סוודר סגול עם יונה לבנה

זוג חברים טובים שלי, הוא בשנות השישים שלו, מהנדס במקצועו והיא בשנות החמישים שלה וללא תעודת בגרות מלאה, נענו יום אחד לתשוקתם והחליטו ללמוד פסיכולוגיה. היא הזדרזה להשלים את הבגרויות, הם נרשמו לאחת המכללות ובחלוף שלוש שנים הם סיימו תואר ראשון וללא היסוס נרשמו ללימודי התואר השני. שניהם, אגב, עובדים במשרה מלאה וחובקים ארבעה עשר (!) נכדים ונכדות. הקשיבו לסיפור הקטן הבא מתוך ספר אמריקאי ("כחוט השערה") ואני מקדיש אותו לזוג החברים השקדן שלי, ולעוד סבתא מיוחדת שאני מוקיר.

איזו סיבה בעולם יש למישהי בגיל 43 להתחיל לימודים במכללה?  אני משערת שהייתי עוף די מוזר באולמות ההרצאות הדחוסות בילדים בשנות העשרים שלהם, אבל איך שהוא הצלחתי שלא לתת למבטי הסקרנות ולגבות שהורמו להרתיע אותי. אני מאמינה שהבגרות והבשלות שלי דווקא עזרו לי. ישבתי ללא חשש בשורות הראשונות, כדי שדעתי לא תוסח ע"י הסטודנטים הפחות רציניים שיושבים תמיד מאחור, ועשיתי בשקדנות את כל שיעורי הבית והעבודות שהוטלו עלינו. למדתי בקנאות לפני כל בחינה ואכן… הייתי תמיד בראש הרשימה של מקבלי הציונים הגבוהים.
התמריץ להעמקת השכלתי היה קשור בעבודתי. היה לי ג'וב מצוין ועשיתי למעשה אותה עבודה שעשו אחרים שעבדו אתי אבל תוגמלתי פחות בגלל שלא היה לי את התואר המתאים וגם קידומי נעצר.

אז נרשמתי לקולג' והתחלתי ללמוד. כשהשלמתי את הסמסטרים הראשונים מיד קודמתי בעבודה, כפי שהבטיחו לי, אבל בינתיים כל נושא הלימודים המחודש מצא חן בעיני והתואר קרץ לי. בעלי ואני ראינו פתאום שזה יכול לפתוח לי אופציות נוספות בקריירה.
ובתוך תקופת הלימודים נולדה נכדתי אמילי, ותוך שנתיים נוספו לי עוד שני נכדים.

היה לי קשה להיות ממוקדת בהמשך הלימודים כשזה עתה נוספו לחיי נקודות האור החדשות הללו והרי כל אותה העת גם המשכתי לעבוד במשרה מלאה. לא היה לי קל אבל הייתי נחושה והמשכתי בלימודַי, בעבודתי ובקשר עם נכדַי.

באחד מערבי חג המולד החלטתי לסרוג לנכדתי הבכורה סוודר בזמן הפנוי שכמעט ולא היה לי. זה היה סוודר מצמר רך בצבע סגול, מעוטר בפס לבן לכל אורכו ולצד החזה רקמתי דמות של יונה לבנה. אמילי נראתה נהדר והסוודר הלם אותה להפליא. היא לא הורידה את הסוודר כל הערב ולדברי אמה היא המשיכה ללכת איתו לבית הספר משך תקופה ארוכה מספרת לכולם שזו מתנה מסבתא שלה שלומדת בקולג'.

לאחר מספר שנים קבלתי את התואר הנכסף והזמנתי כמובן את משפחתי לטכס קבלת התואר. קראו בשמי לקבלת סרט מוזהב כתלמידה מצטיינת ועליתי לבמה המוגבהת בגלימה ובמצנפת. ממרומי הבמה הבחנתי בשורה העשירית בבעלי, בילדַי ובנכדַי הקטנים. ומכולם בלטה אמילי, נכדתי הבכורה (עכשיו כבר נערה), כי על חלקו העליון של גופה היא עטתה את הסוודר הסגול עם היונה הלבנה מאז, קטן על מידותיה עד כדי גיחוך. היא נופפה אלי בזרועותיה והסוודר הקטן מגלה את בטנה ובקושי מכסה את מרפקיה, היא הפריחה אלי נשיקה באוויר וכל כולה אומרת "אני גאה בך סבתא!"

