כמה זמן תמתין לאהובה?
בביקור שערכתי בקובה ליווה אותי מדריך מקומי צעיר – פֶּדרו קלדרון שמו. נשמע שֵם יהודי? אבל הוא לא. כשהתקרבנו מעט סיפרתי לו על חיבתי לסיפורים קטנים מהחיים שניתן ללמוד מהם ודחקתי בו לנסות ולדלות מזיכרונו איזה סיפור קטן מחייו או מחיי הוריו. למחרת בבקר הוא חייך אלי כממתיק סוד וסיפר לי כי הוא שוחח על כך עם הוריו ואמו דחקה בו לשתף אותי בסיפור אהבתו הראשונה. "זה מעין סיפור בתוך סיפור." הוא התנצל. כל יושבי המיניבוס הפסיקו את השיחות ושמו אוזנם כאפרכסת.
"לפני שמונה שנים ואני אז בן 23 " הוא פתח ואמר "הייתה לי אהבה גדולה, בעצם אהבתי הגדולה הראשונה. הייתי אז סטודנט באוניברסיטה והכרתי בחורה מקומית שכבשה את לבי ממבט ראשון. היא נעתרה לחיזורי, התחלנו לצאת והרגשתי איך אני אט-אט נלכד ברשתה. ללא ספק אהבתי אותה, אבל ככל שעבר הזמן גבר בי הספק אם גם היא נכבשה בִּקסַמַי באותה המידה. מאחר והאוניברסיטאות שלנו היו מרוחקות זו מזו וגם לא גרנו באותו האזור בהוואנה, באופן טבעי כשהתחילו הלימודים פגישותינו הלכו והתמעטו, התרחקנו מעט ותוך זמן לא רב זה הוביל לפרידה. הפרידה השאירה אותי שבור לחלוטין וחוויַת האהבה הנכזבת רוקנה את משאבַּי במידה שלא תיארתי. למען האמת לא חונכתי ולא קיבלתי כלים, אם בכלל ניתן לרכוש כלים כאלה, כיצד להתגבר על אהבה נכזבת ולשוב מהר למסלול. אמי שחשה בצערי וכנראה גם כאבה אותו, קראה לי יום אחד לחדרה, הורידה ספר ישן מהמדף וביקשה להקריא לי אגדה, שלא הכרתיה בעבר. הנה מה שהיא הקריאה לי:
לפני שנים רבות (כך הרי מתחילות האגדות) חיה בקובה נסיכה יפהפייה. מחזרים שחרו לפתחה מכל רחבי הממלכה וממדינות ואיים סמוכים, מנסים לזכות בלבה ואולי בכתרה ולכולם היא סירבה. יום אחד יצאו רצים מטעמה לכל רחבי הממלכה – הנסיכה תינשא לגבר שיראה נחישות והקרבה. הוא יצטרך לעמוד ללא תנועה בשערי הארמון תחת כפת השמיים, בשמש, ברוח ובגשם במשך מאה ימים תמימים! זה שיעמוד בכך יזכה בליבה!
השמועה חיש עברה ובחורים נועזים הגיעו זה אחר זה, מקרוב ומרחוק. היו כאלה שעמדו עשרים יום, שלושים יום, ארבעים יום אבל כשלו והפסיקו. היו נחושים יותר שהצליחו לעמוד למרגלות הארמון חמישים יום והיה אפילו אחד שעמד ששים יום אבל בסוף גם הוא נחלש ונאלץ לפרוש.
ואז, זקוף על סוסו, הגיע לשערי הארמון בחור צעיר ויפה תואר (כמו באגדות..). הוא ביקש את השומרים לדאוג לסוסו והוא נעמד ליד הארמון מוכן למשימה. והוא עמד…ועמד… ועמד… עשרים יום ושלושים יום…. וארבעים יום ובהדרגה קהל החל לנהור לשערי הארמון לצפות בו, להריע לו ולעודדו. ביום השישים הגיע השמועה על הבחור הנחוש ויפה התואר גם לאוזני הנסיכה וזו התפתתה להציץ בו מחלונה שבמגדל.
