אג'יטה – לאהוב את מה שיש
אָגִ'יטָה הייתה המדריכה המקומית שלנו ליום אחד בקוצ'ין שבהודו.
לא במקרה קבלנו את אג'יטה. היינו קבוצה קטנה של ארבעה בטיול פרטי קצר במדינת קֶארֶאלָה (אחת ממדינות דרום הודו), ובקשנו מראש אשה כמדריכה. אנחנו תמיד נוהגים כך גם אם זה לא תמיד מתאפשר. הגענו כבר מזמן למסקנה שהגייתן של נשים באנגלית כשפה שנייה ברורה יותר ובכלל הן יותר פתוחות, רגישות ובנות-שיחה בנושאים שאינם רק נושאי תיירות יבשים. כך הרווחנו את אג'יטה, אחת מתוך ארבע נשים בלבד המשמשות כמדריכות תיירים בקוצ'ין. אשה מרתקת וטמפרמנטית בתחילת שנות הארבעים שלה, נשואה ואם לשתי בנות, מורה למתמטיקה במקצועה וילידת המקום.
משפט אחד על המקום – קֶארֶאלָה היא מדינה טרופית הגובלת לחוף הים הערבי, מלאה עצי קוקוס ומים רבים, ונחשבת לאחד המרכזים הגדולים בעולם ליצור תבלינים. קוצ'ין היא עיר נמל מרכזית שלה המוכרת לנו מקהילת היהודים הרבה שלה שעלתה ארצה בשנות החמישים.
שאלנו את אג'יטה על מעמדה של האישה כאן, ומכאן התפתחה לה שיחה מעניינת שהשאירה לנו חומר למחשבה. מתברר שבעבר הרחוק קאראלה הייתה דווקא מדינה מטריאכלית, אבל לא זה המצב כמובן היום. לדבריה הגברים של היום עצלים ואינם שותפים בעבודות הבית וגידול הילדים ומכיוון שנשים הן משכילות ויוצאות לשוק העבודה הנטל עליהן הוא גדול, גם הבית וגם עבודתן בחוץ.
המדינה שמרנית מאד ולכן שמירת בתוליה של האישה ליום נישואיה היא בעלת חשיבות מרבית. המוהר המשולם ע"י ההורים בגין בנותיהם עם הנישואין הוא עצום ולכן גידול בנות הופך להיות 'תיק' של ממש על ההורים. גם צריך לשמור ולהשגיח על תומתה עד נישואיה, וגם לשלם מוהר יקר, שאגב ככל שהיא יפה פחות ומוכשרת פחות המוהר גדל ותופח. להזכירכם, לאג'יטה עצמה שתי בנות, נטל לא פשוט בהסתמך על מה שתארה.
מירב הנישואין, כמעט 95% , הם נישואין של היכרויות ושידוכים (“Arranged Marriage” ), להבדיל מנישואי אהבה, ויחד עם זאת אחוז הגירושים קטן מאד. "הסיבה פשוטה," מספרת לנו אג'יטה בגילוי לב מפתיע , "סקס מחוץ לנישואין הוא מצרך יקר ערך בעוד שלַנשואים הוא מוצר זמין. בחורות רווקות שומרות על תומתן, זנות קיימת אבל היא מצרך לא פופולארי במדינה, אז לגברים הרווקים פשוט אין עם מי להיות."
לדבריה יש מקרים של זוגות שכן התגרשו ולאחר כמה שנים חוזרים להיות ביחד, בדיוק מאותה הסבה של "נישואין כנווה מדבר לסקס.""אם מירב הזוגות מתחתנים בשידוכים ולא מתוך אהבה," שאלנו "אז מה קורה כשאין אהבה בזוגיות? פשוט תקועים?" אג'יטה הביטה בנו כאילו ותמהה על השאלה וענתה ללא היסוס: "הם ילמדו לאהוב אחד את השני!"
ותהיתי על החוכמה במשפט התשובה האינסטקטיבי של אג'יטה. כמה אנחנו נוטים להישאר במערכות יחסים שאין בהם אהבה והתלהבות ומוותרים על הצורך להשקיע. ומאידך גם איננו בוחרים בלפַרק. אז אולי נלמד לאהוב את היש?
אמר פעם מישהו חכם – "לאהוב את מי שאוהבים זה קל, לאהוב את מי שלא אוהבים זו החוכמה…"
שיהיה חג אהבה שמח
זִקּוּקִין דִּי-נוּר (49)
שוקה, יום חמישי, 18 בפברואר 2010
(אני מצרף למטה תמונה של אג'יטה. אם זה לא עבר במייל, הציצו בבלוג)
זוהי אג'יטה
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
בתאוריה זה נכון במציאות זה הרבה פחות
מה חדש? זו בדיוק הגישה ביהדות.
צריך להיות פתוח לחוכמה של עמים אחרים,
יחד עם זאת לא לשכוח לבדוק האם הדברים קיימים קודם אצלנו!
גם ביירון קייטי אומרת בדיוק אותו הדבר (היא הוציאה גם ספר שנקרא – לאהוב את מה שיש)
תובנה חזקה, שווה מחשבה
שווה לקרוא את זה:
http://www.notes.co.il/maya/29084.asp
בכלל הבלוג שלה – היה אחד מהטובים בנוגע לתרבות בהודו.
בהמשך לתגובות הקודמות "שווה מחשבה" לפעמים זה גם שווה מאמץ
במתירנות הקיימת בעולם המערבי אצל הדור הצעיר זה ממש לא מתקבל על הדעת. הם לא מתאמצים לבדוק אם הבעיות ניתנות לפתרון, יש להם עולם שלם זמין בחוץ, אז למה להתאמץ לתקן את הישן? החדש הרבה יותר מסעיר ומפתה. בסופו של דבר זו הוצאת אנרגיה על חיפוש מתמיד , והתוצאה ברוב המקרים חוזרת על עצמה
ממש חוכמה שחייבים ללמוד ממנה.
רוב הבעיות כיום, כלכליות ואישיות, נובעות מהסיבה ש"הדשא של השכן ירוק יותר" הטלפון שלו חדש יותר, דק יותר, מצייצ יותר ועל זה מבזבזים כסף רב ועוגמת נפש – וחבל.
מי שמעריך את מה שיש לו, משקיע במה שיש לו, ולא מאבד את הקיים בעבור חלום האחר.
מיהודה, אבא מאושר, בעל מאושר
שוקה איש חכם ויקר,
כל פעם הסיפורים שאתה אוסף ומביא לשידור עם התובנות שלהם רק הולכים ומלמדים יותר ויותר וזה אכן תענוג אמיתי. לאהוב את מה שיש, זה אחד הדברים היותר חכמים והיותר קשים לביצוע…אשרי מי שעושה זאת, הוא המאושר באדם.
שיהיה לך המשך שבוע נעים.
ממעריצתך – שולי. (אגב, יש לי הרגשה שאתה אדם מאושר ואוהב את החיים על פני האדמה).