הבטתי בה, עיני נוצצות מדמעות, וכמעט שכחתי ללחוץ את ידו של הדיקן. כל ההכרה וכל תעודות ההצטיינות שקיבלתי התגמדו למול הרגע הזה, למול המחווה המתוקה הזו  של נכדתי.

 (סופר ע"י Joyce E. Sudback מתוך הספר "כחוט השערה"  (Thin Threads) בהוצאת Kiwi Publishing .
התרגום הוא חופשי שלי מאנגלית. הסיפור מתומצת, וגם עשיתי בו כמה שינויים קלים)

קראתי פעם בספר של ד"ר פרד ברודר על אישה שהתוודתה בפני חברתה: "וואו… כמה חבל שלא למדתי עריכת דין."

"ולמה את לא הולכת ללמוד עכשיו?" שואלת החברה.

"השתגעת," היא אומרת לה "אני בת חמישים!"

"כמה שנים לוקח ללמוד משפטים?" שואלת החברה. "ארבע שנים" היא עונה לה.

"אז בת כמה תהיי כשתגמרי ללמוד, אם תלמדי?"

"בת חמישים וארבע, ברור…." היא עונה.

ומקשה החברה: "ובת כמה תהיי עוד ארבע שנים אם לא תלכי ללמוד משפטים?"

 אתם מבינים בודאי – מסכם ד"ר ברודר – שהתשובה תהיי אותה התשובה בין אם האישה תלך ללמוד או לא.  אז אל תוותרו על דברים שאתם אוהבים בגלל הגיל!

 
שנה טובה וגמר חתימה טובה
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 20 בספטמבר 2012

אגב – נכנעתי שוב לקידמה ויצרתי עמוד לזיקוקי די-נור גם בפייסבוק. להלן הלינק למי שמעוניין לקרוא או להתייחס לזיקוק במדיה הזו.
http://www.facebook.com/pages/%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A8/356095394470876

"סוודר סגול עם יונה לבנה" כפי ששודר בתכניתו של פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור למטה להאזנה.

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

אוי שוקה,
איך אתה מצליך לרגש אותי ועכשיו רק 06:00 בבוקר…
המחוות הקטנות שאנחנו עושים לאנשים שחשובים לנו – זאת תמצית משמעות החיים, בשביל זה שווה לקום בבוקר, תודה שאתה מזכיר לי את זה.

אין כמו הוקרות תודה של ילדים הבאים מכל הלב וכשזה מתובל באהבה לסבתא………… עולם ומלואו.
וכמו שאומרים : לעולם לא מאוחר ללמוד, לרקוד, לבלות, לטייל ולהשיג הישגים.
גמר חתימה טובה.

כל פעם מחדש מתרגש לזיקוק הבא שלך.
אהבתי.
המשך להזניק זיקוקים. עם ישראל לא מבין עדיין את חשיבות הפרטים הקטנים הללו ביחסי אנוש.
תודה
מקרב לב
ושנה נהדרת לך ולכל עם ישראל
שוקי

אוהב לשמוע את סיפורי החיים שאתה מביא בימי שישי בגל"צ, בתוכניתו של שמעון פרנס. עשיתי שיתוף לפייסבוק.

בתור בת (מבוגרת) לאבא מאד מיוחד אני יכולה להעיד כי הורים שממשיכים לחיות את חייהם העצמאיים, להתפתח וללמוד ללא הפסקה גם בגיל מבוגר, מעבירים לנו מסר חשוב מאד על החיים – שהחיים לא מפסיקים בגיל הפנסיה ושיש תמיד למה להמשיך לשאוף ולצפות, לא משנה איזה משברים החיים מזמנים לך… מבחינתי זה אחד השיעורים החשובים שלמדתי מאבי.

היי שוקה,
שוב הצלחת לרגש אותי והפעם עד דמעות. שלחתי את הזיקוק לבנותי ומקווה שיגע גם לליבן.
מאחלת לכם שנה טובה ומאושרת

תודה שוקה
כמובן שהגיל לא משפיע על כמעט כלום
הכל בראש נ ק ו ד ה
אני מכיר זקנים בני 40 וצעירים בשנות ה80 במלוא המרץ והתפוקה
אני התחלתי מקצוע וקריירה חדשה בגיל 42, והיום בגיל 56 אני
בשיאי מהיותר מוצלחים ומבוקשים בתחום, והעיקר עוד לפני
הכל אפשרי
חג שמח
יולי

שלום שוקה
תודה.תודה
כמו תמיד אתה תמיד מצליח לגעת
בדבר הנכון ובעיקר בזמן הכי מתאים.
מרגש.
גמר חתימה טובה
ושנה טובה ומבורכת
ואיחולים להמשך סיפורים מרתקים

