מעיל של דולרים
רבקה בלאק שלחה אלי סרטון וידאו מעניין. זהו סרטון קצר שיצר בחור אמריקאי צעיר בשם קובי פֶּרְסין, שחקן במקצועו, היוצא לרחובות עם מצלמה נסתרת, אך לשם שינוי לא עם מעשי קונדס ומבוכת האחר אלא עם מעשים שתובנות בחובם. הנה בתרגום חופשי שלי מאנגלית:
בסרטון הספציפי הזה הוא יוצא לרחובות ניו-יורק עם 'חליפת כסף לניסוי חברתי', כך הוא קורא לזה.
על מעילו מכל הצדדים מודבקים שטרות של דולר בסלוטייפ קל לתלישה והוא אוחז שלט בידיו בו כתוב באותיות גדולות: 'קח כמה שאתה זקוק.'
'הבה ונראה כיצד ניו-יורקים מתנהגים' – הוא אומר למצלמה ומתחיל לפסוע ברחובות ההומים מאדם.
נעצר לידו אדם עב כרס לבוש בחליפה ומעונב, וללא מילה הוא מניח את תיקו ליד קובי ומתחיל לתלוש שטרות מהמעיל כאילו והוא היחידי שזה מיועד לו. הוא תולש שטר ועוד שטר ועוד שטר, בשתי ידיו, כדי להספיק יותר, ואז קובי שואל אותו: 'אתה באמת זקוק לכסף הזה? אתה… לא נראה כמי שזקוק לזה…' והאיש ממשיך לתלוש שטרות ועונה לו בחיוך: 'אני לא זקוק לזה, אבל זה בחינם… מי לא היה לוקח?'
'אהה… או קי' עונה לו קובי, והאיש ממשיך ותולש, עובר מהחזה לכתפיים ותולש ותולש, שם בכיסו את חבילת השטרות החינמית שקטף, פולט תודה והולך לדרכו.
עובר בחור צעיר בריצה, חולף על פני קובי ואז נעצר וחוזר. 'זה באמת בחינם?' הוא שואל.
'כן… אם אתה באמת צריך…' באה התשובה. הבחור קוטף שבעה/שמונה שטרות ורץ לדרכו.
אישה לבושה בחליפת מכנסיים מחויטת ניגשת אליו מאחור, בלי לבקש רשות או לומר מילה היא רוכנת אל גבו ותולשת כמה שטרות. קובי מסתובב אליה: 'אני שם לב שיש לך תיק של לואי ויטון, את באמת צריכה את זה?' הוא שואל.
'כן.' היא עונה ללא היסוס 'יש לי תור לציפורניים מחר.' והיא תולשת עוד כמה שטרות ממעילו. 'בוודאי' הוא אומר לה ולא מוסיף.
עוברים ושבים מסתכלים, חלקם מעיזים ותולשים וחלקם רק מחייכים. בחור צעיר עובר משוחח בטלפון הנייד ואומר לאיש שיחו: 'יש כאן בחור שמסתובב עם כסף עליו', הוא תולש כאילו מבלי משים שטר, ממשיך ללכת, תופס אז שזה כסף בחינם, חוזר ותולש עוד ומסביר בטלפון: 'ואני בכלל לא צריך את זה'. קובי מסתובב אליו ואומר: 'אתה לא צריך את זה אבל אתה לוקח בכל זאת?' הבחור הצעיר לא טורח לענות.
אישה ניגשת קוטפת כמה שטרות. 'זה תיק של ג'יבנשי שאתך?' שואל אותה קובי. 'כן' היא אומרת וממשיכה לתלוש. 'קדימה…' קובי אומר לה, 'תעזרי לעצמך… יופי…'
ואז קובי מגיע לפינת הרחוב. יושב שם הומלס עם כלבו ליד ערימה של סמרטוטים שהוא אסף. האיש קם מהמדרכה וניגש אליו. 'מה העניינים? הוא שואל אותו. 'הכול בסדר' עונה לו קובי. האיש חושש מלשלוח יד לשטרות. 'קח… קח כמה שאתה רוצה' מעודד אותו קובי. והאיש שולח ידו בהיסוס תולש שטר אחד, מסדר כמה שטרות שעומדים ליפול ומדביק אותם מחדש על המעיל, ואז לוקח עוד שטר ואומר: 'אקח רק שני דולר.'
'זה כל מה שאתה צריך?' שואל קובי.
'כן' עונה הברנש עם הכלב, 'זה מספיק לי למעט אוכל. תן מה שצריך גם לאנשים אחרים…'
'אתה לא רוצה לקחת גם עבור אוכל למחר או מחרתיים.' מפציר בו קובי.
