האביר במושב המעבר
כמה מאיתנו מתערבים ונוקטים עמדה כשאנו נחשפים למעשים לא הוגנים, שלא לומר רעי לב, שנעשים למישהו מול עינינו? הקשיבו לְסיפור המקרה הזה שליקטתי מירחון משפחה אמריקאי:
מיד לאחר שנכנסה למטוס, סָבֵנָה פיליפס (Savannah ) בת השלושים ושלוש, התרווחה במושב החלון בטיסת יונייטד מאוקלהומה לאילינוי.
"אני בדרך כלל מנסה להשיג מושב כשהמושב לידי פנוי." היא מספרת "לא עבור הנוחות שלי. אני לא הנוסעת הכי גדולה במטוסים, אבל גם אינני קטנה במיוחד." כך היא מרמזת על מימדיה. "הסיוט הגרוע ביותר שלי הוא שמישהו ישב לידי וירגיש לא נוח ושהוא תקוע לידי כל הטיסה. לצערי המטוס הפעם היה מלא ומישהו ישב לידי."
סָבֵנָה העיפה מבט באיש שלידה. העריכה שהוא בשנות הששים שלו, הוא הרכיב משקפי שמש בהירים ומיד התרווח והתעסק תזזיתית במשלוח הודעות בטלפון הנייד שלו.
כנראה ראייתו הייתה לא משובחת, כך היא הניחה, כי האותיות על מסך הטלפון שלו היו גדולות במיוחד. היא לא רצתה לחדור לפרטיותו ועמדה להתיק עיניה ממנו ולחזור למחשבותיה, אבל אז, כמעט בעל כורחה, קפצו אליה המילים הראשונות שכתב על המסך:
"היי בייבי, אני יושב ליד מישהי שמנה במיוחד ומגעילה…"
"הסבתי מיד את ראשי אבל זה היה מאוחר מידי." כך היא כתבה בפייסבוק לאחר הנחיתה. "לא ראיתי את יתרת המילים שכתב, אבל במילים הראשונות היה כמו אישור לדברים השליליים שאני חושבת על עצמי לבד. מהר מאד שטפו דמעות את לחיי, חיבקתי את רגליי, מתכנסת לעצמי, מנסה להיות קטנה ככל שאני יכולה … ולהיעלם."
בשורה מאחוריהם, בזווית מֵעֶבר לַמָעבר, ישב צֵ'ייס (Chase) אירווין בן השלושים וחמש, מנהל בר מנאשוויל. גם הוא הבחין בהודעה שכתב השכן של סָבֵנָה. הוא גם הבחין בתגובתה הקשה. "ראיתי שהיא הביטה במסך הטלפון הנייד שלו," סיפר צ'ייס "והבנתי מיד מה קורה. האיש הזה גרם לי לבחילה. לא יכולתי להרשות לו לשבת לידה משך כל הטיסה, בעוד היא בטוחה שהוא ממשיך ועושה ממנה צחוק."
ללא שנייה מיותרת צ'ייס שיחרר את חגורת המושב שלו, רכן מעל האיש ששלח את ההודעה בטלפון ואמר לו: "תשמע, יש לנו דיבור. אנחנו מחליפים מקומות… ועכשיו!"
"מדוע, מה קרה?" האיש שאל.
"כי אתה שולח הודעות מעליבות לגבי השכנה שלך, וזה לא מקובל עלי." ענה לו צ'ייס.
ללא מילה נוספת החליף איתו האיש מקומות.
צ'ייס התיישב ליד סָבֵנָה ועודד אותה.
"הוא הפציר בי לא לקחת ללב את מה שההוא כתב." כתבה אחר כך סָבֵנָה בפייסבוק. "והוא ישב לידי כל הטיסה ושוחחנו כמו חברים ותיקים. השיחה הפשוטה איתו כל כך עזרה לי ושיחררה אותי מהמחשבות העגומות. הדיילת בטיסה, שהבחינה בהחלפת המקומות וכך שמעה על הסיפור, פינקה אותנו במשקאות חינם ואמרה שבעיניה צ'ייס הוא הגיבור שלה. אני חושבת שהוא הגיבור שלי. חשוב היה לי להעלות את זה לפייסבוק כדי להוקיר את האיש שהתערב לטובתי ושגם אחרים ידעו עליו ויוקירו."
