותיות ,המוחשיות(לא תנאף,לא ..ולא) וגם לזה יש סיבה:ההורים נקראים מלשון הוראה,הדרכה ובונים את האופי והרוח שלך ומעבר לזה הם זנים ומפרנסים,דואגים שלא יחסר דבר ומכאן קל מאוד להבין מה החשיבות הרבה שלהם.יאריכו ימים כל הורי ישראל.אמן.

שלום רב,
הסיפור הזה לא רק מרגש אלה מעורר אותנו למה שנכון לנו כדי לקבל איזה פיסת שלווה או peace כמו שאומרים ואוסיף ואומר שתזכורות אלה מבורכות כי הן מאפשרות לנו לעצור ולרדת רגע על הקרקע, לראות לאן הגענו ולאן אנחנו ממשיכים.
בברכה,
נינט

הי שוקה,
אני רוצה להפנות אותך לספר "אל תוך עצמך" של חיים ולדר. יש שם סיפור, "ימי רביעי עם אמא" אני חושבת שהמסר המועבר שם באותו נושא ממש הרבה יותר חזק וישיר. אין לי מושג אבל יש סיכוי שאכן חיים ולדר בנה את סיפורו על הבסיס הזה.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)