אנקדוטות מניו-יורק
ג'והן שפירו הוא יהודי אמריקאי חם עם הרבה קשרים ומשפחה בארצנו, מגייס תרומות ידוע למען ישראל. לפני כמה חודשים פגשתי אותו שוב, למעשה אני מכיר אותו רק כשלוש שנים, וישבנו יחד לארוחת ערב בניכר. בתוך שיחתנו הוא קולט את הצמא שלי לסיפורים.
"איזה סוג של חוויות אתה מלקט?" הוא שואל.
"צירוף מקרים מעניין, משהו שמעלה חיוך, דברים קטנים מהחיים…" אני משיב לו ואוזני כבר כרויות.
"אתן לך אחד מזה ואחד מזה – שנים במחיר של אחד" הוא אומר ואני חש שגלגלי הזיכרון במוחו מתחילים לנוע:
צירוף מקרים – אני לוקח אותך למעלה משלושים שנה לאחור. אני אז נשוי טרי, ורעייתי ואני נוסעים לסיור בפארקים הלאומיים במערב ארה"ב. סבא שלי צייד אותי במצלמתו, ניקון כמדומני. מצלמה כזו של פעם עם פילמים. "לעדשת המצלמה יש כוח מגי שמפיק חיוך מאנשים." סבי היה אומר. "כשאני רוצה להכניע את סבר פניה הרציני של סבתך אני מכוון אליה מצלמה… זה עושה את העבודה."
ביום השלישי לַטיול המצלמה חדלה לפעול. קיוויתי שזה רק עניין של סוללה חלשה. לפנות ערב הגענו לעיירה קטנה ומנומנמת באמצע שום מקום. פקיד הקבלה במלון הפנה אותי לחנות כל-בו (General store) ברחוב הראשי והיחידי בעיירה. החנות קטנה ומאובקת ורק חסרות היו לה דלתות כנפיים שנפתחות בתנופה כדי שאחוש כאילו אני במערבון.
בעל החנות שלף ממגירה שכוחה את הסוללה האחרונה שהייתה לו. הכנסתי אותה בשמחה, סגרתי את הסוגר עליה, אבל… המצלמה לא פעלה.
באותו הרגע נפתחה הדלת ולחנות המאובקת, באור האחרון של היום, כמו במערבון (רק חסרה המוזיקה של הטוב הרע והמכוער) נכנס בחור צעיר זרוק בלבושו, שיערו הארוך שזור לרסטות המשוועות לחפיפה .
"הייתי בהרים, זרוק, מחפש מפלט מהתרבות," הוא אומר לבעל החנות "הגיע הזמן לשוב ולבנות את עתידי. היש לך עבודה עבורי?"
בעל החנות הניד ראשו בשלילה ולפני שיוצאת לו מילה מפיו הצעיר הציץ במצלמה שבידי ופלט: "הו… מצלמה נהדרת."
"כן." עניתי לו, "אבל לצערי היא נטולת חיים."
"תרשה לי…" הוא אמר ולקח מידי את המצלמה. 'אצטרך לשטוף אותה בסבון אחר כך' חלפה מחשבה בראשי. ותוך דקות המצלמה פורקה לחלקיה על הדלפק. הוא בדק, הזיז, שינה משהו וכמו ביד אומן חלקי המצלמה התחברו מחדש לגוף אחד, הוא רמז לי לחייך, הקליק והופ… המצלמה עבדה. אני ובעל החנות פעורי פה. אין מתאם בין מראהו הזרוק, המלוכלך הזקוק נואשות למים וסבון, לידיו הרגישות כשטיפל במצלמה.
"הייתי איש בכיר מאד בניקון," הוא פתר את החידה בחיוך, "מצלמות זו המומחיות שלי."
וכך, באמצע שום מקום, המצלמה המקרטעת של סבי פוגשת במומחה היחידי שבאזור. ואיש הרסטות אגב… בזכות המבחן האקראי שקבל, זכה לעבודה בחנות, ולקרש קפיצה להתחיל את חייו מחדש.
ועכשיו לסיפור המחויך – קבוצה של הנהלות בתי-ספר יצאה לכנס מקצועי במלון מייפלאואר שבקונטיקט. זה מלון בוטיק מלבב בסגנון קולוניאלי עם גרם מדרגות מרשים, עשוי עץ, שעולה מקומת הלובי לקומות המגורים. ידידי, מייקל, היה אחד מהמשתתפים.
בערב הראשון נערך קוקטייל קבלת פנים שלוּוָה בארוחת ערב. מייקל שתה מעט מעל המידה באותו הערב. לאחר האירוע הוא עלה לחדרו שבמלון, פשט בגדיו – הוא נוהג לישון עירום לגמרי – ובהנאה רבה הזדחל אל בין המצעים המפנקים, הנעימים למגע.
