לכל אדם יש ערך
ולרבים שפונים ומבקשים 'עַדכן אותנו במופע שלך לציבור' – זו שנה רביעית שהוזמנתי ע"י יוסי אלפי להופיע בפסטיבל מספרי הסיפורים. וכך, ביום חמישי 17 באוקטובר בשעה 19:00 (חול המועד), באולם הקטן של תיאטרון גבעתיים, אני מעלה שוב מופע משותף עם עפר גביש, חוקר הזמר העברי. יהיו שם סיפורים חדשים של עפר ושלי – 'סיפורים, שירים והחוכמה שביניהם' – שונים מהמופעים הקודמים. לחצו על תמונת הפסטיבל בצד שמאל למשרד הכרטיסים.
ולסיפורנו –
זה היה כמדומני בחודש יוני כשנפגשתי לכוס קפה עם אחד המנהלים הבכירים והמוערכים במשק ורעייתו. בצניעותם, ביקשו שלא אנקוב בשמם. השיחה נסבה על 'ניהול בגובה העיניים' ועל ההתיחסות ותשומת הלב לכל אדם, ללא קשר למקומו בארגון, כי הרי לכל אדם יש ערך ולכל אדם יש מה לתרום. מרבית המנהלים מצהירים זאת אבל, עם יד על הלב, לא כולם באמת תמיד חושבים כך ובוודאי לא נוהגים כך.
ובהקשר הזה כך סיפר לי אותו המנהל:
בשנת 2010 ביקר בארץ סילביו ברלוסקוני, אז ראש ממשלת איטליה.
לפני היותו ראש הממשלה היה ברלוסקוני אחד מעשירי איטליה, איש עסקים ממולח ורב קסם. בעודו נחשב לידיד חשוב של ישראל, אי אפשר להתעלם מהצדדים המכוערים באישיותו ובמעשיו, ומהפרשיות המיניות והכלכליות שנכרכו בשמו. ובכל זאת ראו את הפן הבא, אולי סוד קיסמו:בביקורו בארץ הוא התארח אצל נשיא המדינה אז, שמעון פרס. בַּאירוע הפחות מעונב הוא עלה לפודיום וניסה להסביר את סוד הצלחתו בעסקים.
"מאבי למדתי," כך הוא סיפר, "להתעניין באנשים סביבי, תמיד למצוא משהו חיובי בהם ולהחמיא בצורה כנה. ואימצתי זאת. וכך, תמיד הייתי מקפיד לומר מילה טובה ואישית במפגשים עם אנשים. לעיתים הייתי מבקש עליהם פרטים קודם וכך ידעתי להתייחס אליהם מהזווית האישית שלהם.
ומה היה קורה כשלא ידעתי מאומה על האדם? בוודאי תשאלו.
אז מפעילים אינטואיציה. הנה פעם, ניגש אלי מישהו בצעדים גמלוניים וביקש ללחוץ את ידי. לא ידעתי מי האיש, ועוזרַי לא הכינו אותי. והאיש לחץ את ידי בחום, ואני לחצתי ידו בחזרה. השהיתי את האחיזה, נובר במוחי אחַר משהו לומר. החלטתי להעביר אליו את תחושתי ממגע ידו בלבד.
'יש לך לחיצת יד מאד אמיצה, אהבתי…' אמרתי לו וראיתי את חיוך שביעות הרצון על פניו".את זה למדתי מאבי וכך תמיד הייתי נוהג – תמיד מילה אישית, תמיד התייחסות, תמיד מחמאה.
ואני מהנהן בהסכמה. "כן," אני אומר לאותו המנהל "אבל לצערי אני מכיר מעברי לא מעט מנהלים בכירים שכל-כך 'עפים על עצמם' עד ששוכחים להתעניין באמת בַּאחר ובעיקר בזוטרים מהם, כאילו ואין לאחר שום ערך או שום חיים משל עצמו."
בזווית עיני אני קולט את רעייתו של המנהל מחייכת.
"מה?" אני שואל אותה.
"הסיפור על ברלוסקוני הוא רק מלפני עשור," היא אומרת לי, "אני אקח אותך למעלה מחמש מאות שנה אחורנית, בדיוק לאותו הנושא, על ערכו של כל אדם:"
ניקולו מַקיַאוֶולי, הפילוסוף הפוליטי האיטלקי מהמאה החמש עשרה, נודע בעיקר בזכות ספר ההגות הפוליטי שלו – 'הנסיך'.
טֶרֶנְטִיוס, היה מחזאי רומי מהמאה השנייה לפני הספירה שכונה 'הוולגרי'. הוא כונה כך כי הוא היה משתמש בשפה הלטינית העממית (עממית = וולגרית) ולא בלטינית הקלאסית. אני מניחה שמכאן הוטבע לימים המונח וולגרי המזוהה עם משהו המוני, חסר תרבות, אספסופי.
והנה הנקודה המעניינת בהקשר לשיחתנו:
מקיאוולי, המעודן והמשכיל, טען 'שלכל אדם יש מחיר', בעוד שטֶרֶנְטִיוס 'הוולגרי' טען 'שלכל אדם יש ערך'. הבדל במילה אחת, כמעט באותה המשמעות (מחיר – ערך) אבל איזה הבדל ענק!!צא וחשוֹב מי כאן היה הוולגרי…
(כך סופר לי על כוס קפה. המידע על מקיוואלי וטרנטיוס נתמך במאמרו של יצחק לאור ממוסף התרבות של עיתון הארץ, מרץ 2015)
וגם אני למדתי עם השנים, שאכן לכל אדם יש ערך ויש תרומה. ומִכֵּיוון שְכָּך – תשומת לב, הקשבה, התייחסות, מחמאה, פירגון, מילה טובה, כמעשה ברלוסקוני – מעולם לא הזיקו.