עברו שבעים יום, עברו שמונים יום…. קהל רב נוסף הצטופף מסביב הבחור העיקש והנסיכה שהתה יותר מול חלונה ולבה נפתח אליו יותר ויותר. תשעים יום חלפו, תשעים ושמונה…. והבחור עדיין ניצב זקוף כתמר המלכותי (התמר המלכותי הוא העץ הלאומי של קובה). ואז… ביום התשעים ותשעה עם שקיעת החמה… הבחור התנער מעמידתו הזקופה, זז ממקומו, נטל את סוסו והחל מתרחק מהארמון…
הקהל תהה נרעש.. מדוע לא נשאר העלם עוד יום אחד בלבד כדי לזכות בנסיכה היפהפייה? כמה מהם רצו אל האיש ושאלו אותו – "מדוע נטשת? נותר לך יום אחד בלבד לפני תום מאה הימים?"
והבחור הצעיר אמר להם בשקט: "עמדתי ללא תנועה, בגשם, בשמש וברוח במשך תשעים ותשעה יום. אם לא עלה בדעת הנסיכה היפה לוותר לי במהלך כל הימים האלו ולו על יום אחד בלבד… היא אינה ראויה לאהבתי."
"ואמי הרימה את עיניה מהספר," סיים פדרו את סיפורו בחיוך מבויש "סגרה אותו בנקישה והביטה בי בעיניים אוהבות. היא לא אמרה מילה… רק הביטה בי בעיניים אוהבות. ולפתע הוקל לי. הבנתי שתשעים ותשעה הימים של אהובתי תמו…. ואני חופשי לדרכי.
(כפי שסופר לי ע"י פדרו קלדרון מהוואנה, קובה – אני מצרף את תמונתו בבלוג)
וחשבתי… שגם לאלו מאיתנו שבדרך כלל הם הנותנים וגם לאלו מאתנו שבדרך כלל הם המקבלים, זה חומר מעניין למחשבה….
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 14 בפברואר 2013
"כמה זמן תמתין לאהובה?" כפי ששודר בתכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. לחץ למטה להאזנה.
פדרו קלדרון, המדריך שלנו בקובה
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
בוקר טוב שוקה
כמה טוב לפתוח את הבוקר עם סיפור שכזה .
תודה וסופ"ש נעים.
שרה
כמה שהוא צודק… אל לו לאדם לבטל את עצמו וכבודו בעד כל הון שבעולם…
היי שוקה,
כרגיל, נהניתי מאוד מקריאת הזיקוק החדש שלך.
כאמור, לעולם אל תבטל את עצמך אל מול האחר ולא משנה מי הוא או מה הוא. אתה החשוב!
שבת שלום,
מאוד נהנתי מהסיפור
מוסר השכל חזק מאוד. וכמו תמיד נחמד מאוד…
תודה רבה על כל הסיפורים ישר כוח גדולללללללללללללל
איזה יופי.
תודה שוקה על סיפור עם מוסר השכל
אמיתי ונכון .
לעולם לא לבטל את עצמך, תמיד ללמוד מה אפשר להרוו
יח לטובה מכך.
תודה שוקה
כמו תמיד, סיפור נפלא ומלא תובנות.
תודה לך.
לשוקה שלום.
תודה על השיתוף. סיפור קטן גדול.
להרגשתי לא מדובר כאן בביטול עצמי אלא בהדדיות.
מישהו אמר פעם כי על מנת לחבר שני חבלים באמצעות קשר, על כל חבל להקריב מעט מהאורך שלו לטובת הקשר…
אהבתי.
לילה טוב.
תודה רבה אהבתי ……
בלי כל קשר אני מעוניין לנסוע לקובה יש לך המלצות גם למדריך ?
