פשוט, זה חכם

החיים מסובכים בלאו הכי, אז מדוע לא לפשטם? תהייה שעולה הרבה במוחי גם כאדם וגם כמנהל. וכשהפשוט מגיע ארוּז גם 'בחשיבה מחוץ לקופסא' זה הופך את זה במידה רבה, גם לחכם. הקשיבו לסיפור החמוד הזה ששלחה אלי בת דודתי, נורית רכס-גל:

מנכ"ל של אחד ממלונות היוקרה בניו-יורק נסע לנסיעת עסקים לסאול, בדרום קוריאה. זו לא הייתה נסיעתו הראשונה לשם. כשהגיע למלון, בו כבר השתכן בפעם שעברה, קיבלה אותו פקידת הקבלה במאור פנים ובחיוך. מבלי שמסר לה עדיין כל פרטים על עצמו היא אמרה לו: "ברוך הבא אדוני, כמה טוב לראות אותך אצלנו שוב".

הוא התרשם עמוקות מנוסח קבלת הפנים. זה נתן לו תחושה נהדרת והזכיר לו את כלבו שתמיד מחכה לו בכניסה לבית, מכשכש בזנבו בהתלהבות. הרי מי לא אוהב קבלת פנים כאילו ושבת הביתה?  
הוא הניח שזה לא רק זיכרונה הטוב של פקידת הקבלה ולכן כמלונאי ותיק הוא תהה כיצד זה כן נעשה. בישיבת ההנהלה הראשונה, עם שובו לניו-יורק, הוא שיתף את מנהליו הבכירים, סיפר להם על החוויה הקטנה הזו שעבר ובקש להקים צוות מצומצם מהנהלת המלון ואנשי השיווק שלו, שימליץ על שיטה או פיתוחה של מערכת שתאפשר להכניס למלון צורת קבלת פנים כזו. "יחס אישי מעין זה כובש לבם של לקוחות ויגרום להם לשוב פעמִים נוספות." כך הוא סיכם את הישיבה.
הצוות התכנס מספר פעמים, התייעץ עם מומחים חיצוניים וגורמים בתוך המלון, שקל את כל האופציות ולבסוף המליץ על התקנת מצלמות עם יכולת לזיהוי פנים ומערכת אחסון נתונים כזו שתאפשר, בהרף עין של צילום כניסת אדם ללובי, את זיהויו ותציג בפני פקידי הקבלה את פרטי ביקוריו הקודמים במלון. עלות המערכת הוערכה ב 2.5 מיליון דולר.
בצער רב נאלץ המנכ"ל לדחות את ההצעה מפאת העלות הגבוהה.
חלפו מספר חודשים והוא נקלע שוב לנסיעת עסקים לסאול. ללא היסוס הוא בקש להתאכסן באותו המלון. בדלפק האיר אליו פנים פקיד קבלה, הפעם גֶבֶר: "ברוך שובך אלינו, אדוני. טוב לראות שאתה שומר לנו אמונים."

נרגש ומוחמא שוב, הוא הציג את עצמו ובקש לשוחח עם מנהל המלון.

"משהו לא בסדר?" שאל פקיד הקבלה, נבוך מעט.

"לא, ההיפך. הייתי רוצה ללמוד מִכּם."

מנהל המלון הקוריאני הגיע, לחץ את ידו, קד קידה קלה ושאל כיצד הוא יכול לעזור לקולֶגָה.

המנכ"ל הניו-יורקי סיפר לו על התחושה הנעימה שהוא מקבל בכל פעם שהוא מגיע למלון שלהם והוא בקש רשות לקבל אינפורמציה על מהות מערכת הזיהוי שהם משתמשים בה, ובעקר לדעת כיצד זה ריווחי להם.

המנהל הקוריאני חייך במבוכה: "אני שמח שזה מרשים אותך. זה למעשה רעיון של אחד מעובדי הקבלה במלון שאימצנו רק בשנה האחרונה. עובד הקבלה הזה הציע לעשות הסדר קבוע , וכך עשינו, עם נהגי המוניות בשדה התעופה. בזמן הנסיעה מהשדה למלון שלנו נהגי המוניות משוחחים עם הנוסע ומבררים אם זה בקורו הראשון במלון. ההסדר הוא שבמידה והנוסע כבר ביקר במלון בעבר, הנהג מניח את המזוודות בצד ימין של דלפק הקבלה ובמידה וזה בקורו הראשון – בצד שמאל. הנהגים מקבלים תשר של דולר עבור כל פעולה כזו. לשאלתך אדוני – כן זה מאד ריווחי לנו. הרי חזרת אלינו שוב!"

(מקור הסיפור אינו ידוע. את הסיפור שלחה אלי נורית גל-רכס.)

 

מיכאל אנג'לו מצוטט כמי שאמר: "פשטות היא התחכום האולטימטיבי."

אז העבירו מסרים, מצגות, דיווחים בצורה פשוטה לממונים עליכם – הם יאהבו את זה ויעריכו. בקשו מעובדיכם כך להעביר אליכם דברים… כדי שיֵחָסכו מרבית השאלות.  פשוט, בהיר… זה חכם.

זִקּוּקִין דִּי-נוּר (80)
שוקה, יום חמישי, 05 במאי, 2011

"פשוט זה חכם" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ על הכפתור להאזנה.

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

אכן כמה פשוט ככה חכם. אהבתי.

מסתבר שכוונות טובות ורצון טוב אכן משפיעים ולא בהכרח יקרים. נחמד שמנהל המלון חלק את "סודו" עם קולגה. כן, אהבתי

מתרשם מאוד מהסיפורים ומדרך הצגתם

ישר כוח

אהבתי
תודה

כתמיד, נהניתי לקרא.
יפה שמנהל המלון הקשיב לעובדיו, ואכן יישם עצה טובה שלהם.
לא תמיד זה קורה..
תודה:)

שוקה איזה כיף לקרוא
וכמה טוב שאתה תמיד מצליח לגרום לי להעלות חיוך
אחרי שבוע מעייף

רק אנא אנא אל תפסיק לכתוב

סוף שבוע נעים
משה רז

הנאה צרופה.
כמה כייף לקרוא דברי חכמה לקראת סוף שבוע.
איך שדברים קטנים לכאורה פשוטים, יכולים
להעלות חיוכים.
קל לעשות דברים קטנים אם רק נחשוב איך
לגרום אחד כלפי השני קצת איכפתיות.
תודה מכל הלב.

יש לי סיפור קטן על פשוט וחכם וזה הולך ככה:
בנאס"א, רשות החלל האמריקאית, ניסו למצוא פיתרון לכתיבה בחלל. יש נה בעיה. בגלל המצב של חוסר משקל הדיו לא יורדת למטה בעטי הכתיבה. גויסו מיטב המוחות ועמלו ימים רבים עד שהומצאה העט שכותבים בה גם במצב של חוסר משקל בחלל. כמובן שזה עלה הרבה מיליונים אך מה זה הרבה מיליונים לעומת הניצחון הקטן על הרוסים כשהאסטרונאוטים יפגשו בתחנת החלל הבין לאומית והרוסים יביטו בתדהמה על העט המהפכנית.בפגישה בתחנה שלף מיד המפקד האמריקאי את העט וכתב על הלוח "ברוכים הבאים" כשמבט של ניצחון על פניו. ניגש הקוסמונאוט הרוסי ללוח, שלף מכיס הסרבל עיפרון פשוט וכתב "ברוכים הנימצאים"