בשעות הקטנות של הלילה הוא מתעורר, לחץ עולה בשלפוחיתו והוא מגשש דרכו לשירותים בחשיכה שבחדר. אולי בגלל שאריות אדי האלכוהול, או סתם כי היה מנומנם, במקום לפתוח את דלת השירותים הוא מתבלבל ופותח את הדלת הסמוכה, זו דלת הכניסה לחדרו ומוצא את עצמו במסדרון. הוא קולט שטעה בדלת, הוא פונה לאחור אבל אבוי – הדלת נטרקת מאחוריו. גופו עירום, נטול כיסים להזכירכם, ואין היכן לחפש את המפתח. מייקל מביט כה וכה מחפש עיתון, אגרטל, כל דבר שיכול לכסות את מבושיו אבל המסדרון נקי מכל חפץ. וכך בשעה שתיים בלילה מופיע מייקל בראש גרם המדרגות הויקטוריאני המפואר, עירום כיום היוולדו, ויורד את כל המדרגות לקבלה כדי לבקש מפתח נוסף לחדרו. פקיד הקבלה פוקח זוג עיניים בלתי מאמינות, שומע את סיפורו של מייקל הנבוך אבל כמיטב המרובעוּת האמריקאית הוא מבקש ממנו תעודה מזהה, כדי לתת לו מפתח נוסף. להזכירכם… אין כיסים על גופו העירום של מייקל….
(כך סיפר לי ג'והן שפירו. אני מצרף תמונה של גרם המדרגות במלון מייפלאואר)
ותזכרו…. רגע של מבוכה שקורה לנו, מביך ככל שיהיה, הופך בסופו של דבר לאנקדוטה מעלת חיוך בשיחות הסלון של סוף השבוע. אז קחו הכול בקלות…. ואל תעשו עניין מדברים קטנים…
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום ראשון, 8 בפברואר 2014
גרם המדרגות במלון בו ירד מייקל עירום כביום היוולדו
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
הי שוקה.
פעם נוספת, עם סיום הקריאה של הסיפור החודשי שלך ( אשר אני מצפה לו בשקיקה),
״כפתור הרגש״ שלי נלחץ.
יש שהוא מצית עצב, דמעה, פליאה, התרגשות… ותמיד בהנאה ובטעם של עוד.
הפעם החיוך לא מש מפני.
אכן,קטע קטע לבקש מאדם עירום תעודה מזהה..חחח
ולגבי צרופי מקרים, כבסיפור הראשון, תמיד יש תחושה של ״יד מכוונת״, מעבר ליכולת הבנתנו.
כתמיד, נהנית לקרוא את סיפוריך.
ואיך פתר מייקל הערום את בעיית אי הזיהוי שלו?
שוקה , איך אתה אומר ! קחו הכל בקלות ואל תעשו מזה עניין גדול , זה נכון , אבל לא הייתי מתחלף איתו , ציון -7- ושיבואו הרבה גשמים ,
ויקבלו ציון 10 !
ואני מוסיף : העיקר הבריאות בחורף הזה ואל תזדקקו לבתי חולים !
כרגיל חבוק חם (שמוסיף בריאות ) ביי עומר !!
Goodness Graciuos
Me A stark naked, drunken Australian woman, jumped into a vacant taxi in down town New Delhi .The Indian driver was immediately beside himself and just kept on staring at the woman.He made no attempt to start the cab."What's wrong with you mate, haven't you ever seen a naked white woman before?""I'll not be staring at you lady, I am telling you that would not be proper where I am coming from"."Well if you're not bloody staring at me mate, what are you doing then?""Well, I am telling you, I am thinking to myself where is this lady keeping the money to be paying me with."
הי שוקה,
כמה חוכמה ורגישות אתה מביא בסיפורך, כל סיפור כזה מזכיר לי עד כמה עשויים החיים להיות מעניינים ובעיקר עם זווית הראיה שלך…
תודה שאתה כאן.
זה עניין גדול ודבר ענק – לקחת את החיים בקלות…
היי שוקה,
נהדר. שני סיפורים נפלאים והתמונה שצירפת- רק לחשוב את המסלול שהאדם העירום היה צריך לעבור- ריחמתי עליו, אין ספק שמבוכה של האחד גורמת לעתים לחיוך אצל האחר…
תבורך על כל הזיקוקים. נהניתי מאוד.
שוקה שלום,
אוהבת מאד את הסיפורים שלך. מנסה להשיג את הספר ולא מצליחה.
אז איפה אני יכולה לרכוש אותו. ניסיתי גם בצומת ספרים וגם בסטימצקי וזה לא מופיע אצלם ברשימות המחשב.
אודה על עזרתך. מינה
מגניב.