כרגיל נהניתימהמסר החזק בספור
אגי משתמשת בסיפורים כמובןבשמך במסגרת עבודתי כמו מוזרויות נעוד
תמיד נעים לקרא עוד ספור נחמד
תודה דבורה
אהבה לא נמדדת במבחן של סבל.אהבתי את הסיפור וקבלתי חשק לנסוע לקובה.תודה.
שוקה יקר,
איזה זיקוק יפה.
פרידה מאהבה תמיד כרוכה בכאב ולוקח זמן להשתחרר ממנה, הזמן ואהבות חדשות הן התרופה, אבל עד שזה מתרחש…
אהבתי מה שכתבה יהודית על חיבור שני החבלים. בן של שכנה שלי מתחתן ואני מתכוונת לכתוב לו זאת בברכה ליום נישואיו…
שבוע טוב- משולי. שמחה שחזרת מהחופש ונראה שנהנית…
הי שוקה,
כשאתה מדבר על אהבה הכל נפתח מסביב…, ניחנת ביכולת מופלאה להעביר מסרים, תענוג לחכות למסרים שלך כי הם בעלי משמעות הרבה מעבר למילים ולסיפורים, אתה מצליח להעשיר אותי עם כל זיקוק מזקק שאתה שולח.
שוב תודה שאתה נמצא כאן.
סיפור מקסים כרגיל. אנחנו אוהבים לאהוב אך חשוב לא פחות ואולי אף יותר להיות אהובים. בהחלט סיפור יפה עם מסר חשוב. שבוע טוב
שוש
איזה סיפור- מתאים להרבה מאוד אנשים.
מקווה שיקחו את המסקנה מהסיפור למציאות של כל המאוכזבים.
תודה שוקה על סיפור מקסים.
סיפור מחנך עם עוצמה. באהבה כמו במשא ומתן. צריך תמיד לבוא לקראת הפרטנר הניצב מולך וגם אם לפעמים "חורגים מהדין".לא תמיד עמידה על עקרונות ודפוסי התנהגות מובילים אותנו למטרה אלא ההתגמשות והפעלת העיקרון של "לפנים משורת הדין" הם סוד ההצלחה בכל מערכת יחסים , עסקית/זוגית .אדם קשה , לא בבית ספרנו ויפה עשה הבחור על הסוס.המסר לימינו היום:נשים מציירות להם יחסים "מושלמים" ואת הגבר האולטימטיבי "שהוא יתקשר,בטח הוא גבר" גברים גם חוטאים בכך: "שהיא תנקה שהיא תכבס שהיא תבשל בטח היא אשה" לא ולא כשהאחר יפנים שהוא פורץ מוסכמות ומיתוסים,אוטומטית הוא יקבל תגמול.נחזור שוב ליהדות היקרה שלנו וכך אמר שלמה המלך" "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" (משלי כז' יט')
אהבתי
ישראל גיל רן
היי שוקה,
הסיפור היה מוכר לי ואחרי חיפושים הבנתי מהיכן- מספרו של חיים שפירא-על הדברים החשובים באמת:
בסרט האיטלקי סינמה פרדיסו, שכתב ובים ג'וזפה טורנטורה, יש אגדה שאלפרדו הזקן מספר לסלווטורה, הנער שזה עתה התאהב בנערה התאהבות נואשת. וחיים עצמו כתב את גרסתו לאגדה הסינית על חייל ונסיכה…
בכול מקרה כול הגרסאות יש להן את אותו מוסר השכל.
סתם לידע כללי…
שוקה שוקה
כבר זמן רב שאני קוראת את סיפריך ואוהבת אותם מאד.אני מספרת אותם לקבוצת קשישים במרכז יום לקשיש,השמחה, האהבה,המתח והכנות שבסיפורים מביאים אותם למקומות שמזמן לא היו בהם,ויוצאים מהם סיפורים וזיכרונות ומוסר השכל וכל מה שלא היית זוכה לשמוע מקשיש שבדרך כלל אין לאף אדם סבלנות להקשיב לו,ואני מודה ומברכת שלא יגמר לעולם ושתביא לנו עוד ועוד כאלו ואחרים,
תודה ויום טוב לך
רבקה