אנושיות ועסקים
"אנושיות ועסקים" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל
זה היום הראשון של שנת 2009 שרבים מנבאים שהיא תהייה שנה עסקית לא קלה. ואולי דווקא בגלל זה בחרתי לפתוח את השנה בסיפור קטן על אנושיות ועסקים, שניים שאולי לא תמיד הולכים ביחד. הקשיבו לקטע הזה מתוך ספר של פיטר מורגן קאש, הכותב על טקטיקות הצלחה שלדבריו לא נלמדים בבתי ספר לעסקים:
טבעי להתייחס בכבוד ובהערכה לאנשים מצליחים. יש להם לעיתים קרובות כח ומעמד, לכן קל לרחוש להם הוקרה. אבל אחד הדברים שחושפים את אופיינו ואת הערכים שלנו, הוא האופן שבו נתייחס לאנשים הנמצאים מתחתינו בסולם, או לאלה שאין להם שום נכס בולט להציע לקידום הקריירה שלנו. סוקרטס מצוטט כמי שאמר שחברה ניכרת באופן שבו היא מתייחסת לאזרחים החלשים שלה.
לפני כמה שנים ניסיתי לגייס מימוּן לחברה אמריקנית. הסדרתי פגישה למנהלי החברה עם קבוצה של בנקאים יפנים, אך לצערי המפגש התפתח לא טוב. באופן טבעי חשתי אחראי ומאוכזב ובנסיעה חזרה ברכבת מפילדלפיה ישבתי לבדי, מכונס ושותק מול אורחַי.
כשהגענו לפֶּן סטיישן מצאתי את עצמי הולך כמה צעדים לפני החבורה שלי. לפתע ראיתי אישה עיוורת בגיל העמידה, מגששת את דרכה בתחנה הצפופה. אני אישית חש קשר אל אנשים שסובלים מעיוורון, מפני שאחיינית שלי נולדה עם פגמים בראייתה. שוכח את עצמי לרגע, ניגשתי לאישה ושאלתי אותה לאן היא רוצה להגיע. היא מסרה לי כתובת, ואמרתי לה שזה כמה רחובות בלבד מהמשרד שלי.
"נוכל ללכת ברגל?" שאלה אותי האישה.
"זה יום אביבי נהדר," אמרתי. "למה לא. חכי רגע ואני אפרד משותפיי לעסקים."
לתדהמתי הרבה, לקוחותיי התעקשו ללכת אתי. הנחתי שהם רצו ללוות אותי למשרד. לפני שהספקתי לתפוס מה קורה, כבר פסענו, אני והאשה העיוורת הנשענת על זרועי, בעוד ארבעה אנשי עסקים יפנים חמורי סבר צועדים בחגיגיות מאחורינו. כבר הנחתי בצד את העובדה שהיה זה יום עִסקי קטסטרופלי, ולמעשה חשתי די עליצות כשכולנו פסענו לאורך הרחוב תחת שמש אביבית קורנת.כעבור כחודש קיבלתי הודעה שהמשקיעים היפנים אכן שלחו את המימון לחברה האמריקנית. הייתי מבולבל לגמרי, אבל מטעמי נימוס לא יכולתי לשאול למה החליטו להשקיע.
כעבור שנים נמצאתי ביפן ופגשתי חבר זוטר מאותה קבוצת המשקיעים. משכתי אותו לשיחה בארבע עיניים למסעדה ולאחר סאקי ובירה וכשהאווירה נעשתה עליזה, העזתי לשאול: "למה מר טאקאגי החליט לבצע את ההשקעה ההיא?"
"הבוס שלי אמר שהוא מעולם לא ציפה לראות אמריקני צעיר עוזב אותנו כדי לעזור לאישה לא מוכרת שזקוקה לעזרה," הוא אמר. "זה הרשים אותו. הוא אמר שהוא יכול להניח שאתה תתייחס לחברה שלנו באותם כבוד ונימוס בהם התייחסת לאישה ההיא."(מתוך הספר "המנכ"ל והדלת המסתובבת" של פיטר קאש, בהוצאת כנרת, זמורה ביתן)
אהבתי את הסיפור ולמען האמת גם אני מטיף 'לְחוֹם ואנושיות בניהול' בכל מאודי. האם, מהיכרותי עם עולם העסקים, אני יכול להעיד בוודאות שיש אכן מִתאם בין התנהגויות אנושיות כאלה והצלחה בעסקים? לצערי, ממש איני בטוח. ולמרות זאת…אמשיך ואטיף לכך…
שתהייה לכולנו שנת 2009 של חום ואנושיות, גם בעסקים.
זִקּוּקִין דִי-נוּר (20)
שוקה, יום חמישי, 1.1.2009
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה