רוח צוות

רוח צוות, עבודת צוות, היכולת להפיק בעזרת אחרים יותר מהיכולת האישית בלבד, חרותים על דגלים רבים ונמנים על ערכי הליבה של רבים מהארגונים שאני מכיר.

הקשיבו לשני הסיפורים הקטנים ומעלי החיוך הללו, שיעזרו לכם להיזכר בחשיבות הערכים הללו. הראשון לקוח מתוך אתר אינטרנט זר בשם "סיפורי מורל", בתרגום חופשי שלי מאנגלית, והשני מתוך סיפרה של לימור שיפוני – "סיפורים שעושים את העבודה":

 

 מישהו נוסע ברכבו בדרכי עפר צדדיות. בשלב מסוים הוא נקלע לדרך בוצית, מתחפר ונתקע. לאחר כמה ניסיונות סרק הוא מבין שלא יוכל להיחלץ בכוחות עצמו, הוא יוצא מהרכב ומתחיל לתור את הסביבה הקרובה בתקווה למצוא עזרה. הוא נכנס לחווה חקלאית קרובה ופוגש את בעליה.

"פְרֵדי יחלץ אותך מהבוץ." אומר לו החוואי והוא מצביע לכיוונו של פֶּרד זקן שעומד לו בחצר בחוסר מעש. האיש מתבונן בפרד הצנום והתשוש, מחזיר מבטו לחוואי בעיניים מביעות ספק, אבל החוואי חוזר על דבריו: "כן, פְרֵדי קשישא יכול לעשות את העבודה."

בהיעדר אופציה אחרת מודה האיש לחוואי על הרצון לעזור וכך הם צועדים שניהם, ביחד עם הפרד לכוון הרכב התקוע. החוואי רותם את הפרד לרכב, אוחז במושכות, נותן בהן משיכה קלה וצועק לפרד: "חוּמי, משוך! ג'ורג'י, משוך! סַאני, משוך! פְרֵדי, משוך!"

ופרדי הקשיש מרכין ראשו, שריריו נמתחים והוא עושה כמה צעדים, מושך ומחלץ את הרכב מהבוץ עד שזה עולה על דרך מוצקה יותר. האיש מופתע אך מרוצה, טופח לפּרד על צווארו ומודה לחוואי מכל לב על העזרה.

לפני שהוא מתחיל לנסוע הוא פונה לחוואי ושואל: "מתברר, אכן, שכוחו של פְרֵדי עדיין במותניו, אבל מסקרן אותי לדעת מדוע קראת לו בכל אותם שמות לפני שקראת בסוף בשמו – פְרדי?"

החוואי נאנח ועונה: "פְרֵדי קשישא הוא זקן וכמעט עיוור לחלוטין. כל זמן שהוא מאמין שהוא חלק מצוות לא אכפת לו למשוך!"

(מקור הסיפור אינו ידוע)

 

והנה הסיפורון השני בהקשר דומה:

 

ילד מנסה להניף אבן גדולה אבל לא מצליח אפילו להזיז אותה. אביו בדיוק עובר במקום, עוצר להתבונן במאמצי בנו, ולבסוף אומר לו: "האם אתה משתמש בכל הכוחות שלך, בני?"

הילד צועק בכעס: "כן. אני כן!"

"לא, אתה לא." אומר לו האב ברוגע, "אני לא זוכר שבקשת ממני לעזור לך."

 (מתוך סיפרה של לימור שיפוני "סיפורים שעושים את העבודה" בהוצאת "חייט הסיפורים")

 

אכן דרך שנונה להעלות את חשיבותם של עבודת צוות, רתימתם של משאבים להשגת יעד וקבלת עזרה.  ונזכרתי באמרה קדומה מהמזרח, ששלח אלי פעם ידיד צעיר בשם סער, האומרת: "לך אל האנשים, חייה ביניהם, למד מהם, אהוב אותם. התחל במה שהם יודעים. אך על המנהיג הטוב ביותר, משהשלים את משימתו ותמה מלאכתו, יאמרו האנשים: עשינו זאת בעצמנו".

אתם מכירים מנהיגים כאלה בתוכנו?

 זִקּוּקִין דִּי-נוּר (90)
שוקה, יום חמישי, 08 בספטמבר, 2011

"רוח צוות" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. להאזנה לחץ על הכפתור.