ובכלל בימים האלה של חגים ושל חשבון נפש כדאי שנחזור ונשנן שלכל אדם יש ערך.
חתימה טובה
זיקוקין די-נור
שוקה, יום חמישי, 3 באוקטובר 2019
אתם מוזמנים להשאיר תגובה.
ניתן גם להירשם לעדכונים בדוא"ל. לחצו כאן להרשמה.
הי שוקה,
הסיפור המעניין שלך הזכיר לי:
בשנת 2000 יצאתי לבלרוס בשליחות ארגון הג׳וינט כנציגת הארגון.מזכירתי והעוזרת האישית שלי דאז -נטשה -אשה מיוחדת שעד היום אני בקשר איתה.
באוגוסט השנה יצאתי לטיול של סגירת מעגל, בין השאר, בבלרוס. קיימתי שם פגישה עם העובדים שלי לשעבר והיה מרתק.
נטשה סיימה לאחר שעזבתי לימודים בניהול ובשיווק וכיום היא מרצה באוניברסיטה בנושאים אלו.
בעת המפגש היא סיפרה לכולם שבמהלך ההרצאות שלה היא מזכירה אותי ומלמדת את שיטות הניהול שלי: תמיד לדעת להודות לעובדים, תמיד להתייחס לכולם והם יעריכו זאת ויתמכו בך ויירתמו לכל עבודה – גם הקשה והמאותגרת ביותר בזכות היחס החם אליהם.
הופתעתי והוחמאתי מאד. וסיפורך היום הזכיר לי זאת.
שנה טובה
אהובה
בזיקוק ששלחתי ציינתי והסתייגתי מהפן השלילי שבאישיותו של ברלוסקוני, ובכל זאת ננזפתי (ואולי בצדק) על שהשתמשתי בו כדוגמא למשהו חיובי. כך כתבה לי מישהי שאיני מכירה, והסכימה שאעלה את דבריה בעילום שם:
היי שוקה,
אני חושבת שבמקרה הזה, מעשיו של ברלוסקוני חותרים באופן ישיר בדיוק תחת הסיפור שביקשת לספר, ואני בטוחה שיש מספיק אנשים בעולם שנוהגים כמותו ולא פגעו בנשים ואפשר להלל אותם.
נתוני מרכזי הסיוע הם שאחת מכל 7 נשים נפגעה מינית (זה אומר שחיות בינינו מאות אלפי נשים נפגעות), עם זאת, בישראל יש רק כ-900 אנסים בכלא. בישראל ובעולם, גברים רבים שפגעו בנשים מסתובבים חופשי, לא משלמים את המחיר, ומסכנים את הבאה בתור. כדי שזה ייפסק, החברה חייבת להפסיק לשתף פעולה עם גברים שפגעו מינית ולהוקיע אותם לחלוטין. ניצול מיני של קטינה זה לא "מעללים ופרשיות לא נעימות" – זה פשע חמור ביותר. אנחנו כחברה יכולים לעשות הרבה כדי למנוע את האונס הבא, הניצול הבא, הפגיעה המינית הבאה, אם נגיד שאונס וניצול מיני זה דבר בלתי נסבל. נוכל לעשות את זה על ידי כך שנבחר להשאיר את הברלוסקונים והוודי אלנים בעבר וניקח דוגמה ומופת מאנשים שלא פגעו באף אחת.
אני בטוחה שכוונת הסיפור היא טובה וכך גם כוונתך, ולכן כתבתי לך. אתה מוזמן להקדיש לכך מחשבה,
שנה טובה
פרופ' עדה יונת, בסיום נאום התודה שלה עבור קבלת פרס נובל, הודתה לנהג שליווה אותה בשטוקהולם, תוכך כדי אמירת שמו. הנה מדבריה:
"הודרכתי גם שלא לראות בנאום זה הזדמנות להודות. תמיד הייתי ידועה כצייתנית, ולכן החלטתי לפעול לפי עצה זו, אך עם חריג יחיד. אני רוצה להודות בחום לנהג המסור שלי, Nisse. בלעדיו הייתי אבודה בסטוקהולם, עיר נפלאה, אם כי חשוכה, וכתוצאה מכך להחמיץ את רוב האירועים המרתקים של השבוע הקסום הזה."
אכן, אישיות דגולה!
נחמד מאוד. למגע יד יש משמעות גדולה.
תודה שוקה.
גמר חתימה טובה.
שלום שוקה,
אני דוגלת במשפט "תמיד מילה אישית, תמיד התייחסות, תמיד
מחמאה" "להיוולד בן אדם זה פלא, להישאר בן אדם זה
עבודה קשה"
שנה טובה וחג שמח
זיקוק נהדר ומלמד. גם אני חושבת שלכל אדם מסביבי יש ערך ותמיד לנסות לראות את הטוב שבאדם…
יופי של זיקוק. תודה שוקה ששיתפת ותודה על כל ההשקעה שלך בבלוג ובפינה שלך בתכנית של פרנס.