המסע של ריק ליטל

מאת שוקה די-נור | תגובה 1

הקשיבו לסיפור הזה, בתרגום חופשי שלי מאנגלית, מתוך הספר "מרק עוף לנשמה":

ב 5:00 בבקר רִיק לִיטְל נרדם על ההגה, רכבו עף לצד הדרך ונכנס בעץ. 6 חדשים הוא בילה מקובַּע עם גב שבור, וזה נתן לו די והותר זמן למחשבה על חייו, משהו שכל שנות הלימודים שעבר לא הכינו אותו לזה. שבועיים לאחר השחרור מבית החולים הוא חזר הביתה אחר צהריים אחד ומצא את אימו מוטלת על הרצפה, חצי מעולפת מכמות יתר של כדורי שינה שנטלה. הוא שוב חווה את הֵעדר ההכשרה שקבל בבתי הספר כדי להכין אותו להתמודדות עם בעיות חברתיות ורגשיות של החיים.

הוא ניתקל אז במחקר שנערך לפיו נשאלו צעירים בשנות השלושים שלהם "האם בית הספר התיכון העניק לכם כלים וכישורים להתמודד עם העולם האמיתי?". 80% השיבו – "בהחלט לא." שאלו אותם "מה הייתם רוצים שילמדו אתכם?" מרבית התשובות התייחסו לכישורי 'יחסים', כלומר, איך להסתדר עם האנשים שאיתך, איך להחזיק מקום עבודה, איך להיות הורה, איך להבין את הילד…

רִיק הנלהב, בן 19 בלבד, החל לחשוב על בניית קורסים שיציידו תלמידים בכלים לשיפור ההערכה העצמית ולהתמודדות עם החיים. הוא עזב את לימודיו בקולג' והחל במסע ברחבי ארה"ב לראיין תלמידי תיכון. הוא ראיין אלפים, ושם עלו אותם הנושאים שצוינו קודם. כששאל, בנוסף, על בעיות שמציקות להם, הבעיות המרכזיות שצפו ועלו בראיונות היו בדידותם של התלמידים ואי שביעות הרצון מעצמם.
ריק ערך רשימה של אנשי חינוך מדרגה ראשונה, פסיכולוגים ויועצים וביקר את כולם. בעוד שכולם התרשמו עמוקות מגישתו, הם יעצו לו לחזור ולסיים לימודיו מכיוון שהוא צעיר מידי.
כשמלאו לו 20, הוא מכר את רכבו, לקח הלוואות ובעצת חברים השקיע חודשים בכתיבת בקשות למענקים לעשרות מוסדות ועל ידי כולם הוא נדחה. לאחר שנידחה ע"י 155 מוסדות, ובלחץ הוריו לחדול ולחזור ללימודים, הוא פנה בניסיון אחרון לד"ר ראס מוֹבִּי, נשיאה של קרן של בית הספר קֶלוֹג. ריק הגיע לארוחת הצהריים איתו מלווה בתחושת כישלון והוא חש שהפגישה הייתה שלומיאלית.
שבועיים לאחר מכן התקשר אליו ד"ר מוֹבִּי.
"ביקשת 55 אלף $. לצערי, חבר הנאמנים הצביע נגד."
ריק, כשדמעות חונקות את גרונו, חש את חלומו ניגר בין אצבעותיו.
"יחד עם זאת," המשיך מובִּי, "חבר הנאמנים כן אישר, פה אחד, לתת לך 130 אלף $, ולא 55 אלף."

זו הייתה תחילתה של דרך. מאז ריק ליטְל גייס 100 מיליון דולר למימון חלומו. התכנית שלו נלמדת היום בכל מדינות ארה"ב. 3 מיליון ילדים בכל שנה לומדים כישורי חיים, והכל בגלל בחור צעיר בן 19 שסרב לקבל "לא" כתשובה.
בשנת 1989, בגלל ההצלחה העצומה של "המסע" שלו , ריק קבל מענק של 65 מיליון $, אחד המענקים הגדולים ביותר שחולקו עד אז בהיסטוריה של ארה"ב, כדי להקים קרן בינלאומית שתשכפל את התכנית בכל רחבי העולם.

(מתוך קובץ הסיפורים "מרק עוף לנשמה" בעריכת ג'ק קַאנפילד ומַרק הַנסֵן)

הסיפור הזה הוא אמיתי. בדקתי מעט, וגם צרפתי תמונה של רִיק לִיטְל ששלפתי מהאינטרנט. מעבר לחשיבות הסיפור הזה על כוחה של מחויבות ואי קבלת "לא" כתשובה, זה חושף עד כמה לוקה החינוך הבסיסי, גם אצלנו, בהענקת כלים בכישורי חיים. קחו תחום כל כך משמעותי בחיינו כמו הוֹרוּת, שהוזכר למעלה כנושא. נכון שאנחנו מביאים לשם המון אינטואיציה וחום ואהבה, אבל האם אנחנו הולכים ללמוד הורות, משך שנים, ברצינות תהומית כזו כמו שאנחנו לומדים מקצוע לקידום הקריירה שלנו?
קראתי פעם אמירה של אדם בשם מייקל לוין שנחרטה בי: "זה שיש לך פסנתר, לא הופך אותך לפסנתרן, כך גם כשיש לך ילדים, זה לא בהכרח הופך אותך להורה….."
חומר למחשבה…

זִקּוּקִין דִי-נוּר (24)
שוקה, יום חמישי, 26 בפברואר 2009