תגובות בפייסבוק

אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.


תגובות

Shuka, this is such a great Zikuk Dinur! I just loved it and so related to this! After forwarding to my Israeli friends I now need to translate it to English and send it to my English speaking friends since it is such great words of wisdom! thank you for adding to our lives:)

עכשיו הבנתי את החשיבות של חרוט ב ת או ב ט.
אז לידיעתך ידידי לאחר בדיקה מדוקדקת של רעייתי היקרה הוברר לי שניתן לכתוב גם ב ט וגם ב ת וזו לא שגיאה.

מ ד ה י ם שתמיד נלמד להיות יחד כאיש אחד ובלב אחד…..שנה טובה כתיבה וחתימה טובה לכם לנו לכל עם ישראל ולכל עמי העולם…..באהבה ..משה קרני שומרון

סיפורים נחמדים שממחישים את חשיבות העבודה בצוות למרות שאני מכירה אנשים הנעזרים במוחות הצוות ולוקחים את התהילה לעצמם, בבחינת אני ובלתי עוד. מנגד, אני אישית שעד לא מכבר אהבתי לעשות הכל לבדי, למדתי שחשוב לשתף ושסיעור מוחות מניב תוצאות יפות. תבורך על סיפוריך שוקה.

אני נהנה לקרא את סיפורך האם יש לך סיפורים הקשורים לאור
בתודה
חיים

סיפור יפה מאוד
האם יש לך סיפורים הקשורים לאור

שוקה , ןושוב בלחיצת יד חמה ויום טוב ,
העלת נקודה שהיא לדעתי סוד הקיום ,אם זה במשפחה ,אם זה עבודה בענף כלשהוא (אני קבוצניק הרבה שנים )מאותו רגע שהמובילים בקבוצים הפסיקו לשתף באינפ' שוטפת , בהחלטות וכו (כמו שברק עשה במפלגת העבודה ) הקבוצים ירדו בכמה מדרגות , "ואיש לאוהליו ישראל ", מה שהביא להפרטת החיים "וכול דאלים גבר" !!
ראשי המפעלים האמריקים (הקפיטליסתטים ) הגיעו למסקנה(במחקר נרחב) שהעברת שיתוף ואנפורמציה ויותר עצמאות אל העובד הפשוט במקום העבודה הקפיץ את הרווח הכלכלי ,
אצלי זה המוטו בחיים לכן האוטו שלי למרות שניתקע לפעמים יודע להחלץ !!
על הכייפק מעומר !!

היי שוקה, איך זה שתמיד אתה מביא סיפורים שמצמררים אותי!
הדוגמה של הפרד, אני מייחסת את זה להתבגרותם וחוליים של אנשים מבוגרים- שכאן, הם כבר זקוקים לעזרה, לשיתוף ולהרגשה של "אני בכל זאת לא לבד"…. מה שבצעירותם, יכלו ועשו את רוב הדברים לבד. [ לפחות אני מייחסת את זה לעצמי….]
אני מתחילה היום, להבין מה זה הצוות, השיתוף, הושטת היד לעזרה.
אי אפשר להיות כל החיים, אינדיבידואליסט, אנחנו זקוקים לעזרת האחרים, כמו הפרד העיוור…. מאוד מרגש ונותן חומר למחשבה.
תודה רבה לך, שוקה.

שוקה היקר.
כמה פשוט להושיט עזרה רק עם טיפה
אכפתיות,וקצת רצון.
תודה.

ערכים של פרד: להיות באופן עיקש- בעקשנות של פרד.. בצוות… למרות המגבלות.

שוקה,
שבת שלום,
אני נזכר בשרות הצבאי שלי בטייסת בחיל האויר,
שהמפקדים צרבו לנו בתודעה את חשיבות עבודת הצוות,
שכן ללא שיתוף פעולה של כל הטכנאים (המכונאי, החמש, הקשר וכו'..) האחריות והבקרה, יש סיכוי שהמטום ימריא, אך יש גם סכנה
שהוא לא ינחת.
וכי על כולם רובצת האחריות של כל אחד בתחומו עם עזרה הדדית,
ועד היום אני שמח שרכשתי תכונה זו בזכותם.

כך היום חש כל איש שיווק או מנהל מכירות שחייב לסמוך על פועלי הייצור במפעל שאכן דאגו לאיכות המוצר ע"מ שלא יובך במסע מכירותיו,
וכן אותם פועלי ייצור שדואגים לייצר מוצר מושלם ומודאגים שאיש השיווק לא ידע כיצד להחדיר את המוצר לשוק.

כולנו מחוייבים לעבודת צוות, שיתןף ועזרה הדדית,

ולסיכום:בשפה המשפטית,

"הא בהא תליא".

שבת שלום
ושנה-טובה לכולם.

עם-אור.

שלום שוקה;
אני גר בניו-ג'רסי בארה"ב הרחוקה ומקשיב קבוע לשמעון פרנס, חברי, ולכן גם שומע אותך. היום הקשבתי ל"עונג השישי" מה-3/9/2011.
סיפורת על ילד שאביו העיוור בא לכל משחקיו ולבסוף לאחר שניפטר ילדו הפליא במשחק, רק למענו. סיפור זה תפס את ליבי והרטיב את עיני. הוא הזכיר לי את הסיפור האמיתי אודות הילד האוטיסט שהיה "נער המים" (אחראי על בקבוקי המים של השחקנים). נער זה הוכנס למשחק האחרון של הקבוצה ולאחר פיספוס אחד או שניים החל לקלוע במדוייק קליעות של 3 נקודות.
אתה תדע לספר זאת הרבה יותר טוב ממני. זה סיפור אמיתי!

כל טוב.
אריק

היי שוקה,
קראתי כל הבוקר את ספרך והתמוגגתי עליו. אינך מכיר/זוכר אותי,
אולם שנינו גדלנו באזור והתחנכנו אצל חיים חסין. (אני קטנה ממך ב-6 שנים). אני זוכרת היטב את אבא שלך, מי יכול לשכוח את ראש המועצה?,והגיס המפורסם שלו… נו, וכאשר אחותך כתבה את השיר שזכה בפסטיבל הזמר – "מי יודע כמה". הייתי גאה להיות תושבת אזור.
לצערי, לא האזנתי לשידוריו של מאיר פרנס בגל"צ. אתמול ביקרתי בצומת ספרים ועיני קלטו שם מוכר. רכשתי את הספר ואת השאר כתבתי בשורה הראשונה.
אני חושבת שאת יצר הקריאה/כתיבה רכשנו בבי"ס ה"שבעה". חיים חסין הנחיל לנו מעלות רבות- שוב אני מתחילה עם הנוסטלגיה…..
אינני רוצה להתיש אותך !!!
הרבה הרבה הצלחה, ומחכה לספר חדש..
הרבה הרבה הצלחה,

שוקה ,שוקה, שוקה ,כל הכבוד,כל סיפור וסיפור שלך הוא יופי של סיפור,סיפור עם מסר, סיפור חכם,סיפור חיים ובכלל עם הרבה אופטימיות ואקטואליה.אכן אני בעד במיוחד במסגרת העבודה ,רצוי,מוצלח יותר וחובה לעבוד כצוות עם שיתוף פעולה פורה וכמובן התוצאות תהיינה מצויינות.תבורך שוקה ותמשיך להקסים בסיפורך המיוחדים.שבוע טוב,קסום,פורה ורגוע לכולנו.אמן.

שוקה בוקר טוב

אכן סיפור קסום לו יהי שנדע כולנו לעבוד יחד בהרמוניה

כמאמר השיר "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"

שבוע נפלא לכולנו

התחברתי במיוחד לסיפור השני. המלמד יותר על הצורך לדעת להעיזר.
לדעת לבקש עזרה מבעלי ניסיון או משותפים הינו ידע חיוני.

שוקה יקר,
איחוליי וברכותיי על ספרך, השבוע ארכוש אותו. כל הכבוד עשית את הדבר הנכון, אני בטוחה שיהיה גם ספר המשך, בדיוק כמו סדרת 'מרק עוף'…השמיים הם הגבול…
אין לך מושג כמה שמחתי שנודע לי על ספרך.
הסיפורים על עבודת צוות, אכן עם תובנות מחכימות לחיים נכונים יותר.
אני אוהבת סיפורים מלמדים עם הומור, שמעתי זאת ב'הליכת הלילה' שלי ותיוך נסוך על פניי.
תודה לך איש הסיפורים המקסימים ושבוע נפלא
מעריכה מאוד – שולי.

השארת תגובה

(חובה)

(חובה)