שוקה היקר, כמו תמיד נהנית לקרוא את ההגיגים שלך. למען האמת, אני מסתפקת בדר"כ במייל שאתה שולח, אך הפעם החלטתי להיכנס כדי להודות לך ולהגיב. הנושא קרוב לליבי ומעורר תהיה – עד כמה עוצרים ארגונים לשאול את עצמם את השאלה – מה יגרום ללקוחות שלנו להרגשה טובה, להרגשת שייכות ולכך שירגישו שמישהו רואה אותם? בעיניי שאלת חובה רבעונית להנהלות.
אז לכבוד השירות שאתה נותן באתר זה ובמייל שאתה שולח, אני רוצה לומר, תודה וכן, אני רואה, קוראת ומחכימה…
נשיקות ולהשתמע,
דורית

שוקה, בדיוק כשקראתי את הפוסט שמעתי אותך גם ברדיו, מן צירוף מקרים פשוט שכזה…
האמריקאים הגדירו זאת יפה: KIS – Keep It Simple. ויש המוסיפים עוד S בסוף: KISS – Keep It Simple, Stupid…

היי שוקה יקירי,
כרגיל הצלחת להעלות בי חיוך.
המשך כך, למען מאזינך לתוכנית וחבריך לפורום באתר.

חג עצמאות שמח לך ולכל עם ישראל.

יואב שוירסקי

הי
סיפור יפה ומעורר שאלות
האם התיחכום, הטכנולוגיה המתקדמת והתרבות המפותחת(המערבית) ינצחו את הפשטות?

שוקה שלום

איזה כיף לשמוע את הגיגיך בסוף השבוע ולחזור ולקראם ביום א'.
תודה על כל יום שישי ושישי של "זיקוקי דינור" ועל עוד שיבואו.
חג עצמאות שמח
אוהבת – שרה

שלום שוקה ,
ביום שישי שמתי רדיו והתחלתי לנקות את הבית…
במקרה הייתי ממש קשובה והגעתי לזמן שידור הסיפור שלך .
איזה בובה של סיפור ,ואני אתחיל להאזין לך.תודה !

שלום שוקה
קראתי את הסיפור ואת התגובות ונהניתי מכולם. אני שמח להיות בחברת אנשים בעלי עניין משותף.
בשישי האחרון ובזה שלפני לא הקראתי כמנהגי את הסיפור השבועי בעת ארוחת השישי היות והיה חסר אחד הבנים שהיה בטיול .
אני מחכה בציפיה לסיפור הבא.
תודה על כמה רגעים של אושר.

היי שוקה, ברכות ושלומות!
תראה מה קרה לדור שלנו, שעלינו לחפש ולתמוה איזו שיטה עומדת מאחורי חיוך ויחס חם ולבבי?
מלפני 18 שנה שהיתי בניו זילנד בשליחות, הוזמנתי ע"י משפחה מהקהילה היהודית לסוף שבוע באתר סקי, לצערי איבדתי דרכי לאתר, הערב כבר ירד, גשם סוער ואני לא ידעתי אנא אני באה, זוג צעירים בא לעזרתי והפנה אותי למוטל במרחק כמה ק"מ, וכך בשעת חצות בלילה סוער הערתי זוג מבוגרים שניהל המוטל, והם בחיוך רחב ובסבר פנים יפות קיבלו פניי כאילו היתי דמות מפורסמת, ולא ישראלית שטעתה בדרך, והעירה אותם בחצות. למחרת בבוקר, הם הדריכו אותי ועזרו לי להגיע לאתר, לימים כתבתי עליהם בעיתון של הקהילה היהודית, והם החזירו לי מכתב התמה על כל התשבחות שלי, וכך כתבו הם לי"אנחנו אנשים מאמינים ולכן קיבלנו אותך לביתנו תחילה כאדם ובצאתך מהמוטל כאשר שילמת על שהותך או רק אז היינו בעלי המוטל"
כל אשר עלינו לעשות הוא להאיר פנים ולחייך בחום! ואז יבוא השכר הגבוה לכך.
שבוע טוב ומחוייך לכולם.

הי שוקה
אהבתי מאד, נהנית לשמוע גם אצל פרנס,
העליתי חיוך על פני
וכמובן אמשיך להנות ולקרא
בכיף
תודה

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)