אין לסיפור הזה סיום של קשר רומנטי וצ'ייס וסָבֵנָה לא התרחקו מחובקים לעבר השקיעה. סָבֵנָה נשואה ואם לילד, וגם צ'ייס נשוי ואב לילד בן שנתיים, אבל המעשה היפה הזה יש בו לא מעט חומר למחשבה, והחשוב מהכול, הוא השיב לסָבֵנָה את האמון בְּאנושיות ובטוב ליבו של האדם – כך היא סיימה את הפוסט שפירסמה.
(פורסם ב Reader’s digest, במאי 2018, תרגום שלי מאנגלית)
סיבות רבות מונעות אותנו מלהתערב, בעיקר החשש מלהסתבך. אף פעם אינך יודע מהי רמת הביריונות שעומדת מולך. זה רק מעלה את ההערכה לצ'ייס.
בעינַי… המיוחד בהתנהגותו הוא לא רק הערתו לאיש המעליב, אלא המחשבה והיוזמה להחלפת המקומות, ומכאן המניע שלי להעלות את הסיפור הזה. חישבו על שעות הטיסה שצריכה הייתה סָבֵנָה 'לבלות' לצידו של האיש הפוגע, מכונסת במחשבות עלבונה. במקום זה היא זכתה לשכן נעים שיחה, תומך ומסיח דעתה מהעלבון.
אני חוזר שוב לדבריה של אמא תרזה שתמיד כדאי לשנן:
"איננו יכולים אולי לעשות דברים גדולים בעולמנו, אבל אנחנו יכולים לעשות דברים קטנים עם הרבה אהבה!"
… וגם אם זה מפריע, או מוציא אותנו מעט, ממרחב הנוחות שלנו…
(צרפתי תמונות של צ'ייס וסָבֵנָה. היא לא נראית לי 'מגעילה' כלל ועיקר…)
זִקּוּקִין דִּי-נוּר
שוקה, יום חמישי, 25 ביולי 2019
"האביר במושב המעבר" כפי ששודר בגלי צה"ל בתכניתו של שמעון פרנס. לחץ להאזנה.
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
היי שוקה,
סיפור מעורר מחשבה.
תגובה מרשימה של צ'ייס , שואל את עצמי את השאלה הפותחת שלך.
יכול רק להתקנא במחשבה המקורית.
כל טוב שוקה המשך לרגש.
יגאל
סיפור נחמד.
מעניין – האם זו היתה התחלה של איזה שהוא פרק בסיפור???
הכל יתכן ואפשרי.
שבת שלום
באמת סיפור מעורר השראה. הסתקרנתי וחיפשתי אותה בפייסבוק. מתברר שבשנה שעברה מאז היא מוצפת בתגובות, התראיינה לתקשורת ועוד.
https://www.facebook.com/savannah.rust?ref=br_rs
הי שוקה.
עוד סיפור מקסים על אנושיות. מדהים כל פעם שבעצם זה מה שצריך להיות ובכל זאת זה מרגש אותי.
אולי זה בעצם אתה שמצליח לגעת בי כל פעם מחדש
תודה שאתה קיים
תודה רבה שוקה היקר על שיעור לחיים של אהבת חינם במיוחד בימים אלה שבהם נהרס בית המקדש בגלל שנאת חינם.
אין ספק שזו הייתה יכולה להיות בהחלט התחלה נפלאה של סיפור רומנטי, אבל אהבתי שהתמקדות היא בחיובי בצייס . האיש שכתב את המילים הלא יפות, פשוט התאדה. וככה זה בחיים שלנו, צריך להתמקד בחיובי ולהתעלם מהשלילי. פשוט לא להתייחס אליו והחיים שלנו יראו טובים ושמחים יותר. נכון שלא תמיד אנו יודעים מול מי אנו עומדים, אבל גם כשאנו נתקלים בויכוח בין מוכרת לקונה או בין נהג אוטובוס לנוסע, אפשר לנסות לפשר ולהרגיע את הרוחות. מקסימום זה יכול יצליח.
שבת של שלום