היי שוקה חג סוכות שמח !!
מה יש לדבר נחישות , דבקות במטרה ,הצלחה , זוגיות טובה , בשלוב של נכדים חמודים , מה צריך בן אדם יותר מזה ,
זה האושר של החיים , בלחיצת יד , עומר

שוקה בוקר טוב

תודה רבה על "זיקוק" נפלא.
גמר חתימה טובה
שנה טובה עם הרבה שמחה בלב

גמר חתימה טובה שוקה יקר, שנה טובה ומבורכת,
הרבה זמן לא הגבתי לסיפוריך המופלאים, המקסימים והמיוחדים אך לשמחתי יוצא לי להאזין בשקיקה בימי שישי בתוכנית של פרנס המדהים. הסיפור מקסים, מרגש ואני מלאת הערצה לאשה הנהדרת. גם אני משתדלת מאוד להמשיך במה שחלמתי בצעירותי ולא הסתדר. יצאתי לגמלאות לפני כ3.5שנים משא"ל תעשייה אווירית לאחר 35 שנות עבודה. למדתי בבית אריאלה לספר סיפורים, כעת אני מורה מחליפה מאושרת ושמחה עם התלמידים הקטנים בכיתה ב' חוויה, מאותגרת, מאתגרת והכי חשוב שכל בוקר אני רצה לבית הספר עם צליל מנדולינה בלב למרות 61+שנות קיומי. מי כמוך יודע שהעולם שייך לצעירים כמובן! אך לצעירים ברוחם גם ובעיקר!!
המשך להאשיר ולהעשיר אותנו בסיפורים כה מעניינים ומיוחדים כפי שציינתי לא פעם.
אה…שוקה שוקה איש יקר לגבי הפייסבוק אני כל כך מבינה אותך. כל השנים לא רציתי לשמוע מהפייס הזה וילדיי+נכדיי לחצו וכעסו עלי ורק ביוני 2012 ללא ידיעתי הבן שלי חיבר אותי בכל זאת, אגלה לך שהפרודקס שאני גם די נהנת ממנו…לא יאומן..גם אם נרצה להזדקן בשקט פעם.. לא יתנו לנו ילדינו לדרוך במקום חשוב להם שנהיה אין עם הטכנולוגיה המתקדמת.

שוקה יקר,
אני שומעת את התכניות של פרנס בזמנים שיש לי זמן לכך ולפני מספר ימים שמעתי את הסיפור היפה הזה ורציתי לפנות לי זמן על מנת לענות עליו כיאות:
יש לך בבלוג הזה את הפוסט-'עדיין למד' בו ציינת שיש לך לוחית קטנה מברונזה ועליה חרוטה האמרה של מיכאל אנג'לו שבגיל 87 אמר: "אני עדיין למד" ובאותו פוסט גם הבאת ציטוט של מהטמה גאנדי: חייה כאילו אין מחר, למד כאילו תחיה לנצח.
ראיתי את תגובתה של בתך, בתאל, בו ציינה שהורים הם דוגמה לילדים ואני שמחה שהיא לומדת ממך את הדברים האיכותיים- מקסים. היא עצמה שלחה לך את הקטע מתוך הספר 'יתרון הגמישות' של ד"ר אל סיברט שכתב: אבן יקרה אתה נושא בקרבך כבן אדם והיא היכולת שלך להמשיך וללמוד במשך כל ימי חייך…"
אני מאזינה נאמנה בתקופה הזאת של התכנית ציפורי לילה מתגעגעות עם רועי בר נתן ושחר סגל (תכניות מוקלטות שניתן להורידם לנגן mp3, ) לרועי בר נתן יש לוח שהם בו הוא תולה כל ציטוט או משפט שמדבר אל ליבו או מרגש אותו עד מאוד ואני קניתי לי לוח שהם והתחלתי לתלות שם שורות משירים יפים וציטוטים חכמים וגם , בזכותך, תלוי לי ממש למעלה באותיות קידוש לבנה את הציטוט של מיכאל אנג'לו- אני עדיין למד- והוספתי לעצמי – גם להתרגש עד דמעות…
בתאל, ריגשת אותי מאוד. המשיכי להגיב לדבריו של אביך, זה מוסיף …
תודה על הזיקוק הנפלא- מעריכה שולי.

נ-ה-ד-ר.
never 2 late
ועם המשפט המסכם – אל תוותרו על שום דבר בחייכם בגלל הגיל – אני מסכימה ביותר!

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)