'לא אין צורך… תן גם לאנשים אחרים שזקוקים.' מגיעה התשובה.
קובי מודה לו, לוחץ את ידו, ניכר בו שהוא לראשונה נרגש ושהוא מעריך את המחווה של האיש חסר האמצעים. 'אני לא אשאיר אותך ללא כסף לאוכל למחר ולמחרתיים… זה מדהים מה שעשית כרגע…' אומר קובי, שולח ידו לכיסו שולף כסף, נותן לאיש ואומר: 'יש כאן 60 דולר… שיהיה לך ולכלבך למזון לכל השבוע… שמור על עצמך.' וקובי לוחץ לו שוב יד והולך לדרכו.
(סרטון וידאו של Coby Persin כפי ששלחה אלי רבקה בלאק – אני מצרף את הסרטון בבלוג.)
קובי מסיים את הסרטון במשפט – 'אתה תצליח בחיים כאשר כל מה שבאמת תרצה הוא מה שאתה באמת צריך.'
זה משפט נחמד שמשמעו 'לא לקפוץ מעל הפּוּפּיק', אבל רבים יחלקו עליו כי הוא סותר שאפתנות. אני חושב שיש אולי דברים אחרים לקחת מהסרטון ואולי אפילו לעצור לרגע ולחשוב: 'ואיך אני הייתי נוהג?' העולם הריהו מטורף, אף אחד לא אוהב להרגיש 'פרייאר' ואם אני לא אקח אז בוודאי ייקח מישהו אחר שגם הוא לא צריך… אבל עובדה… היו כאלה שלקחו קצת… והשאירו גם לאחרים.
ואמרו כבר אחרים לפני שבדרך למטה אנחנו פוגשים את כל אלה שלא חשבנו עליהם, שלא הושטנו להם יד כשהיינו בדרך למעלה…
זיקוקין די-נור
יום חמישי 11.2.16
"מעיל של דולרים" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור שמתחת לסרטון להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
תמיד מרגש…..
וכבר אמרו חכמינו בפרקי אבות..
איזהו עשיר השמח בחלקו…
שנהיה מהנותנים ולא מהמקבלים ..אמן
סוף שבוע נעים ו.חודש טוב ושבת שלום.משה מהשומרון
לצערנו זו המציאות.
קיים גם סרטון שמראה אדם עיוור שמחזיק שטר של 200 ש"ח ומבקש מעוברים ושבים לפרוט לו את השטר של 20 הש"ח ל- 2 עשיריות.
בארץ כולם עזרו לו והעמידו אותו על הטעות שהוא אוחז ביד שטר של 200 ש"ח ולא שטר של 20 ש"ח.
בחו"ל לעומת זאת, אף לא אחד מהעוברים והשבים ניסה לעזור לו, כולם חמדו את הכסף…..
יפה מאוד
אבל למה לא עצר לשמוע את סיפורו של הצדיק בסדום?
כיצד הגיע לאן שהגיע?
מה הרקע שלו?
מרגע לידתו לומד האדם בעזרת מנגנון החיקוי, לכן הדרך לשינוי תרבותי היא ע"י דוגמה אישית וכן בחירה במנהיגים/מודלים ישרים, הוגנים וצנועים ולא חמדנים ואינטרסנטים.
אני מודה…איני יודע כיצד הייתי נוהג!
נסיון מענין לעכל הכיוונים…
אני נגד הגישה של " חטוף ואכול כי מחר תיבול "תכונת הצניעות היא היפה שבתכונות ואם סיפור זה תרם לכך שנוספו לאנושות כמה אנשים טובים יותר וצנועים יותר דיינו .
סיפור יפה, יש אנשים שלא חסר להם, לא מסתפקים במה שיש. לעומת זאת יש אנשים שאין להם ומסתפקים במועט.
מי שיש לו הרבה תמיד ירצה עוד.
פלא שה"רעבים לכסף" לא תלשו הכל…
לא הייתי לוקחת אף דולר.
מי שרוצה לחלק שיחלק לנזקקים.
ניסוי מעניין!!!
הי שוקה
מה באמת אני הייתי עושה ?… דבר אחד בטוח – מאז שפגשתי אותך אני יודע שהעולם שלנו הוא כבר מקום שטוב יותר לחיות בו.
תודה על התזכורות
אני צפיתי בסרטון הזה וסלדתי מהאנשים שיש להם והם לקחו ולקחו…אלה שלקחו קצת- זה בסדר…והאחרון שלקח שני דולר כדי לקיים את עצמו באותו יום וחשב להשאיר לאחרים שגם צריכים- שבה את לבי…חבל שאין הרבה כאלה. אהבתי את תגובתו של משה מהשומרון.
תודה שוקה.